כתב סופר גיטין חלק א קמז

משו' דכתיב בבוא כ"י והאי לאו ישראל הוא כנ"ל ליישב ישוב יותר ממה שראיתי בישובו וא"ש ג"כ רמב"ם בהלכ' פסח דגם שם כתוב קהל עדת ישראל ממעט עבד חב"ח ג"כ וש"ס פסחי' מתרץ מתני' ובריי' כמו דמתרץ מתני' חגיגה לרבינא ולאמ' צ"ל מתני' כרשב"ג דישראל מקרי וכריב"ל ולהלכתא כרבנן קי"ל ודלא כריב"ל עיי' בכ"ז:

ע"ב. איבעי' להו מעוכב ג"ש יש לו קנס כו' הרמב"ם פי"א מהלכ' נזקי ממון כ' וכל המעוכב ג"ש אין לו קנס הואיל ואין לו אדון שהרי יצא לחירות משמע דוודאי אין לו ואי תפס האדון מפקינן מיני' ועיי' הה"מ שכתב בהלכ' חובל פ"ד כ' דאי תפס ל"מ מיני' ונ"ל די"ל הא דקמבעי' אי יש לאדון קנס אי מקרי אדון י"ל דהספק אולי משו"ה שם אדון יש לו משו' שיש לו קנס מקרי יתן לאדוניו או לא כיון לולי קנס אין לו עליו ל"מ אדון ועכשיו דאיבעי' לא אפשטא ואין מוציאי' לו קנס משו' ספק שוב וודאי לאו אדון מקרי כיון שאין לו בו כלום רק אם יתפוס בחזקה משו"ה לא מקרי אדון ממילא אי תפס מפקינן דעכשיו וודאי לאו אדון מקרי וא"ש מ"ש הרמב"ם בהלכ' נזקי ממון דאין לו וכ' מלתא בטעמא שאין לו אדון כו' ובהלכ' חובל דכ' אי תפס ל"מ היינו עבד שתפס ל"מ מיני' משו' ספק שמא יש לו קנס אבל תפס האדון כו' וא"ש לכאורה אלא לפ"ז הי' העבד יוכל להוציא כיון דוודאי לאו אדון מקרי ויש לעיי':

והנה בהלכ' חובל כ' הרמב"ם הפיל שינו וסימא עינו יצא לחירו' ואין נותן לו דמי עינו מספק ובהלכ' עבדי' פסק דנותן לו דמי עינו והשיג הראב"ד דסותר עצמו ועיי' כ"מ ובמגדל עוז יצא לחלק דבהלכ' חובל איירי שעמד בדין בזה מבעי' לש"ס ובהלכ' עבדי' איירי בשלא עמד בדין בנתיי' ועיי' פ"י שכ' דהסברא הפוכא דעדיף עמד בדין מלא עמד ונ"ל להסביר עפמ"ש רשב"א אפי' לא עמד בדין בנתיי' כשעמד לדין בסוף אגלאי מלתא דמעוכב ג"ש הי' בנתיי' עיי' בו ונ"ל לפ"ז דיש לחלק בין עמד בדין בנתיי' וחרצו דינו שצריך לשחרר אותו והוא לא ציית דינא ועכב לשחררו ער שהפיל אח"כ שינו לא אמרינן דלאו בזה מבעי' לן אי אדון מקרי כיון שמחויב לשחרר אותו לאו אדון מקרי דכמשוחרר או לא כיון שאינו ציית לנו אדון מקרי אבל כשלא הי' גמר דין אחר שהפיל שינו ואז עמד בדין לשחרר אותו אין ספק דאגלאי מלתא למפרע דהוי עומד לשחרר כמצוה עליו ואין קנס בודאי לרבו כנ"ל להסביר בטוב ויש לרמב"ם הוכחה לזה מכח קושי' תוס' חגיגה דהתם פשיטא למ"א דכופי' לשחרר לאו אדון הוא ולמ"ש א"ש מסתמא יעשה כמחויב עליו ועיי':

איבעי' להו מעוכב ג"ש אוכל בתרומה עיי' מהרש"ל ומהרש"א ופ"י ועיי' אבני מלואי' בתשובותיו סי' י"ז ותמצא דיך:

דף מ"ג ע"א. אלא אמר רבא ראוי ליטול ואין לו הקשהרשב"א מיבמות מ"ה ע"ב מי שחצי' עבד וחב"ח שקדש אשה הוולד ממזר דאתי צד עבדות ומשמש בצד חירו' והא אינו בר קדושי' ותי' בשם רמב"ן דהתם מעיקרא ס"ד הכי ורשב"א הקשה גם במסקנא שבא על א"א והא כל שאין לו קדושי' בשום מקום אין הוולד ממזר ותמי' רבה על רמב"ן ועל הראשוני' דס"ל דלאמת לא נפשטה האיבעי' וקשי' משם. ונלפע"ד ליישב הנה המל"מ הלכ' ק"פ העלה מירושלמי דח"ע וחב"ח יש לו קדושי' בבת מינו ח"ש וחב"ח וכ' בקצ"ה סי' רמ"ט דתלמודא דידן ל"ל כן מדטרח למצוא יורשי' מנ"ל ולא מצא ולירושלמי הא אפשר כשנשא ב"מ וגם אי נשא ב"י כיון שאפשר לו בקדושי' במק"א יש לו יורשים וע"כ תלמודא ס"ל גם בב"מ אין לו קדושי' ולפע"ד נראה להשוות התלמודי' בשנאמר מלתא בטעמא של ירושלמי דב"מ יוכל לישא ע"פ שיטת הרמב"ם דמי שחצי' עבד נשאר בספק וח"ש וחב"ח יש לה קדושין וכ' הר"ן דס"ל ח"ש נפקא מקרא אבל בח"ע ל"ל קרא והקשה במהרי"ט שם נילוף ח"ע מח"ש ומ"ש וביש"ש כתוב לאמור דשאני כח קונה מכח נקנה היא ניקני' לו יוכל הוא לקנו' אותה אבל כשהוא ח"ע שהוא הקונה צריך יותר בהא נשאר האיבעי' ועיי' אבני מלואי' סי' מ"ב שטרח לחלק ומ"ש דאין לו יד ומדמה לח"ע אפי' עצמו א"מ לדעתי אינו מן המדומה דשם בקול שופר ומגלה יוצא מכח חצי עבד וחב"ח ומעוכב הקול מכח שניה' משא"כ בקדושין כ"ש אם טלי קדושי' מע"ג קרקע מהני והחילוק רב והנכון כמ"ש יש"ש ואומר לפ"ז א"ש כשמקדש בת מינו שהיא ג"כ ח"ש אינו קונה רק חצי והיא תכל להקנו' עצמה לה והוא גם הוא קונה חצי' שאין ערך כמו מקדש אשה ב"ח לקנו' כולה צריך שיהי' בכחו יותר והבן:

אחר הוצע' זו אומר אני בטוח דירושלמי לא אמר רק משו' דס"ל דח"ש מתקדש' דליכא שיור דכל שאפשר נתקדש' ובח"ע הספק משו' דחמיר כח הקונה אבל ח"ש יוכל לקנו' בחצי כח מקדש אבל לפי דס"ל לרבא ועוד אמוראי' דח"ש אינה מתקדש' משו' דשייר פשיטא גם דח"ע אינו יוכל לקדש ח"ש כיון דסו' כ"ס איכא שיור מכל צד והא"ש רבא דס"ל דח"ש כמו ח"ע ובשני' מבעי' שפיר לא מצא לו יורשי' דליתא בקדושי' אפי' בח"ש אבל מאן דס"ל דח"ש יש לה קדושי' דלא דמי' למקדש אשה לחצי' וח"ע מבעי' משו' דחמיר כח הקונה למאן דס"ל הכי איתא חצי' עבד בקדושיך שיקדש ב"מ וא"ש תי' רמב"ן דתחלה הי' קשה לי' מס"ד דח"ע יש לו קדושי' בב"א דהוולד ממזר מצד עבדו' שבה הא ב"ח אין לו קדושי' וקדושי' אלו לא חלו ואיך יהי' הוולד ממזר הגם שאפשר שישא ח"ש מ"מ אלו קדושי' לא חיילי' ומתרץ דזה לס"ד אבל לאמת לא מסקינן הכי אלא שבא על א"א והא איתא בקדושין שישא ח"ש וחב"ח ומיושבי' דברי רמב"ן על נכון מאוד:

בדברינו אלו מצאנו מקו' ישוב לרמב"ם פט"ו מהלכי איסורי ביאה הלכה ח' שכתב ח"ע וחב"ח הבא על א"א הוולד אין לו תקנה ולפי שפסק איבעי' זו דח"ע וב"ח אם יש לו קדושין דלא אפשטא הול"ל שם ספק ממזר ועיי' אבני מלואי' סי' מ"ב שעמד בקושי' זו ולמ"ש א"ש לפי דפסק דח"ש וחב"ח מקודשת גם ח"ע וחב"ח איתא בקדושין והולד ממנו ממזר וודאי וא"ש נכון ועיי':

אלא לפ"ז קשה מהא דכ' הרמב"ם הלכ' חובל המית מי שח"ע וחב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי ראוי ואין לו הא יש לו יורשי' לפי הנ"ל וצ"ע וליישב זה צריך אני להוסי' דברים על דברינו הניתני' למעלה כדי ליישב הרמב"ם הנה מ"ש כיון דיוכל לישא ח"ש דתפסו בה קדושי' ממנו איתא בקדושין ועושה מותר כשבא על א"א יש לפקפק מ"מ לא דמי לאב שיש לו קדושי' גמורי' במק"א אבל חצי' עבד בח"ש וחב"ח אין לו ולה קדושי' גמורי' שחייב הבא עלי' במיתה רק באשם ולא איתא בקדושי' גמורי' בשום מקום וי"ל לפי דפסק הרמב"ם כמ"ד גמרו קדושין כיון שעכשיו התחלת קדושי' ואלו קדושי' אפשר שיבואו לידי קדושי' גמורי' שיגמרו כשישתחרו שניה' הוי עתה איתא בקדושי' כן י"ל ויש להוסי' טעם והסברה כיון דח"ע וחב"ח כופי' רבו לשחרר ואם קדש בנתיים ח"ש דחלו קדושי' מ"ד ועומד להשתחרר בכל שעה ואז יוגמרו הקדושין מקרי איתא בקדושי' מעכשיו שיש לו מעשה קדושי' מעכשיו ועומד שיוגמרו קדושי' גמורי' דעומד להשתחרר בע"כ דאדון הגם דחצי' שפחה אין כופי' ומצידה לאו בר קדושין הוא דמחוסר מעשה שחרור של רבה ולדידי' אין כופי' י"ל ל"מ לשיטת ריב"ם דאשה מצווה בלשבת והא דאין כופי' כ' תוס' לעיל שמא לא תקיי' כ"ז בח"ש דעלמא אבל זו שנתקדשה לח"ע כשישתחרר הוא ע"י כפי' כופי' גם רבה כיון שמחויב בלשבת והיא וודאי תקיי' לשבת שמשועבד לבעלה וגם לסוברי' דאשה אינה מצוה בלשבת ג"כ ראוי' לכוף לרבה כיון שמשועבדת לו ואסורה לבעלה כ"ז שלא נשתחררה משו' כ"ז מקרי איתא בקדושי' דוודאי יוגמרו הקדושי' ע"י כפית האדוני' שלו ושלה וא"ש הרמב"ם בהלכ' איסורי ביאה והא"ש דל"ק ממ"ש בהלכ' חובל ראוי ואין לו יורשי' דהא שם קאי היכא דאין כופי' כמ"ש הה"מ וכיון שאין כופי' הדר הו"ל ליתא בקדושי' ויורשי' מנא לי' וא"ש ע"ד פלפלא טבא חריפתא לשבח בעזה"י:

ראוי ליטול ואין לו פר"ח בספרו מים חיי' הוכיח מכאן דטרפה זכר אינו מוליד דאל"כ י"ל דאחר שנטרף שחררו רבו והוליד בני' ש"מ דטרפה אינו מוליד ועיי' שעה"מ הלכ' טרפו' ובאבני מלואי' בתשובה שבסוף ספרו סי' ח' ושם תמה על דאמר רבא ראוי ליטול ואין לו שאין לו מובן ולא דמי להא דאיתא בב"ק שכ' תוס' דנ"מ אי תפס ל"מ וכאן ל"ש זה ונלפע"ד ליישב ע"פ פר"ח הנ"ל דזכר טרפה א"מ ולפמ"ש היש"ש דטרפה א"ח רוב אבל מועט יש דחי וכ' הפלתי הה"נ לענין טרפה אינו מוליד מיעוט איכא וי"ל דבריי' קמ"ל וחצי ליורשיו כשאקרה מקרה שיש לו והוא במציאו' דמיעוט איכא בעלמא וצ"ע ונ"ל דכה"ג אין יכולי' להוציא דלמא לאו אביה הוא מה תאמר ר"ב הולכי' אחר הבעל איכא רוב דלאו ממנו דרוב טרפה אינו מוליד ואיכא ספק וא"י להוציא ואי תפסו ל"מ מינייהו והיינו דאמר רבא ראוי ליטול ואין לו שאין יכולי' להוציא ואי תפסו ל"מ וא"ש ומזה ראי' לפר"ת ובתשובה הארכתי בתכלית האריכות משם תדרשנו. (עיין בתשו' המחבר יו"ד סי' כ"ט המגיה):

אבל ח"ש וחב"ח מקודשת וכן פסק הרמב"ם אבל ח"ע וחב"ח פוסק דספק הוא וכ' הר"ן בקדושי' דס"ל בח"ש איכא לקרא משא"כ בח"ע מהרי"ט הקשה נילו' זה מזה ומתורץ ע"פ קושי' פ"י מנ"ל למילף ח"ש וחב"ח משפחה חרופה התם איכא חד לגריעותא דהיא ראוי' בהיתר לע"ע משא"כ ח"ש וחב"ש לישראל דאיכא תרתי לרעותא דח"ש אינה בת קדושי' וגם בחצי ב"ח אסור דמשמש עם השפחה ועובר בלאו עיי' בו ונ"ל דיש ראי' מזה לשיטת רמב"ם דישראל בשפחה ליכא רק איסור דרבנן והא"ש דס"ל לרמב"ם דא"א למילף רק ח"ש וחב"ח לישראל דליכא אלא חדא לרעותא מדאוריי' אבל ח"ע וחב"ח ליכא למילף דאיכא תרתי לרעותא דהא משתמש ח"ע באיסור א"א מצד חירות שבו וא"ש. כן חידש ידידי הרב המובהק הצדיק מהו' יודא פ"פ ני' מפה ועיי':

איזהו שפחה חרופה כו' כ' רש"י המאורס' לע"ע וה"ה לישראל ולקמן ד"ה מיוחד' כ' רש"י וגזה"כ הוא הואיל ומיוחד' לע"ע לא רש"י ה"ה לישראל. ראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכ' דווקא בחצי שפחה שתפס' קדושין ה"ה לישראל דמ"ש אבל במיועד' לבד בודאי אין סברא כשמיועד' לישראל באיסור דאסור בשפחה ודרך זנו' באיסור היא מיועד' לו דגזה"כ הא לחייב אשם על ייעוד זה ולכן כ' רש"י רק בע"ע אבל לישראל לא אבל אם בתור' בתורת קדושין כיון שתפסו קדושין גם שאסור' לו מ"מ כיון שקדושי' תופסי' מסתבר שחייב' תורה אשם אלו דבריו זצ"ל וש"י: