כתב סופר גיטין חלק א מט

משניין לעיל הכי ותוס' כ' דמשו"ה לא משני כר"א משו' מזויף מתוכו וצ"ע על רש"י הא בשטר מתנה פסול משו' מזוי' מתוכו ופ"י נדחק די"ל בשמו' מובהקי' ובשטר לא גזרו מובהקי' אטו אין מובהקי'. ולפע"ד נראה ליישב עפמ"ש פ"י לקמן מה דכתב רש"י והא מודה ר"א במזוי' מתוכו שמא ימסר באפייהו ולא כ' כפשוטו דב"ד יסמכו עלייהו דכדין יסמכו דהא לא משקרי וידוע ע"פ אמיתת הדבר שבא הגט מיד הבעל ליד האשה ואמרי' שוב מסתמא כדינא מסר בע"מ ולכן כ' רש"י דהבעל יטע' היינו דסבור הוא דכשרי' לע"מ כמו דכשרי' לעידי חתימה עיי' בו וצריך אני להוסי' על דבריו דלכאורה עדיין קשה מ"ש משטר מתנתא בפ' זה בורר דחתימו קרובי' דידענו אמית' הדבר ומ"מ פסול משום דאתי ב"ד למסמך עלייהו התם שאני דקרובי' פסולי' מד"ת הגם דאמת הוא מ"מ אסור לב"ד למסמך עלייהו דקרובי' דפסלו' תורה מגזה"כ אפי' משה ואהרן אבל נכרי יהא ס"ל לרש"י דכשרי' לעדו' לולי דמשקרי וכיון דערכאו' לא משקרי הוא עדו' כשר רק שלאו בני כריתות נינהו וכיון דאיכא ע"מ דכרתי מותר לב"ד למסמך על ערכאו' דנמסר מיד הבעל לאשה וממילא אמרי' כדינא נמסר בפני ע"מ ולתוס' ודעימי' דנכרי פסול לעדו' בפסול דגופו א"ש כפשוטו הא דמוד' ר"א במזוי' מתוכו דב"ד אתי למסמך והוי כשטר מתנתא בקרובי' דפסול כנ"ל:

והנה נ"ל מה דס"ל לרש"י דחיישי' דבעל יטעה דכשרי' לע"מ וכ"כ הרא"ש נ"ל דלא ס"ל דידמה מלתא דגיטין לשארי שטרו' דזה רחוק שילמד ויטעה לדמו' גט לשארי שטרו' אלא דיש לו מקו' לטעו' מגט עצמו דבעי' לכתחלה ע"ח וגם ע"מ משו' תק"ע שנדע שהי' ע"מ וסבור הוא דיש קפידא ועכובא בע"ח ומ"מ ערכאו' כשרי' לחתו' הגט יטעה דגם לע"מ כשר ולא ידע לחלק דלעיקר כריתו' פסולי' דלאו ב"כ נינהו כנ"ל לרש"י. והא"ש דס"ל שטר מתנה ליכא חשש שיטעה דכשרי' לע"מ כמו דכשרי' לחתו' לפמ"ש בשטר גם לר"א דע"מ כרתי מ"מ מהני ג"כ שטר בע"ח או כ"י לחוד ולפ"ז ידע ויראה כי אינם כשרי' להקנו' דלאו בני קנין נינהו דאם בני קנין נינהו למה לו כלל ע"מ הא בע"ח ישראל סגי בלא ע"מ וע"כ משו' דהם פסולי' לעדו' זה בעי ע"מ ואיך יטעה למסור בפני' ולכן לא שייך בשטר מתנה שיטעה הנותן והמקבל ומשו' ב"ד ליכא חשש דבדין יסמכו כיון שנמסר מידו של הנותן ליד המקבל מסתמא כדין מסרו בפני ע"מ וא"ש שיטת רש"י ותוס' לשיטתו דשייך כאן דלמא אתו למסמך היינו הב"ד דנכרי פסולי' לעדו' בגופם ודבר זה שייך גם בשטר מתנה וכ' שפיר משו"ה לא יוכל לשנויי מתני' כר"א דאכתי קשה חספא הוא משו' מזוי' מתוכו כנ"ל והדברים נכונים:

עוד הקשה פ"י על רש"י איך אפשר לתרץ מתני' כר"א ובע"מ איך קתני בבריי' לאפליגו אלא בזמן שנעשו בהדיוט ומשו' גזיר' שמא יתנו בלא ע"מ כמ"ש תוס' תינח במכר אבל במתנה דגם בערכאו' אינו כשר רק בע"מ ובש"מ למה בהדיוט' פסול וכן קשה מר"ש דאמר לא אמרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט ודוחק דקאי דווקא בשטר מכר ולא במתנה עיי' בו. ולפמ"ש הא דס"ל לרשי' דבשטר מתנה ליכא משו' מזוי' מתוכו דלטעו' דע"מ נכרי כשרי' ליכא למיחש ומשו' ב"ד ליכא דבדין יסמכו עליה' דהא לא משקרו וכשרי' לעדו' וכ"ז בערכאו' דלא מרעו נפשיי' אבל בהדיוט' דמשקרו פסול משו' מזוי' מתוכו דב"ד יסמכו עלייהו שלא כדין וא"ש. ונ"ל עוד דבשטר מתנה שנעשה בהדיוט גם ר"ש מודה דגזרי' מובהקי' אטו אין מובהקי' דווקא בגט דגם בערכאו' אינו כשר רק במובהקי' ס"ל דל"ח לטעו' אבל בשטר מתנה דבערכאו' כשר אפי' אין מובהקי' דליכא משו' מזוי' מתוכו ואם נכשיר בהדיוט' בש"מ יבואו לטועו' להכשיר גם בא"מ כמו בערכאות כנ"ל ויש להאריך עוד בזה עד"פ:

והנה תוס' לשיטתו דס"ל דנכרי' פסולי' לעדו' תי' דלהכי לא משני מתני' כר"א דאיכא משו' מזוי' מתוכו ומ"ש תוס' דלא תיקנו חכמי' להאמינם רק בשטרי מכר שהן לראי' אבל שטר מתנה לא עיי' פ"י ביאור דברי תוס' מה שרצה בזה הא כבר ידענו החילוק בין מכר למתנה ודבריו אין מספיקי' ונ"ל עפ"מ שכתבתי לעיל מלתא בטעמא דתקנו דשטר מכר כשר הגם דמד"ת פסול ולא תקנו כן בשטר מתנה דבשטר מכר עכ"פ הענין קיי' וחייב לו רק דאין ב"ד יוכל להוציא מגזה"כ תקנו שיהי' כשר משו' דקפדו משא"כ בשטר מתנה דלא מהני הקנין דלאו בני קנין נינהו להוציא מזה שלו וליתן לאחר מה שאינו שלו כה"ג לא תקנו תקנה אלא דקשה היכא דאיכא ע"מ דמקנו וליכא רק משו' וחוי' מתוכו דלמא אתו ב"ד לסמוך והיינו שהם פסולי' מגזה"כ והוי כשטר מתנתא דחתימו קרובי' מ"מ הא הענין אמת ולא יוציאו הב"ד ע"פ השטר ויתנו לו מה שאינו שלו דהא קונה מה"ד רק גזה"כ דב"ד לא יוציא ע"פ נכרי' והא פסול כזה הכשירו בשטר מכר ולמה לא יכשירו במתנה מה שאינו פסול רק משו' גזה"כ דב"ד לא יעשו מעשה ע"פ פסולי' וי"ל כיון דלא יוכלו לומר דכל שטר מתנה שנעשה בחתימ' ערכאו' כשר כיון דאינו קונה רק ע"י ע"מ קונה כיון שלא יוכלו לתקן דכשר כמו שהם מכשירי' כבר אין עושי' שלא כרצונם ולא חששנו לקפיד' דדהו מה לנו לתקן דבע"מ מהני ולא ניחוש לזיופא כמו בשטרי דידן כיון דסו' כ"ס מקפידי' מה שאין מכשירי' בלא ע"מ כנ"ל ברור ויש להעמיס כן בכוונ' תוס' דהי' קשה להו מה שהקשנו וכ' כיון דאין כשר לקנו' רק בע"מ וזה א"א להכשיר דלא קנה כלל וע"כ בעי ע"מ הגם שמקפידי' מה לנו להכשיר בע"מ דאיכא משו' מזויף מתוכו כנ"ל ועיי'. ומ"ש תוס' אפי' נאמר ששטר מתנה כשר בע"ח ובהודא' עצמו עיי' כוונת דברי' בזה בתומי' ססי' ס"ח ומה שכ' תוס' לבסו' דאין לומר משו' דמשמע אפי' בכתב נכרי ואין עדו' ע"מ מהני והקשה מהרמ"ל למה יגרע כתב נכרי בשטר מתנה דווקא בגט ל"מ דלאו בני לשמה נינהו עיי' תומי' רסי' ס"ח שהעלה ישוב לזה באומרו דבערכאו' לא בעי כ' שאין יוכל להזדיי' וכדומה כיון דבלא"ה הכשירו ותיקנו שכשר הגם דמדינא פסול אבל בשטר מתנה שלא תיקנו פסול גם משו' שיוכל להזדייף אלו דבריו ז"ל. וכבר כתבתי לעיל כל שיש לחוש שהענין שקר לא תקנו מידי גם בשטר מכר דלא תקנו רק כשידעינן אמית' הדברי' והוא חייב לו ושלו הוא באמת. והנה התומי' כ' ליישב שיט' בעל העיטור שברשב"א דס"ל בערכאו' לא בעי שא"י להזדיי' כ' כן ושוב כן שכן שיטת תוס' ג"כ ובאמת כן הוא שיט' הרמב"ם כשיט' בה"ע ובעי טעמא ינ"ל עפמ"ש הרשב"א בתשובה ומובא ברמ"א היכא דכותבי' השטרו' בפנקס שלהם תו ליכא חשש שזיי' וגרע והוסי' דמרתת שיבוקש וימצא כתוב בפנקס שלהם עיי"ש ולזה אומר אני דבה"ע מתרץ הא דלא מקשה ממתני' כל הקושי' שהקשה על רבא דהי' בזמן מתני' כמו עכשיו שהעתיקו כל שטר בפנקסאו' שלהם ומרתת ומדויק לשון מתני' כל השטרו' שעולי' בערכאו' היינו השטרו' מועתקי' שם וכבר כתבתי במתני' דקמ"ל רבותא דכשרי' גם בחתימ' ישראל איכא רבותא דל"ח לזיופא ועכשיו מצאנו טעמא דמלתא. וא"ש גם הרמב"ם דלא כ' דבעי שיהי' א"י לזיי' וכדומה דבימיו הי' כן וכן בזמן מתני' וא"ש. וי"ל תוס' ג"כ הכי ס"ל ולכן לא הקשה ממתני' הגם דתוס' לשיטתו עכצ"ל דרבא בשטר הנעשה בערכאו' קאי כמ"ש הרא"ש ומהרש"א לקמן י"ל דהי' יוכל לתרץ באמת דאיירי שהעתיקו בפנקס שלהם אלא דעדיין קשה הא לא ידעו למקרי והוצרך לתרץ בדידעו לכן מתרץ כולהו בדאיכא וגם רבא לא דייק לומר שטר שעולה כמו במתני' ש"מ אפי' בלא הועתק כשר ולפ"ז בשכתבו ערכאו' שטר מתנה ליכא רק משו' דלא ידעו ע"מ למקרי ובמכר כשר דהא חותמי' נכרי ידעו כמ"ש הרא"ש אבל שטר מתנה דבעי ע"מ דלא ידעו למקרי פסול והיינו דכ' תוס' דהשתא ל"מ ע"מ מידי כנ"ל ועיי'. שוב הראוני מ"ש במהרש"א מהדורא בתרא והמעיי' יבחר ויקרב:

וע"ד פלפל י"ל דלמ"ד מפקיר עבדו א"צ ג"ש א"כ י"ל בשחרור ג"כ דמהני בערכאו' שנותן לו ג"ש שחתומי' בו נכרי' ויוצא לחירו' דלא גרע ממפקיר עבדו ושטר לראי' בידו, והא דקתני חוץ משחרורי עבדי' כשאינו מפקירות רק שיהי' משוחרר ע"י שטר וא"כ גם בשחרור לאו כל אנפין שווי' ודומה למתנה ומכר. וי"ל לכן שמואל לשיטתו הוצרך לומר משום דינא דמלכות' וק"ל:

והא לאו בני כריתו' נינהו כ' תוס' ה"ה דיוכל לומר לאו בני עדו' נינהו וכ' מהרש"א ה"ה דיוכל תוס' להקשו' הא לאו בני שליחו' ולשמה נינהו וחדא נקיט ולפע"ד מ"ש תוס' ה"ה די"ל לאו בני עדו' נינהו היינו דאם הי' יאמר כן הי' כולל ג"כ פסול בשטר מתנה לל"ב תני חוץ מכג"נ ורש"י מכשיר בגט ושטר מתנה וקשה הא לאו ב"ע נינהו אבל מלשמה ולאו בני שליחו' אינו כולל יותר מלאו בני כריתו' דלא שייך רק בגט וחדא קאמר וה"ה שארי פסולי' כנ"ל. אלא דקשה למה באמת לא נקיט הך פסולא דלאו ב"ע ננהו דכולל גם פסול דשטר מתנה ונראה דס"ל לתוס' שטר מתנה ג"כ פסול משו' דלאו בני קנין נינהו כמ"ש התומי' לשיט' רש"י דס"ל דנכרי כשר לעדו' ולתוס' ס"ל דפסולו של שטר מתנה בתרתי לאו ב"ע ולאו בני קנין נינהו וש"ס דקאמר לאו בני כריתו' ובשחרור לאו בני שחרור ובמתנה לאו בני קנין נינהו וכ' תוס' ה"ה דהי' יוכל לומר לאו ב"ע דג"כ כולל הכל וחדא נקיט כנ"ל ועיי':

ועיי' מהרי"ק שורש כ"א דהוכיח מדלא קאמר הא לאו בני נאמנו' נינהו ש"מ דהך חזק' דלא מרעו נפשייהו דאוריי' היא ואפי' בחומר א"א סמכי' על זה ולכן לא הקשה רק דלאו ב"כ נינהו ומזה דן דה"ה להתיר אשה שמת בעלה סמכ' על סברא דלא מרע נפשי' ועיי' ח"ס סי' צ"ד שנתקשה הגאון מו"ה הרש העלליר זצ"ל על ראי' מהרי"ק הא כ' תוס' דהי' יוכל לומר ג"כ דלאו ב"ע נינהו עיי"ש וי"ל דמהרי"ק ס"ל דנכרי כשר לעדו' ולק"מ קושי' תוס' ודייק מהרי"ק שפיר מדל"א לאו בני נאמנו' באיסור א"א נינהו אלא דיש לדחו' משו"ה ל"א דלא בכי נאמנו' לחומר א"א נינהו משו' שחרור דלא חמיר יותר מממון ועוד דרצה להקשו' גם על שטר מתנה לר"ש ומשו' נאמנו' מ"ש מכר מ"ש מתנה ולכן הקשה לאו ב"כ וה"ה בני שחרור ובני קנין ובתשוב' הארכתי:

דף י"א ע"א אבל בשמו' שאין מובהקי' נעש' כמו שנעש' בהדיוט, הרמב"ן במלחמו' הקשה מה זה דמיון שאינו עולה יפה בשורו' הנעשי' בהדיוט' הטע' משום דמשקרי ובגט באינו מובהקי' משום דאתו למסמך עלייהו ונלפע"ד ליישב בשניישב ג"כ הא דסבור תחלה דר"ש קאמר ל"א אלא בזמן שנעשה בהדיוט ומקשה לפלוג בדידי' שנתקשה בו רמב"ן. ונ"ל עפמ"ש לעיל ע"פ שיט' רש"י דבשטר מתנה ל"ש משום מזוי' מתוכו כיון דבדין יסמכו כיון שכשרי' לעדו' ולא משקרי, אבל שטר מתנה הנעשה בהדיוטת