כתב סופר גיטין חלק א לח

יותר לומר מתוך שלא קנה נכסי' ל"ק עצמו דאין בשחרור טע' לומר דממון בתר איסור דגם לענין איסור אין טע' להאמינו רק משום לא פלוג ובכה"ג לא שייך משום לא פלוג דלא שכיח שיכתוב שחרור ומתנה בב"א כמ"ש הר"ן. וגם הא לפי סוגי' דידן בגט אשה לא שייך ענין כזה דהא בגט שא"א לכלול מתנה וגט כמו כל נכסיך בעבד ואם חלוקי' כמו עצמך ונכסי לר"מ פלגי'. וא"כ בכל נכסיך נגרר האיסור בתר ממון אי לא פלגי' אלא דרבא ס"ל פלגי' ואמר עצמו קנה נכסי' ל"ק, ואביי בתר ששמע מרבא כי עצמו קנה מידי דהוי אגט אשה ולא משום עיגון קבל זה ממנו אבל לא קבל ממנו מה דס"ל פלגי' דבורא, ולכן חזר אמר אביי מתוך של"ק נכסי' ל"ק עצמו וא"ש נכון מאוד ועיי':

וא"ש בזה פי' רש"י שפי' באיבעי' להו כל נכסי אי פלגי' דבורא אי מהימן אהאי מהימן אהאי, ולא כ' הך צד אי שאינו נאמן אינו נאמן אהאי כדס"ל לאביי באמת, והר"ן כ' גם הך צד וקשי' לרש"י, ולפמ"ש דהך צד לומר מתוך שנאמן כו' היינו אי בשחרור הטע' משום עיגון והך צד מתוך שאינו נאמן כו' היינו להך צד אם בשחרור האמינו משו' לא פלוג ואם הי' האיבעי' בשני צדדים אלו ג"כ ומספקא לבעל האיבעי' אי הטע' דהאמינו משום עיגון או משום לא פלוג ופשיט לי' אביי מתוך שנאמן והיינו דס"ל מסברא דשייך גם בזה עיגון ואיך משום דאמר לו רבא בשלמא עצמו קנה מידי דהוי אגט אשה ולא משו' עיגון הא רבא לאו מלתא בטעמא אמר למה הכי ס"ל והרי הי' לפני אביי מתחלה שאפשר לומר כן, ופשיט' לי' דלא כן הוא אלא משום עיגון ולמה הדר בי' בלי טעם וסברא, וע"כ דמתחלה לא עלה על דעתו של בעל האיבעי' כלל דבשחרור משום לא פלוג ולא מבעי' לי' רק אי אמרי' פלגי' דבורו אם כשם שהאמינו כו' ופשיט לי' אביי' דלא פלגי' דבורא ממילא כשם שנאמן לזה כו' ובתר דשמע מרבא דפשיטא לי' דבשחרור האמינו משום דהאמינו בגט אשה ולא כדפשיטא לי' לבעל האיבעי' משום עיגון הדר אביי ואמר מתוך שלא קנה נכסי' כו' כנ"ל גם זה נכון ועיי':

והיתה לבאר דמ"ש דחידש רבא משום לא פלוג האמינו לשליח בשחרור לכאורה כאן לא שייך זה דהא איירי בעבד עצמו שהביא שחרורו כמ"ש רש"י בבריי' וע"ז קאי האיבעי', וכיון שבא לידו משתחרר מיד א"כ הוי במקו' עיגון דאי ניחוש למזויף לישא שפחה אינו יכול וב"ח אינו יכול אלא הא ליתא דבמביא בעצמו ג"כ צ"ל דאמר לי' דתהוי שליח הולכה עד שיבוא לב"ד ושם יעשה שליח לפני ב"ד כדלקמן ספ"ב גבי אשה, ולפ"ז א"ש דליכא עיגון כשלא נאמין לו לא יהי' משוחרר ומותר בשפחה דלא יעשה שליח ופשוט:

שייר קרקע כ"ש לא יצא ב"ח כ' רש"י דר"מ פ"ל מדהאי שייר עבד נמי שייר, וצ"ל טעמא דר"מ ולא אמרו כן בכל מתנה כשמשייר דבר דעוד שייר, נ"ל להסביר ולהמתיק עפמ"ש רשב"א ור"ן דצריך לכתוב כל נכסי הגם בכ"מ כשכותב סת' נכסי הכל בכלל אפי' עבד אבל בכותב לעבדו שאין דרך שישחרר ויתן לו במתנה כאחד לכן בעי שיכתוב דוקא כל, וי"ל זהו טעמא דר"מ במשייר בנכסי' חזי' דכל דקאמר לאו דוקא ולא בדיוק אמר כל דהרי נאמר בו חוץ הדרי' דלא דעתו על העבד עצמו דאין דרך בכך וכל דקאמר בלא"ה לא בדיוק אמר כנ"ל. וטעמא דר"ש דס"ל דל"א דעבד נמי שייר, ס"ל דוודאי כל אינו מדוקדק דהא שייר, אלא אם לא שייר העבד מדיוק ביותר כל דאמר הגם שאמר חוץ מ"מ משו"ה אמר כל דאי הוי אמר סתם נכסי קנוין לא הוי עבד בכלל לכן אמר כל שיהי' עבד בכלל ואמר חוץ מקרקע פלוני, אבל אי נימא דלא התכווין על העבד כלל, כל דאמר מיותר לגמרי, אבל באמר חוץ מ"א מריבוא אמרי' דעבד לבד משייר ולא התכווין דהא אם נימא דל"א מקרקעות התכווי' ג"כ כל דקאמר שלא בדקדוק הוא, וכל שי"ל דשייר העבד אמרי' היון דאין דרך לשחרר העבד ומתנה כא' ולכן אמרי' יותר שהתכוין לעבד עצמו ולחנופי לי' אמר שיהי' סבור שמשחררו ונותן לו מתנה כמ"ש ר"ש לר"מ, וכל דקאמר דאי לא אמר כל לא הוי העבד בכלל וידע העבד מיד שלא שחרר אותו והכל בטל לכן אמר כל להטעותו, ואמר חוץ מ"א מריבוי ולו התכווין כנלפע"ד לבאר במלתא בטעמא לר"מ ור"ש:

אבל ראה זה מצאתי בפי' המשניות לרמב' במשנה פאה פ"ג מ"ח. שכ' דא' בריבוא הוא בכל נכסיו וגם בעבד עצמו א' מריבוא שב עיי' בו והוא נכון מאוד. וי"ל לפ"ז טעמא דר"ש דס"ל דלעולם הוא ב"ח ול"א דשייר העבד ג"כ וכתבתי בסמוך כיון דכל לאו דוקא הדרי' לסברא שאין דרך שישחרר העבד ויתן לו נכסיו בפ"א, וצ"ב א"כ טעמא דר"ש וא"ל דר"ש דרש יתור דכל אם לא התכוון על העבד ל"ש כל כשיכתוב סתם נכסי יהי' ג"כ הכל בכלל, וע"כ דאמר כל שיהי' גם העבד כלול במתנה, אלא לפי' רש"י קשה א"כ כשאמר חוץ מ"א מרבוא שלמה ניחוש שמא על העבד התכווין א"כ כל למה אמר וע"כ שאין זה טעמו דר"ש, אבל לפי' המשניו' י"ל כמ"ש, חוץ משאמר חוץ מ"א מריבוא גם העבד בכלל א' מריבוא שבו כנ"ל וק"ל:

עוד י"ל בטעמא דר"מ דמהדר לומר דשייר העבד דע"כ איירי דאינו מחויב לשחרר עבדו בשביל דמי' או טובה שעשה לו העבד דאם מחויב בוודאי ל"א דשיירי, אלא משחרר ונותן לו מתנה לטוב' העבד ועובר בעשה לכן כל שאפשר לומר ששיירו לא מחזקי' לי' שעושה איסור ואמרי' גם העבד שייר, וי"ל משו"ה בכותב לעבדו צריך שיכתוב כל דאל"ה אמרי' בוודאי לא כיון על העבד דאסורא הוא, ור"ש ס"ל כיון דאמר כל מאי דגלי גלי כיון של"א חוץ מעצמו ע"כ לא שיירי, אבל במשייר א' מריבוא די"ל לדידי' אתכווין אמרי' דמסתמא לא יעשה איסור וא"ש עיי':

והנה בפירוש הא דאמר כמאן כר"ש רבו הפרושים שיטת רש"י דהוכיח מדאמר לעולם משמע אפי' אי אמר חוץ מבית כור עפר דלא חל המתנה כלל ומ"מ מהני השחרור דפ"ד ור"מ פליג דל"פ דבורא ובהא דאמר ר"מ שייר קרקע כ"ש היינו במפרש איזה קרקע ורי"ף ג"כ אזיל בשיטת רש"י דפלוגתא דפ"ד משום דל"מ המתנה משום שאין מבורר מה משייר אלא דרי"ף מפרש הא דאמר ר"מ שייר קרקע כ"ש היינו שלא הזכיר איזה קרקע ולכן ס"ל לר"מ דל"מ השחרור דלא פ"ד ור"ש ס"ל פלגי' כן ס"ד בש"ס וחי' ר"ן ג"כ הלך בדרך זה אלא שנ' שלא מפרש דר"מ קאי בשייר כ"ש ולא הזכיר איזהו אלא גם במשייר במפורש מ"מ ס"ל לר"מ דל"פ דבורי ומתפשט השיור בכולו והוי כמשייר בעבד ור"ש ס"ל פ"ד ובנכסים שייר ולא בעבד ועיי' פי' משניו' לרמב"ם דכ' דפליגי כמ"ש הר"ן אלא דר"ן כ' כן לס"ד בש"ס ולמסקנא פליגו בכרות גיטא ופי' המשניו' כ' דלמסקנא טעמא דל"פ דבורי' ולא כרו' גיטא הוא דהוי כמשייר בעבד ור"ש ס"ל דפ"ד והוי כרות גיטא ודבריו תמוהים וצ"ע. ושיטת תוס' מבואר' דסמך אבריי' דאמר ר"ש אפי' לא הי' לו רק קרקע או עיר א' וכן ס"ל לרשב"א ורמב"ן. ובשיטה זו יש דוחק דלא הוזכר מסיו' הבריי' כלל ושיטה המובחר הוא שיטת הרי"ף:

ושיטת רש"י כולה מוקשה והיותר חמורה קושי' רשב"א דמנ"ל דר"מ פליג במשייר חוץ מבית כור א' משום דל"פ דבורי'. דלמא משום דאמרי' דעבד נמי שייר כמו דס"ל לר"מ במפרש חוץ מקרקע זו. והנה באמת לפי פי' רש"י הא דמסיק משום דלאו כרות גיטא היינו טעמא דאמרי' דעבד נמי שייר וכ' רש"י דהי' ס"ל אפי' במפרש איזה קרקע כן אלא דקשה טובא מאי ס"ד לומר דר"מ משום דלא פ"ד. כיון דלפנינו דס"ל מדהאי שייר וכו' וגם צ"ע לבסוף קרו לי' דלאו כרו' גיטא ול"א דאמרי' דעבד נמי שייר כמו דס"ל בס"ד דר"מ דס"ל שייר כ"ש לא יצא ב"ח דאמרי' דעבד נמי שייר ולא ידע עדיין מכרות גיטא ולמה שינה שמו וטעמו לבסוף וכ"ז צ"ע. ולחומר הקושי' הי' נ"ל לשאת משא ישוב רש"י עלי עפמ"ש לעיל בטעמא דאמר ר"מ דאמרי' עבד נמי שייר ול"א כן בכ"מ דעוד שייר משום דיש לנו לומר דלא שחרר העבד ונותן לו מתנה בב"א רק מדאמר כל ע"כ לנו לומר דגם עבד בכלל וכיון דשייר וע"כ לא דקדק בלשונו וכל לאו דווקא שוב אמרי' דעבד נמי שייר וי"ל לפ"ז באופן שמשייר חוץ מבית כור סתם ולא מפרש איזהו ותולה בדעתו לברר לבסוף ועכשיו נכסיו כל הנכסים בספק שיהי' לו כי מכולן יברר ב"כ א' ולכן אמר כל נכסי' קנוי' לך היינו שכולם נכנסי' בבית הספק איזה יהי' לו חוץ מבכ"א ולא גרע כ"כ לשון כל:

משא"כ אם נימא דשייר העבד והוא אינו נכלל בכ"א ששייר ע"כ שהוא אינו נכנס כלל במתנה ושיירו לגמרי ואיך אמר כל כיון שהעבד אינו בכלל וכל לא בדיוק נאמר והי' לנו לומר דעבד לא שייר ומדס"ל לר"מ דלא יצא ב"ח ע"כ לאו טעמו דעבד נמי שייר כמו במפרש איזה כ"ש אלא משום דס"ל לא פלגי' דבורי' ולבסוף מסיק דטעמא דר"מ משום דלאו כרות גיטא הוא ופי' רש"י דכתיב וכתב ובעי כרות גיטא היינו הגם דיש לנו לומר דלא שייר העבד דייק לישנא דכל שאמר מ"מ כיון דלא מפורש כתב את ונכסי לאו וכתב קרינן בי' אלא משמעות הלשון הוא אלא אם לא נחית לשיורי כלל הוי כמפורש אבל כיון דנחית לשיורי וי"ל דעבד ג"כ שייר הגם דאינו במשמעות לשונו ולכן ל"א בכ"מ דעוד שייר אבל כאן דצריך כרות גיטא בעי' מפורש טפי וכה"ג כ' רשב"ם בב"ב דאנן משום כרות גיטא מתנינן אף דבכ"מ עבדא לא מטלטל מ"מ כיון דבעי כרו' גיטא ואפשר לומר דעבדא מטלטלי קרו לי' הגם שאינו במשמעות הלשון מ"מ לאו כרו' גיטא הוא עיי"ש והא"ש דהוצרך לומר משום כרות גיטא. משא"כ בשייר כ"ש ומפרש השיור א"צ משום כרות גיטא אלא כיון שאין במשמעות הלשון להוכיח מדאמר כל דלא שייר העבד כיון דכל בלא"ה אינו מדויק אמרי' בפשיטות דעבד נמי שייר כנלפע"ד עיי':

והנה תוס' הקשה על שיטה זו מש"ס ב"ב חצי שדה אני מוכר לך דמהני הקנין לחצי הכחוש וע"ז תי' הר"י מגאש לעצמו דשם מסיי' השדה עכ"פ. אלא שהקשו מש"ס ב"ב שדה בין שדות מכור לך דנוטל הקטן וכן מדקל לברת. ונ"ל דהא וודאי פשיטא דווקא כשמוכר או נותן עתה ואינו מברר בהא ס"ל לרש"י ודעימי' דל"מ כיון שאינו מבורר לשעתו ויוכל לדחותו לא חל הקנין כלל אבל במודה שכבר מכר או נתן אחת משדותיו ואז הי' מבורר ועכשיו אינו יודע או סות' דבריו כה"ג כ"ע ס"ל דמחויב לתת לו א' אלא שיוכל לברר לו הגרוע וזה פשוט. ולפ"ז י"ל שדה בין שדות מכור לך היינו שכבר מכר לו א' משדותיו וכן דיוק הלשון מכור לך מאי נותן לו הקטן וזה דומה לשטר בין שטרות פרוע דמייתי התם תחלה ועלה שדה בין שדות מכור לך וכן י"ל בדקל לברת שאמר שכבר נתן דקל לברת ואז הי' מבורר הדקל ועכשיו סת' צריכי' היורשים ליתן לה א' מן הדקלים. וכאן נותן לו לעבד עכשיו כיון שאינו מברר ל"ק כלל כנ"ל. אלא שהקשו עוד מש"ס מנחות בית מן הבתים אני מוכר לך דמראהו נפל ושם עכשיו הוא מוכר לו ומן חצי שדה אני מוכר לך דג"כ