כתב סופר גיטין חלק א טז

במוציא שטר שלא בפניו דרשעתו לא היו עבידא לאגלויי, ואח"כ בא הבע"ד וטוען ברי מזויף דאיכא ברי וחזק' דלא חציף לזייף לא אלימא כיון שלא הוציא בפני' בזה י"ל חוששי' מדאורייתא לזיופא כנ"ל ועיי'. והא"ש שיטת רמב"ם בשליח המביא גט ממדה"י שלא בפני הבעל שיודע האמת ליכא חזק' דלא יזייף דאין מי שיודע האמת ולא יבררו הדבר כ"כ, אלא כ"ז שאין בעל המערער בא ל"ח, אבל כשבא לפנינו וטוען והשליח כבר חלף ועבר נותני' מקים לדברי הבעל עד שהגט בטל לגמרי, וכן הוא הדין במביא גט בא"י ובא הבעל ומערער, והא דפי"ב לכאורה עדיין קשה עלינו דשם עומדת לפני הבעל כשבא לערער והיא מכחשת אותו בפניו, ומ"מ ס"ל הגט בטל, נ"ל ע"פ מ"ש הרשב"א באומר' גרשני שלא בפני בעלה דאסקי' דמעיזה אם אח"כ בא הבעל ואומר' לפניו גרשתני אינה נאמנ' מאחר שכבר אמרה מחזק' עתה דבורה וע"כ להעיז, וכן י"ל בזה מאחר שהוציא' הגט שלא בפניו ואז חשבה שלא יתברר האמת, שוב כשבא צריכה להחזיק דברי' ועומד' בדבור' וכן בשליח המביא, כשבא הבעל אח"כ גם השליח עדיי' בפנינו, מ"מ הגט בטל כהנ"ל, ובפ' י"ב כ' הרמב"ם שאח"כ בא הבעל אחר שכבר הוציא גיטה שלא בפניו, אבל כשמוציא הגט בפניו, נ"ל לשיטת הרמב"ם דאין הגט בטל ואפשר אפי' מספק לא רק מדרבנן כנלפע"ד:

וליישב שיטת הרמב"ם מסוגי' דהכא דמוכח דאפי' אתי הבעל לא משגחינן בי' מדאורייתא דאל"כ לא הי' מאמיני' לשליח דלא האמינו רק משום דרבנן הצריכו, ועי' ב"ש סי' קמ"ב ובתומים כ' דלפמ"ש הה"מ כשיש ברי נגדו אינו נאמן מדאוריי' א"ש דכאן השליח מכחיש. ולא הבנתי גם בשאינו אומר בפ"נ, מ"מ מאחר שמביא הגט ואמר הבעל שלח לך בזה עצמו אומר שאינו מזויף א"כ כבר הכחיש אותו, ומ"מ רבנן הצריכו שיאמר בפירוש ומידק דייק ביותר וכ"ז לענין דרבנן, אבל לענין דאורייתא כבר הוכחש הבעל משליח ולמה ס"ל לרמב"ם דגט בטל ובאמת זה קשה על הה"מ ג"כ דכ' כיון שאין האשה מכחשת' הא השליח כבר הכחיש בהביאו אבל לפמ"ש לעיל בישוב הה"מ ובביאור כוונתו א"ש ול"ק על הה"מ אבל דברי תומי' תמוהי' בעיני:

והנ"ל בישוב הרמב"ם מהסוגי' דהכא, דהא דס"ל לרמב"ם דבטוענ' ברי מזויף הוא אנו חוששי' לדבריו מדאוריי' הוא משום דאיכא סברא דלא ישקר לומר מזויף ולעשו' חבירו רשע בכזה במקום דאפשר לברר ששקר ענה בו ונגד סברא דלא חציף לזיופא איכא סברא זו דלא יטעון מזויף הוא באפשר לברר, וכ"ז בא"י דשכיח לברר אבל בח"ל דאין עדי' מצוי' לקיימו לא אלי' סברא זו דהא לא שכיח לקיי', ומ"מ סברא דלא חציף אינש לזייף איכא דלעשות מעשה רע כזה חושש לצד רחוק שאפשר שיתברר קלונו לעיני כל, ובלא"ה כתבנו דבלא עביד לאגלוי ל"ח למעשה רע כזה וכ"ז לא שייך בטענ' מזויף כמובן. והא"ש סוגי' דהכא דס"ל דרבנן הוא דאצרכי דבח"ל אפי' בא הבעל וטוען מזויף ל"ח לו מדאוריי', והא דכ' הרמב"ם בשליח המביא גט בח"ל ול"א בפ"נ הגט פסול לא תנשא, ואם בא הבעל ומערער הגט בטל. י"ל השתא דהצריכו שיאמר בפה מלא בפ"נ כדי שידי"ק יותר והוא ל"א חיישי' שיודע בעצמו שזייף לכן לא אמר בפ"נ הגם שהוא אמר שלא עמד הא גופא אי אמת ששליח הבעל הוא הי' עושה שליחותו כראוי' ומ"מ משו"ה לא פסלינן לגט לגמרי אבל כשבא הבעל ומערער בצירוף רעותא זו נותני' מקום לדברי הבעל אפי' בח"ל דליכא סברא כ"כ שלא ישקר דחזי לצרופי רעותא דל"א בפ"נ ועיי' רשב"א בחי' גבי גייז כעין זה דכיון דכולם אומרי' והוא גייז חיישי' יותר. אבל הסוגי' אזיל על תחלת התיקון שיאמר דלא הוי רק חשש דרבנן בח"ל כנ"ל והדברי' נכוני' לפע"ד עיי' היטב. ובתשובתי סי' קל"ה כתבתי ישוב יותר נכון עיי' עליו:

והנה שיטת רבינו אביגדור כהן שבהגה' שבמרדכי קדושין ומובא בסמ"ע ובש"ך ח"מ רסי' מ"ו דהיכא דבע"ד טוען מזויף צריך קיום מדאוריי' וכ' ראי' לזה מדתיקנו זמן בגיטין ול"ח שיזייף הגט ויחפה עלי' ע"כ כל דאיכא רעותא וגילוי מלתא אנן חיישי' מדאורייתא. וראי' זו צריכה ביאור דוודאי אם ל"ח לזיופא רק מדרבנן הי' יוכל לחפו' דגם דנטעון מזויף מ"מ ל"א איך נהרג' ע"פ טענה זו, וע"כ דחוששי' לזיופא מדאורייתא, הגם דבכ"ז רק ספק שמא זייף ולמה נהרג', י"ל עפמ"ש תוס' לקמן בסוגי' דש"י נוקמי אחזק' א"א ותי' כיון שהיא גרושה לפנינו עיי"ש ובפ"י. וכ"ז כשגט כשר לפנינו ועתה וודאי מגורשת אזלי' בתר חזק' דהשתא, אבל עכשיו אנו דני' שמא מזויף הוא אוקמי' בחזק' א"א ונהרגת בדין כנ"ל ופשוט:

וכ' עוד הא דאמרי' הכא דרבנן היא דאצרוך הא כל עיקר החשש שמא יבוא הבעל ויערער ואז צריך קיו' מדאורייתא, מ"מ השתא מיהא לא אתי וליכא הכחשה. כוונתו פשוטה דס"ל דאם בוא יבוא הבעל ל"מ הגד' השליח ול"מ רק כדי שלא יבוא הבעל דלא אתי לאורועי נפשי' ולא יבוא אבל כשבא נאמן כמ"ש רשב"א דכן משמע לשון הש"ס. אלא דש"ך הקשה מלקמן כ' דאי עבד' אהני'. וכן מלקמן כ"ג ע"ב דאם אתי ל"ח לי'. והב"ש סי' קמ"ב כ' כיון שהשליח הגיד וקבלנו עדות' שוב לא מהני מדאורייתא ערעור הבעל. כוונתו כעין דס"ל כ"מ שהאמי' תורה ע"א כו' היכא שבא תחלה, או כוונתו כשיטת הרמב"ם בע"א אומר כלאי' פירות אלו ושוב אחר שהאמינוהו אכל א' פירות אלו לוקי' עליו מאחר שכבר מוחזק לנו כן בזה ועיי'. וכ"ז יש להעמיד בדברי רבינו אביגדור כמ"ש השתא מיהא לא אתי ואין כאן הכחשה, עד אח"כ וכבר החזקנו דבריו. ועיי' בית מאיר סי' קמ"ב:

והנלפע"ד בישוב שיטת הר"א ובכוונת דבריו שעכשיו ליכא הכחשה. בשאומר הא דס"ל לר"א כשטוען הבע"ד ברי צריך קיומא מדאורייתא הוא מסברא דיש קצת הוכחה שלא יטעון שקר כזה ולומר שהוא רשע דמזייף במקום שיש לברר ששקר בימינו ולכן נגד חזק' דלא חציף אינש לזיופא איכא סברא זו דלא ישקר לפטור עצמו בטענה דעבידא ואפשר לברורי וי"ל כ"ז כשלוה טוען מזויף בפני המלוה שיודע האמת בוודאי יעשה כל טצדקי שבעולם להצדיק עצמו בדין שלא יאומן ויוחשד למזייף מדחציף כולי האי ויבקש וימצא מכירי החתימו' ויתגלה שקרו, אבל כשיתמי מלוה מוציאי' שטר נגד הלוה וטוען מזויף בקל לו לטעון מזויף שאין מי שיודע האמת ואין מי שמכיר בשקרו וגם לא ברור שיבקשו לברר אולי יאמינו לו וכיון דליכא סברא אלימתא לתת מקום לטענ' הטוען מזויף הדרי' דל"ח לזיופא מדאורייתא. והא"ש במביא גט דשליח המביא ואומר בפ"נ חלף הלך לו והאשה אינה יודע' מאומ' כשבא הבעל אח"כ וטוען מזויף אין סברא שמחזק דבריו דבקל לו לטעון דאנחנו לא נדע האמת עם מי וגם האש' אינה יודע' ל"ח מדאורייתא והן הן דברי ר"א הכהן השתא מיהא לא אתי וליכא הכחשה כוונתו רצוי' כיון דעכשיו ששליח לפנינו מיהא לא אתי הבעל וליכא הכחשה פנים אל פנים כעת ולכן כשבא אח"כ ומכחיש לא נאמינהו מדאורייתא כהנ"ל ומה שמביא ראיי' מזמן דגט דאנן טענינין היינו דמביא ראיי' דאיכא חשש זיוף מדאורייתא בעולם היכא דאיכא סברא למיחש לזיוף וזה מוכח מדחוששי' לזיוף בשרוצה לחפו' וה"ה בטוען לפני' מזויף דאיכא סברא שנאמין לו כמ"ש דחוששי' מדאורייתא כנ"ל נכון מאוד ועיי':

ויש לומר עוד בזה ע"ד פלפול הא דמקשה חד אתי בעל ומערער ותוס' נתקשה ונדחק מאי ס"ד דמהני האמיר'. ולזה ל"ל דידע דאם יבוא הבעל אחר שכבר השליח הלך לדרכו ל"מ ערעור דבעל עוד אבל אולי יבוא מיד כשעומד השליח לפנינו ואז יהי' נאמן מדאורייתא וע"ז מתרץ מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשי' היינו שלא יבוא עוד כדפי' רשב"א דמרוצת הלשון משמע שלא יבוא אבל אם באמת בא מיד לא מועיל הגדת השליח. ול"ק על שיטה זו רק מלקמן אי עבד' אהני' ומלקמן כ"ג דאי אתי אח"כ ל"ח לו וזה א"ש לפמ"ש דכיון דאתי אח"כ ל"מ ויש מכאן ראי' לרבינו אביגדור כי ע"פ שיטתו עולה סגנון הסוגי' על נכון דל"ק קושי' תוס' וגם מיושב דקדוק הרשב"א על דאמר רק דלא אתי משמע אי אתי ערעורו ערער ולפמ"ש א"ש הכל ע"ד נכון לפע"ד:

והנה יש להר"א הכהן תנא דמסייעי לי' ודס"ל כוותי' הוא הר"י שבתוס' כתוב' כ"ח ע"א ד"ה קיו' שטרו' דרבנן כו' והש"ך בסי' מ"ו רמז על תוס' הנ"ל וכ' שכוונ' תוס' דמשני' מריש סוגי' דגיטין היינו דקשה כמו שהקשה הוא דמוכח משם אפי' בטענ' מזויף א"צ קיומא מדאוריי' ואני תמה על הש"ך דלמעיי' שם ישפוט בצדק כי לא להשיג על הר"י בא, אלא מה שתי' עוד שם דוקא בשנתקיי' משדה א' או משנים ויוצא מתח"י א' מהם בזה הקיום דרבנן, משמע אבל זולת זו לעולם קיום דאוריי' וע"ז כ' תוס' אבל מסוגי' בריש גיטין דאפי' היכא דאין מכירי' החתימ' כלל הוי מדאורייתא ואפי' ליכא קיום. כ"ש ע"פ שטר אחר מ"מ הוי דרבנן ודלא כתי' אי נמי שבתוס' אבל על שיטת הר"י דבטוען מזויף צריכי' קיום מדאורייתא לא השיב תוס' ואין רמז בהשגת תוס' ודברי ש"ך צל"ע. והא דלא הקשה תוס' על הר"י מסוגי' דריש גיטין מוכח דל"ק לתוס' משם, ואולי משום תירץ שכתבתי ועכ"פ מ"ש הש"ך תמוה:

ודאתינן לתוס' כתוב' בשם הר"י הנ"ל, אזכיר מלתא דתמיהא טובא, דלעיל י"ט ד"ה מודה בשטר שכתבו, כ' תוס' בשם רש"י דלכן ל"מ מגו דמזויף שלא הצריכו בגט רק מדרבנן כשטוען אבל מגו ליכא ומסיי' וכן נראה לר"י וע"כ דר"י ס"ל כשטוען מזויף א"צ קיום מדאוריי' וסותר שיטתו ממ"ש תוס' בשמו דף כ"ח, וראיתי בהפלא' שם שתמה מאוד על סתירה זו וצע"ג:

ובחידושי לכתוב' כ"ח שם העליתי יישוב נכון. ואציגה פה לתשלום הענין שאנו בו, בשנפרש תחלה דברת תוס' י"ט שכ' תחלה דליכא מגו דירא פן יכחישוהו וכ' ובמק"א כ' רש"י דטעמא משום דד"ת א"צ קיום ורבנן הוא דאצרכו קיום כי טעין מזויף הוא אבל בשאר טענ' כגון פרוע הוא לא הצריכו קיום וכ"נ לר"י וכבר גמגם התומים בסגנון וסידור דברי תוס' אלו בסי' מ"ו דמשמע דמ"ש תוס' תחלה ומה שהביא בשם רש"י שייך להדדי דהול"ל ועוד אי נמי כמ"ש רש"י ומדלא כ"כ משמע דמוזויף אומר על מה שתי' תחלה, וצ"ב הלא באמת שני תירוצי' הם, גם הרבה להקשו' דהא תוס' שם אזיל על דר"מ בעדי' שאומרים אנוסי' היינו מחמ' נפשו' אינם נאמני' במגו דס"ל לר"מ כר"ה במודה בשטר שכתבו וכו' ולתי' רש"י משום גם אי טענו מזויף א"צ קיו' רק מדרבנן א"כ צ"ל ג"כ בעדי' בעצמן שאומרי' אין זה כ"י אינם נאמני' מדאורייתא וזה כשיטת מהרי"ק דמביא הש"ך שם, וכ' הש"ך דמתני' ראי' דל"ל כר"א כהן, אבל בעידי' עצמן ל"ש ראי' נגדו והא מתוס' עצמו שהביא הש"ך דל"ל כר"א איכא ג"כ ראי' דאפי' בע"ע דלא כר"א כהן והיא קושי' גדולה וצ"ע רבה ותומי' הלך כדרכו ע"ד פלפול עי"ש. והנלפע"ד בישוב כ"ז בשנבין למה אין זה