כתב סופר גיטין חלק א לא

ולדבריו לית דפליג על דרי"צ. עוד קשה על דבריו מדב' הרמב"ם אין כותבי' בלא שרטוט ג' כותבי' אבל ד' אין כותבי' בלא שרטוט והא ד' אפי' בשרטוט אסור וגם הא דבלא שרטוט אין כותבין לית לי' מקו' דג' כותבי' וד' בלא"ה אין כותבי' אפי' בשרטוט. ולקושי' האחרונה י"ל באופן שצריך למכתב כמו ר' אבי' להוכיח וליסר ליכא משום אין כותבי' מגלה אבל משום שרטוט איכא אבל קושי' הראשונה מנ"ל לרמב"ם דלא כרי"צ תמיה' קיימת על הבני יונה במחכ"ת וצ"ע:

ואחר העיון נ"ל לתקן ולקיים דבריו בהוספת תוספת מרובה ע"פ סוגי' ש"ס יבמות ספי"ב דמ"ז שרטט וכתב ומר בר"א הקשה הא אין כותבין מגלה ומסיק דמ"מ הלכה כמ"ז וכ' רש"י דווקא להתלמד אסור לכתוב אבל כל שלא להתלמד מותר ומר בר"א ע"כ ס"ל גם שלא להתלמד אסור עיי"ש. ואומר בוודאי לפי דקיי"ל כמר זוטרא דכל שלא להתלמד מותר רחוק לפרש דבריי' ד' אין כותבין משום אין כותבין מגלה דהא כל שלא להתלמד מותר ודוחק לומר בכוונת הבריי' דאסור לכתוב להתלמד וע"כ דבריי' משום איסור שרטוט קאי וד' דווקא אסור דלא כרי"צ אלא על רי"צ ל"ק די"ל דהוא ס"ל כמר בר"א גם שלא להתלמד אסור לכתוב מגלה ומפרש הוא הבריי' משום אין כותבין מגלה ובשרטט ועל זה סובב הולך הא דר' יוסף ואביי דר' יוסף הקשה מרי"צ ע"ד שמפרש הבני יונה או ע"ד שפירשתי אני בעניי. אבל לפי דקיי"ל כמ"ז ביבמות דווקא להתלמד אסור א"א לפרש הבריי' רק משום איסור שרטט מוכח מבריי' דלא כרי"צ ולכן יפה פסק הרמב"ם ד' אין כותבין בלא שרטוט כבריי' הגם דרי"צ מפרש הבריי' לענין כותבין מגלה אנן להלכתא א"א לפרש כן ומ"מ א"ש ג"כ הא דס"ל לרמב"ם לענין אין כותבין מגלה רק בד' דמוכח כן מדרי"צ דמפרש הבריי' ד' אין כותבי' בשרטוט ומשום אין כותבי' מגלה ש"מ דאיסור דאין כותבי' רק בד'. הגם דאנן להלכתא. לא מפרשי' הבריי' כמו שמפרשה רי"צ כמ"ש מ"מ הרי בזה לא מצינו פלוגתא וחולק על רי"צ דס"ל דאין כותבי' מגלה רק בד' הכי נקטי' להלכתא ומ"ש הרמב"ם ג' כותבי' בלא שרטוט וד' אין כותבי' היינו כשאינו כותב להתלמד משום אין כותבין ליכא ומשום שרטוט איכא או דצריך לכתוב להוכיח וכדומה וא"ש הכל על דרך מרווח בעזה"י:

ובדברינו אלו יש אתנו ליישב מה שהקשה הרא"ש ביבמות מדלא כ' אביי לא חפץ לקחתה שאינם רק ג' תיבות וקיי"ל ג' כותבי' ובמג"א סי' ל"ב הקשה בשם ברכת הזבח הא הרא"ש פסק במגלה דג' אין כותבי' כר"י ותי' המג"א דס"ל לרא"ש דהי' אביי משרטט וכתב לולי משום דאין כותבין מגלה ולכן קשי' לי' הא קיי"ל ג' כותבי' מגלה עיי"ש ובס' בני יונה הקשה מנ"ל בפשיטות דג' כותבין מגלה ואי מדאמר ר"י דג' אין כותבין בלי שרטוט משמע בשרטוט כותבין י"ל דאמר דיש ג"כ איסור שרטוט ועוד כשכותב תפילין וס"ת דאסור ג' בלא שרטוט עיי' בו. ולכאורה י"ל דמפרש הבריי' דלא חולק על ר"י דאיירי מאיסור מגלה וע"כ דג' כותבין וא"ש אלא דהרא"ש ע"כ ל"ל כן דהא כ' במגלה אע"ג דבריי' דלא כר"י אינה עיקר ואי ס"ל דבריי' בכ' בשרטט ומשום דאין כותבין מגלה אין כאן פלוגתא וע"כ דלא מפרש הבריי' רק משום איסור בלא שרטוט והדרא הקושי'. אבל לפמ"ש בסמוך י"ל דוודאי למסקנא והלכתא דבש"ס יבמות בריי' מאיסור שרטוט איירי כמ"ש לעיל אלא כיון דאביי דאמר הכא דלא ידע דר"י ול"א דלא ידע הבריי' ע"כ דמבריי' ל"ק מעיקר' דמאיסור מגלה איירי ומשום איסור מגלה ג' כותבין וקיי"ל הכי הגם דלמסקנא לא מתפרשי' בריי' הכי מ"מ כיון דאביי הכי ס"ל ואין חולק עליו בזה הכי קיי"ל וכמ"ש לעיל לרמב"ם ושפיר הקשה הרא"ש על אביי ביבמות דקיי"ל ג' כותבין ובמגלה כ' שפיר הגם דבריי' ל"ל כר"י מ"מ אינה עיקר דלמסקנא ע"כ בריי' מאיסור שרטוט איירי כן י"ל. אלא לפ"ז קשה למה פסק באמת כר"י די"ל דר"י לא פליג על בריי' רק משום דמוקי לה כאביי דבריי' באיסור מגלה איירי אבל אנן דלא מוקמי' הבריי' בהכי כבריי' קיי"ל וכמ"ש לרמב"ם ולכן לרא"ש לתנייהו לדברינו ועיי':

והנה דברינו יתכנו בשיטת הרמב"ם לפי דפסק בהלכת ס"ת כבריי' אבל בהלכת יבום פסק דג' אין כותבין אלא דכבר כ' הכ"מ הלכ' ס"ת דהלכת יבום טעות הוא והלכת ס"ת במקומו עיקר ועפי"ז סובבי' הולכים כל הדברים שכתבנו. ולסתיר' הרמב"ם לא מצאתי ישוב נכון המישב דעת ומ"ש בס' ב"י רחוק. אבל ראה זה מצאתי ראיתי אחרי רואי בספר עיון יעקב על אגדת ש"ס מבעל שבות יעקב וחק יעקב שכ' די"ל דר"י ובריי' לא פליגו דבריי' בכותב פסוק מכתובי' לא חמירי' כ"כ קדושתיי' לכן ד' דווקא אין כותבין אבל ר"י בכותב פסוק מתורה דחמירא יותר גם ג' אין כותבין והא דהקשה לר' אביתר הוא מבריי' ולולי דר"י היינו אומרים דבריי' בכותב פסוק מתורה לכן מייתי דר"י וע"כ בריי' בכותב מכתובים אבל קשי' דר"י ואמר אטו מי שלא ידע דר"י וכיון דלא ידע דר"י מוקי הבריי' בכותב מתורה. ולפ"ז א"ש הרמב"ם בהלכ' ס"ת כ' בכותב מכתבי קודש ואפי' על הנייר היינו פסוק מתנ"ך ג' כותבין כבריי' ובהלכ' יבום כ' דאסור לכתוב היינו במה דאיירי בי' מפסוקי תורה שבגט יבמין שפיר כ' דג' אין כותבין אלו דבריו זצ"ל ולאשר תירץ זה נראה לי יותר נכון בישוב הרמב"ם ממה שראיתי בו לכן כתבתי ועיי':

ולפע"ד נראה דרמב"ם הולך בסברת תוס' דלצחות הלשון יש סברא להתיר יותר מכותב דרך דרוש וכדומה אלא דקשה לי' דרי"צ נגד הבריי' ויש לישב דרי"צ ובריי' דרי"צ קאי בכותב דרך דרש גם ג' אסור ובריית' בכותב דרך צחות קיל ג' מותר ד' אסור. ובזה י"ל הא דאמר אביי וכי משום דלא ידע דרי"צ וכו' ולא אמר אטו מי דלא ידע הבריי' י"ל עפמ"ש הפ"י די"ל דר' אביתר לצחות ולשבח כ' ולפמ"ש דרי"צ בכותב דרך דרוש ג' אסור ל"ק מדר"א כלל דהוא ע"ד צחות כ' אלא דקשה עליו מבריי' דקתני ד' אסור והוא כ' יותר אלא בלא רי"צ ל"ק מבריי' די"ל דבריי' בכותב דרך דרש אבל כל בדרך צחות הלשון מותר אפי' כמה ולכן מביא דרי"צ דאמר ג' אסור ודלא תיקשי עליו מבריי' ע"כ דבריי' דרך צחות דווקא ד' אסור וקשי' לרא"י מבריי' והשיב אביי אטו מי דלא ידע דרי"צ די"ל דר"א בריי' ידע רק דרי"צ לא ידע ומפרש הוא רא"י הבריי' בכותב דרך דרש אבל כל לצחות שרי לגמרי וא"ש נכון עיי':

והא"ש שיטת הרמב"ם אנן דידענו לדרי"צ כל דרך צחות ד' אסור ג' מותר וכל שאינו דרך צחות אפי' ג' אסור ומ"ש בהלכות יבום דאסור אפי' ג' שם אינו דרך צחות לצחצוח הלשון הוא כדרך דרש שאסור ומ"ש בהלכ' ס"ת כל כתבי הקודש אין כותבי' בלא שרטוט ואפי' על הנייר ג' כותבי' ד' אין כותבין קאי על א"ש אפי' על ה נייר וכ' הכ"מ אפי' אגרת שלומים לצחות הלשון אסור על זה כ' הרמב"ם דווקא ד' אסור ג' שרי. ולא כ' ה"מ אגרת שלומים לצחות ג' מותר אבל כל שאינו לצחו' אפי' ג' אסור דסמך על מ"ש בהלכות יבום דג' שאינו לצחות הלשון אסור והוציא הרמב"ם כ"ז מדרי"צ עצמו שלא יהי' נגד הבריי' וממה דאמר אביי אטו כל דלא ידע דרי"צ ול"א דל"י הבריי' כמ"ש וזה ישוב נכון לפע"ד. שוב ראיתי אחרי רואי בספר בני יונה רפ"ד שכ' בישוב סתיר' הרמב"ם כמ"ש ולא ביאר כ"כ. אלא דהוקשה לו לעצמו ממ"ש בסי' רפ"ג בישוב הסוגי' ורי"צ ולמ"ש א"ש הכל ורווחא לנו שיטת הרמב"ם ועיי':

ומלתא דתמיה לי דבש"ע סי' רפ"ד כ' המחבר כלשון הרמב"ם הלכות ס"ת אפי' על הנייר אסור ואח"כ כ' אבל באגרת שלומים מותר והוא שיטת ר"ת ובכ"מ הלכ' ס"ת מביא שיט' ר"ת ומירושלמי לא משמע הכי וכ' כן נראה דעת הרמב"ם לאסור דכ' אפי' על הנייר אסור והיינו אגרת שלומים ואיך בש"ע מביא תרתי דסתרו דעת הרמב"ם דאפי' על הנייר והיינו אגרת שלומים אסור ושוב מביא שיטת ר"ת אגר' שלומים מותר שוב ראיתי בב"י שם שתמה על הטור דמביא אחר שיטת הרמב"ם ור"ת פי' ודקדק הב"י בלשונו דמשמע דר"ת חולק על הרמב"ם ואינו כן דהרי לא נזכר קודם לזה דלא כר"ת ותמוה לי הא הרמב"ם ור"ת חולקי' באגרת שלומים כמ"ש בעצמו בכ"מ וא"ש דכ' הטור ור"ת פי' דלא כרמב"ם ולפי שיטתו של הב"י א"ש דמעתיק בש"ע לשון הרמב"ם ושיטת ר"ת דס"ל דלא סתרו וצ"ל דס"ל בב"י מ"ש הרמב"ם אפי' על הנייר לאו אגר' שלומים אלא לומר אפי' לא כתב כדין כתבי הקודש על קלף מ"מ יש בו איסור בלא שרטוט אבל אגרת שלומים לצחות הלשון אפשר דמודה לר"ת דלא כמ"ש בכ"מ בב"י חזר בו. אלא דמ"מ לא הו"ל לתמוה על הטור כיון שהוא בעצמו בחבורו כ"מ ס"ל דפליגו ר"ת ורמב"ם והדר חזר בו בב"י ועכ"פ תמיה' ליכא על הטור וקבע בש"ע כמו דס"ל בחבורו ב"י וכ"ז צע"ג:

עוד מלתא דתמוה לי דבטור יו"ד סי' רפ"ד מביא שיטת ר"ת ורא"ש דכל ששירטט שורה ראשונה או לא כ' פסוק בשורה ראשונה א"צ לשרטט אח"כ ובמג"א סי' ל"ב מביא קושי' בשם ב"ז למה שירטט כולה הלא סגי בשורה ראשונה ותי' המג"א או דשירטט רק ראשונה וכ' אח"כ בלא שרטט או דלא ידע לאמן ידיו ועיי' ביאורו במחצית השקל שם. והנה הרמב"ם בהלכ' יבום כ' צריך לשרטט ובלא שרטט אסור אפי' ג' תיבות נראה דס"ל דצריך לשרטט כולה ול"ל כר"ת ורא"ש מגלה וכן משמע מטוש"ע שם ונ"ל מה"ט נדחק הכ"מ בהלכ' ס"ת וכ' לרמב"ם הא דתפילין א"צ שרטוט באופן שכ' ב' ב' או ג' ג' תיבות בשורה א' וצ"ע למה חידש תי' מדילי' ולא כ' כמ"ש ר"ת דדי בשרטט שורה א' ונ"ל משום שראה בהלכ' יבום דרמב"ם ס"ל דלא סגי בשורה א' וכולו בעי שרטוט לכן הוצרך לדחוקי לרמב"ם בכ' רק ב' ב' תיבות כנ"ל אלא דצ"ע למה לא הביא בש"ע יו"ד סי' רפ"ד דעת הרמב"ם ופוסק בפשיטות כר"ת ורא"ש וגם בהלכת יבום משמע מטוש"ע דס"ל דבעי לשרטט כולה וצל"ע:

ראיתי בס' בני יונה סס"י רפ"ד דנראה לו הא דשנים כותבי' ג' אין כותבי' היינו אם אינו רוצה לכתוב רק ב' אבל כשרוצה לכתוב ג' אסור לו לכתוב ב' בלי שרטוט ותיבה ג' בשרטוט אלו דבריו ז"ל ולא כ' שום ראי' לזה והי' לו להביא ראי' מדהקשו הראשונים מהא דתפילין א"צ שרטוט וחדשו מזה חדשו' דסגי בשרטט שורה ראשונה ולא כתבו דבתפילין אפשר לכתוב ב' בלי שרטוט וג' בשרטוט ש"מ דס"ל בפשיטות כה"ג אסור ויש לדחות דוודאי הי' יכולים לתרץ הא דתפילין א"צ שרטוט נפקא מיני' דיוכל לכתוב כשרוצה ב' בלי שרטוט ותיב' ג' בשרטוט משא"כ במזוזה. אלא דתקשי מש"ס מנחות פ' הקומץ דמקשה הא תפילין ל"ב שרטוט וכ' תוס' דש"מ שאין רגילים לשרטט דמקרי הדיוט והיינו אי סגי בשרטט שיטה ראשונה אבל אי לא סגי בהכי רק דאפשר לכתוב תיבה ג' בלא שרטוט בוודאי אין מי שיעשה ועושה כן ומי שמשרטט כולה לא נקרא הדיוט מפני שהוא משרטט גם במקום כל תיבה ג' ולכן הוצרך לתרץ דבשורה ראשונה סגי הגם כדמקשה תוס' ומתרץ עדיין לא הביא הא דש"ס מנחות