כתב סופר גיטין חלק א כז

וה"ה שמעידים שהם היו ב"ד בדבר וקבלו עדות וזה בתו' עדות ולכן הוי חצי דבר עם ע"מ ששנים אלו בתורת עדות מעידים שהי' קיום בב"ד ולפ"ז אם כתבו הקיום או שהי' שלשה אחרים שמסר לפניהם צ"ע לדינא:

יחזור ויתננה כו' עיי' ב"י בשם ריב"ש דאם מת הבעל קודם שחזר ונתן לה ל"מ כיון שמת הבעל בטלה שליחותו והנה קיום פשוט דמהני אח"מ הבעל אלא אמירת השליח שצריך שיאמר בשעת נתינה ואין נתינה אח"מ. ולשיטת הרמ"ה ור"ש מקינין שברא"ש דבאיכא ע"מ ל"ב לחזור וליתן לה מהני אמירה גם לאח"מ דליכא אמירה זו רק כקיום בעלמא דמהני לאח"מ כנ"ל פשוט. ויש להקשות ר"י דדחיק טובא במתני' ואינו יוכל לומר בפקח ונתחרש הו"ל לאוקמי בפקח מתחלתו ועד סופו ונתן ול"א ועד דרצה לומר מת הבעל בנתיי' ושוב ל"מ אמירתו והיינו וא"י לומר דלא מהני. וי"ל דלשון ואינו יוכל לומר לא משמע הכי הגם שכ' תוס' דהי' יוכל לומר ואינו יוכל לומר היינו בלא ראה כתיב' וחתימה היינו כיון דלא ראה ולא ידע לא יוכל לומר האמת חוץ אם משקר והיינו אינו יוכל אבל זה יתכן לומר בפה מלא האמת בפ"נ וכו' אלא דלא מהני מפני שמת אין הלשון וא"י לומר מדוקדק ופשוט:

ור"מ משום דל"א בפ"נ וכו' יוציא והוולד ממזר כ' רש"י והא גט כשר הוא ובפניו נכתב וכ' הפ"י מדכ' רש"י ובפניו נכתב מנא ידעינן בפניו נכתב ע' אמירת השליח נראה דס"ל לרש"י אי בדלא אמר כלל ל"ק על ר"מ דס"ל משום חשש זיופא הגם שהוא מדרבנן ס"ל הוולד ממזר והתמיה' רק בשאמר ול"א כראוי או כשחוזר ונוטל דס"ל לר"מ ממזר ע"ז מקשה משום דל"א בפ"נ וצ"ל היינו שלא אמר כראוי' או לא אמר מיד בפ"נ אלו דברי פ"י ויפה דייק ברש"י ודבריו נכונים ע"פ הוספת נופך משלי דגם סו' דבר מ"ש משום שלא אמר היינו של"א מיד או שלא כראוי' כלא אמר וכלשון הש"ס. אלא דקשה למה בל"א כלל ניחא דהולד ממזר דלולי הבעל ל"ח כלל וגם כשבא הבעל רק דרבנן הוא ועד דלא בא בוודאי אין ראוי' שיהי' הוולד ממזר לולי משום כל המשנה כדמסיק לבסוף והפ"י רוצה להמתיק ולהסביר ובכ"ז לא הסביר בטוב. ונ"ל כל דלא אמר יש קצת רגלי' לחשש זיופא מדלא עשה כתיקון חכמים שהטילו עליו וגזרו אומר שיאמר יש רגלים לדבר דזייפי' ומה"ט ס"ל הוולד ממזר אבל כשאמר ולא אמר כראוי' אין ראי וגילוי לחשש זיוף ושפיר תמה על ר"מ כנ"ל. ועיי' רשב"א שכ' דאפשר דירושלמי לא פסק כר"מ רק בלא חזר ונוטלו ונותנו לה. ולפמ"ש מסברא כן הוא דכל שלא אמר יש קצת הוכח' לחשש זיוף בהא ס"ל לירושלמי כר"מ אבל כל שאמר אח"כ וכ"ש כשחוזר ונוטלו משום משנה ממטבע ל"ל לירושלמי. וא"ש נמי לעיל ג' ע"א לרבה דחייש לגייז וכ' רש"י כר"מ ס"ל י"ל דווקא שם מדל"א לשמה יש קצת הוכחה דלאו לשמה קאמר הוי הוולד ממזר כר"מ ועיי':

והנה רוב ככל הפוסקים ס"ל הלכה דלא כר"מ אלא כרבנן יחיד ורבים הלכה כרבי' ורי"ף ורא"ש ס"ל לרבנן תצא ורב האי גאון ס"ל דלא תצא בכל הפסולים מדרבנן וגם בלא נתקיים בכלל ומביא ראי' מדמתרץ ש"ס לרבה בריי' בשניס' לא תצא והפ"י כאן הרבה לתמוה הא מוכח איפכא דקתני ואם לא נתקיים פסול והיינו תצא דהא בריי' בניס' לרבה ומרבה נשמע דאם לא נתקיים תצא דוודאי רבא לא מקיל בקיום מרבה וכן תמה על הרמב"ם דכ' פסול והיינו דלא תצא. והעלה דס"ל לרב ה"ג ורמב"ם דרבה מוקי הבריי' כר"מ ותצא בלא נתקיים משום כל המשנה וכו' והיינו לפי גרס' רש"י דל"ג ואב"א ומשום גזיר' שמא יחזור לקלקולא ס"ל לר"מ דל"ת ולתוס' בואב"א לא א"ש דלר"מ פסול כל המשנה אלו דבריו ז"ל בקיצור ונכונים המה. ולפמ"ש לעיל ע"א מדקתני בברייתא אם נתקיים דאתי כר"מ ודווקא כבר נתקיים א"ש ביותר דלא צ"ל רבה כר"מ ס"ל אלא דבלא"ה בריי' זו כר"מ אתי' וא"ש:

אלא בכל דבריו לא הועיל לישב ראי' של הרב ה"ג מדמתרץ לרבה בריי' בשניס' לא תצא ה"ה בכל דרבנן ובחשש דזיוף לא תצא מנ"ל הא דלמא דווקא בחשש דלשמה אחר שלמדו דליכא רק משום גזיר' ואפי' לר"מ ליכא משום משנה ממטבע ליכא בהא לא תצא ומנ"ל בכל דרבנן ומכ"ש בחשש זיוף והא לפי דברי פ"י דכר"מ אתי ע"כ ל"ג ואב"א ולא מוכח מבריי' זו מידי וצ"ע:

ולכן נ"ל דהי' לבה"ג ורמב"ם הגירסא ואב"א. וס"ל כמו דל"ת משום לשמה כיון דעד השתא לא בא הבעל כן בחשש שיערער מזויף לא תצא כ"ז שאינו עומד ומערער ואנן ל"ח לזיופא אלא לרבה דיש חשש משום לשמה ויש חשש משום ערעור דזיוף בצירוף שני' יחד גזרו אומר דתצא אבל משום חדא מיניי' לא דכל ערעור בפ"ע ל"ש כ"כ לחוש כ"כ עד שנאמר שתצא והיינו דמתרץ בואב"א דאפי' קודם שלמדו לא מחמירי' דתפקה כיון דאנן ל"ח רק שמא יבוא הבעל כ"כ האי לא מחמירי' שתצא שמא יבוא משום ערעור דלשמה לחוד. אבל בלא נתקיים תצא משום צירוף ב' חששו' דערעור שלא לשמה או ערעור דזיופא ולכן אם לא נתקיים תצא והא"ש דאמר ואב"א אפי' קודם שלמדו ג"כ ל"ח מה דחקו לתרץ כן להקל וכ"ש לדלא פוסקים כרבה אין נפקות' לדינא בתרוצים אלו ולמ"ש יש בו נפקותא דלתי' קמא לרבה אחר שלמדו צ"ל באינו מקוים תצא משום חשש זיוף לחודא ומדרבה נשמע לרבא דלא יחלקו בזה ולכן אמר ואב"א לפ"ז לא צ"ל משום חשש זיופא לחוד תצא אלא בצירוף שני' ולפי דקיי"ל כרבא לא תצא כנ"ל. והא"ש דפסקו הרב ה"ג ורמב"ם דלא תצא כתי' ב' של הש"ס אליבא דרבה וא"ש ראי' בה"ג מדמתרץ לרבה בשניסת והיינו לואב"א דל"ת משום לשמה הגם שהוא קודם שלמדו. כן בכל דרבנן וגם באינו מקוים ולרבה תרתי איכא לשמה וזיו' משא"כ לדידן דל"ח משום לשמה כלל כנלפע"ד ישוב נכון בעזה"י:

אתא לקמי דר"א דהוי ממונא אגיטין וכו' כ' רש"י דקיי"ל כל שאינו בקי בטיב גיטין וקדושין וכו' מצאתי ראיתי בס' טיב גיטין להגאון מהר"ז מרגליות זצ"ל בשמו' אנשים אות שי"ן ס"ק ד' בשם הגאון מוהר"י זצ"ל דלכן אמרו כל שאינו בקי בטיב ול"א כל שא"י הלכ' גיטין דזה בעי בכל דבר הלכה והורא' כהא דאמרו כל טבח שאינו יודע הלכ' שחיטה אבל בגיטין דמחמירי' אפי' מה שאין הלכה כדאתקין שמואל בגיטין לאפוקי מדר"י כ' רש"י הגם דהלכה כר"י מ"מ בגיטין בעי למיעבד דאתי' ככ"ע והיינו דאמרו שאינו בקי בטיב גיטין לידע לתקן שיהי' אליבא דכ"ע והאריך שם בתוכחת מוסר עיי"ש. ולי נראה להוסי' עוד דברים מנפשאי דבכל הוראו' אם אינו בקי בטיב הדבר על בורי' ואינו ברורה לו כשמלה יוכל להחמיר הגם כשם שאין רשאי להתיר האסור כך אינו רשאי לאסור המותר מ"מ אם מסופק בדבר יש לו להחמיר אבל בגיטין אם מחמיר יש לחוש ללעז כדלקמן ויש לחוש להוצא' לעז על בניו וכן בקדושין הגם דאם הוא מסופק צריך להחמיר אבל לא יהי' לו עסק אם אינו בקי בטיב דיני גיטין וקדושין שלא יבוא לו ספיקא דדינא כנ"ל:

דף ו' ע"א. אפי' קן קולמסא כו' ויש בזה פירושים שונים בראשוני' ועיי' הג"א דאפשר דאי עביד כחד מינייהו מהני ועיי' ביאור פרושי' אלו במהרח"ש סי' ב' ובמכתב מאלי' סי' ל"ז ול"ח וכמאן עיקר להלכתא:

והנה הרמב"ם כ' כפי' שני של רש"י וכ' כשרואה חתימ' עדים נראה דבחתימת עדי' לא מהני קן קולמסא וגם לא מהני ראי' במקצתו וכ"כ הטור ופסק בש"ע ועיי' ב"ש שכ' מלתא בטעמא כיון דלרבא דקיי"ל כוותי' לא בעי בפ"נ רק משום אחלופי סגי במקצתו ובקן קולמסא אבל ח"י עדי' משום חשש זיופא הוא בעי דווקא שיראה חתימ' עדי' כולו. משמע מדברי ב"ש לרבה דבעי בפני נכתב משום לשמה לא מהני רק ראי' כל החתימו' והקשה בס' בית מאיר הא הראב"ד מביא ראי' מכל זה דהלכתא כרבה ש"מ גם לרבה מהני מקצתו וקן קולמסא ועכנ"ל כמ"ש מהרח"ש דווקא בפני נכתב לרבא משום אחלופי ולרבה רק משום לעז דלשמה סגי במקצתו ובקן קולמסא אבל בפני נחתם משום זיופא ל"מ דחשש גמור הוא מדרבנן מיהת דלא כב"ש. ולדידי צ"ע ביותר על הב"ש מבריי' דמייתי ש"ס ראי' לרב אשי מהוא בבית וסופר בעלי' שא"א לפרש אלא דשמע קן קולמס' וקשי' לרבה לא מהני כיון דיש חשש משום לשמה ומוכח גם לרבה מהני דליכא רק חשש לעז סגי בקן קולמסא. והא דלענין חתימ' ל"מ משום דיש חשש גמור וצ"ע על הב"ש:

ויש בידי ליישב דברי ב"ש בוודאי לרבה ולמאן דס"ל דהלכה כמותו מוכח דגם משום לשמה מהני מקצתו וקן קולמס' ומוכח מבריי' כן ומ"מ בחתימ' ל"מ דהוא חשש גמור אבל לפי דקיי"ל דלא כרבה יש לחלק בפשוט דווקא בפני נכתב מהני קן קולמס' דאינו רק משום אחלופי וכיון שראה מקצתו או שמע קן קולמס' ויוכל לומר בפני נכתב שוב יצאנו מידי חשש אחלופי ואין זה קולא דהרי באמת ליכא חשש אחלופי אבל כל שיש חשש או משום זיוף או אם ליכא רק חשש לעז מנ"ל דסגי בראי' מקצתו או קן קולמסא לסמוך כיון שכ' מקצתו או שמע קן קולמס' בוודאי גמרו ועשו כראוי' מנ"ל לומר כן דאין ראי' לזה לא מרב אשי ולא מבריי' כנ"ל:

והנה מהרח"ש סי' ב' הקשה על שיטת רמב"ם וטור מדל"א ריש מכילת' איכא ביניי' לרבה סגי במקצתו או בקן קולמסא משא"כ לרבא צריך דווקא לראות חתימ' עדי' כולה והקשה כן לפי שיטתו דלרבה משום לשמה סגי בקן קולמס' ולב"ש לק"מ כמובן אלא גם לפי שיטתו והסברתו של מהרח"ש לק"מ דהא בס"ד כדאמר מ"ב אכתי לא אסיק דסתם ספרא דדיינ' מגמר גמירא וליכא רק חשש לעז וס"ד דאנן חיישי' עד דמקשה אח"כ ובבעי תרי ולס"ד גם לרבה משום לשמה ל"מ קן קולמסא ולא ראי' מקצתו כמו בחתימ' עדי' לרבא ובתר דאסיק דמשום לשמה ליכא לעז בעלמא באמת איכא ביניי' כהנ"ל אלא הא לא חזר ומקשה מ"ב רק בתר דאסקי' רבה אית לי' דרבא פשיטא דל"י לומר איכא ביניי' הנ"ל דהא רבה אית לי' דרבא ולשני' בחתימ' עדי' ל"מ רק ראי' ח"י כולו ולענין כתיבה ליכא חילוק בין רבה לרבא לשני' מהני קן קולמס' אפי' ולק"מ קושיתו. אלא דיש להקשות כדאמר תחלה א"ב הי' יוכל לומר א"ב לרבה משו' לשמה וס"ד דחשש גמור הוא צריך שיהי' בכתיבה כולה וכ"ש דל"מ קן קולמסא. אבל לרבא יוכל לומר בפני נכתב הגם שלא עמד בכולה או רק שמע קן קולמסא וצ"ע:

ולא ידעתי ישוב לזה או דצ"ל דלא אסיק עדיין טעמא דרבא דצ"ל בפני נכתב משום אחלופי וזה דוחק דהא אין לנו לרבא דצ"ל בפני נכתב רק משו"ה. ולכן היותר נראה דבס"ד דמשום לשמה חשש גמור הוא ושלא תקשי לרבה מבריי' דהוא בבית וסופר בעלי' עכצ"ל הגם דחשש לשמה חשש גמור הוא מ"מ סגי בקן קולמס' וא"ש דלא יוכל לומר א"ב לרבה ל"מ קן קולמס' הא מוכח דמהני מבריי' הגם לרבא לא מוכח דמהני בפני נחתם