כתב סופר גיטין חלק א מג

ואפשר באמת ברישא בתרי ותרי מהני דאוקמי כמו שהי' מוחזק לפנינו וא"ש. ומיושב קושי' התומי' דלא יוכל לתרוצי מתני' בשחתומי' אומרי' אין זה כ"י היינו שכ"א אומר חתימ' ידו אין זה כ"י ותרי אחרים מקיימי' חתימות שני' דהוי תרי לגבי חד קשה למה לא אשמועי' ברישא כך דאיכא רבותא יותר דבעי קיום דהי' אפשר לומר כיון דהאמינו לשליח כבי תרי שוב כשבא כל א' מהחתומי' ומעיד על חתימ' שמו שאין זה כתב ידו דאינו נאמן כי השליח כבר אמר על ח"י שני' שאינו מזויף קמ"ל מ"מ בעי קיום אחר דתרי אחרים והא דמהני קיום אחרים אינו רבותא כ"כ דתרי לגבי חד הוא ומדלא קמ"ל ברישא כן ע"כ סיפא לאו בהכי איירי והוצרך לתרץ ערער דבעל וזה לא שייך ברישא וא"ש עיי':

עוד הקשה התומי' ע"פ הסוברי' והוציאו כן מירושלמי דבשנים אומרי' שאין זה כ"י והחתימי' אומרי' שהוא כ"י דנאמני' שזה כ"י עצמם וכ' התומים הטעם לפעמים משנה אדם ח"י כרצונו ויכולי' לומר שחתמו רק שינו בפעם הזאת ח"י שרגילי' בכ"פ והקשה דהי' אפשר לתרץ עוררי' תרי אבל יתקיים בחותמיו של עדים החתומים בו ולא מצא מענה לקושי' זו רק ע"צ הדחוק דמשמע לש"ס יתקיים בחותמיו אפי' בעדי' אחרים מלבד שהוא דוחק דטוב לתרץ כן מלתרץ ערער חד דבעל ועוררי' קתני גם לשו' יתקיים בחותמיו משמע קצת חותמיו היינו שחתומי' בו וכ"כ בעצמו בקושי' השני' דכן משמעות הלשון. ולפע"ד נראה אם הגט חתו' בעדי' ששינו כ"י בחתימה זו. גם בא"י יהי' צ"ל בפ"נ דהא אין עדי' מצוים לקיימו דהרי שינו ח"י ממה שרגילי' לחתום ולא ימצא מקיימי' רק מערערי' ופשיטא שאין לסמוך שיהי' שם החותמי' עצמם ויהי' צ"ל כה"ג בפ"נ או לא ישלח גט כזה ועוד גם בח"ל דאומר השליח בפ"נ אין ראוי' לשלוח גט כזה דאי אתי בעל ומערער לא משגחי' בי' ואם יביא עדי' דמזויף הוא הרי באמת פסול הוא ובדין מערער אבל אם ע"ח שינו כ"י בפעם הזה יש לחוש שיחזור הבעל אחר עדים דמכירי' ח"י שרגילי' בו העדי' ויאמרו שאין זה כ"י ויפסל הגט ותתעגן שלא כדין דבאמת הוא גט כשר רק ששינו כ"י עכשיו ואנחנו לא ידענו ולכן לא מוקי מתני' בכה"ג כנ"ל נכון ועיי':

אלא ערעור דבעל ועיי' תוי"ט למה קתני עוררי' תרתי ונדחק ולפע"ד נראה הנה הטור סי' קמ"ב כ' כשאמר השליח בפ"נ ואח"כ בא הבעל ועוד א' עמו ומערער לא משגיחי' בי' וכ' הב"י ופשוט הוא דהרי האמינו לשליח כבי תרי חוץ כשבאים שנים אחרים ומעררי'. ומה דפשיטא לב"י לדעתי יש לספק בו אולי לא האמינו לשליח רק נגד הבעל לחוד וה"ה א' מעורר דאמר ר"י אין ערעור פחות מב' אבל הבעל בצירוף ב' מנ"ל דהאמינו כ"כ אבל הא וודאי פשוט כשבעל ועוד א' מערער דמהני קיום של ב' אחרים דלאו תרי ותרי הוא דבעל בע"ד הוא ומקשה אלא תרי היינו ב' אחרים מעררי' תרי ותרי נינהו ומתרץ אלא ערעור דבעל היינו תרי וא' מהם הבעל וא"ש לשון עוררי' דקתני בעל ועוד א' יתקיים בחותמיו הגם דתרי עוררי' כאן שא' מהם הבע"ד מהני קיום בתרי אחרים וא"ש:

ויש להוכיח דינו של הטור מדלא קתני רישא אם יש עליו עוררי' בעל ועוד א' כמו בסיפא דיתקיים ואיכא רבותא יותר ש"מ דבאמת ל"מ ברישא ערעור דבעל ועוד א' דהימנו' אפי' כה"ג כבי תרי וכדינא של הטור וכסברתו ומוכח מתוך הסוגי' ועיי':

ערער דבעל בירושלמי מי עורר ר"ח אמר הבעל עורר אמר ר"א אף הלקוחו' עוררי' שלא תטרף מהם והובא ברא"ש. והנה משמע מדאמר אף הלקוחו' עוררי' דווקא כשמעררי' חוששי' לערער שלהם אבל כדלא אסקו לטעון שמא מזויף אנן ב"ד לא טעני' להם אבל ברא"ש נרא' דאנן טענינן שכ' אבל להוציא ממון מן היתומי' ולקוחו' חיישי' לזיופי' מדכ' חיישי' משמע אפי' לא טועני' לקוחו' וודאי או לכהפ"ח שמא מזויף אנן חיישי' לזיופא ומזה נ"ל הוציא הטור סי' קמ"ב שכ' בסתמא דחוששי' לזיופא גבי לקוחו' וכ' הב"י דכן נרא' מסתימ' הרא"ש והיינו כמ"ש וכ"כ הר"ן מפורש וכ' דלכן לא מוקי מתני' בערער דלקוחו' דלא בעי ערער דבלא ערעור אנן חיישי' לגבי ממון אלא שהרגיש דרב אסי בירושלמי אמר אף ערער דלקוחו' משמע דווקא כשמעררי' ונדחק דלאו מוקי מתני' בהכי אלא דינא נאמר ודוחק הוא דעדיין מי ניחא הלשון אף לקוחו' מעררי' משמע דווקא מעררי'. ולנ"ל לומר דבזה פליג ר"ח עם ר"א דר"ח אמר בעל מערער אבל לקוחו' ל"צ לערער דאנן חיישי' אלא לפסול גט בעי ערער ורב אסי אמר אף לקוחו' עוררי' היינו גם לקוחו' בעי' ערער דווקא וכש"ס דילן דמוקי מתני' בערער דבעל דווקא משמע דלקוחו' לא בעי ערער הכי קיי"ל כנ"ל וק"ל:

והנה הרשב"א כ' דמירושלמי ריש מכלתי' נרא' דל"ח בכ"מ לזיופא דמקשה עליו מתני' א"כ המביא שטר מתנה יהי' צ"ל בפ"נ משמע דאנן ל"ח וכ' דס"ל דמתני' אפי' במקוי' איירי ובמקוים בוודאי ל"ח בכ"מ ובפ"מ בירושלמי על מתני' דאם יש עליו עוררי' מביא הא דרשב"א והקשה על תירוצו דא"כ איך מתרץ ר"י שם קל הוא שהקילו חכמי' שאם בא הבעל אינו נאמן ולדברי רשב"א דס"ל למקש' דבמקוי' איירי א"כ למה בגט צ"ל בפ"נ וריב"ל מתרץ מפני שאין בקיאי' בדקדוקי גיטין ניחא אבל ר"י דמתרץ קל הוא אינו מובן ונדחק מאוד וצע"ג. ולפע"ד הא דהקשה בפשיטו' ממביא שטר מתנה וס"ל בפשיטו' דמתני' במקוי' היינו דס"ל למקשה כשאינו מקוי' למה יהי' שליח נאמן מ"ש מבכ"מ דצריך תרי כקושי' ש"ס לבעי תרי ככל קיו' שטרו' ולכן הוכיח דע"כ במקוים ומ"מ צ"ל בפ"נ לחומר' והקשה מ"ש ממביא שטר מתנה ומתרץ ריב"ל משו' שאינם בקיאי' והוא רק חשש בעלמא והאמינו לשליח כתירוץ ש"ס דידן לרבה ור"י מתרץ לעולם באינו מקוי' ומשו' קיום צ"ל בפ"נ וכאן האמינו לשליח מתוך קל הוא שהקילו מתוך חומר שהחמרת עליו בתחלתו לומר בפ"נ קוד' שבא הבעל דמשו' עגונא לא הי' מצריכי' קיום בלי טענה ומ"מ הצריכו לומר בפ"נ והאמינו כדעת הבעל ולעולם מתני' באינו מקוים כנ"ל ועיי':

אלא דאצ"ל לס"ד דמקשה דבמקוי' איירי דאל"ה לא הי' נאמן השליח ומה ס"ד למה בעי למימר עד דהקשה ממביא שטר מתנה ביותר הו"ל להקשו' למה בעי למימר הכא ונ"ל דידע דבעי שיאמר בפ"נ משו' פסול גט אלא דקשי' לי' הא בשטרו' ג"כ איכא פסול בכותב וחותם לשם אחר ואח"כ בא זה ונוטלו לשם מתנה דפסול כיון שנחתם לא לשם מתנה זו ואין עדי' באו להעיד על מתנה זו וגם יש פסול כשחתמו קוד' שכתב השטר כמ"ש תוס' לעיל גבי מודה ר"א במזויף מתוכו וגם יש פסול מוקד' ולכן מקשה וכי מביא מתנה צ"ל בפ"נ ע"ז מתרץ ריב"ל לפי שאין בקיאי' בדקדוקי גיטין היינו מה שפסול בשטרו' בקיאי' כי רגילי' בכך תמיד אבל מה שאינו פסול רק בגט אינם בקיאי' וכ"כ רמב"ן בחי' מסברא לרבה משו' שאין בקיאי' לשמה עיי"ש וזה שחידש ריב"ל דווקא מה שמדקדקי' בגיטין אין בקיאי' כנ"ל נכון ועיי':

(מה"ב) והנה בירושלמי ר"ח אמר ערער דבעל ור"י אמר ערער דלקוחו' אם באתה לטרוף מהם וכ' רשב"א ור"ן הא דלא מתרץ ש"ס דילן בערער דלקוח' דמתני' לא איירי רק מאיסור ולא לענין ממון וצ"ל מנ"ל דמתני' לאו לענין ממון ג"כ קאי. והנ"ל עפמ"ש הא דקתני יתקיים בחותמיו ולכאורה שפת יתר הוא דלא הו"ל לומר רק יתקיים כמו בכ"מ מודה בשטר צריך לקיימו ולמה פרט כאן בחותמיו ונ"ל דלא מהני אם יש בידו שטר שליחות מקוים דחיישי' שמא אבד הגט שמסר לידו וזייף גט אחר ועיי' רמ"א סי' קמ"א והוא מריב"ש דבגט חיישינן לחשש זה משום לעז דבעל שיאמר כן ונ"ל משו"ה פרט יתקיים בחותמיו היינו שצריך קיום של עדים החתומים בגט ולא סגי בקיום הרשאה והא"ש דלא מתרץ מתני' עוררי' לקוחו' לענין גבי' כתובה דמה שנוגע לממון סגי בהרשאה שבידו בלי קיום חותמי' של גט וכ"כ ב"ש סי' קמ"ב ס"ק דאם יש בידו הרשאה מקוימ' מהני לגבי' כתובה וע"כ יתקיים בחותמיו לענין איסור קאי וע"כ ערער דבעל כנ"ל נכון:

ועיי' ר"ן שכ' לפי שיטתו דגם אם לקוחות אין טועני' אנן טענינן להו טענת מזויף לכן א"א לתרוצי מתני' עוררי' לקוחות דלא בעי ערעור דאנן טוענינן והא דירושלמי עוררי' לקוחו' יש לומר דכוונתו דיכולי' לעכב ע"י ערעור דדהו ממילא אנן טענינן וזה דוחק ובפני משה כ' די"ל דפליגו ר"ח ור"י בפלוגתא דר"י ור"ת דר"ח ס"ל אנן טענינן להו לכן אמר בעל מערער ולקוחות ל"צ לערער ור"י ס"ל כר"ת דאנן לא טענינן להו ואמר לקוחות מערערי' וש"ס דידן דל"א עוררי' לקוח' ס"ל כר"ח ובר"ת אלו דבריו ז"ל וש"י:

ולדידי נראה לומר מאן דאמר לקוחות מעררי' יש ליישב גם לפי שיטת ר"ת דאנן טענינן. הנה ש"ך ח"מ סי' ק"ו מביא תשוב' מבי"ט בלוה מודה בשטר שכתבו לא חיישינן לזיוף במקום לקוחות או בע"ח מאוחר וש"ך חולק עליו דחיישי' לקנוני' במקום שחב לאחרים ומביא ראי' מן ריב"ש עיי"ש. ולענין גבי' כתובה נ"ל בגבי' עיקר כתובה שכ' הר"ן דאינה גובה במקום של"א בפ"נ כיון דאם יבוא הבעל ויערער תצא ליכא כשתנשאי לאחר שמא יבוא ויערער וכשבעל מודה בוודאי נוטלת עיקר כתובה הגם שאינו נאמן לשיטת הש"ך דחיישי' לקנוני' מ"מ הרי נוטלת משום כשתנשאי לאחר והרי הבעל עומד ומודה אבל לגבי' תוספ' כתובה מלקוחות תלי' בשיטת מבי"ט וש"ך למבי"ט גובי' מלקוחות ולש"ך חיישינן לקנוני' ואפשר כשגט בידה ונשאר בו ל"ח לקנוני' שיקלקל אותה והיא תקלקל עצמה בשביל גבי' כתובה וחשש זיוף עצמו דרבנן כולי האי ל"ח לזיופא ולקנוני' וצל"ע לדינא:

ונ"ל פשוט גם המבי"ט לא קאמר רק בליכא טענ' ברי דבע"ח מאוחר או לקוחות אלא שמא מזוי' הוא דס"ל לר"י ודכוותי' דכל דליכא טענ' ברי ל"ח לזיופא ומכ"ש דאנן לא טענינן גם לדס"ל דגם בטענ' שמא בעי קיום ואם הם לא טועני' אנן טענינן להו בהא ס"ל למביט אם הלוה מודה שכתבו כל כי האי לחוש לזיופא ולקנוני' כ"ע לא חיישי' ולא צריך קיו' עוד אבל כשיש טענת ברי דלקוחו' שהוא מזוי' הגם שאין נאמני' כעדי' מעידי' שאין זה כ"י עדי' דנוגעי' בדבר וכ' הרא"ש דאנן מעכבי' הנשואי' וכ' ב"ש אפי' בטענת ברי מ"מ כיון שטועני' ברי לכ"ע צריך קיו' כמו לוה שטוען ברי ולא מהני קיום והודא' של הלוה כיון דאיכא ברי נגד ברי ויש לחשוד הלוה דעשה קנוני' כנ"ל עיי' וי"ל הך מ"ד בירושלמי עוררי' לקוחו' היינו שיש אופן עוררי' לקוחו' כגון שבעל מודה והלקוחו' מעררי' בטענ' ברי וכיון שהבעל מודה צריכ' הלקוחו' לערער בפה מלא בטענת ברי וחוי' ואינה גובה תוספ' כתובה אבל עיקר כתובה בוודאי גובה והא דלא מתרץ ש"ס מתני' כך משום דלאו כולם תוספ' כתובה אית להו ומשו"ה ג"כ לא קתני ברישא ואם יש עוררי'