כתב סופר גיטין חלק א מב

מיושב קושי' חמורה של הח"צ סי' ק"נ ומובא בנב"י איך אפשר שלא תשתה ע"י עדו' זה הא במעיד מפורש שזינתה עם אחר שותה דהא לא קינא לה מאחר עיי"ש, ולהנ"ל א"ש דאפשר שזינתה עמו ושוגג הי' והיא ידע' ואשמה, ואפשר יש להעמיס כן בלשון רשב"א שאין אנו דני' שהוא עצמו בא עלי' אלא שזינתה היינו היא ידע' בשעתו וזינתה עמו, והוא לא ידע ואח"כ נתוודע לו שהיא היתה ובשעתו סבור שהיא אינה, כנ"ל ועיי':

אבל אי קשי' הא קשי' לי על הרשב"א סי' אלף רל"ז דלא מצא לפרש דבריו שהיא זנה עמו באופן שלא משי' ע"ר וכ' ולומר שאנסוהו ורצו להורגו עד שהתקשה עצמו לדע' גם בזה משי' ע"ר דיהרג ואל יעבור אלו דבריו, ותמה אני אטו כ"ע דין זה גמירא דיהרג ואל יעבור ונשאל לרובא לא ידעו ד"ז ויש לומר שהי' אומר מותר בזה, ומהתימה על התומים שנתעורר בטענת אומר מותר לגבי הבועל שלא ידע דא"א אסורה. וזה רחוק דכ"ע יודעי' כזה. ולא עלה על דעתו להקשו' באומר מותר שיעבור ואל יהרג וצ"ע. ובתשובתי סי' ק"כ סדרתי דברי' אלו על תשו' הרשב"א ונב"י בסידור נכון ואריכ' והוספל דברי' עיי"ש:

אם יש עליו עוררי' יתקיי' בחותמיו פי' רש"י או העדי' עצמם יעידו שחתמוהו או עדי' אחרי' יכירוהו וכן כ' רש"י במתני' וצ"ל מה רצה רש"י בזה וכי דיני קיום אתי לאשמועי'. והיותר תמוה כיון דחשיב ואזיל אופני הקיום למה שביק דיוכל להתקיי' ע"י דמיון בח"י יוצא ממק"א וצ"ע' והנלפע"ד לישב, כשנבין לשון המשנה יתקיי' בחותמיו תיבת בחותמיו מיותר דלא הול"ל רק יתקיי' כמו מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו לא אמר בחותמיו פשיטא שכן הוא קיימו והוא דקדוק עצום, ונ"ל ראי' מזה לתשוב' הריב"ש המובא בהג"ה רמ"א סי' קמ"ב אפי' יש לשליח שטר הרשא' מקוי' מ"מ צ"ל בפ"נ דחיישי' לטענ' הבעל שמא אבדו או נשרף ממנו והיא חומרא גבי גנו דחיישי' ללעז כ"ד. נ"ל דזה אתי מתני' לאשמועי' יתקיי' בחותמיו דוקא בהכר' כשעדי' החתומי' בו בגט מהני, אבל קיום הרשא' ל"מ, ואלו הוי אמר יתקיי' היינו להעמידו על אמיתו שהוא אמת ה"א דה"ה ע"י הרשא' שבידו מתקיי' הגט קמ"ל דוקא בחותמיו וזה ראי' נכונה להריב"ש, ולרשב"א דס"ל דמהני הרשא' י"ל עפמ"ש הרשב"א דע"ח של הגט יהי' נזכרי' בהרשא' והארכנו לעיל ו' ע"ב בפסק הלכה דלשמה טעמ' דבעי דוקא הזכרת עידי הגט בהרשא' עיי"ש, וי"ל דזה קמ"ל מתני' יתקיי' בחותמיו גם אם הרשא' בידו מתקיי' דוקא ע"י שמכרו בו עידי חתימה כן נ"ל, ולריב"ש א"ש טפי כמובן:

ומעתה שזכינו לדין אומר אני דלריב"ש ל"מ קיום ע"י הכרה מכתב אחר כאשר אבאר, הנה בכתוב' כ' מבואר דאין מקיימי' את השטר אלא ביוצ' מתחת י"א, אבל מתח"י עצמו לא דלמא זיופי זייפי עיי"ש, ובתוס' דוקא קיום דמדמה שטר לשטר ל"מ, אבל קיו' ע"י עדי' שמכירי' בט"ע מהני עיי"ש הטיב. ואומר לפ"ז ביש לשליח שטר הרשא' אם חתם באותם עדי' שחתומי' על הגט ומקויים שזהו כ"י, ואנו חוששי' שאבד הגט וכ' וזייף גט אחר, א"א לקיי' ח"י עידי הגט ע"י שמדמי' הכתב לכתב ח"י הרשא' כיון שתח"י הוא חיישי' לזיופא זייפי, וגם אם עידי הרשא' לאו עידי הגט, מ"מ א"א לקיי' ח"י עידי גט משטר אחר כיון שהי' בידו גט בעדי' רק שאנו אומרי' אבד או נשרף אנו חוששי' שמא נשרף או נקרע מקצת הגט ונשאר בידו ח"י עדי' וזייף גט אחר וזייף חתימ' עדי' שפיר כיון שהי' לפניו ח"י עדי' בקצתו שנשאר בידו, וגם כשאין בידו הרשא' כלל אנו חוששי' שהי' בידו גט מבעל ונשרף קצתו וזייף אחר ובגט חיישי' כולי האי משו' לעז הבעל לשיטת הריב"ש ולכן דוקא ע"י עדי' חתומי' עצמם או ע"י עדי' שמכירי' בט"ע מהני קיום כנ"ל, והא"ש דכ' רש"י ע"י עדי' עצמו או אחרי' המכירי' לאפוקי ע"י הכר' בדמיון משטר לשטר לא מהני כנ"ל נכון מאוד ועיי':

ובדברים אלו ארווח לן ליישב הא דמוקי מתני' בערער דבעל דוקא ולא בערער דלקוחו' ועיי' ר"ן, ולפמ"ש א"ש דמתני' דקאמר, יתקיי' בחותמיו לאפוקי על הרשא' דוקא בחותמיו כנ"ל וכ"ז לענין פסול דגט חיישי' כולי האי, אבל מצד הלקוחו' דבר הנוגע בממון כל שיש שטר מקוי' בידו שוב ל"ח, וע"כ דמתני' בערעור דבעל כנ"ל ועיי'. ועיי' ב"ש סי' קמ"ב ס"ק ב'. אילימא ערער חד האמר ר"י כו' כ' תוס' דעיקר מלתא דר"י נאמר בפ"ב דכתוב' במעלין לכהונה ע"פ ע"א, וקשה לי לפי שיטת תוס' ריש מכילת' דחוששי' וטועני' מזויף בכ"מ רק בגט בא"י לא חוששי' משו' עגון וכי כן מעיקר הדין הי' לנו להצריך קיו' כבכ"מ רק דהקילו בזה, ומנ"ל דהקילו כ"כ שאם יש א' מערער דלא בעי קיום, ור"י ל"א אין ערעור פחו' משני' רק דבלא ערעור של א' לא עלה ספק בלבנו, אבל כאן דקיל הוא שהקילו דלא ניחוש לזיופא כל שא' מערער כה"ג ל"א ר"י דאין ערעור פחות מב', ונ"ל לכן כ' רש"י דר"י לא אתפרש היכא היינו דר"י אמר סתם אין ערעור פחו' מב' ול"א דבריו על ענין א' אלא כללי כלל בכ"מ דחוששי' לערעור אין ערעור פחו' מב' וגם על ערעור דגט בא"י אמר כל מקו' דקתני עוררו אין פחו' מב', אבל לתוס' דס"ל דר"י לענין כהונה אמר וש"ס מדמה מלתא דכ"מ למלתא דהכא צל"ע:

ואלא ערעור תרי ותרי נינהו מאי חזי' כ' תוס' ולוקמי' בחזק' א"א היינו לפי דקיי"ל יבמו' ל"א ע"א תרי ותרי ספיקא דרבנן דאוקמי אחזקה ולמ"ד ספיקא דאוריי' הוא לא מוקמי אחזקה, ומ"ש מהרש"א אין מובן ואפשר ט"ס הוא וצריך להגיה:

ויש לעיי' למה נוקמי אותה בחזק' א"א דמעיקרא הלא כשבא הגט לפנינו קוד' שערערו המעררי' הי' מחזיקי' הגט דכשר הוא מחזק' דל"ח אינש לזיופי וע"י המעררי' צריך קיום ואוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אחזקה כמו שהי' קוד' שבאו מעררי'. ולמ"ד תרי ותרי ספק דאוריי' א"ש, אבל למאן דס"ל דמוקמי אחזקה קשה, ובוודאי דוחק דקושי' ש"ס לס"ד דתרי ותרי ספק דאוריי', וכ"ש דקשה לתוס' דכ' ונוקמי אחזק' א"א, וראיתי בפ"י שהרגיש ורוצה להציל ולא העלה מאומה ודבריו אין להם הסבר והבנה במחכ"ת. ויש להסביר קצת עפמ"ש תוס' ריש מכילתין דאנן טענינן בכ"מ מזוי' ובגט משו' עגונא הקילו, ולכן בתרי ותרי בדין הוא דנוקמי על חזק' א"א דהרי בלא ערע' הי' לנו לחוש לזיופי' מדרבנן מיהת וכיון דאיכא תרי לבהדי תרי נוקמי אחזק' א"א כיון דגם בלא ערע' רק משו' עגונא הקלנו:

אלא מלבד שיש בזה דוחק קצת, קשה לשיטת ר"י ודעימי' דס"ל דל"ח ולא טענינן מזויף רק כשטוען ברי בוודאי קשה למה נוקמי הגט בחזקתו כמו שהי' מוחזק לנו קוד' דבאו מעררי' דל תרי כתי מהכא ונשאר הגט בחזקתו וצ"ע. ואחר העיון נ"ל עפמ"ש תוס' ב"ב ל"ו ע"ב בב' כיתי מכחישי' הא דלא נאמן כת שני' מכח מגו דפסלו לקמייית' בגזלנותא דמיגו לא עדיפא מאיכא עוד עדים דתרי כמאה ומה יתן ומה יוסיף מגו להאמין לאלו יותר מאלו. וצריך לומר הא דבתרי ותרי אוקמי אחזק' לאו דמאמינים לאלו דחזק' מסייעת' יותר אלא כיון דאיכא תרי סלקי' עדותן ונשאר הדבר כמו שהי' ברור לפנינו עד עכשיו בחזק' א"א או חזק' פנוי' שהי' ברור לנו לא מטעם דחזק' מסייע לאלו ומנגדת לאחרים כצ"ל. ולפ"ז אומר אני זה דווקא כשהי' ברור לנו מתחלה קודם שבאו א' מן הכתות שהי' הדבר מתחלה כך שהי' א"א או פנוי' וכדומה אבל כאן לא ידענו מעולם כי לא הגט מזויף בוודאי לא שמענו ולא ראינו דבר זה אלא מכח חזק' לא חציף אינש א"א חוששי' שמא מזויף הוא וכיון דאיכא לפלננו תרי שאומרי' מזויף הוא יכת א' מכחשת שוב אין לנו להאמין לאלו המקיימין משום חזק' דלא חציף דסברא זו לא עדיף מיש עוד מאה עדי' המקיימי' כמו דמגו דאוריי' היא מסברא ואומדנא אינה מכרעת בין העדי' כן חזק' דל"ח אינש לזיופא לא מכרע' ולכן מוקמי' על חזק' א"א שהי' מתחלה בוודאי א"א וברור לנו כנ"ל ועיי':

אלא תוס' בב"ב תי' שם עוד תי' אחר דמגו דבי תרי לא אמרינן נראה שתי' זה ס"ל לולי דמגו דב"ת ל"א הי' מהני מגו להכריע בין העדי' ונראה הגם דתרי כמאה היינו מה שנוגע בתור' עדו' שהאמינה תורה גזה"כ דלא מהני אפי' מאה ואפי' אהרן ומשה בתוכ' להכריע אבל כל שאינו מחמת הגדה רק מסברתינו להאמין לאלו יותר מאלו ע"י מגו וכדומה מכריע בין העדי' כנ"ל ובמק"א הארכתי. ולפ"ז גם כאן הי' לכו להאמין למקיימי' יותר משום סברא דל"ח לזיופא וגם לתי' קמא של תוס' בב"ב שכתבתי דל"מ חזק' דל ח להכריע מ"מ עי"ז יוגרע חזק' א"א כמ"ש תוס' בכתובת סוגי' דתרי ותרי ע"י דייקא נגרע החזק' ול"א תרי ותרי אוקמי אחזק' וכן י"ל כאן:

ולכן היותר נ"ל דזיל בתר טעמא דל"ח לזיופי משום דהוא מדע"ל עיי' פ"י ג' ע"א וכיון שיש לפנינו ב' כיתי עידים ואין אנו יודעי' אם המקיימי' משקרי' או המעררי' ולהך צד דמקיימי' משקרי' ליכא מסייע למקיימי' משום דלא חציף לזיופי אולי ידע זה או עשה קנוני' עמם שיעידו לו ויקיימו ושוב לא יהי' מלתא דעד"ל דאנחנו לא נדע עם מי האמת עם למקיימי' או המעררי' ועל דא סמך לזייף וכיון דאבדא לה חזק' דל"ח ואין דבר מסייע למקיימי' מוקמי' אחזק' א"א דמעיקרא כנ"ל נכון מאוד ועיי':

תרי ותרי נינהו מאי חזית וכו' עיי' תומי' סי' מ"ו סס"ק ו' שהקשה לפי המבואר בירושלמי בבי תרי החתומי' שאומרי' שאין זה כתב יד עצמם ותרי אחרים אומרי' כ"י הוא המקיימי' נאמנים וכ' הריטב"א דכוונת ירושלמי אלו החתומי' המקיימין מעיד כ"א שאין זה כ"י ואינו יודע ומכיר של חבירו והוי רק א' על כל ח"י ולכן מהני בי תרי אחרים המקיימי' דהוי תרי לגבי חד והקשה לפ"ז הי' אפשר למוקמי מתני' עוררי' תרי דעדים החתומים בעצמם אומרי' כ"א על ח"י שאין זה כ"י ויתקיים באחרים דכ"י הוא ואין לומר א"כ למה לא קתני ברישא במביא מח"ל דאם יש עוררי' יתקיים בחותמיו דזה קשה בלא"ה כדקאמר אלא תרי למה לא קתני ברישא אם יש עוררי' תרי וכו' ונדחק בישוב קושי' זו. ולפע"ד נראה ליישב בשנאמר הא דקאמר ואי תרי ול"ק א"כ רישא נמי אם יש עוררי' תרי יתקיים בחותמיו. י"ל אין ה"נ אלא דסיפא איכא רבותא יותר דמהני קיום דתרי דלא אמרי' אוקמי אחזק' א"א כיון שכבר החזקנו הגט בכשרות קודם שבאו העוררי' מוקמי' הגט כמו שהי' וברישא ליכא רבותא כ"כ דכבר אתחזק בכשרות ע"פ שליח דהאמינו' כבי תרי נגד הבעל ועיי' תוס' כתובת כ"ו ע"ב דלשיטת רבינו ברוך הוחזק ע"פ ע"א ג"כ אוקמי בב"ת אחזקה עיי"ש ובתוס' ישנים שבגליון וקמ"ל סיפא רבותא טפי כן הי' אפשר לומר אלא דדחי זה תרי ותרי נינהו נוקמי אחזק' א"א מטעמי' שכתבנו או משום גם קודם הערעור הי' לנו לחוש אם לאו דאקילו בי' או מטעמי' אחרים שכתבנו