כתב סופר גיטין חלק א נג

שם כלל בחב לאחרינא וצ"ע. ולכן נ"ל דכוונ' רש"י להך פי' דאמימר ור"א פליגי אי שליח יוכל לתפוס אפי' באינו חב לאחרינא אם יוכל לומר לאו בע"ד דידי את כתשוב' הרי"ף ואמימר ס"ל דווקא לדון עמו צריך לכתוב זול דון ואפיק לנפשך אבל אי תפס זכה לו ור"א אמר שליח שווי' ול"מ תפיסתו דגם בשליח ובתפיס' יוכל לומר לאו בע"ד דידי את והא"ש דכ' רש"י דהוי תופס לבע"ח כמו דאי תופס מעצמו לבע"ח אפי' אינו חב ל"מ כל דלא אפסד נכסי כן אם שווי' שליח וכתשוב' הרי"ף כנ"ל:

והא"ש די"ל דר"נ ור"ח דאמרו מידי דהוי תופס לבע"ח ס"ל כאמימר דלולי שחב לאחרי' הי' מועיל תפיסה מעיקר הדין אפי' בלא אפסד נכסי רק בחב לאחרי' לאו כל כמיני' לחוב לאחרי' ולזכו' לזה ה"ה במגבי' מציא' אבל תשוב' הרי"ף להלכתא אמר דקיי"ל כר"א בב"ק ע' וא"ש:

ומעתה אומר אני דרש"י כ' בב"מ דלא עשאו שליח אבל בעשאו שליח מהני היינו לר"נ ור"ח דס"ל דלולי דחב מדין יוכל לתפוס רק משו' שחב לאחרי' וס"ל מסברא בעשאו שליח מהני אפי' בחב לאחרי' כיון דמכחו בא וכמוהו הוא אבל למאן דס"ל דאפי' בלא חב לא יוכל אפי' שליח לתפוס דיאמר לאו בע"ד דידי את רק מתקנתא במקו' דמפסד נכסי א"כ בחב אפי' שליח ל"מ דלא עשו חכמי' תקנה במקו' שחב לאחרי' והניחו על עיקר הדין ממילא גם שליח ל"מ והא"ש דל"ק מיימר ב"ח בכתוב' י"ל דס"ל כר"א בב"ק ולכן גם שליח לא מהני ומיושב קושי' תוס':

אלא דיש להקשו' מה דמייתי שם מר"י דאמר התופס לבע"ח ל"ק מנ"ל דס"ל אפי' בשליח לא דלמא ס"ל ע"י שליח מהני דס"ל מעיקר הדין מהני תפיס' בלא חב נ"ל בשנדקדק למה הביאו מר"י הא גם ר"נ ור"ח ס"ל דתופס ל"ק ואפי' מגבי' מציא' ל"ק י"ל דתוס' הקשה דר"י אדר"י דס"ל מגבי' מציאה קנה ותופס לבע"ח ל"ק ותי' דס"ל דשאני מגבי' מציא' משו' מגו וצ"ל דר"נ ור"ח ס"ל דליכא לחלק מדמדמי להדדי ובהא פליגו אבל נ"ל ע"פ שיטת הרי"ף הנ"ל ל"ק דר"י אדר"י די"ל בתופס לבע"ח כיון דמעיקר הדין לא יוכל לתפוס ולכן במקו' דחב לאחרי' לא עשו תקנה משא"כ במגבי' מציא' אבל ר"כ ור"ח ס"ל דמעיקר הדין יוכל לתפוס לכן מדמי שפיר מציא' לתופס לבע"ח כנ"ל ועיי'. והא"ש דמייתי בכתוב' ראי' מר"י דאמר תופס לבע"ח ל"ק והוא ס"ל מגבי' מציא' קנה וע"כ דס"ל דבתופס לבע"ח מעיקר הדין ל"מ תפיסה כלל ואפי' בלא חב לאחרי' וא"כ ממילא אפי' ע"י שליח ל"מ ומייתי שפיר ראי' מדר"י אבל מר"נ ור"ח ליכא ראי' בשליח ומיושב הכל עיי' היטיב:

והנה רש"י בביצה גבי מילא מים כ' שעשאו שליח למלאו' לו מים והקשה בתומי' דזה סותר למ"ש רש"י בב"מ דבשליח לכ"ע תופס לבע"ח קנה וקושי' זו ל"ק לפמ"ש הש"מ בב"מ דווקא בחוב דבאפשר לכתוב הרשאה ואז בכח יוכל לתבוע לדינא לכן בעשאו שליח יוכל לתפוס אפי' בחב לאחרי' משא"כ במציא' וא"כ ל"ק מרש"י ביצה. אלא דקשה מה רצה רש"י ומה ראה על ככה דאיירי שם בעשאו שליח למלאות. ונלפע"ד הנה הש"מ בב"מ הקשה שם לשיטת רש"י בביצה דס"ל לר"ל כל דלא זכה לחבירו זכה המגבי' ממילא קשה מתני' דמלקט פיא' יתן לעני הנמצא ראשון כיון דזכה בו הוא צריך לקיי' נדרו לתת לאותו עני שהגביהו ונדר לתת לו ותי' דאיירי מעשיר לעני ובתומי' הקשה א"כ מוכח אבל מעני לעני ס"ל דקנה והא ר"ש ס"ל המגבי' מציא' לא קנה חבירו עיי' בו. ונלפע"ד דר"ש ס"ל דמגבי' מציאה ל"ק ול"א מגו דזכה היינו דל"א מגו דבעי זכה לנפשי' ל"א אבל כל שיש לו זכו' בהגב' זו לנפשי' ג"כ אמרי' מגו זכה כמי לחברי' וס"ל כל מגבי' מציא' דבשע' הגבה' ספק איכא שמא לא ירצה במציא' זו מי שהגבי' לו וכל שמגלה דעתו לבסוף דלא ניחא לי' לא קנה למפרע כמ"ש רמב"ן ומובא בהה"מ פ"ג ממכירי ואם לא ירצה בו חבירו קנה המגבי' ע"י הגבה' זו וכ' הש"מ בב"מ דאינו דומ' לעודר בנכסי הגר וסבור שהוא שלו דלא קנה דשם לא התכווין לשוה קנין משא"כ הכא דמכווין לקנין אלא שרוצה לזכו' לחבירו וכל שלא קנה חבירו קנה הוא עיי"ש וכי כן כל שמגבי' לחבירו ואינו יודע אם ירצה חבירו הגבהה זו קנין בספק שמא לא יקנה חבירו וזוכה הוא וכיון שיש צד זכי' בו לנפשי' אמרי' מגו דזכה לנפשי' כו' ור"ש דאמר במילא מים דל"ק משו' דעשאו שליח ובשע' הגבה' ליכא ספק דהגבה' זו לחבירו ואם אח"כ לא ירצה לקבל הוי חזר' משע' ההיא אבל בשע' הגבה' קנה ולית שם זכו' בו למגבי' בזה ס"ל לר"ש דל"ק כיון דל"ש מגו דהגבה' זו לנפשי' דאם מהני לחבירו אין לו בקנין זו שום צד זכו' לכן לא קנה חבירו אבל במלקט הפיא' איירי בלא עשאו שליח מודה ר"ש דאמרי' מגו ולכן פליגו דווקא במעשיר לעני והא דמקשה ר"כ לעולא ממתני' דתנה לי ולפמ"ש יש לחלק במתני' ע"י שליח גרע כמ"ש משו' דר"נ לשיטתו דל"ל כל שלא קנה חבירו קנה הוא וליכא גריעותא ע"י שליח וכן ס"ל לר"י לכן מתרץ מתני' דאמר תנה לי אבל ר"ל דס"ל דקנה המגבי' באמת ל"ק ממתני' ומיושב קושי' ש"מ והא"ש דהוצרך רש"י לפרש בביצה דאיירי ע"י שליח הקצרתי והבן:

עוד נ"ל בישוב שיט' רש"י בשנדייק במ"ש רש"י ב"מ מידי דהוי תופס לבע"ח וז"ל כאדם הבא מאיליו ותופס ממון חבירו וכו' ובא לקדם עד שלא יתפסנו בע"ח אחר וכו' נראה דרצה לומר דמקרי חב מה שתופס הוא עד שלא יתפסו אחרים דאם לא תפס הוא תפסו הם ואפי' על חלק המגיע ע"פ חלוק' ב"ד לא זכה לו דאי לא תפס הוא הי' הם תופסי' הכל והפסיד הוא שלו. ועיי' סמ"ע רסי' ק"ה דמשמע מדבריו דחלק המגיע לו אין יכולי' לתפוס ממנו כי גם אם לא תפס הי' ראוי לו חלק זה ע"פ ב"ד. ואין זה חב לאחרי' שאלולי שתפס הי' הם תופסי' והפסידו מה שראוי לו ע"פ ב"ד וממ"ש רש"י לא נראה כן אלא גם חלק המגיע לו ע"פ ב"ד לא זכה לו דהוי חב לאחרי' שהי' תופסי' לעצמם הכל. ומנ"ל לרש"י לומר כן בפשיטות. ונ"ל עפ"מ שהעיר בפ"י כתוב' לומר מלתא בטעמא דתוס' דאפי' עשאו שליח ל"מ הא בכ"מ שלוחו של אדם כמותו ורצה לומר משום דהוי כשליח לד"ע כיון דע"פ ב"ד הי' עושי' חלוק' לפי החשבון והוא תופס להפסיד לאחרים ולעשות שלא ע"פ ב"ד הוי כשליח לד"ע דל"מ וכן ביתומי' בכתוב' דע"פ ב"ד הי' נותני' ליורשי' והוא תפס שלא בדין ב"ד אלא שכ' דמוכח נגד זה איך מדמה ר"כ ור"ח מגבי' מציא' לתופס לבע"ח שני ושני בתופס לבע"ח ל"ק משום אין שליח לד"ע משא"כ במגבי' מציא' וע"כ דליתא לזה עיי"ש. ונ"ל דקשי' לרש"י איך מדמה מלתא דמגבי' מציא' לתופס י"ל בתופס לבע"ח משום דעבירה הי' בידו דע"פ ב"ד הי' חולקים לכן התחכם רש"י וכ' שחב לאחרים שתפס ואלולי תפס הוא הי' הם תופסי' ואפי' לחלק המגיע לו ע"פ ב"ד ס"ל לר"נ ור"ח דל"ק דחב הוא שלא תפסו הם ולאו כל כמיני' לתפוס ובחלק זה המגיע לו ע"פ ב"ד ליכא נדנוד עבירה כלל דהא ראוי' לו מדינא מ"מ לא מהני תפיסה כיון שחב בזה לאחרים לאו כל כמיני' הה"נ במציא' דלא קנה ומדמי מלתא למלתא שפיר וכ"ש הוא מגבי' מציאה מתופס לבע"ח אפי' חלק המגיע לו עפ"י דינא בחלוקי ב"ד ל"ק כ"ש במציאה דאין לו בו שייכו' כלל דל"ק וא"ש ועיי':

ואחר דברי' האלו אומר אני מ"ש רש"י שם הואיל ולא עשאו שליח היינו לפי דאמרו ר"נ ור"ח דתופס לבע"ח ל"ק והיינו אפי' חלק המגיע לו ל"ק דאל"ה אין דמיון מציאה לתופס לבע"ח כמ"ש בזה ס"ל לרש"י בחלק המגיע לו ע"פ ב"ד דליכא נדנוד עבירה כלל מהני בעשאו שליח דשלוחו כמותו ממש אבל ביתר על חלק שהי' מגיע לו ע"פ חלוקת ב"ד דאיכא נדנוד עבירה ל"מ שליח משו' אין שליח לד"ע ור"נ ור"ח דקאו גם על חלק המגיע לו כ' רש"י דע"כ איירי בלא עשאו שליח והא"ש דלק"מ מיימר ב"ח דשם כל התפיסה להפקיע מן היתומי' כעביר' היא ביד התופס ל"מ שליחו' משום אין שליח לד"ע ומייתי מדר"י דאמר תופס לבע"ח ל"ק וס"ל מגבי' מציא' קנה וסתר שיטתו כקושי' תוס' ולפמ"ש י"ל דר"י ס"ל הגם דחב לאחרי' במציא' קנה דל"ש לאו כל כמיני' לחוב לאחרי' אלא בתופס לבע"ח דאיכא נדנוד עבירה כה"ג ל"ק ודווקא בהמותר על חלקו המגיע לו ע"פ חלוק' ב"ד ל"ק דאיכא משום אין שליח לד"ע ומיושב קושי' תוס'. ולפ"ז דר"י לא קאי רק על המותר על חלקו ע"פ ב"ד גם עשאו שליח בפירוש ל"מ דאין שליח לד"ע. והא"ש דכ' רש"י בכתוב' לר"י שליח התופס דאפי' שליח התופס ל"מ לר"י כמו דל"מ בלא עשאו שליח משום אין שליח לד"ע ומינה מייתי ר"פ ור"ה בדר"י ראי' בדדהו בתופס במקום יתומים דכולו עבירה דל"מ כנ"ל נכון ועיי':

והנה הראשונים בב"מ הקשו מדמייתי ר"כ ראי' ממתני' והא במתני' שליח שווי' ומ"מ ל"מ וכן מדהקשה רבא מפועל הא שלוחו הוא וכבר כתבנו דבש"מ מחלק בין מציא' דלית לו בה זכו' יותר מאחר לא יוכל לעשו' שליח משא"כ בבע"ח. ונלפע"ד לעשו' סמוכי' עפ"ז לשיטת רש"י דיש חילוק בין עשאו שליח ללא עשאו דתוס' חולק בגיטין בלא"ה מסברא על רש"י כיון דזכי' מטע' שליחו' מ"ש עשאו או לא עשאו שליח ונ"ל דחילוק זה יש לו ראי' דיש דקדוק עצום בסוגי' דב"מ דמקשה רבא לר"נ מפועל ולא הקשה כן על ר"ש ג"כ והתומי' נתקשה בזה. ונ"ל דעל ר"ש ל"ק לי' לרבא די"ל שליח שאני ולכן הקשה על ר"נ דמביא ראי' ממתני' דמגבי' מציא' ל"ק והא במתני' שליח שווי' ומוכח לפי ראי' דילי' דאפי' שליח ל"מ והקשה עליו שפיר מפועל אבל לר"ש דס"ל נמי המגבי' מציא' ל"ק לא יוכל להקשו' דאפשר דס"ל בשליח קנה וס"ל במתני' או דרישא באמר תחלה או כר"י דאמר תנה ול"א זכה לי. וס"ל מגבי' מציא' ל"ק מדרבנן דר"א כמו שאמר בגיטין כאן תופס לבע"ח פלוגת' דרבנן ור"א ולרבנן ל"ק ודווקא שלא ע"י שליח וא"ש. ומינה דיש לחלק בין ע"י שליח לתופס מעצמו אלא דר"כ לפי הוכחתו ממתני' מוכח אפי' ע"י שליח ל"ק והא דאמר ר"נ המגבי' מציא' ל"ק אפי' ע"י שליח וממילא ר"ח ור"נ דאמרו תרווייהו משמע כמו דאמר ר"נ כן ר"ח אפי' בשווי' שליח וס"ל לרש"י ממתני' לא מוכח לר"נ רק במציא' דלית לי' זכו' בגווה ל"מ שליח אבל בחוב לכ"ע מהני ע"י שליח וחילוק שיש בין עשאו ללא עשאו מוכח מדלא הקשה רבא רק לר"נ כמ"ש ורבא לולי ר"נ לא הי' יוכל להקשו' דאפשר גם במציא' מהני שליח ומר"נ ממתני' מוכח אפי' שליח ל"מ ודווקא במציא' אבל בחוב קיימינן בהאי סברא דיש חילוק בין עשאו ללא עשאו כנ"ל ועיי':

ובמ"ש מצאנו ישוב לקושי' תוס' בב"מ על רבא דלעיל ח' דחי דרמב"ח וס"ל מגבי' ל"ק וכאן הקשה לר"נ והוכיח דקנה. ולמ"ש י"ל לעיל דחה רבא לרמב"ח דליכא ראי' ממתני' דקנה אפי' בלא עשאו שליח וכאן הקשה לר"נ מפועל דמוכח ע"י שליח מיהא מהני ור"ן ס"ל אפי' ע"י שליח לא מהני וא"ש עיי':