כתב סופר גיטין חלק א כב

בפני שאינו כשאר קיום לא יתלו דמהני בפני בקיום ב"א אלא יאמרו שהוא משום לשמה והא שאינו אומר בפנ"כ דלסופר לא חששו דיטעה דבקיאים טובא משא"כ לעדים חששו יותר דלא בקיאי כסופרי' וכ"כ פ"י באמת לעיל לרש"י דעדי' לא בקיאי כ"כ ועכ"פ י"ל דיתלו לומר כן אבל עכשיו שכבר תיקנו בח"ל לומר בפנ"כ ובפנ"ח ואם בא"י לא יאמר רק בפנ"ח הרי יכירו וידעו כולם כי משום קיום הוא בא"י משום היכר דידענו ל"מ יאמרו גם בשאר שטרו' כן הדין לכן הוצרכו לתקן גם בא"י בפנ"כ ואולי יש להעמיס בכוונת ולשון תוס' והוא נכון לפע"ד:

דף ה' ע"א. אילימא חרש כו' כ' תוס' ולא בעי למימר אלם כו' דהול"ל ולא אמר עיי' במהרמ"ל פרושו וכ' דר"א דאמר אילימא חרש הי' יוכל לדחות א"כ לא אמר הול"ל אלא דעדיפא מקשה. וצ"ל לפ"ז דקושי' תוס' לא אזיל על אילימא דר"א מנ"ל להקשו' מתחלה אילימא חרש ולא אלם או לא ראה דלפ"ז לא תי' תוס' כלום אלא דתוס' על מסקנ' דא' ר"י דמוקי בחרש ולא באלם, אלא דצ"ל למה לא מוקי באלם דנשתתק בשעת נתינה ושייך שפיר אינו יוכל עתה לומר, נ"ל דבאמ' צ"ל קושי' תוס' דלא אמר אלם או לא ראה מה חילק יש היי' אלם וחד נקיט, אלא דקשי' לתוס' מה לי' לר"י לדחוק לאוקמי מתני' באופן רחוק שנתחרש בשע' נתינה הול"ל באלם שהי' אלם מעיקר' או לא ראה וע"ז תי' שפיר דהול"ל לא אמר ועכצ"ל באופן שא"א לו לומר עכשיו ותו ל"ק דיאמר ג"כ באלם חדא מתרי נקיט וה"ה אלם כנ"ל פשוט וק"ל:

והנה מוכח מתוס' דס"ל ע"כ דאלם שכותב הקיום ל"מ מדכ' דהי' יוכל לומר אלם וכן שיט' הרמב"ם דכ' נשתתק צריך לקיימו וכ"כ בטוש"ע סי' קמ"ב, ועיי' ב"ש לפי דס"ל לרמ"א ח"מ סי' מ"ו דקיום בכתב מהני, צ"ל דאלם שאינו ראוי' לדבר גרע לענין קיום. ועיי' ר"ן לקמן ט' שכ' דהא דלא מוקי באלם משום שיוכל לכתוב דקי"ח מדהאמינו בעדי' אשה בכתב דלא האמינו לה' נשי' קו"ח בעדו' זו שהאמינו לנשי' דגט מסייע' שמהני בכתב, נרא' דס"ל בכ"מ ל"מ קיו' בכתב מדכ' בזה טעמא ולמד בקו"ח מעדו' אשה והוא קולא דעגונא קו"ח בזה נרא' דס"ל בכ"מ דווקא בפה, משא"כ בקיו' זה הקילו, אבל אין מוכרח רק באלם דס"ל דלא מהני בכ"מ וכ' קו"ח מעדו' אשה דמשמע דאפי' באלם מהני בכתב. וכ"מ כ' דרמב"ם ס"ל דמפיה' ולא מפי' כתבם הוא מגזה"כ ולאו משום נאמנו' ולכן אין ללמוד מעדו' אשה וכ"כ בב"י סי' קמ"ב ונרא' דר"ן ס"ל דמשום נאמנו' אין מועיל בכתב דבקל לשקר בכתב מבע"פ ובהא פליגו. והנה מדקשה לי' לר"ן דלא אמר באלם היינו באלם מעיקר' כדי שלא נדחק דעכשיו לא יוכל וע"כ דל"ל לר"ן כתי' תוס' דאינו יוכל משמע לי' כן וכי כן לא אבין עדיין מה הועיל הר"ן בתי' דיוכל לכתוב תינח אלם אבל למה לא מוקי בלא ראה מתחלה וצ"ע ואפשר דקשי' לר"ן יאמר באלם היינו אלם נשתתק עכשיו כיון דהכל בדבור תלי' מה לו לומר שנתחרש ג"כ כמ"ש הה"מ לרמב"ם דנקיט נשתתק כיון דעיקר הדבור לכן תי' ר"ן תירוצו אבל לא ראה ל"ק לי' כמ"ש תוס' וא"ש:

ואמר ר"י הכא במאי עסקינן כו' הקשה רשב"א בלא דר"י קשה על רבה ותרוצו דחוק והנכון ישובו של מהרש"א מיישב דעת דבלא ר"י הוי מתרצי' מתני' באלם דכותב בפ"נ ומהני משו' לשמה אבל ל"מ משו' קיום דקיום בכתב ל"מ כמו דס"ל לתוס' מדהקשה נוקמי באלם. והנה מ"ש מהרש"א דמשו' לשמה מהני עדותו בכתב זה חידש מהרש"א מדנפשי' ומהר"משיף כ' דאינו מוכרח. והודה שאפשר לומר כן. אלא דהקשה דהו"ל לש"ס לומר איכא ביניהו בדס"ד דרבה ל"ל דרבא כותב א"ב לרבה מהני ולרבא ל"מ. ולדידי לק"מ דמהרש"א כ' מלתא בטעמא כיון דמשו' לשמה רק חששא בעלמא שמא יבוא הבעל ויערער ויוציא לעז סגי בכותב בפ"נ וכ"ז לאמת אבל בס"ד דחשש גמור הוא עד דלא ידע דסתם ספרי דדייני מגמר גמירי ומקשה לבעי תרי גם משו' לשמה ל"מ כשכותב בפ"נ וכו' והא"ש לעיל כדקאמר מ"ב עד דלא אסיק דמשו' לעז הוא ל"י לומר איכא ביניהו כותב. ולבסו' בתר דמסקינן רבה אית לי' דרבא כבר אסקי' דחשש בעלמא הוא כיון דרבה אית לי' דרבא ליכא א"ב כותב דהא גם לרבה צריך שיאמר בפה וא"ש והוא פשוט:

עוד נ' ליישב עפ"מ שהערותי לעיל דבח"ל ממדינה למדינה יש לחוש יותר לטענ' לשמה דנאמן במגו דמזויף הגם דל"ח רבה שיטעון מזויף דלא שכיח שיטעון אבל נאמן לשמה במגו, ולכאורה יש לחקור עוד למה יאומן השליח יותר מבעל דאי אתי לא משגחי' בי' הא איכא מגו לבעל ואם כי אמרו דמעיקר' מידק דייק מ"מ קשה לומר דיהי' זה עדיף ממגו והרי ס"ל לחד מ"ד בב"ב למ"ד דמגו אפי' נגד עדים שני' מהני ואנן דלא פסקי' כוותי' מ"מ נגד ע"א מהני ושיהי' סברא זו דדייק אלים כ"כ להאמין נגד מגו דבעל רחוק, אלא דל"ק דמאחר שאמר בפ"נ ובפנ"ח ליכא עוד מגו דגם מזויף אינו שכבר נתקיי' ע"י שליח ופשוט, ולפ"ז לא מועיל לרבה בפ"נ בכתב משום לשמה דאם יבוא הבעל יהא נאמן במגו דמזויף דהא נגד הזיוף ל"מ עדו' בכתב ולא מהני בכתב רק היכא דנתקיי' בחותמי' דליכא מגו וכמ"ש המרש"א כאן די"ל דכותב בפ"נ ומועיל משום לשמה כיון דנתקיי' בחותמיו, אבל איכא בינייהו לא יוכל לומר היינו במדינה למדינה במדה"י דלשני' צ"ל ולרבה מגו בכתב ולרבא דוקא בפה, דעד שלא נתקיי' גם לרבה לא מועיל כנ"ל ועיי':

וקושי הצריכה עיין וישוב הוא קושי' פ"י למה לא מתרץ לרבה דמתני' באלם איירי וכותב בפ"נ מהני לענין לשמה ולא לענין קיום והא דלא קתני ולא אמר היינו בשהי' אלם מעיקרא דרבותא קמ"ל הגם שעשה כדינא ושלח שליח הראוי' לומר מ"מ צריך לקיימו. והנה מ"ש פ"י דאיכא רבותא הגם דעשה כדינא מ"מ בעי קיום כ"כ רשב"א דקמ"ל מתני' דבעי קיום הגם שעשה כדינא דאל"ה אין רבותא כלל דבעי קיום ודמהני קיום ג"כ פשיטא. ולכאורה תוס' ל"ל כרשב"א מדהקשה דהו"ל לר"י למוקמי מתני' באלם או שלא ראה, ולפמ"ש רשב"א א"א למוקמי מתני' בהכי דפשיטא דבעי ומהני קיום וע"כ בנתחרש עכשיו וה"א מפני שעשה מתחלה כל שאפשר לו ל"ב קיום קמ"ל וע"כ דתוס' לא נחית לרבותא זו של הרשב"א ממילא א"ש סברת מהרש"א דאי באלם הול"ל ולא אמר שהי' אלם מתחלה וי"ל דתוס' ג"כ ס"ל כרשב"א דהרבותא דבעי קיום הגם דעשה כדינא ומ"מ הקשה תוס' שפיר נוקמי באלם מעיקרא או לא ראה וקמ"ל הגם שלא עשה כדינא מ"מ סגי בקיום דה"א דכה"ג לא סגי וכ"כ פ"י דס"ד לומר והוצרך תוס' לתרץ דהול"ל ולא אמר וע"כ בנתחרש עתה וקמ"ל הגם שעשה כדינא מ"מ בעי קיום. והקשה פ"י שפיר נתרץ לרבה בנעשה אלם אחר שנתן וקמ"ל דמ"מ בעי קיום והניח בצ"ע. ונלפע"ד ליישב, הנה הר"ן לקמן כ' דלכן לא מוקי ר"י מתני' באלם דאלם יוכל לכתוב הגם דל"מ ומשום עגונא הקילו לכתוב הגם דל"מ במק"א עיי"ש. ותוס' לא ס"ל דהקילו משום עגונא דהא אפשר שישלח שליח שאין אלם אבל מודה תוס' אם נעשה אלם אחר הנתינה הקילו לכתוב משום עגונא ומ"ש הכ"מ שאפשר שיחזר למשלחו מי יודע אם ימצאהו או ירצה ליתן גט אחר לאשתו או לא ימצא שליח ועוד י"ל עפמ"ש רשב"א דה"א כיון שעשה שלו הקילו דל"ב קיום קמ"ל כ"כ לא הקילו בלי קיום כלל, אבל כל שיש קיום י"ל הקילו דמהני קיום בכתב כיון שעשה שלו ועכשיו אנוס הוא. ובזה א"ש מה דצ"ב למה אמר ר' יוסף בפקח ונתחרש ול"א דאיירי באלם וצ"ל דה"ה אלם כה"ג אלא דקשה הא באלם איכא רבותא יותר דצריך לקיי' בחותמיו דווקא דלא סגי בכותב ורבותא טובא איכא. ולמ"ש א"ש דתוס' באמת ס"ל כשיעשה אלם אחר הנתינה דמהני כתיבה וקושי' תוס' לא הוי רק דנוקמי באלם מעיקרא דל"מ כתיבה ומיושב קושי' פ"י דלא מתרץ לרבה מתני' באלם שנעשה אלם אח"כ הרי כה"ג באמת מהני כתיבה ובאלם מעיקרא לא א"ש דל"ק ולא אמר כנ"ל. וא"ש ביותר תי' מהרש"א דבלא"ה הי' מתרץ מתני' באלם ולא צ"ל בלא"ה לא היינו מדייקי' לשון ואינו יוכל ולא קתני ולא אמר אלא דהוי מוקמי' מתני' שנעשה עכשיו אלם אבל מדמתרץ ר"י מתני' בחרש ולא מתרץ בשנעשה אלם עכשיו וקמ"ל רבותא דפסול לכתוב ש"מ דס"ל באמת כשנעשה אלם עכשיו כשר לכתוב וקשי' לרבה וא"ש:

ועד"ז יש ליישב ג"כ לשיטת הר"ן דס"ל דאלם כשר לכתוב ומשמע אפי' באלם מעיקרא דהא לא כ' ולא דייק בלשון ולא יוכל או לא אמר ולשיטתו ליתא לישוב המרש"א. ולמ"ש י"ל עד"ז דבלא ר"י לא הי' קשה על רבה י"ל באלם וכתיבה לא מהני משום קיום ולכן מביא הא דר"י דנדחק במתני' ולא מוקי באלם ע"כ דס"ל דמהני כתיב' אלם משום קיום ג"כ וקשי' לרבה:

והנה הרמב"ם כ' המביא גט ול"א עד שנשתתק וכ' הה"מ היינו טעמא דחרש משום שלא יוכל לומר וצ"ע למה שינה הרמב"ם ממה דאמר ר"י והחליף ונקיט תחת חרש נשתתק ואי קמ"ל הך דינא דל"מ כתיבה באלם וזה לא ידענו מנתחרש למה ל"א ר"י הך רבותא למוקמי מתני' בהכי ומדל"א ר"י הכי לאשמועי' רבותא ש"מ דבאמת דמהני כתיבה באלם וגם אם נימא כמ"ש תוס' מדלא קתני ולא אמר, מ"מ מוכח עכ"פ דאם נעשה עכשיו אלם דכשר כשכותב דאל"ה יאמר ר"י רבותא באוקימתא דמתני' בשנעשה עכשיו אלם ע"כ דבאמת כשר וקשי' לרמב"ם וטור דפסק כוותי' וצ"ע. ונרא' דרמב"ם הי' לו הגירסא כן דר"י מוקי בנשתתק וקשה מה מקשה ש"ס דלמא בכותב וסגי לענין לשמה ע"כ דבאמת גם לענין לשמה אין מועיל כתיב', ועיי' פ"י שהקשה למהרש"א עדיין מה מקשה לי' דלמא מוקי רבה באשתתק, וכ"ש דקשה לרמב"ם ע"כ כהנ"ל ועיי':

אלא דקשה בעיני שלא יהא נאמן לשמה בכתב והרי ריב"ש ס"ל דכל קיו' סגי בכתב ואנן דלא פסקי' כוותי' באלם שאינו ראוי' לדבר כמ"ש ב"ש ועיי' תומי' סי' מ"ו, אבל בלשמה דלא בעי עדו' והוא ענין חדש דלא נמצא כמוהו במק"א למה לא יועיל בכתב. ולכן נ"ל דרמב"ם הי' לו הגירסא כמו שלפנינו דר"י מוקי בנתחרש והוא לא יוכל לאוקמי בנשתתק אבל רמב"ם להלכ' כ' שפיר נשתתק ועפ"ז יתישב הכל. הנה לכאורה יש להבין אם כי בכ"מ ל"מ קיו' בכתב דבעי עדו' מפיה' מגזה"כ ולא משום נאמנו', מ"מ כאן הי' ראוי' שיועיל לנו, דהא עיקר החשש הי' שלא יבוא הבעל ומסיק לעיל מעיקר' מידק דייק וכ' רש"י שיודע שהסכין בדעתו לגרש ולא אתי לאורועי נפשי' ולא יבוא וכ' רשב"א שם דמשמע ממרוצו' לשון ולא אתי לאורועי' דאם יבוא ויערער מהני ערעורו ומ"מ פעלנו הרבה שלא יבוא, אלא דכ' מלקמן אי עבדי' אהני מוכח דאפי' בא