כתב סופר גיטין חלק א כד

היינו דלכאו' למה באמת הצריכו לומר ולא תיקנו לשואלו אם לשמה נכתב ונחתם ופשוט דדייק יותר כשיודע שהוא מעצמו צ"ל מתשוב' על שאלה ודייק לא צריך רק משו' ערער דבעל והיינו דמתרץ על קושי' דיאמר גם הבעל כמו כל שלוחי' דלא סגי בשאלה ומתרץ מ"ט הצריכו לומר בפ"נ ולא סגי בשאלה משו' שלא יבוא הבעל ויערער אחר ששאלנו ואז יהי' לעז והשתא מינקט נקיט כו' וכ"ע יודעי' שלא שייך בבעל זה ולכן ל"א לומר בפ"נ מעצמו עיי' בכ"ז וק"ל:

ת"ש דבעי מיני' שמואל מר"ה שנים שהביאו וכו' לרבא ניחא לרבה קשה עיי' רשב"א שנתקשה דנראה דהאיבעי' הי' אי כרבה אי כרבא ופשיט לי' דאצ"ל וכרבא והול"ל ש"מ דכרבא ס"ל דהא כך הי' האיבעי' מתחלה ומהרמשי"ף הוסיף עוד לדקדק מה קאמר לי' א"צ שיאמרו ומה אלו יאמרו בפנינו גרשה כו' הא בעל האיבעי' ידע דלרבא אצ"ל מהאי טעמא ולא הי' לי' להשיב רק דאצ"ל. ולפע"ד נראה דלרבא עצמו מבעי' לי' לשמואל מר"ה אי נאמר דשנים צריכי' ג"כ שיאמרו משו' שלא תחלוק בשליחו' או לא והשיב לו דאצ"ל דמה אלו יאמרו בפנינו גרשה כוונתו דלא שייך בזה שלא תחלוק בשליחו' דנגזור תרי אטו חד דכ"ע ידעו לחלק בין א' לשנים דאטו אלו יאמר לפנינו גרשה תאמר דלא מהימני דנגזור אטו חד שיאמר בפניו גרשה דנאמינהו דא"כ אין לדבר סוף לעולם נגזור תרי אטו חד בכל עדות וע"כ דלא אתי למטעי בכה"ג וכן בזה באמיר' בפ"נ וע"ז מקשה לרבא ניחא אבל רבה קשי' באמת תרי צריכי' משום לשמה ומתרץ אחר שלמדו ובעי' דשמואל אי נגזור בתרי אחר שלמדו שמא יחזור הדבר לקלקולא ופשוט לי' דלא גזרי בתרי כדמסיק ואזיל דב"ת לא שכיחי והא דאמר דמה אלו יאמרו בפנינו גרשה לפי דאיבעי' הי' אי נימא דגזרי' משו' שמא יחזור ע"ז לא שייך אלו יאמרו כמובן. וצ"ל כדי שלא נאמר שלא תחלוק בשליחו' כמו באשה וכ' תוס' שלא תחלוק בשליחו' דחד אבל תרי אנו חד לא גזר והיינו טעמא דבי תרי כ"ע יודעים דנאמנים יותר וחלוקי' מא' והיינו אלו יאמרו בפנינו גרשה לכן אצ"ל וק"ל:

(מה"ב) בד"א קצת הי' נ"ל דמספקי לשמואל לרבא אי בי תרי צריכי' לומר משו' גזיר' בי תרי קרובי' דצריכי' לומר דבמה שאומרי' שהם שלוחי הבעל לא מהני קרובי' ולא מהימני כשיאמרו בפנינו גרשה וכ"כ רשב"א ומבעי' לשמואל אי גזרי' בי תרי משו' בי תרי קרובים וא"ל א"צ לומר ומה אלו יאמרו בפנינו גרשה מי לא מהימני וכי תימא כשיאמרו בפנינו גרשה דלא מהימני משו' חשש קרובי' בי תרי שיאמרו בפנינו גרשה א"כ בטלת כל עדות כשרי' גזיר' משו' עדות קרובי'. וכיון דבי תרי נאמני' לומר בפנינו גרשה כשאומרי' שהם שלוחי' בכלל דבריו שאינו מזויף כ"כ הראשוני' לעיל ולא אתי למטעי להכשיר הקרובים בלא אמיר' בפ"נ כנ"ל. אלא דצ"ל לפ"ז כדמתרץ אחר שלמדו דמקשה חד נמי ומפרש ר"ת דלאחר שלמדו ע"כ הספק אי גזרי' אטו קוד' שלמדו ומקשה חד נמי יש מקו' ספק זה, ולמ"ש גם אחר שלמדו י"ל דלא מבעי' לי' אי גזרי' אלא אי חיישי' לענין קיום בבי תרי אטו קרובי' וא"ש:

ולפי' ר"ת כדמוקי אחר שלמדו האיבעי' אם גזרי' אטו קודם שלמדו פצ"ע מאי האי דהשיב לו אצ"ל אטו אם יאמרו בפנינו גרשה כו' הא לא מבעי' לי' משום קיום אלא משו' גזיר' דלשמה, ואפשר י"ל דהכי קאמר לכן בתרי ל"ג משו' שמא יחזור דל"ש ובאשה משו' שלא תחלוק בשליחו' וכ' תוס' בשליחו' דחד אבל תרי אטו חד ל"ח, ויש להסביר דמשו' גזיר' לחוד לא הצריכו לומר אלא כיון דבלא"ה צ"ל ממדינה למדינה משום קיו' ובאותה מדינה איכא ג"כ טעם קצת משום גזיר' שיחזור כו' הניחו על הדין כדמעיקר' שיאמר בכ"מ, אבל בי תרי משו' קיו' לא צ"ל בשום מקום ומשום גזירה שמא יחזור הדבר וכיון דבי תרי ל"ש משו' שלא תחלוק לא הצריכו ויש להוסי' אשה דצריכה לומר ממדינה למדינה ונכנס' בסוג הצריכי' לומר לכן משו' לא תחלוק בשליחות אמרו שתאמר בכ"מ אפי' באותה מדינה. משא"כ בי תרי דאצ"ל בשום מקום לא נכנסו בכלל האומרי' אחר שלמדו והא"ש דהשיב א"צ לומר מ"ט אלו אמרו כו' וכיון דמשום קיום א"צ לומר ליכא משו' שלא תחלוק בין האומרי' כנ"ל ועיי':

(מה"ב) ת"ש המביא גט ממדה"י ונתנו לה כו' לרבא ניחא. הקשה הפ"י בשם בנו ז"ל דלמא באלם וכ' ומשו' לשמה מהני ומשום קיום ל"מ קיום בכתב והא כאן ולא אמר קתני והניח בצ"ע. ויש לתמוה על אותו ואת בנו הא קתני הוי לא הוצרכו לומר בפ"נ להחמיר עליה אלא להקל. ואי בעי בפ"נ משו' לשמה ולא סגי בקיו' הרי אמרו שצ"ל להחמיר עליה' ולק"מ. אלא דיש להקשות דלמא הכי קאמר הרי ל"א שצריך לומר דייקא שלא אמרו שצריך דוקא לומר בפה מלא בפ"נ ול"מ כתיבה דקיום בכ"מ ל"מ בכתב זה לא אמרו להחמיר אלא להקל עלי' ומשו' לשמה לא אמרו שצריך דווקא שיאמר בפ"נ אלא דסגי גם כשכותב, כן יש להקשות אבל הפ"י לא כ"כ ואולי קיצר בדבריו ולהכי אתכווין וצ"ע. והנראה בישוב הקושי' כשנדקדק ונדייק בלשון ברייתא נתן לה ול"א לה בפ"נ כו' לכאורה שפת יתר יש כאן דלא הול"ל רק המביא גט ול"א בפ"נ פשיטא דנותן לה ולא אמר כשנתן גם ול"א לה מיותר ובאמת כן יש לדקדק לקמן בבריי' בפלוגתא דר"מ ורבנן קתני ג"כ נתן לה ול"א לה עיי' ב"י סי' קמ"ב שדקדק לקמן לשון ול"א לה. כ"ל דטובא קמ"ל ונתן לה ול"א לה היינו שבשע' נתינה לא אמר לה דכשאומר בשע' נתינה ממילא לה הוא אומר וכ"כ ב"י שם והדיוק אבל אמר אחר הנתינה ולא לה בשע' נתינה אם נתקיים בחותמיו כשר ואי לאו פסול הגם שאמר אחר הנתינה מ"מ פסול דיעבד ומדויק לשון בריי' ודלקמן. ומיושב קושי' פ"י דלמא באלם הא אלם א"י לומר אח"כ ואין לדייק בשע' נתינה ל"א ואמר אח"כ הא באלם גם אח"כ ל"י לומר ולומר שנעשה אח"כ מדבר ואמר אח"כ זה בוודאי אוקימתא רחוקה ודחוקה ביותר בבריי' וא"ש. כן תירץ ידי"נ הרב הגדול הצדיק מו"ה יודא פראנקפארט ני' חד מחכמי עירינו:

ויש להקשו' לפמ"ש דברייתא קמ"ל הגם שאמר אחר הנתינה ל"מ וצ"ל הא דלא קתני יחזור ויטלנה דאיירי היכא דהלך לו השליח או האשה וא"א לתני שני' אם נתקיי' כשר לפ"ז י"ל דאיירי דכתב בפ"נ ולא אמר בשע' נתינה דמהני הכתיבה משו' לשמה ול"מ לענין קיום ואף אם אמר בפ"נ אחר הנתינה ל"מ ואם נתקיים בחותמיו כשר משו' קיום ומשו' לשמה סגי במה שכתב בפ"נ וצ"ע:

ונ"ל מכח קושיתינו ראי' למ"ש ב"ש סי' קמ"ב ס"ק י"א דווקא באלם ל"מ קיו' בכתב אבל ביוכל לדבר מהני וכיוון לדבריו בתומי' סי' מ"ו ס"ק ז' מדנפשי'. והא"ש דלא מתוקמי בריי' ביוכל לדבר וכתב דכתיבה בדידי' מהני גם משו' קיום ול"ב תו קיום בחותמיו וזו ראי' ברורה לדין זה ועיי':

(מה"ב) הכא במאי עסקינן כשלמדו וכשניס' כ' תוס' הא דתני לקמן הוולד ממזר כשלא נתקיי' בחותמיו כ' פ"י דצ"ל הגם דס"ל לר"מ כל המשנה ממטבע וכו' כל שמקיי' לא מקרי' שינוי דאגלאי מלתא דל"צ לומר ועיי' רשב"א לקמן שם שכ' אפשר לר"מ מהני כשחוזר ונוטלו דמעוות שיוכל לתקון הוא גם לר"מ. מ"מ נראה דווקא כשחוזר ונוטל ואומר בפ"נ אבל כשלא אומר כלל ומתקיים בחותמיו בוודאי לר"מ הוא משנה ממטבע שתיקנו לומר כדי שלא תצטרך לחזור אחר עידי קיום ולכן נ"ל כד דייק' בלשון תוס' שכ' דאיירי כשלא נתקיי' בחותמיו לא כ' כשאינו מקיי' וגם עדיין קשה למה לא אמר ר"מ דיתקיי' בחותמיו להודיענו דזה לא מקרי משנה ממטבע ונ"ל דבאמת כשאינו מקוי' לקיי' עכשיו ל"מ כיון כשהלך בשליחותו כבר חל עליו תק"ח לומר בפ"נ כדי שלא תצטרך לטרוח לקיי' ואולי לא תמצא עידי קיום בח"ל דאין מצוי לקיים אבל כשכבר מקוים בתחלת שליחותו לא חל עליו כלל תק"ח שיאמר בוודאי מהני לר"מ ואין בזה שינוי ממטבע כיון דמקוי' ועומד הוא ולכן כ' תוס' דאיירי בלא נתקיי' בחותמיו מכבר אבל לקיי' עכשיו ל"מ לר"מ ולכן ל"א ר"מ תקנתא דיקיי' דלדידי' ל"מ ולרבנן דמהני קיום אח"כ ל"א דיקיי' דאומרי' כיצד יעשה כשלא ימצאו לקיים. ולר"מ ליכא תקנתא שיקיים כנ"ל בכוונת תוס' ברור:

והרווחנו לישב הא דקתני אם נתקיים בחותמיו כשר ונתקשה הרשב"א למה קתני נתקיי' מכבר ולא קתני יתקיים בחותמיו כדקתני מתני' וא"י לומר יתקיים בחותמיו וגם מאי רבותא לרבא דאם נתקיי' כשר פשיטא דקיום מהני ואם לאו פסול ומשו' קושי' זו מוחק גרסא שלפנינו ולפמ"ש י"ל בריי' זו ר"מ הוא דס"ל כל המשנה ממטבע כו' ודווקא בשכבר נתקיים כשר וקמ"ל טובא אם נתקיי' כבר כשר ואם לאו שלא נתקיים עכשיו רק אח"כ פסול ולפי הגרסא שבתוספתא דמביא רשב"א יתקיים בחותמיו, י"ל רבנן היא ולפי גרסא שלפנינו ר"מ היא וא"ש. ובהכי א"ש נמי דהקשה תוס' לר"מ והקשה פ"י הא לא קיי"ל כר"מ אלא באמת גם לרבנן קשה וכן הקשה רשב"א כקושי' תוס' לרבנן וכ' דבלא נתקיי' איירי ועדיין לא ניחא למה לא הקשה תוס' לרבנן דהלכתא כוותיי' ולמ"ש א"ש דהוכיח תוס' דבריי' כר"מ מדקתני אם נתקיים והקשה מדאמר ר"מ בהחלט הוולד ממזר וכ' דבלא נתקיים מכבר איירי. ולרבנן צ"ל דא"א לקיי' עכשיו וא"ש עיי':

והקשה תוס' לחשבי' בשלשה גיטין פסולי' וקשי' להך לישנא דר"י ס"ל משו' לשמה והוא ס"ל בג' גיטין לא תצא. ונ"ל לישב דלכאורה יש להקשו' הלא מתרץ בריי' זו בשנוי' דחיקא בשניס' ואחר שלמדו הא יוכל לתרץ בריי' כשאמר בפני ב' ולמ"ד בפני ג' ל"מ בפני ב' רק משו' לשמה ומשום קיום לא והוי כלא אמר וגם למ"ד בפני ב' דוקא כשאין השליח קרוב וכשהוא קרוב או אשה בעי ג' משום קיו' וקתני בריי' המביא ול"א בפ"נ היינו דל"א כראוי' באופן דמועיל שלא הי' ג' בצרופו שהי' קרוב אם נתקיים בחותמיו כשר ומשום לשמה ליכא דהרי אמר בפני ב' ואין זה דוחק כ"כ ואפשר מרווח יותר מאוקימתא כשניס' דהרי בריי' עסק ובא בדין קיו' ומלשמה לא איירי רק מה יעשה כשלא אמר לענין קיו' יתקיים בחותמיו וקתני כשלא אמר בפ"נ דמהני לענין קיום יתקיי'. וע"כ בלא"ה צ"ל ול"א לאו שלא אמר כלל דגם אם אמר ולא אמר כראוי' בפני ג' דמצטרפי לא מהני וע"כ לפרש ולא אמר אמירה כראוי' הוי כלא אמר. וי"ל בהנ"ל ולק"מ על רבה וצ"ע לכאורה. וי"ל דבאמת הי' יוכל לתרץ הכי אלא עד דלא הביא פלוגתא דר"י ור"ח בפני כמה נותני' ולמ"ד לשמה סגי בב' מתרץ בריי' בשניס' וכן דרך שקלא וטרי' דש"ס ולאמת כד מביא פלוגתא בפני כמה נותנים ותני' כוותי' דר"י י"ל כהנ"ל. ולזה לק"מ קושי' תוס' להך לישנא לקמן דר"י ס"ל משו' לשמה מתרץ הברייתא ע"ד שכתבתי וא"ש:

(מה"ב) ע"ב. טעמא מאי דלמא אתי בעל ומערער כו' שיטת רש"י דקאי לאחר שלמדו וצ"ע איך קאמר טעמא