כתב סופר גיטין חלק א נ

גם דאיכא ע"מ פסול משום מזוי' מתוכו וכתבנו עוד אפי' בש"מ פסול לר"ש דגזרי' אטו ערכאו' דאפי' בא"מ כשר. ולפ"ז י"ל דס"ד דר"ש קאמר גם אלו כשרו' היינו ג"כ וש"ע ושטר מתנה דפסלו חכמי' בכולהו מכשיר הוא אלא גט דוקא בשמו' מובהקי' ושטר מתנה אפי' אין מובהקי' דליכא משום מזוי' מתוכו, ובהדיוטו' נהפוך הוא גט כשר בשמו' מובהקי' ושטר מתנה פסול אפי' במובהקי' כמ"ש וזהו דקאמר דל"א דשטר מתנה פסול רק בזמן שנעשה שטר מתנה בהדיוט, ומקשה לפלוג ולתני בדידי' בערכאו' עצמו בגט דוקא במובהקי' כשר ולא בא"מ, ולמה פליגי דינא דשטר מתנה בהדיוטו' דפסול ולא בגט עצמו ואפי' בערכאו'. ומתרץ ה"נ קאמר בשמות שא"מ נעשה כשטר מתנה בהדיוטו' דפסול משום מזוי' מתוכו ואפי' בש"מ כן פסול גט בערכאו' בא"מ מהאי טעמא דמזוי' מתוכו וחד טעמא אית להו כנ"ל ומיושב קושי' רמב"ן. וי"ל הא דמתרץ ואב"א דרבנן אמרו לכולהו מלתא, משום דמה דמתרץ נעשה א"ש לל"ב תני חוץ מכג"נ ור"ש מכשיר י"ל לא אמרו קאי על שטר מתנה ומשום מזוי' מתוכו ומדמה מלתא דגט בשא"מ לשטר מתנה בהדיוטו' דחד טעמא אית להו כדכתיבנא. אבל לל"ק דר"ש לא קאי רק על גט וש"ע לא א"ש נעשה דמה ענין פסול שארי שטרו' לפסול גט בא"מ, ולל"ק הוצרך לומר ואב"א דכולהו רבנן אמרו על שאר שטרות וא"ש הכל ועיי':

לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט כו' שיטת תוס' דפליגי במסר בפני ע"מ רבנן גזרו דיתן בלא ע"מ ור"ע ל"ל הך גזיר' אבל בלא ע"מ לכ"ע פסול דמשקרי. ורש"י נראה דס"ל בע"מ לכ"ע כשר ופליגו בלא ע"מ ותמה הרא"ש מ"ט דר"ע דמכשיר כיון דמשקרו ועיי' פ"י דבריו דחוקי' לעשו' פלוגתא מהיפוך להיפוך. ולפע"ד נראה וודאי היכא דאין מכירי' הדיוטו' אלו סתמא בחזק' דמשקרו אלא ר"ע מכשר בהדיוטו' כעין ערכאו' דמוחזקו לנו דל"מ דלא מרעו נפשיי' כן בהדיוטו' הגם דסתמא משקרו. אבל בשמכירי' אותו וידועי' לנו דלא משקרו מהני, ורבנן ס"ל גם בכה"ג פסול כיון דרוב' משקרי חיישי' שיבואו להכשיר גם בא"מ אות' ושאני ערכאו' דכולם בחזק' דלא משקרו בלי שידענו אלו דלא מרעו נפשייהו כנ"ל נכון לשיט' רש"י. אבל תוס' לטעמי' דס"ל דנכרי' פסולי' לעדו' ותקנה תיקנו בערכאו' משום דקפדו, וכ"ז בערכאו' אבל בהדיוטו' דלא קפדו גם בשידענו דלא משקרי לא מהני דמד"ת פסולי' לעדו' ותקנה ליכא, וע"כ דר"ע מכשיר באיכא ע"מ ורבנן פוסלי' משום גזירה דערכאו' שיכשרו בלא ע"מ כנ"ל לבאר ועיי':

רבינא סבר לאכשורי בי כנופייתא דארמאי כ' רש"י דלאו ערכאו' נינהו משמע גם לאו הדיוטות נינהו וכן נרא' מרא"ה שכ' פלילי' ואין שופט ממונה ע"כ. ונ"ל הא דלא דייק רבינא מתני' ערכאו' תנן משו' דס"ל כל"ק דכל השטרו' אפי' שטר מתנה בכלל והיינו משום דינא דמלכותא דינא וי"ל להכי קתני ערכאו' משום דינא דמלכות' ומשום שטר מתנה. אבל בי כנופי' דארמאי ליכא דינא דמלכותא הגם דנאמני' דלא מרעו נפשיי' מ"מ פסול דלאו בני קנין נינהו והוא רצה להכשיר שטר מכר משו' דל"מ נפשיי' ורפרם אמר ערכאו' תנן ס"ל כל"ב תני חוץ מכג"ב וע"כ הא דקתני ערכאו' דוקא בערכאו' יש חזק' אלימא דל"מ נפשיי'. אבל בבי כנופי' לא אלימא כ"כ דלא משקרו ולפי דקי"ל כל"ב קיי"ל כרפרם כנ"ל וא"ש:

האי שטרא פרסא' כו' עיי' רא ש ביאור שיטו' רש"י ותוס' וכ' דלתוס' צ"ל דאיירי בערכאו' וקמ"ל דאפי' בע"מ לא גבי ממשעבדי. והקשה א"כ הו"ל לרבא לומר על מתני' בד"א מבנ"ח ואפי' בע"מ ועיי' מהרש"א, ולפע"ד נרא' דס"ל לתוס' דבשטרי מכר טורף אפי' ממשעבדי כדס"ל להה"מ בשיטת הרמב"ם דוקא בשטרי הלואה גובה רק מבנ"ח. וא"כ מתני' דאיירי בין בשטרי מכר בין בשטרי הלואה לא יוכל לומר סתם במד"א מבנ"ח דבשט"מ גם ממשעבדי גובה, ולכן הוצרך לומר האי שטרא פרסא' בשטר הלואה גובה מבנ"ח כנ"ל, ולקמן יבואר אי"ה וק"ל:

והנה הרא"ש שייר שיטה לעצמו דאיירי בליכא ע"ח כלל דבע"ח פסול משום מזויף מתוכו. ולרש"י צ"ל דל"ש בממון משום מזויף מתוכו וכ"כ כ"מ אליבא דרמב"ם ונדחק לחלק בין שטרא מתנתא, אלא תוס' ס"ל אפי' בממון ונכסי' איכא משום מזויף מתיכו ועיי' תומי' סי' ס"ח שתמה מאוד על הרמ"א כדמייתי המחבר שיטת הרמב"ם בשטרי מתנה פסול בערכאו' כ' אפי' בע"מ משו' מזויף מתוכו וכד מייתי לדרמב"ם בשטרי הלואו' שהדיוטו' כשר לגבו' מבנ"ח לא הגיה כלום וקשה הא הוי מזויף מתוכו עיי' בו ודבריו קשה להבינם. והנלפע"ד בזה דס"ל לרש"י ורמב"ם ודעימי' דלא אמרו חכמי' דפסול משום מזויף מתוכו אלא היכא שצריך לשטר זה כמו בגט ומתנה דקונה בו בשטר וכיון שיש בו עדי' נכרי' שאפשר לבוא ע"י לקלקול בפ"א פסלו השטר ועשאו כחספא דלא למקני בו כיון שכל קנינו ע"י השטר שאפשר שיבוא קלקול ע"י הם אמרו שפסול וממילא לא קנה מידי, וזהו שפי' רש"י בסנהדרין בשטרי מתנתא דחספא הוא היינו שחכמי' עשאוהו כחספ' דלא למקני בי' משום חשש וגזיר'. אבל היכא דא"צ לשטר כלל כגון בהלואה דשטרי הדיוטו' דמסרו באפי סהדי, ודל שטר מהכא גובה מבנ"ח ע"פ עדי' רק כיון שיש שטר יש לחוש במק"א דיגבה בו מב"ח בלי ע"מ ומשום זה לא אמרו שיפסיד חובו כיון שהעדי' לפנינו והאמת אתו ובלא שטר גובה שלו וא"צ לשקר כלל, לא אמרו חכמי' בכה"ג להפסידו מפני חשש תקלה במק"א כיון דאין צריך לשטר כלל איך יפסיד ע"י השטר כנ"ל נכון מאוד וכיון שלא הי' אפשר להפסיד הכל משום השטר שוב מהני לו השטר לענין פרוע שלא יוכל לטעון הגם שלענין זה צריך לשטר והי' יכולי' לומר דל"מ השטר מ"מ כיון שלא פעלו בזה מידי דעדיין יש תקלה דמזויף מתוכו במק"א, שוב הניחו הדבר על דינו דמה להו להפסידו במקום דלא פעלו כלום מאחר שא"א לתקן שיפסיד הכל כנ"ל הקצרתי והבן:

וכ"ז לשיטת רש"י ורמב"ם אבל תוס' דס"ל דשטרי הדיוטו' פסול משו' גזיר' בלא ע"מ כמו ערכאו' חזינן דהפסידו כה"ג הגם שא"צ לשטר כלל, וכן ראוי לפוסלו משום מזויף מתוכו ואני ליישב שיטת רש"י ורמב"ם ורמ"א באנו וא"ש כל מ"ש ועיי':

אי הכי ממשעבדי נמי וכו' כ' הרא"ש דמשמע דבכ"מ גובה בע"מ ממשעבדי ובשטר הדיוט גרע וכ"כ סמ"ע ונ"ל להסביר דנפיק קלא דהלוה לו על שטר הדיוטו' והוא כחספא בעלמא דאפי' מב"ח לא גבי' ולא ידעו דבע"מ הלוהו ולכן גרע מהלוהו בע"מ בלא שטר דקלא אית לי' דהלוהו ומסתמא הלוהו באופן שאין יוכל לכפור משא"כ כשישמעו שהלוהו בשטר הדיוטות כנ"ל. והנה שיטת הרמב"ם דבשטרי ערכאות אינו גובה ממשעבדי והה"מ כ' דבמכר גובה ועיי' לח"מ דמרמב"ם משמע אפי' מכר לא דג"כ ל"ל קלא ונ"ל דודאי לא מגרע שטר ערכאות ואי מכר בע"מ ישראל דבכ"מ גובי' ממשעבדי בלי שטר גם בערכאות גובי' ממשעבדי דבשטר ערכאות לא שייך דל"ל דמגרע ניהו דשטר ערכאות קלא ל"ל אבל בע"מ לא מגרע דאם ישמעו דיש לו שטר בערכאות לא מגרע דהא שטר מעלי' הוא דלא שייך לטעון להד"מ אלא דקלא ל"ל וכן בהלואה לשיטת הרא"ש דבכ"מ גובי' ע"י ע"מ ממשעבדי כן בשטר הלואה דערכאות בע"מ דלא מגרע כנ"ל נכון וברור ועיי':

מגבינן בי' מבני חרי, שיטת רבותיו של רמב"ם דוקא במכר אבל שטר הלואה ל"מ אפי' בערכאו' ואפי' מב"ח אינו גובה וכ' הראב"ד מלתא בטעמא כיון דאינו גובה ממשעבדי יוכל לטעון פרעתי. ובתומי' הקשה קושי' עצומה איך אמר רבא דגובה מב"ח אי דלא יוכל לטעון להד"מ הא איכא ע"מ, וע"כ דא"י לטעון פרעתי ועוד מדמקשה והא יוכל להזדיי' ואי משום טענ' להד"מ גם ביוכל להזדיי' א"י לטעון להד"מ וע"כ דא"י לטעון פרוע ולא מצא ישוב לקושי' זו. ולפע"ד נרא' עפמ"ש הרא"ש לשיט' ר"י הא דנקיט רבא דמסרו באפי סהדי רבות' קמ"ל מ"מ אינו גובה ממשעבדי. וי"ל לרבותיו של רש"י דבאמ' ל"מ שטר זה כלל דיוכל לטעון פרוע ולהד"מ בלא"ה א"י לטעון וקמ"ל רבא דאינו גובה רק מב"ח דלא נימא דגובה ממשעבדי ג"כ וממילא א"י לטעון נגד השטר פרוע קמ"ל דאינו גובה רק מב"ח וממילא יוכל לטעון ג"כ פרוע. והא"ש דמקשה ש"ס והא יוכל להזדיי' ובלא"ה אינו גובה ממשעבדי ומאי קמ"ל הגם דאיכא ע"מ לא גבה ממשעבדי אפי' בעידי ישראל לא גבה ממשעבדי אינו יוכל להזדיי' ומתרץ בדעפצן כו' ובלא"ה הי' גובה ממשעבדי קמ"ל רבא כיון דנעשה בפני נכרי לא גבה ממשעבדי וממילא יוכל לטעון פרוע ג"כ וא"ש:

עוד כ"ל ליישב הנה התומי' סי' ס"ו כ' מלתא בטעמא דרמב"ם דא"י לטעון פרוע בשטר העולה בערכאו' דכ"י שאני שיוכל לומר דסמך על הימנותא דידי' ולא יוכל המלוה לומר הרי לא האמנתי לך דלקחתי שטר יוכל הלוה לומר בלי כתב כלל אסור להלוות דגורם קללה לעצמו ועובר על ל"ע. וכ"ז בכ"י אבל בהחתי' עליו עדי' מדטרח אחר עדי' ש"מ שלא האמין לו יוכל המלוה לומר כן לא האמנת לי ושטרך בידי מה בעי אלו דברי התומי' ז"ל. ויש להשיב מה לי כ"י או עדי' כיון דלא אפשר אלא בכ"י או בעדי' ועוד ואלא מאי משום דלא האמינו רצה דוקא בעדי' הא גם בכ"י סגי דלא יוכל לכפור בו דלא לוה. ואנן ליישב רבותיו של רמב"ם והראב"ד באנו. נ"ל דס"ל דליכא חילוק בין כ"י או שטר חתו' בערכאו' דלא גבי ממשעבדי דיוכל לטעון פרעתי דהאמין לו וליכא הוכח' דלא הימנ' מלוה ללוה כיון דמה"ד צריך או כ"י או חתוי בעדי'. אבל היכא דאיכא ע"מ דכבר יצא ידי הדין דמותר ללות בע"מ הגם דיש לחוש שמא ימותו או ילכו למדה"י מ"מ ליכא תו משום לפ"ע או גור' קללה עיי' סי' ע', ומדלקח שטר ע"כ משום דלא האמין לו דחשש שמא ימותו עדי' או לכו למדה"י ויכפור בו וכמו שהוא המלוה לא האמין לו כן לא הי' מאמין לו ולא הניח שטרו בידו. והא"ש רבא דאיירי שמוסרו בפ"ע מסירה א"י לטעון פרוע כנ"ל ועיי'. וא"ש ג"כ מה שהקשה הרא"ש על שיט' הר"י דרבא בערכאו' איירי למה צריך לע"מ ולמ"ש דבלא ע"מ אינו גובה דיוכל לטעון פרוע והבן:

ע"ב עדי' החתומי' עה"ג וכו' שיטת רש"י דהספק אי בדרבנן נסמוך לומר דמסתמא ישראלי' נינהו אבל בדאוריי' בוודאי ליכא למסמך עיי' רא"ש אבל תוס' כ' דבין לר"מ ובין לר"א בע"מ מספקא לי' ועיי' מהרש"א שנתקשה לענין מאי כ' תוס' לר"א בע"מ דלהך צד דשמא נכרי ל"מ ע"מ ולהך צד דישראל נינהו מה בעי ע"מ לפנינו כיון דחתמו ישראל מסתמא לפני ע"מ מסרו. ונ"ל דהר"ן פ' המגרש פקפק על סברא זו דמסתמא בע"מ מסרו כדינא ותוס' דס"ל הכי דאמרי' מסתמא מסרו כדינא היינו בדאנו יודעי' בודאי דע"ח ישראל אבל שנאמר מסתמא הי' ע"ח ישראלי' ומסתמא מסרו כדינא תרי מסתמא כולי האי ל"א דהוי כעין ס"ס שמא ע"ח נכרי