כתב סופר גיטין חלק א קלט

רשות אין הלכה מחביריו וי"ל דלמא מסתבר לי' כר"ע והכא ס"ל אפי' מחביריו עיי' פסחים סוגי' דזוז"ג ויש להאריך עד"פ:

ראיתי בחידושי אבא מאוה"ג זצ"ל משמי' דהגאון מהר"א ברודא זצ"ל בישוב קושי' תוס' לר' ישמעאל חסר לי' ג' מצות מתרי"ג מצות ואי ג' אלו לא נמנו בתרי"ג פשו להו ג' לר"ע דר"י לשיטתו פ' התכלת מצות ציצי' ד' מצות הם פשו להו ג' מצות דציצי' ומשלימי' לג' רשות אלו דברי קדשו זצ"ל והקשה לו לאבא הרב הגאון מו"ה דוד דייטש זצ"ל לשמואל דס"ל כר"י דד' מצות הם וס"ל לעולם ב"ת חובה פשו לה חדא והשיב לו קדושת אבא זצ"ל שמואל לשיטתו דס"ל ק"ש דרבנן חסר לי' חדא ונכנס ל"ב תעבודו תחתי' אלו דברי קדשו זצ"ל זכות הנהו גאוני קמאי זצ"ל שכתבנו בשם אומרם יעמוד לנו ועיי' ש"א סי' א' דמבואר מדבריו לשמואל צריך ללמוד בתורה בכ"י אלא דליכא קפידא דיקרא דוקא פרשת ק"ש אלא מדרבנן עיי"ש לפ"ז ליתא לתי' הנ"ל:

מ"ט גופא לא קדוש לדמי לא קאמר כו' הקשה תוס' על פי' רש"י הי' לו לומר ג"כ למכור ל"ק דמלתא אחריתא הוא ונ"ל דזו ואצ"ל הוא דלדמי ה"א דנפרש דבריו הגם דלא קאמר משו' דאי לדמי העבד שלו כמו שהי' בחזק' מרא קמא ולא חייב עצמו רק דמי' אבל אי עם קדוש קאמר יוצא מרשותו ואינו שלו ולכן הוצרך לפרש לדמי לא קאמר כיון שלא מפרש לדמי לא מפרשינן דבריו רך אבל לומר קדוש למכור הגם שיש להעמיס יותר בכוונת דבריו שיהי' קדוש למכור כל שלא פירש לא מפרשינן כן כיון דסו' כ"ס מוציאי' אותו מחזק' בעלים ראשוני' מפרשי' דבריו פשוטי' יותר להיות עם קדוש קאמר ורוצה לעשות מצוה שיהי' עם קדוש כנ"ל:

איבעי' להו צריך ג"ש או א"צ ומסיק דצריך והקשה פ"י לר"י דאמר רב המפקיר עבדו יצא לחירו' מאי קמ"ל פשיטא דמהני הפקר מ"ש משארי עניינא דממון והאריך ולבסו' נדחק מאוד וקושיתו איכא גם אם הי' ס"ל לרב דל"צ ג"ש דהא לא אמר רב דא"צ ג"ש אלא דיוצא לחירו' ואין בזה שום רבותא. ונלפע"ד דטובא קמ"ל ע"פ מה שהתעורר אבא מאוה"ג זצ"ל בחדושיו לעיל גבי המשחרר עבדו עובר כו' אם עבר ושחרר למ"ד כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ לא תהני השחרור כיון דעבר אמימרא דרחמנא וכ' דה"ט דמהני משו' דילפי' ג"ש לה לה מאשה וכמו באשה גלתה לן התורה באונס שגרש א"ע מהני כן בשחרור אלו דברי קדשו זצ"ל. והנה דבריו א"ש במשחרר בשטר אבל המפקיר עבדו למה יועיל הפקירו דהא עובר בזה על מימרא דרחמנא דלעולם ב"ת ועיקר האיסור הוא ההפקר ובין למ"ד דא"צ ג"ש ובין למ"ד המפקיר צריך ג"ש קשה למה יועיל הפקר לחוד דאינו משועבד עוד ולא נימא א"ע ל"מ, והנה מדאמר שמואל המפקיר עבדו כו' וא"צ ג"ש ל"ק די"ל דינא קמ"ל דא"צ ג"ש ובאופן שהפקירו בהיתר שעשה לו טובה וחייב לו גמול כמ"ש רשב"א לעיל ל"ח ע"א אבל היכא דמפקירו באיסור מנ"ל והא הפקר לא נפקא מלה לה אדרבא רבי לקמן ל"ט ע"ב ממעט הפקר דל"מ מלה לה וכ"ש לדקיי"ל דצריך ג"ש מנ"ל דהפקר באיסור מהני ואין לנו אלא באיסור עשה א"ע מהני ועיי' זה בפ"י שלהי גיטין גבי עבר וגירש. ואומר מעתה זהו דקמ"ל רב המפקיר עבדו יוצא לחירות דס"ל דאסור לשחרר וס"ל נמי א"ע ל"מ בכ"מ וקמ"ל כאן א"ע מהני משו' דליכא רק איסור בעלמא ואי הוי אמר המשחרר עבדו מהני ה"א משו' דילפינן לה לה מאשה כמו אונס שגרש וכדברי קדשו של אאמ"ו זצ"ל קמ"ל אפי' מפקיר לחוד מהני וטובא קמ"ל כנ"ל נכון:

ותא חזי ברמב"ם פ"ט מהלכ' עבדי' הלכה ו' שכתב ואסור לשחרר עבד כנעני וכל המשחרר עובר כו' ואם שחררו ה"ה משוחרר וכופי' אותו לכתוב ג"ש כו' וצ"ב מאי קמ"ל במ"ש ואם שחררו פשיטא ונ"ל דקמ"ל הא דאמר רב לר' יוסף המפקיר עבדו יוצא לחירו' דקמ"ל דל"א א"ע ל"מ אפילו במפקיר לחוד כמו שכתבתי והרמב"ם כתב ואם שחררו היינו הפקר דהא כתיב אח"כ וצריך ג"ש וקמ"ל הא דרב דהא הרמב"ם פסק בהלכ' עירוכין כרב יוסף משמי' דרב כמ"ש הכ"מ שם ולרב יוסף צ"ל דקמ"ל רב הך רבותא דס"ל בכ"מ א"ע ל"מ והכא מהני וא"ש ועיי':

אמר רבה ומותבינן אשמעתי' כו' פ"י הקשה דלמא רב ס"ל דליכא איסור במשחרר עבדו כיון שנעשה עי"ז ישראל וליכא איסור רק במפקירו ולכן מפרשינן שפיר להוי עם קדוש קאמר אבל בריי' ס"ל גם במשחרר איכא איסור דס"ל מפקיר עבדו א"צ ג"ש ומוכח מקרא דגם במשחרר איכא איסור לב"ת וכ' דקשי' מרבי בבריי' דס"ל לקמן נתיאשתי מפלוני עבדי אין לו תקנה אלא בשטר וס"ל בבריי' דאין מפרשי' דלהוי ע"ק קאמר ויש לי ליישב בדבריו הא דמייתי בריי' כולה מה דאמר רבי והי' סגי בת"ק דרבי להקשו' על רב ולדברי פ"י א"ש דעיקר הקושי' מרבי. וי"ל ג"כ קצת הא דקאמר גזברי' מ"ע ועוד מוכרי' לאחרי' ואחרי' מוציאי' מה עבידתי' ועוד הא אמר רבי והרגיש הרשב"א למה לי' להקשו' ולחזור ולהקשו' וכ' דר"ל דמכולן קשה ולהנ"ל דעיקר הקושי' מרבי ולכן מהדר על חכמי' גזברי' מ"ע אלא דמחכמי' לחוד בלא"ה ל"ק די"ל דלכן ל"מ דלהוי ע"ק משו' דאיכא איסור הגם דלשון אין הגבאי' רשאי' משמע בלא"ה מותר לשחרר מ"מ י"ל כן לכן אמרו ועוד אבל אחרי' רשאי' משמע דרשאי' וליכא איסור כלל בשחרור קשה ועוד גם כשתמצא לומר גם מזה ליכא ראי' די"ל מוציאי' היינו דאין מעכב מצד הקדש והאדון אבל יש איסור כמו בכל משחרר הא רבי אמר כו' ולרבי בוודאי ליכא איסור דהא ס"ל בנתיאשתי וצריך ג"ש וק"ל:

אלא דבאמת קושי' פ"י בלא"ה א"צ ישוב כ"כ דהא פסקי' מפקיר צריך ג"ש ומ"מ ס"ל דאיכא איסור ש"מ דליכא חילוק בין מפקיר למשחרר לדידן וכבר הרגיש בעצמו בזה לעיל אבל אי קשי' הא קשי' בפשיטא דלמא רב ס"ל כמ"ד רשות לכן מפרשי' דלהוי ע"ק קאמר ובריי' כמ"ד חובה וי"ל דרבה לשיטתו דאמר בסמוך בהנהו תלת מילי ירדו ב"ב מנכסייהו וחדא מיניהו דמפקו עבדייהו לחירותא וכ' רש"י ועברו בעשה והוא אמר משמי' דרב המקדיש עבדו והקשה לנפשי' דא"א לתרווייהו דקשי' מבריי' וצ"ל דרב ס"ל רשות ובריי' חובה והיינו דאמר רבה ומותבינן אשמעתי' וכ' רש"י אשמוע' עצמי' וקשה הא לא מדנפשי' אמר אלא משמי' דרב רבו ולמ"ש ניחא לרב עצמו ל"ק רק אשמעתי' דהוא אמר משמי' דרב והוא ס"ל ל"ב תעבודו חובה ודחי מתני' קא רמי' כו' רב תנא ופליג ולק"מ על רב מבריי' וי"ל רב ס"ל לב"ת חובה וא"ש:

רב תנא הוא ופליג כו' הרמב"ם פ"ו מהלכ' עירוכין פסק כבריי' וכ' הכ"מ דס"ל כר' יוסף דאמר רב המפקיר דלרבה צ"ל רב תנא ופליג וכ"כ הרא"ש עיי' בו ועיי' פ"י מה שפקפק. ולדידי צ"ע הא אמר ר"ח ב"א אמר רב א' זה וא' זה היינו בין מקדיש בין מפקיר צריך ג"ש והא אמר ר"ח דרב שניה' אמר מקדיש ומפקיר ועכצ"ל רב תנא ופליג ואיך נניח דרבה ודר"ח ונקיט כר' יוסף וצל"ע:

וכשאני לעצמי נ"ל ליישב פסקא של הרמב"ם ע"פ שהקשיתי בסמוך דלק"מ מבריי' דלמא רב ס"ל לב"ת רשות ובריי' ס"ל חובה ואי דרבה הקשה לנפשי' מ"מ מנ"ל לומר דרבה פליג לעשו' פלוגתא ללא צורך ונ"ל דקושי' הכי הוי כיון דהלכה כר"ע מחבירו והכא ר"א כוותי' ס"ל ובריי' ג"כ הכי ס"ל דהוא חובה אם נימא דרב ל"ק מבריי' אלא דתלי' בתנאי אי לב"ת רשו' או חובה וכיון דרבו החולקי' ר' על ישמעאל ויחידאי הוא וכיון דאמורא א"א לו לחלק על תנא ורבו התנאי' דל"ל כר"י למה ס"ל לרב כר"י רשות והא גופא קשי' למה ס"ל רשות ודחי רב תנא הוא ופליג וי"ל דפליג על דין דבריי' הגם דס"ל חובה מ"מ פליג בהך דינא אם מפרשי' שיהי' ע"ק או לדמי או י"ל דלא פליג בהך מלתא אלא משו' דס"ל רשות ובריי' ס"ל חובה הגם דר"י יחיד נגד רבים רב בעצמו תנא הוא וכמו דר"י חולק עם רבים החולקי' עליו כן הוא כר"י דס"ל רשות וחולק על רבים והוא נימנה עמהם וכיון דפלוגתא זו דרשות או חובה פלוגתא ישנה היא ביותר לנו לומר דבזה תלי' פלוגתא דרב ובריי' שם דמפרש להיו' עם קדוש או לדמי מלומר דס"ל לרב חובה ופליג מסברא ומשמעו' לשון הבריי' דלא מצינו בו פלוגתא מפורשת ופסק הרמב"ם כבריי' ורב תנא ופליג דס"ל רשות ואנן דקיי"ל ככמה אמוראי והלכה רווחת לב"ת חובה ממילא קיי"ל נמי כבריי' דלדמי קאמר ולרמב"ם קדושת הגוף למכור קאמר כשיטת תוס' ואתי שפיר ועיי' בכ"ז. עוד נ"ל ליישב ונקיטנא מדרך זה קצת ואקדים לפרש מה שגמגם ונתקשה הפ"י דש"ס קאמר מ"ד מקדיש כ"ש מקפיד משמע לדידי' ל"א רב כלל מפקיר ומ"ד מפקיר אבל מקדיש לא משמע מאן דאמר משמי' דרב מקדיש שקר ענה ונ"ל דשניה' אמר מאן דאמר מקדיש כ"ש מפקיר ורב אמר מפקיר מכבר ואח"כ אמר דין אחר דמקדיש עבדו יוצא לחירו' וחידש דל"א לדמי קאמר ולרבה שניה' אמר ומאן דאמר מפקיר אבל מקדיש לא היינו לא נשמע מזה אבל אפשר שאמר גם מקדיש אח"כ אלא דצ"ב אם אמר מקדיש ג"כ וכ"ש מפקיר למה אמר ר"י משמי' דרב מפקיר הא אמר אח"כ יותר מקדיש וכ"ש מפקיר ובכללו דמקדיש הוא וי"ל דלא שמע ר"י מקדיש ולא שמע אינו ראי' דלא אמרה וי"ל במרווח יותר לפמ"ש לעיל למ"ד מפקיר דרבותא קמ"ל רב דל"א א"ע ל"מ אפי' במפקירו באיסור וזה לא נשמע מדאמר רב מקדיש די"ל באופן דמשחררו בהיתר או דס"ל לרב לב"ת רשות או ס"ל בכ"מ א"ע מהני ומ"מ קמ"ל טובא דמפרשי' להוי עם קדוש קאמר אבל מדאמר רב מפקיר יוצא לחירו' ול"א מה דינו אם צריך ג"ש גם אי ס"ל דל"צ לא נשמע מזה שאמר יוצא לחירו' אולי צריך גם ג"ש כדמספקא לש"ס באמת ועכצ"ל דרב ס"ל לב"ת חובה וס"ל בכ"מ א"ע ל"מ וקמ"ל המפקיר עבדו בסתם עבד דאיכא איסור מ"מ מהני והא"ש דס"ל לר"י תרתי אמר מקדיש וגם מפקיר וממפקיר לחוד לא ידענו מקדיש די"ל לדמי וצ"ל מקדיש ואמר ג"כ מפקיר וכן אמר ר"י משמי' דקמ"ל דאע"מ וזה לא ידענו ממקדיש דאמר רב לכן הוצרך ר"י לומר כן משמי' וא"ש דשניה' קאמר כמו דאמר רבינא א' זה וא' זה נראה מפורש דשניה' אמר:

והא"ש דל"ק מה שהקשיתי על רבה דאמר ומותבינן אולי רב ס"ל לב"ת רשות לפמ"ש דרבה ג"כ ס"ל דרב אמר ג"כ מפקיר וש"ס קאמר כ"ש מפקיר ואמר מפקיר תחלה ומדאמר מפקיר דליכא רבותא כלל עכצ"ל דקמ"ל אע"מ ומוכח דס"ל לב"ת חובה וקשה שפיר מבריי' וא"ש. וכ"ז לפי מה דאמר רבה משמי'. דרב ור"י משמי' ולא שמעו סיומא דמלתא דרב דצריך