כתב סופר גיטין חלק א נב

כ' דכן י"ל שהיא שיטת הרי"ף, וכן נרא' דע"פ הרוב הרמב"ם ורי"ף בחדא שיטתא אזלו ועיי' קצה"ח סי' קכ"ג שכ' דבתן ג"כ מעיקר הדין משוחרר מיד אלא דהוי בתנאי עד שיבוא לידו יהי' משוחרר למפרע עיי' בו, שהי' נ"ל דבריו נכוני' מאוד, אלא דלפ"ז לא א"ש מ"ש רי"ף דמיון מהא דהולך מנה שיוכל לחזור וכ' הלח"מ לפי החילוק בין תן לזכי צ"ל דמביא ראי' דמצינו זכי' לחצאי'. ולפמ"ש הקצה"ח אין בשחרור זכי' לחצאי' רק תנאי התנה ופשיטא שיוכל להתנו' כפי שרוצה, וא"צ הרי"ף ראי' וגם אין דומה לשם, וע"כ דלא כקצה"ח, אלא כשח"א דמדין אינו זוכה בתן רק לחצאי' כנ"ל ועיי':

והנה הראשונים דהקשו כל הנך קושי' לא ס"ל בשיטת הרי"ף לחלק בין תן לזכי וכן ס"ל למהרי"ק דחש לשיטת הרי"ף במזכה לאשה אפי' בזכי. והרמ"א בא"ע סי' קמ"א מביא שיטת מהרי"ק בגט מומר לחוש לשיטת הרי"ף והיינו אפי' בזכי, וביו"ד סי' רס"ז כ' המחבר שיטת הרמב"ם לחלק בין תן לזכי והרמ"א כ' עליו שיטת ר"ת ביש מי שאומר אפי' בתן משוחרר מיד, ולא כ' ג"כ י"א דאפי' בזכי לא משוחרר מיד ש"מ דס"ל כמ"ש הטור דרי"ף ג"כ כרמב"ם ס"ל ולא חש כלל לומר דרי"ף אית לי' שיטה אחר' ובא"ע מביא לחוש למהרי"ק דס"ל כרי"ף אפי' בזכה ל"מ וצלע"ג. ובתשובתי סי' ק' הארכתי בכ"ז לדינא בעזה"י עיי"ש:

התופס לבע"ח קנה כ' רש"י אדם מן השוק צ"ל מה רצה רש"י במ"ש א' מה"ש נ"ל דהי' קשה לי' פשיטא דבמקום שאינו חב לאחרי' דקנה מטעם זכי' ומכ"ש כשעשה אותו שליח לתפוס. ולכן כ' א' מן השוק, וקמ"ל לאפוקי משיטת תשוב' רי"ף שברא"ש ב"מ דיוכל לומר לאו בע"ד דידי את ולא יוכל לתפוס רק בירד מנכסי' משום תקנתא. ועיי' ברא"ש לקמן ס"פ דכתב דמדינא יוכל לתפוס רק משום לא שבקת חי לא יוכל רק בירד מנכסיו עיי"ש ובב"מ חולק על הרי"ף והקשה בפלפלא חריפתא ובב"מ סי' ק"ה הא לקמן הרא"ש מודה לדינא של רי"ף ומה לי אי מעיק' הדין או מתקנתא ועיי' בש"ך ובתומי' שם ולפע"ד פשוט דהנפקותא בעשאו שליח לתפוס דלרי"ף יוכל לומר לאו בע"ד דידי את חוץ כשכותב לו הרשא'. אבל לרא"ש לקמן דמדין יוכל לתפוס רק משום לא שבקי חי דכ"א יתפוס משל חבירו ויאמר עבור בע"ח תופס. וזה לא שייך בעשאו שליח כנ"ל נכון ופשוט. והא"ש דכ' כאן רש"י ש"מ תופס לבע"ח קנה א' מן השוק דלא עשאו שליח מ"מ מהני תפיסתו כנ"ל וק"ל:

ש"מ מדרבנן התופס לבע"ח קנה אמר לי' ר"י ואפי' במקום שחב לאחרי' אמר לי' אין ותוס' וראשוני' טרחו לפרש מאוד. ואפשר לי לומר ע"פ תשוב' הרי"ף שהביא הר"ן כאן ורא"ש בב"מ דס"ל מדינא אפי' מלוה עצמו אינו יוכל לתפוס רק היכא דמפסיד נכסי מתקנתא דיוכל לומר לאו בע"ד דידי את וברא"ש ב"מ הקשה מדאמר ר"י תופס לבע"ח ל"ק פשיטא אם מיני' דלוה אין יוכל לתפוס רק מתקנתא ופשיטא דלא יתקנו תקנה במקום דחב לאחרי' עיי"ש. וי"ל עפ"ז מאן דאמר הכא ש"מ מדרבנן תופס לבע"ח קנה כוונתו להוכיח דמדין קנה ולא מתקנתא ואפי' לא ירד מנכסיו דהא מתני' קתני דאין יוכל לחזור ויוכל לתפוס משום דחב לו האדון אלמלא דעביד לי' ניח נפשי' כו' ולא שייך בזה תקנתא דאינו חוב כ"כ וגם מתני' סתמא אפי' אית לי' לשלם לעבד מה דעביד לי' נייח נפשי' ממק"א או בזמן אחר ומ"מ מהני ש"מ תופס לבע"ח קנה מדינא לעולם אפי' לא ירד מנכסיו מעיקר הדין ולא מתקנתא ואמר לי' ואפי' חב לאחרי' דס"ל לרב יצחק בר יוסף דאי מדינא לא יוכל לתפוס אפי' מלוה רק מתקנתא היכא דחב לאחרי' לא קנה אפי' ירד מנכסיו דבמקום דחב לאחרי' לא התקינו תקנה לחוב לאחרי' אבל כיון דמוכח ממתני' כאן דמדין תופס לבע"ח קנה ה"ה כשחב לאחרי' או דלמא כיון דחב לאחרי' ל"ק דלאו כל כמיני' לזכו' במקום שחב לאחרי' דלא יוכל לעכב תפיסתו כיון דמדין קתפס מיד הלוה ור"י מייתי מדר"י דאמר התופס לבע"ח ל"ק וא"ת משנתינו כל האומר תנו כו' היינו דר"י ס"ל אם מדין יוכל לתפוס מן הלוה גם במקום דחב לאחרי' קנה ולית לי' דיוכל לומר לאו כל כמינך אלא דס"ל לר' יוחנן דמעיקר הדין אינו יוכל לתפוס מן הלוה רק מתקנתא היכא דירד מנכסיו ואמר התופס לבע"ח במקום שיוכל לתפוס במקום שחב לאחרי' ל"ק, וקמ"ל דלא נימא דמדין יוכל לתפוס מן הלוה אפי' היכא דלא ירד מנכסיו ואפי' לא מפסיד נכסי או דוקא היכא דמפסיד נכסי וזה תקנה כמ"ש רא"ש לקמן ס"פ דמדין יוכל לתפוס רק התקינו דוקא במפסיד נכסי וא"כ גם במקום שחב לאחרי' הי' יוכל לתפוס דל"ל דיוכל לומר לאו כל כמינך קמ"ל ר"י דבמקום שחב לאחרים ל"ק דגם מן הלוה דמהני תפיסה רק תקנתא הוא ובמקום שחב לאחרי' לא תיקנו וכן צ"ל לשיט' הרי"ף דקמ"ל ר"י כ"ז ול"ק קושי' הרא"ש בב"מ הנ"ל. והא"ש דקאמר ר"י וא"ת משנתינו דמוכח דמעיקר הדין יוכל לתפוס דבמתני' לא שייך תקנתא כמ"ש ולפי דס"ל כל דמהני תפיסה מעיקר הדין מהני ג"כ במקום שחב לאחרי' לכן אמר מתני' באומר תנו כאומר זכו אבל בלא"ה ל"מ תפיסה מן האדון וה"ה תפיסה מן הלוה רק מתקנתא ובמקום שחב לאחרי' ל"ק:

אמר ר"י התופס לבע"ח וכו' לא קנה כ' תוס' אפי' עשאו שליח כדמוכח בהכותב ביימר בר חשו דלא כפי' רש"י בב"מ דבעשאו שליח לב"ע קנה ועיי' מהרש"א בכתובת שם דכ' רש"י לא ס"ל דמהני שליח רק היכא דשייך מגו דזכי לנפשי' ועיי' מג"ש שם. והתומי' קלסי' ויפה תמה בקצה"ח הא רש"י כ"כ בב"מ בתופס לבע"ח. ונלפע"ד לקיים דברי מהרש"א לפמ"ש תוס' דר"י מחלק בין מציא' דשייך מגו דזכי לנפשי' לתופס לבע"ח דליכא מגו וכ' הראשוני' ה"ה בחוב היכא דחייב גם לתופס מהני תפיסה בלא מגו וכן פסק בטוש"ע סי' ק"ה וצ"ל איך מדמה ר"ח ור"נ מגבי' מציא' לתופס לבע"ח הא שני ושני במציא' שייך מגו משא"כ בתופס לבע"ח צ"ל דר"ח ור"נ ס"ל גם בתופס לבע"ח אפי' חייב לו לתופס דאיכא מגו מ"מ ל"ק וה"ה במגבי' מציא' והא"ש דכ' רש"י הואיל דלא שווי' שליח אבל אי שווי' שליח בצירוף מגו גם ר"נ ור"ח מודה דקנה דאיכא תרתי לטיבותא כמ"ש מהרש"א והא דלא כ' רש"י במגבי' מציאה הואיל דלא שווי' שליח. י"ל לרבותא נקיט גם בתופס לבע"ח דאיכא חוב יותר ממגבי' מציא' דליכא רק מניעת הריוח ועיי' זה בחי' ר"ן ובש"מ ב"מ בשם רמב"ן לכן גם בחוב ס"ל לרש"י כל דשייך מגו דזכי והוא שליח מהני תפיסה או י"ל במציא' ס"ל דגם שליח ל"מ דאין שליחות במציא' שעד שלא זכה אינו לו בה כלום ועיי' זה בש"מ ב"מ שמיישב כן קושי' ראשונים על רש"י מדמייתי רק ראי' ממתני' דאיירי בשליח ומדהקשה רבא על ר"נ מפועל דבמציאה גם רש"י ס"ל דל"מ שליחות עיי' בו כן נ"ל לקיים דברי מהרש"א אלא דהדברים בעצמות' דחוקי' לעשו' פרופי' ממגו דזכי לנפשי' ושליחו' אין בזה טעם וסברא הגם דקלסי' התומי' ועיי':

ועיי' ש"ך שהעלה דכוונ' רש"י אם שכרו שיהי' שלוחו כמו פועל דאמרי יד פועל כיד בעה"ב משום דשכרו גם זה דוחק דרש"י כ' סתם הואיל ולא עשאו שליח ובתומי' הסכים על הש"ך במקצתו דנפקא לרש"י דשליח מהני משום דמתרץ שאני פועל דידו כיד בעה"ב היינו משום דהוא שלוחו וידו כיד בעה"ב לדבר הזה לתפוס במקום שחב לאחרים וה"ה כשעושה שליח בחנם דמ"ש ע"י שכר או בחנם סוכ"ס במקומו עומד וכ' דלפ"ז לק"מ מה שהקשו מדהקשה רבא מפועל הא שליח שאני דכ"ז ידענו בתר דמתר' שאני פועל וכו' ורש"י כן כ' הואיל ולא עשאו שליח למסקנא עיי' בו. והנה כפי התומים הפסדנו תי' הש"ך מכתובת דשם שליח בחנם הוא ולמ"ש התומי' ליכא חילוק בין שכרו או בחנם והדר קשי' מכתוב'. ונ"ל לקיי' תי' של הש"ך מכתוב' ע"פ דברי התומי' די"ל הא דכ' רש"י בכתוב' לר"נ ור"ח כן משום דלדדהו דס"ל מגבי' מציא' ל"ק ול"ל מגו קשי' מפועל וצריך לפרש פועל שאני דידו כיד בעה"ב והיינו ע"י שליח מהני לכן כ' רש"י לר"נ ור"ח הואיל ולא עשאו שליח אבל לר"י דס"ל מגבי' מציא' קנה משום מגו כמ"ש תוס' ותופס לבע"ח ל"ק לק"מ מפועל משום מגו מהני ולא צריך לחדש שאני פועל וה"ה שליח דידו כיד בעה"ב וא"ש סוגי' דכתוב' דר"פ ור"ה בדר"י ס"ל כר"י דווקא תופס לבע"ח ל"ק ומגבי' מציאה קנה ולא הוצרכו לחדש שליח שאני וס"ל אפי' בשליח ל"ק וא"ש:

ויש להקשו' מדאמרו ר"פ ור"ה בדר"י תופס לבע"ח במקום שחב לאחרי' את ואמר ר"י תופס לבע"ח וכו לא קנה הרי לא מעצו' אמרו דל"ק רק מדאמר ר"י מנ"ל דר"י ס"ל אפי' במקום שליח דל"ק הגם דלר"י דס"ל מגבי' מציא' קנה אין מוכח מפועל דשליח שאני. מ"מ הרי לר"כ ור"ח מוכח חילוק בין עשאו שליח ללא עשאו הרי דיש מקום לחלק הגם לר"י אין מוכרחי' לחלק מ"מ דלמא מסברא לא ס"ל דל"ק רק בלא עשאו שליח ומנ"ל דס"ל לר"י מסברא דנפשי' אפי' עשאו שליח ל"ק. וליישב זה י"ל מדאמר ר"י המגבי' מציא' קנה ובתופס לבע"ח ל"ק מדלא קמ"ל דגם בתופס לבע"ח דליכא מגו מ"מ איכא דקנה כגון בעשאו שליח ש"מ דס"ל דלעולם בתופס לבע"ח ל"ק אפי' עשאו שליח והיכא דחייב גם לתופס לא צ"ל דזה בכלל המגבי' מציא' דאיכא מגו ומ"ש. עוד י"ל מדהקשה ר"י לנפשי' דמגבי' מציא' קנה וא"ת משנתינו דאמר תנה לו ואי ס"ל בתופס לבע"ח בעשאו שליח קנה גם כן הי' יוכל להקשות לנפשי' ממתני' דשליח שווי' וע"כ בתופס לבע"ח אפי' בשליח ל"ק כנ"ל:

והא"ש בדברינו הא דכ' רש"י בכתוב' בהא דמייתי מדר"י התופס לבע"ח שליח התופס והרגיש בגדולי תרומה דסתר שיטתו שבב"מ דשליח מהני. ולמ"ש א"ש דלא כ"כ רק לר"נ ור"ח לדדהו מוכח דבשליח מהני תפיסה כמו פועל אבל לר"י לשיטתו לא מוכח ומוכח מר"י עצמו מדלא קמ"ל רבותא אפי' בתופס לבע"ח איכא דמהני כגון ע"י שליח ש"מ אפי' שליח התופס ס"ל דל"מ. והא"ש ג"כ הא דמייתי ר"ה ור"פ מדאמר ר"י ולא מייתי מדר"ח ור"נ דלדדהו צ"ל ע"כ בשליח מהני ויימר ב"ח ע"י שליח תפס לכן מייתי מר"י דווקא וא"ש:

וכשאני לעצמי נ"ל בישוב קושי' תוס' על רש"י ויישב תחלה קושי' רא"ש ב"מ על תשוב' הרי"ף דמסיק דמדין זכי' בלא חייב לאחרינא לא יוכל לתפוס רק מתקנתא במקו' דמפסיד נכסי א"כ איך אמר ר"נ ור"ח המגבי' מציא' כו' מידי דהוי אתופס לבע"ח בתופס לבע"ח פשיטא דלא יעשו תקנה לחוב לאחרי' אלא ע"כ דלא שייך לאו בע"ד דידי רק כשרוצה לבוא עמו בדינא ודיינא משא"כ כשתופס מעצמו ועיי"ש. ונלפע"ד ליישב דדבר זה בפלוגתא תלי' בב"ק ע' ע"א אי תפס שליח ס"ל לאמימר דל"מ ור"א אמר שליח שווי' ופי' רש"י בחד פי' דאי תפס שליח עבור משלחו ס"ל לאמימר דל"מ מיני' ור"א אמר שליח שווי' דהוי תופס לבע"ח עיי"ש ופי' רש"י צ"ע הא הוא תופס במקו' שאינו חייב לאחרינא דלא איירי שם מחב לאחרינא ובתומי' סי' ק"ה מביא רש"י זו והקשה הא בשליח ס"ל לרש"י דתופס לבע"ח קנה עיי' בו ואני תמה הא לא קאי