כתב סופר גיטין חלק א לד

על מסקא דחייב' במעשר ובשביעי' דווקא דס"ל כ"י שמי' כיבוש ש"מ דמשום דקונה שדה בסורי' וכו' דכותבי' עליו אונו אפי' בשבת אין מוכח דאתי כמ"ד כ"י ש"כ דאפי' לדס"ל ל"ש כיבוש מ"מ לענין זה כא"י הוא דכותבי' עליו אונו כנ"ל והי' ראי' נכונה:

ועוד הקשה מג"א שם הא בית מותר למכור בסורי' ואיך מותר לקנות ממנו בשבת בית ונדחק דאפשר מ"מ קצת מצוה איכא ובאמת זה צ"ע מנ"ל לרמב"ם להקל כ"כ דבריי' קתני קונה שדה בסורי' ולא קתני בית ושפיר אפי' למ"ד כ"י ל"ש כיבוש מ"מ מותר בשבת כמו שהוכחתי לעיל משום דמצוה דרבנן הוא עכ"פ אבל בית דאיכא מצוה קצת מנ"ל ובש"ע כ' דקוני' בית בא"י וכותבין עליו אונו בשבת והשמיטו דקוני' בסורי' דבבית בוודאי בסורי' אסור כיון דמותר למכור אפי' כקושי' מג"א על הרמב"ם אבל שדה אפשר מודה הש"ע דמותר בסורי' דאית בי' עכ"פ מצוה דרבנן אלא מדלא כ' דקוני' שדה בסורי' נראה דס"ל אפי' שדה אסור בסורי' כיון דליכא רק מצוה דרבנן דלא כרמב"ם. ונ"ל ראי' כפסק הש"ע מדנקיט הבריי' קונה שדה ולא נקיט רבותא קונה בית בסורי' דאיכא רבותא דליכא רק מצוה דרבנן אפי' למ"ד כ"י ש"כ כמבואר ספ"ק דע"ז עיי' רש"י במתני' ובהרע"ב ובתוי"ט שם וע"כ דבית אסור לקנות בשבת דווקא שדה דדאוריי' הוא ומוכח ממילא בסורי' לדידן דפסקי' כ"י ל"ש כיבוש אפי' שדה אסור דמשום דרבנן לא התירו והש"ע שינה מבריי' ונקיט בית ולא שדה לרבותא דאפי' בית מותר בא"י כ"ש שדה דאית בי' תרתי כמבואר בספ"ק דע"ז עי"ש היטיב ובריי' הוכרח לאשמעי' בשדה משום סורי' כמ"ש אבל הרמב"ם דכ' הקונה בית בא"י וה"ה בסורי' צ"ע:

ע"ב. למאי הלכתא אמר ר"ש שכותבין עליו אונו אפי' בשבת. מדלא קאמר שקוני' מנכרי בשבת משמע דלקנות בשבת אסור הגם דמקח וממכר דרבנן מ"מ אין מתירי' לישראל עצמו לעשות שבות ולא התירו רק כתיבה ע"י נכרי דשבות דאית בי' מעשה דישראל חמירא טובא ואפי' משום ישוב א"י לא התירו שבות כזה ואפי' לשיטת רי"ף ודעימיה דמפרשי' בעירובין ול"ש בין שבות דאית בי' מעשה לשבות דלית בי' מעשה היינו בין שבות דשבות לשבות א' ומשום ישוב א"י התירו אפי' שבות א' מ"מ מודו גם שיטות אלו דיש סברא לחלק בין ישראל עושה שבות דחמיר מנכרי עושה מלאכה דאוריי' ולכן כאן לא התירו רק לכתוב ע"י נכרי ולא מקח וממכר דישראל עצמו עובר כנ"ל ואפשר דמקח וממכר חמירא יותר מכל שבות דעלמא לפמ"ש רש"י בביצה ל"ז ע"א דמקרא נפקא ממצוא חפציך עיי"ש. ובש"ע סי' ש"ו כתב דקוני' בית בא"י בשבת וכותבין עליו אונו ועיי' מג"א שם בשם הרא"ש וריב"ש דלקנות אסור ולפע"ד מוכרח כן מן הסוגי' כמ"ש וכן פי' רש"י אם לקחה מן הנכרי ורוצה לילך לדרכו היינו שכבר קנהו בחול וכותב אונו בשבת מותר וצ"ע. ואפשר י"ל דס"ל לש"ע דה"ה דמותר לקנות והא דאמר דכותבי' עליו אונו משמע שכבר קנהו לרבותא נקיט דתחלת קנין בוודאי מותר דמצוה לקנות בית בא"י ולגרש הנכרי' כמ"ש רש"י אבל לכתוב אונו שהוא רק לחזק הדבר ויהי' לו ראי' בידו הא אסור כיון שכבר יצא השדה מרשות נכרי לרשות ישראל ע"י שכבר קנהו בחול קמ"ל אפי' זה מותר וכ"ש עיקר הקנין והממכר וא"ש פסק ש"ע אלא דש"ע נקיט קונה בשבת וכותב עליו אונו הכל בשבת ולאו בהכי מוקי ר"ש הבריי' אלא שכבר קנה בחול וכותב אונו בשבת וצ"ע:

מה"ב. והקונה שדה בסורי' וכו' למאי הלכתא אמר ר"ש שכותבין עליו אונו וכו' הרמב"ם כ' וקונה בית כותבין עליו וכן הקונה בסורי' והקשה המג"א סי' ש"ו כיון דפסק כיבוש יחיד ל"ש כיבוש מנ"ל דמשום דרבנן מתירי' לכתוב. ונלפע"ד הנה המג"א בשם רא"ש וריב"ש דאסור לקנו' רק אם קנה מותר לכתוב אפי' בשבת וכן משמע לי' מלשון רש"י שכ' אם לקחה מן הנכרי ורוצה לילך בשבת. ובאמת כן משמע מדקאמר למאי הלכתא לכתוב עליו ולא אמר דקוני' בשבת ש"מ דאסור לקנות. וטעמא נ"ל הגם דקנין ג"כ דרבנן מ"מ שאני שבות דאית בי' מעשה ע"י ישראל משבות דלית בי' מעשה רק עי"נ כבש"ס עירובין גבי האי ינוקא וכו' מעתה דרמב"ם ס"ל מסברא בא"י דאיכא מצוה דאוריי' שלא יהי' לנכרי ישיבה בא"י מותר אפי' שבות דאית בי' מעשה והא דקאמר למאי הלכתא משום דרוצה לומר להלכתא דקיי"ל כיבוש יחיד ל"ש כיבוש מ"מ מותר לכתוב עי"כ דמצות דרבנן קעביד בעצמו התירו לו שבות דלית בי' מעשה רק ע"י נכרי הגם דבריי' כמ"ד כ"י ש"כ מ"מ דרך ש"ס לומר טפי מאי דנפקא מיני' להלכתא ומדויק דקאמר למאי הלכתא ול"א נפקא מיני' או למאי ואמר למאי הלכתא היינו גם להלכתא איכא דמותר לכתוב אונו ומזה נפקא לי' לרמב"ם אפי' להלכתא שרי:

אלא המג"א הקשה עוד בית מותר למוכרו וכ' דצ"ל מ"מ קצת מצוה איכא וצ"ע מנ"ל לרמב"ם דשרי משום מצוה קצת ולזה לא מועיל מ"ש מדמשני דכותבין אונו ול"א דמוכרי' דהא בבריי' קתני הקונה שדה ובזה איכא גם להלכתא מצוה דרבנן אבל בית דאיכא קצת מצוה ומשו"ה מותר מנ"ל ונ"ל דנפקא לי' לרמב"ם מש"ס ב"ק פ"א ע"ב דאמר ר"פ הקונה בית בא"י מותר לכתוב אונו אפי' בשבת ושם קשה ג"כ למה אמר כותבין ול"א רבותא טפי אפי' לקנות מותר צ"ל דמה שאמר בא"י כולל גם סורי' ובסורי' אין מותר רק לכתוב ולא לקנות דקיי"ל כ"י ל"ש כיבוש ומ"מ מותר לכתוב אפי' בקונה בית ומשם נפקא לרמב"ם כל מ"ש בזה והא דלא כ' דבא"י מותר אפי' לקנות משום דאין דרכו לכתוב מה שאינו מפורש הגם דהדין ברור שכן הוא וא"ש נכון ועיי':

והנה המחבר כ' מותר לקנות בית בא"י וזה דלא כרא"ש וריב"ש וצ"ע הא אם גם קנין מותר למה ל"א למאי הלכתא לקנות. ועפמ"ש דמשו"ה אמר לכתוב עליו להלכתא דקיי"ל כ"י ל"ש כיבוש ודוקא לכתוב עי"כ מותר ולא לקנו' ויפה כ' המחבר דבא"י מותר לקנות וא"ש אלא דקשה למה לא כ' המחבר גם בסורי' מותר לכתוב וע"כ דלא ס"ל כרמב"ם משום קושי' המג"א דליכא רק מצוה דרבנן ובבית או דליכא מצוה כלל או רק קצת מצוה אלא לפמ"ש דע"כ המחבר ס"ל דמותר לקנות בא"י ועכצ"ל הא דקאמר לכתוב וכן בב"ק הוא משום סורי' ומוכח כרמב"ם א"כ הו"ל למחבר להודיענו כי בסורי' מותר לכתוב ואפי' בקונה בית כרמב"ם וצל"ע ובתשובה הארכתי יותר:

ואע"ג דאמירה לנכרי שבות משום ישוב א"י ל"ג. הנה תוס' הביא כאן סוגי' דעירובין פ' הדר ס"ח עייננו בסוגי' הלזו ורבו הפרושים בסוגי' ונבארם בעזה"י כיד ד' הטובה עלינו (א) שיטת בה"ג שבתוס' וביתר ביאור ברי"ף שבת פראד"מ הא דקאמר בעירובין ול"ש לך בין שבות דאית בה מעשה לשבות דלית בה מעשה מחלק בין הזאה לינוקא דאשתפך חמימא דבהזאה דישראל עושה מעשה לא התירו אבל ע"י נכרי מותר אפי' שבות א'. והרי"ף דחה שיטה זו בשתי ידים דאיך יפרש הא דאמר אטו אמרו לי' זיל אחים הא מותר לומר לו זיל אחי' וצ"ל לשיטה זו דמחקו הא. ולא מצאתי ישוב לקושי' זו בשום מקום. ולפע"ד ליישב ולקיים גירסא שלפנינו בטוב טעם. כשנחקור באיסור אמירה לנכרי מה איסור זה ומה טעם יש בו. והן דבר זה נפתח בגדולים בתשובת חו"י סי' מ"ט ונ"ג דנתקשה שם דמשמע בכ"מ דאמירה מדבריה' בעלמא הא נפקא מקרא ממצוא חפציך ודבר דבר והעלה דממצוא חפציך כתיב כל מה שהוא דרך מו"מ ומקח וממכר כמו לשכור פועלים וכיוצא בו אבל לצוות לעשות לו מלאכה לשעה כמו לאדלקא שרגא או להחם חמין וכדומה זה רק איסור משלהם שהוסיפו חכמינו ז"ל עיי"ש. ובספר תוספ' שבת סי' רמ"ג בכלל גדול שלו על איסור שבות ואמירה כ' דא"צ להנ"ל די"ל דמשום ודבר דבר הי' מותר לצורך מצוה דחפצי שמים מותרים אבל חכמי' אסרו גם במקום מצוה או דמשום ודבר דבר הי' מותר מע"ש לצוות לעשות בשבת ומדבריהם אפי' בע"ש אסור כמ"ש הר"ן ב"מ צ' ראי' מר"פ מי שהחשיך דאפי' בע"ש אסור לצוות לנכרי. ועיי' ברש"י ר"פ מי שהחשיך שכ' בקושי' טעמא מאי וכו' הא נכרי שלוחו הוא נראה דס"ל דאסרו חכמים לצוות לנכרי משום דשלוחו הוא הגם שאין שליחות לנכרי מ"מ מחומר' חכמים הוא בשבת דלא יצווה לו לנכרי לעשות בשליחותו ועשוהו כמי שהי' לו לנכרי דין שליחות ועיי' בית מאיר סי' ה' שהאריך בקושי' תשוב' פ"י לרש"י בפ' איזה נשך דלהחמיר יש לנכרי שליחות א"כ פשיטא דאסור לצוות לנכרי משום שליחות וכן קשה מש"ס ב"מ צ' דמסופק אי גם בלאו אסרו אמירה לנכרי תיפוק לי' להחמיר יש שליחות לנכרי והעלה הבית מאיר שם דבאמת בשבת מה"ט אסור אפי' לצוות לו בע"ש משום שליחות לחומרא ובריבית ג"כ ס"ל דיש שליחות להחמיר משום חומרא דאיסור ריבית ובב"מ צ' מספקא לש"ס אי גם בלאו דעלמא החמירו דיש שליחות לנכרי ולכן פי' רש"י בפ' מי שהחשיך הלא הוא שלוחו דאל"ה הי' מותר בע"ש והנראה מטיבותא דבית מאיר דאמירה בשבת יש תרתי איסור אמירה דאסרו חכמים וגם משום שעושה שליחותו ובמצווה בע"ש ליכא רק משום שליחות עיי' בו. ובס' תוס' שבת כ' בפשיטות בלי אריכו' אלא דפשיטא לי' דמשום שהוא שלוחו אסרו לצוות וגם מה שעושה נכרי מדנפשי' לצורך ישראל אסור דמחזי כשלוחו וגם בע"ש מה"ט אסור עיי' בו דלדידי' ליכא איסור באמיר' עצמה אין האמיר' איסור אלא שע"י אמיר' נעשה שלוחו. והנה הבית מאיר כ' שם תחלה סברא ישרה גם אם יש שליחות לנכרי א"א בשבת י"ל דהוי כמצות שבגוף דלא שייך שליחות הנחת תפילין נטילת לולב וכדומה (וכ"כ תוס' רי"ד בקדושין) כן בשבת למען ינוח כתיב דהקפיד' דגופו של ישראל ינוח אבל מה שעשה ע"י נכרי הלא ישראל שבת ונח גופו אלא דכ' דמרש"י ר"פ מי שהחשיך נראה דשייך שליחות גם בזה ולדעתי משו"ה לא צריך לדחות סברא אמית' הנ"ל. אלא דרבנן אסרו והחמירו אבל מעיקר הדין לא שייך שליחות אפי' הי' לנכרי שליחות בכ"מ והנה הב"י סי' רמ"ד הביא מכילתא כל מלאכה לא יעשה בו לא ע"י נכרי והוא רק אסמכתא עיי' נ"ז סי' רמ"ג והנה בר"ה פ' י"ט אין עולין באילן עיי' בגמרא מ"ט די"ט עשה ול"ת עיי"ש וכ' הר"ן דרבנן חזקו והעמידו דבריהם כמו עשה ול"ת דבכל מלאכה דאוריי' בי"ט. ונ"ל במלאכה שע"י נכרי שהוא משום שליחות להחמיר י"ל דל"א רק שיש בו ל"ת דלא יעשה מלאכה דאם הי' שליחות לנכרי הי' שייך שליחות בל"ת אבל בעשה דשבות או למען ינוח דל"ש בי' שליחות דמ"מ גופו של ישראל נח ושבת לא גזרו אומר שיהי' כשעש' ע"י נכרי כיון דל"ש בי' שליחות כנ"ל נכון מאוד והבן:

ואחר שהוצענו כל זה אומר חלוקי' רבים בין שבות הנעשה ע"י ישראל למלאכה גמורה הנעשה ע"י נכרי דמלאכ' דרבנן שע"י ישראל יש בה עשה ול"ת דרבנן כמו בכל מלאכ' שבת וי"ט דמדרבנן לא שבת שהם אמרו דמלאכה הוא אבל העשה ע"י נכרי א"א לומר רק שעבר על ל"ת דל"ת מלאכה ועשה ע"י שלוחו מדרבנן אבל עשה ליכא דשבת ונח ולכן