כתב סופר גיטין חלק א מח

וכתיבה לחוד ל"מ זה נגד הסברא דאיכא קו"ח דכתיב' לחוד מהני כמ"ש תוס' וע"כ מתני' לאו רשב"ג לכן הוצרך לתרץ חסורי מחסרא הא וודאי אין לומר מתני' ר"ג דהא מייתי אח"כ ר"ג וגם אין הלכה כר"ג וא"ש:

מתני' כל השטרו' העולי' בערכאו' של נכרי' אעפ"י שחותמי' נכרי' כשרי' כו' מלשון זה משמע דהי' מקום לפסול שטרו' העולי' בערכאו' בלא חותמיהן נכרי' מדאמר אע"פ שחותמי' נכרי' משמע לא מבעי' קאמר כמובן, ונ"ל דמיירי מתני' שכתוב בלשון וגופן שלהם והא דפסול עיי' לקמן י"ט ע"ב שטר' פרסא' מאי קמ"ל דכל לשון כשר דהא דוקא בגט כשר עיי"ש. וי"ל דהא קמ"ל מתני' לא מבעי' כשכתוב רק בלשון שלהם כשר אע"פ שחותמי' נכרי' כשר. ומ"מ צריך אמימר לאשמועי' כיון דלא מפורש במתני' רק מדיוקא שמעי' די"ל מתני' כשכתוב בלשון ובכתב שלנו כנ"ל. וכן מ"ש הרשב"א דלכן לא מקשה ר"א כל הנהו קושי' והא בעינא כתב שאינו יוכל לזייף על מתני' די"ל בכתב ישראל היינו דאפשר לומר כן וליכא לאקשויי בחזקה כ"כ כמו על רבא לכן העמיד ר"א קושיותיו על רבא, אבל באמת משמע מלשון מתני' דבכתבי נכרי' איירי היינו בשארי שטרו' אבל גט בכתב ישראל דוקא משום לשמה, ואפשר בכתב ולשון נכרי' אלא שידוע שכתבו ישראל, וכן ס"ל לרמב"ן במלחמו' דכ' דוקא ערכאו' דקלא אית לי' ונתברר דכתבו ישראל משא"כ בהדיוט חיישי' שכתבו נכרי, ואי בכתב ולשון ישראל איך יש לטעו' דכתבו נכרי וודאי אין בקיאי' לכתב בכתב ולשון שלנו וע"כ דרמב"ן ס"ל דהכי בכתב ולשון נכרי, ודלא כתוס' ד"ה חספא בסוף ורשב"א דכתבו דבגט בוודאי בכתב ישראל כנ"ל ועיי' עוד:

(מה"ב) כל השטרות העולי' בערכאות ש"כ אע"פ שחותמי' נכרי כשרי' נראה דאיכא רבותא בשטרות העולי' בערכאות וחותמי' ישראל דכשרי' וקמ"ל אע"פ שחותמי' ג"כ נכרי' דכשר דאי ליכא חידוש דין רק כשחותמי' נכרי מאי אע"פ דקאמר הא בלי שחותמי' נכרי פשיטא דכשרי' ולא הו"ל לומר רק שטרות העולי' וחותמי' נכרי' כשרי'. ונ"ל ראי' לבה"ע דמביא רשב"א דבערכאות אע"פ שיוכל לזייף וגם לא מהדר בשור' אחרונה וכו' מ"מ כשר וכן שיטת הרמב"ם פכ"ו מהלכ' מלוה וא"ש דגם בעדים ישראל ונעשה בערכאות דיוכל להזדיי' ולא מהדר בשיטה אחרונה כשר ואיכא חידוש דין בזה וקמ"ל עוד אפי' חותמי' ג"כ נכרים כשר דאינו פסול משום עדות נכרי. ולסוברי' דבערכאות ג"כ פסול יוכל להזדיי' כמו בשטרי הדיוט צ"ל בדוחק דגם באין חותמי' נכרי קמ"ל דשטר כשר בכל לשון כדלקמן י"ט ע"ב וכיון דאין מפורש כן במתני' רק מדיוקא קמ"ל ר"פ לקמן דמהני ונפקא לי' מדיוקא. ורשב"א דכ' לקמן דממתני' ל"ק והא יוכל להזדייף די"ל מתני' בשכתב ישראל היינו דאפשר לומר כן הגם דמדיוק דמתני' מוכח דאיירי בשכתב נכרי מ"מ כיון שאין מפורש במתני' דבהכי איירי רק מדיוקא ולשון מתני' לכן מקשה טפי על רבא כצ"ל. ויותר נראה מזה כבעל העיטור ורמב"ם והטעם דבערכאות כשר ביוכל להזדייף עיי' תומים סי' ס"ח ויבואר לפנינו אי"ה:

קפסיק ותני וכו' בשלמא מכר וכו' דאי לא יהיב זוזי קמייהו לא הוי מערו נפשיי' וכו' עיי' בהג"א שהקשה הא אפי' משה ואהרן פסולי' לעדות והעלה בשם ס' החכמה דנכרי כשר לעדות בגופ' ואין פסולי' רק משום דחשוד לשקר וערכאות דלא מרעי נפשיי' כשר ומביא עוד דר"י הכי ס"ל דכל שאנו יודעי' שאין משקרי' כשרי' לעדו' וכן שיטת רש"י לעיל ט' ע"ב דכ' דפסולי' לגט משום דלאו בני כריתות נינהו ולא משו' דפסולי' לעדות וכ"כ תוס' ב"ק שזה שיטת רש"י דנכרי כשר לעדות ולשיטה זו לא תיקנו חכמים מידי בשטרות דכשרים דמדין הוא כיון דלא מרעו נפשיי' מד"ת כשרי' לעדות ונ"ל דווקא תרתי דחתימו אבל חד לא דלא עדיפו מעד ישראל דפסול לממון ודווקא חותמי' תרתי כשר ובתרי אפי' לאו ערכאות אלא כל שאנו מכירי' ויודעי' באלו דלא משקרו עדות' כשירה ושיט' תוס' לעיל ט' ע"ב דנכרי פסול לעדות וכל שטרות חוץ מתנה כשר מתקנתא דרבנן ובהג"א כ' הטעם משום דקפדו אם לא נכשיר שטרותי' ולפ"ז ה"ה אם חתום רק א' דמהני לדדהו ג"כ כשר דמה לי חד או תרי הא מד"ת אפי' תרי פסולי' רק תקנתא הוא משום דקפדו וחד נמי אם מקפידי' וכן הוא בש"ע סי' ס"ח. ובהדיוט אפי' ידעי' דלא משקרי לא מהני דליכא קפידא ומדינא פסולי' אפי' לא משקרי דנכרי פסול לעדות מד"ת. והנה לשיטת רש"י ור"י שבהג"א דנכרי כשר לעדות קשה מ"ש שטר מתנתא דפשיטא לש"ס דחספא בעלמא הוא כיון דכשר לעדות וידענו דלא משקר למה כחספא יחשב עיי' תומי' ססי' ס"ח שכ' משום דלאו בני קנין נינהו ועיי' קצה"ח. ולשי' תוס' דכל השטרות פסולים דלאו בני עדות נינהו רק מתקנתא משום דקפדו צ"ל למה לא נימא גם בשטר דפסול מד"ת משום תקנתא כמו שאר שטרות שהכשירו ומ"ש. ועיי' תומי' שלא מצא טעם הגון לחלק ולפע"ד נראה בשארי שטרות כמו שטר מכר וכדומה כיון דאתברר ע"י ערכאות דהמעשה אמת דלא משקרי דלוה או מכר רק גזה"כ הוא דפסולי' לעדות כמו קרובי' אפי' משה ואהרן והיינו שאין ב"ד יכולי' להוציא ע"י עידי קרובי' או עדות נכרי אבל המכר קיים והלוה חייב לשלם ואם כופר בו הוא עושה שלא כדין רק שאין בכח ב"ד להוציא ע"פ עדי' פסולי' דקורבא או נכרי אם הוא כופר בכה"ג תקנו דכשרי' להוציא ע"פ ב"ד מטעמא כיון דהם מקפידי' על זה וסו' כ"ס לא יהי' למוציא מה שאינו שלו דוודאי חייב לו ובודאי מכור הוא לו כיון דלא משקרי. וכ"ז בשטר מכר והלואה אבל בשטר מתנה דהשטר עושה קנין וכשחתומי' עליו ערכאות דפסולי' בגופ' לא קנה המקבל כלל ואינו חייב לתת לו אפי' בדיני שמי' לא רצו חכמי' להוציא מנותן את שלו ולתת לזה מה שאינו שלו משום תקנתא כנ"ל נכון מאוד:

וע"פ מ"ש בטלו דברי התומי' שכ' כמו שהכשירו מתקנה שארי שטרות כן הכשירו בהו יוכל להזדייף וכדומה כיון דבלא"ה פסול מדאוריי' עיי' רס"י ס"ח. ולפמ"ש הא ליתא דווקא כשהענין אמת רק מגזה"כ ל"מ עדות נכרי בזה אמרי מתקנתא דמהני אבל ביוכל להזדייף דחיישי' שמזויף מ"ש בו אינו אמת שמחק וזיי' וכתב כה"ג לא תקנו תקנה שיהי' זה נוטל מה דאין ראוי' לו וכדומה וכיוצא פסולי' כאלו כנ"ל נכון לדינא:

חספא בעלמא הוא כ' תוס' דאפי' בע"מ פסול משום מזויף מתוכו ולא תיקנו חכמים להאמינ' אלא בשטרי מכר וכו' כבר הרגיש הפ"י באריכ' זה דלא שייך כאן. ונראה דכוונ' תוס' דלא נימא כיון דנאמני' שכך נעשה ממילא נוכל לסמוך דמסתמא כדין נעשה בפני ע"מ כשרים וליכא חשש דמזויף מתוכו דב"ד יסמוך עליהם דכדין יסמכו עליה' בזה דהא לא משקרי והא מה שנוגע לענין נאמנו' הגם דפסולי' לעדות הא תיקנו חכמי' לסמוך עליה' בדבר שבממון במה שנוגע בנאמנו' כמו בשטרי מכר רק במתנה לענין קנין ל"מ אבל לחוש שיסמכו ב"ד שהי' ע"מ ליכא למיחש דבדין יסמכו לכן פי' תוס' דווקא בשטרי מכר תיקנו אבל בשטרי מתנה לא תיקנו כיון שלא הי' יכולי' לומר דשטר שלהם מועיל וקנה בו כמ"ש בסמוך שוב לא תיקנו כלל בשטר מתנה דצריך ע"מ ישראל דנסמוך עליה' אפי' במה שנוגע לנאמנו' שיעשה גוף הדבר כיון דא"א לעשות כרצונם דקפדו שיועיל שטר מתנה דדהו וזה א"א לנו להכשיר רק צריך ע"מ שוב מה לנו להכשיר עדותם בגוף המעשה כיון דפסולי' לעדו' ולא הרווחנו קפיד' שלהם דאעפ"כ קפדו כיון דבעי ע"מ דווקא ישראל לכן הניחו הדבר על הדין ואסור לב"ד לסמוך עליה' שהי' כך ונעשה ע"פ ע"מ ממילא הוי מזויף מתוכו ובגט פשיטא דהוי מזויף מתוכו דבאיסורא לא תיקנו כלל לסמוך על נאמנותם אבל בשטרי מתנה הוצרך תוס' להאריך כנ"ל מדברי גדולי אחרוני' בהוספ' תוספ' מרובה משלי ועיי' ומ"ש תוס' ואפי' אם נאמר שם שחתמו ישראל כו' עיי' ביאור כוונ' תוס' בתומי' ססי' ס"ח. ומ"ש תוס' דאין לומר דלהכי חשיב לי' חספא משו' דכתיבתו נכרי דהשתא ל"מ ע"מ מידי וכו' דברי תוס' אלו לפי הפשוט חסרי הבנה דמה יזיק לנו כתב ולשון נכרי ומפורש לקמן י"ט ע"ב דכשר בכל לשון ועיי' פ"י ומ"ש תומי' רסי' ס"ח כבר כתבתי בטולן לעיל במח"כ. והנ"ל ע"פ דרכו דס"ל לתוס' כשיטת בה"ע שברשב"א וכן ס"ל לרמב"ם דבערכאו' לא בעי שאינו יוכל לזייף וכן שיחזור בשיטה אחרונה אלא דטעמי' לא ידעני למה והרשב"א כ' משו"ה דלא מחוור ונ"ל עפמ"ש בתשוב' הרשב"א ומובא בב"י ובד"מ דעכשיו שכותבי' בפנקסאו' שלהם כל הנעשה לפניהם מרתת לזייף וגם יודעי' ומכירי' סיום שלהם גם דיוכל לזייף ולא מהדר ומרחיקי' ב' שיטות כשר עיי"ש ונ"ל דבעה"ע דמתרץ דלכן ל"מ ממתני' כל הנהו קושי' דבערכאו' לא בעי כ"ז היינו דכך הי' אז כ"א בזמן הרשב"א ולכן ליכא למיחש לכל הנ"ל כנ"ל וכן שיטת הרמב"ם דפשיט לו דכך הי' והוא בזמנו. ונ"ל דתוס' ג"כ ס"ל כן וכשר במתני' אפי' בכתבי נכרי' ומהא דלא יוכל למקריא ל"ק דלזה לא יועיל כל הנ"ל כיון עכ"פ לא ידעו ע"מ מעידי' ומה נעשה לפניהם אלא דזה בלא"ה ל"ק כיון דחותמי' נכרי' שהם מכירי' ומביני' וכ"כ הרא"ש. והא"ש דכ' תוס' בשטר מתנה דבעי ע"מ ישראל והם לא ידעו בסתמא למקריין לכן קרו לי' חספא וזהו שכ' דהשתא מה מהני ע"מ היינו כיון שלא ידעו מה נעשה לפניה' כנ"ל נכון וברור יותר ממה שראיתי בו ועיי':

(מה"ב) ואיבעי' אימא תני חוץ מבגיטי נשי' הקשה מהרש"ל למה מפרש שחרורי עבדי' כיון דקתני חוץ מכגיטי נשי' גם שחרור בכלל ותי' דאי לא קתני שחרורי עבדי' ה"א חוץ מכגיטי כשי' שחרור ויש לפקפק הא ש"ס מקשה בפשיטו' חספא בעלמא הוא ואיך ס"ד דבגיטי נשי' היינו שחרור לחוד ולא שטר מתנה וי"ל דה"א מתנה לא אמעט משום דינא דמלכותא ולכן קתני שחרור וע"כ חוץ מכגיטי ממעט שטר מתנה אלא לפמ"ש הרא"ש דהנהו לישנא לא פליגו והיכא דאיכא דינא דמלכותא גם לל"ב כשר הדר תיקשי היכא דליכא דינא דמלכותא לא נטעה דאין בכלל חוץ מכג"נ והיכא דאיכא מלכותא באמת כשר אלא לדידי בפשוט לק"מ קושי' מהרש"ל דניחא למתני' יותר לפרש מה שהם פוסלי' ג"נ וש"ע והא דלא מפרש ג"כ מתנה ומרמז בחוץ מבגיטי נשי' א"ש עפמ"ש הר"ן ה"ה במכר בדלא יהיב זוזי וקונה בשטר דפסול במתנה היכא דקונה בק"ס דשטר כשר וש"ס דנקיט מכר דרוב קני בזוזי ומתנה רובם בשטר עיי' בו וכי כן לא יוכל לפרש חוץ משטר מתנה דאיכא שטר מתנה דכשר ואיכא שטר מכר דפסול לכן כייל ורמז לנו חוץ מכגיטי כשי' ושחרורי עבדי' כל מה דדמי' לג"נ וש"ע דשטר עושה קנין וכלול הכל מכר ומתנה כל שעושה קנין פסול ושחרור כיון דהוא תמיד כגט מפרש שחרורי עבדי':

וכ' רש"י ה"ה דהי' יוכל לתרץ מתני' בע"מ ישראל אלא דשנוי' דחיקא