כתב סופר גיטין חלק א קלח

הוא ומשני מצוה דרבי' שאני ולרמב"ן כיון שלטובתו והנאתו מכוון יהי' מצוה כ"ד דרבנן ואפי' רשות מותר והיא קושי' חמורה תה רבות בשני' יצאתי ליישב קושי' זו הנה כבר עמדו האחרוני' בדקדוק חמור בסוגי' דברכות דתחלה מקשה לריב"ל והדר מקשה הא המשחרר עבדו כו' קושי' זו אין לה שייכו' לדריב"ל כלל ועיי' צל"ח שם. ונ"ל דרשב"א דחה סבר' רמב"ן דהא בגר תושב מותר ועבד ל"ג מג"ת וכבר ישבנו זה לעיל דמתנה כזו אסרה תורה ומ"מ עכ"פ צ"ל דעבד לאו בכלל ישראל נכנס שאסרה תורה לחוננו ויש סתיר' לזה מדריב"ל דאמר אשה ועבד מצטרפי' וכ' רא"ש שם הגם דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל כיון דעבד מחויב במצות כאשה כישראל יחשב ושכינה שורה עליו עיי"ש וכי כן בוודאי אין המוח סובל ושום שכל יקבל לומר דאסרה תורה לחוננו כיון דנחשב כישראל ושכינתא שרי' ע"י בתוך עשרה וע"כ דגזה"כ הוא שלא לשחררו ודלא כטעמא דרמב"ן ומעתה א"ש סגנון ש"ס דברכות דבלא"ה לא הי' קשה מדשחרר ר"א ועובר בעשה דידע די"ל כיון דלהנאתו מכוון מותר דלא אסרה תורה אלא משו' לא תחנם אבל לריב"ל דס"ל דעבד מצטר' ע"כ דס"ל דכישראל חשיבא וחזי לצטרופי שהשכינה שרי' ע"י ע"כ דאין זה טעמא דאסרה תורה לשחרר משו' ל"ת וגזה"כ הוא שפיר מקשה ודאי התי' דמצוה הוא הא מהב"ע הוא דאסור לו לעשו' כן משו' מצוה דרבנן ומסיק מצוה ע"כ מצוה דרבים שאני וכ"ז לריב"ל אבל לפי דלא קיי"ל כריב"ל מתרץ הכא שפיר בסתמא מצוה שאני וכמו שפי' רמב"ן דעיקר טעמא משו' ל"ת וכל שיש לו הנא' כ"ד מותר כנלפע"ד:

ועכשיו הוספתי מיא וקמחא דסבר' רמב"ן אם אפשר לומר דאסרה תורה לחונן לעבד תלי' בפלוגתא דרבנן ורשב"ג דלרבנן דס"ל לפי אוקימתת אביי לעיל ל"ז ע"ב דליכא מצוה לפדו' עבדי' מן הנכרי ע"כ דס"ל דבישראל לא יתחשב משו' שמחויב במצות כאשה ואין מצות פדיון שבוי' בו י"ל ג"כ דמשו"ה אסרה תורה לתת לו מתנת חנם ולשחררו דכנכרי יחשב או כגר תושב וגם לו הי' אסור מתנה גדולה ולחוננו כ"כ כמ"ש אבל לרשב"ג דאמר כשם שמצוה לפדו' ב"ח כו' לשון זה נרא' דליכא חילוק דס"ל דכישראל חשוב הוא והאשה דמחויב במצות במותה לדידי' רחוק לומר דאסור לחוננו וע"כ איסור שחרור גזה"כ בלי טעם הנ"ל. ומעתה י"ל דש"ס אזיל ובא הכא ליישב לשמואל הא דר"א ושמואל לשיטתו דע"כ ס"ל כאביי כמ"ש תוס' ל"ח ע"א ופליגו רבנן ורשב"ג אי איכא מצוה בפדי' עבדי' והלכה כרבנן דרבי' נינהו או עכ"פ י"ל ר"א כרבנן שפיר מתרץ מצוה שאני דכל עיקר איסור משום ל"ת דכנכרי חשוב הוא כמו דלרבנן ליכא מצות פדיון שבוי' גבי' אבל ש"ס ברכו' אזיל לריב"ל דאשה ועבד מצטרפי' ע"כ ס"ל דבישראל חשוב הוא ולא ס"ל כרבנן או דס"ל כרבא וגם רבנן לא ס"ל דאין מצוה לפדו' עבדי' דכישראל חשוב הוא שפיר מקשה והולך על ר"א והוצרך לאסוקי מצוה דרבי' שאני כנ"ל ע"ד פלפול וחידוד ועיי'. ומיושב ג"כ דקדוק צל"ח דמישך שייכא שקלא וטרי' ש"ס לריב"ל עיי' וק"ל:

עוד נ"ל בישוב קושי' מג"א דלר"מ דס"ל מותר לתת מת"ח לנכרי כ"ש וקו"ח לעבד ורמב"ן לא אמר רק לפי דקיי"ל כר"י דאסור לתת מת"ח לנכרי י"ל טעמא דקרא דל"ב תעבודו משו' מת"ח כעין דנכרי וא"ש סוגי' דהכא להלכתא וסוגי' דברכות רצה ליישב לרווחא דמלתא דר"א אפי' אי ס"ל כר"מ עוד י"ל עד"ז דמ"ש רמב"ן דאמרי' טעמא דקרא כעין ל"ת ולהנאת עצמו מותר זהו לר"ש דדריש טעמא דקרא להקל אבל לפי דקיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא להקל א"א לנו להתיר לשחרר להנאת עצמו משו' דאמרי' טעמא דקרא משו' ל"ת מנ"ל לומר כן כדי להקל וא"ש סוגי' דברכו' להלכתא מקשה מהב"ע הוא וכאן מקצר ועולה די"ל דר"א ס"ל כר"ש דדרש טעמא דקרא וי"ל עוד לכן מקשה כאן דלמא ר"א ס"ל רשות ולא כן מקשה ומתרץ בברכו' משו' דכאן מתרץ ר"א אליבא דחד תנא ושלא כהלכתא כר"ש דדריש טעמא דקרא מקשה ודלמא ס"ל גם בהא דלא כהלכתא כמ"ד רשות ושם דמתרץ דר"א כהלכתא ולכן מקשה מהב"ע היא לא מקשה אח"כ דלמא ר"א כמ"ד רשות וא"ש וק"ל:

עוד נפל מלתא בדעתי ליישב סתיר' הסוגי' דברכות ודכאן דלא מסיק שמעתתא הכא מצוה דרבי' כמו התם בברכות. וגם ליישב המשך סוגי' ש"ס דברכות דמקשה מר"א אחר דריב"ל. הנה הרא"ש בברכות שם כ' נגד בה"ג דהא ר"א שחרר עבדו ולא משמע דאיירי בפרשת זכור שהוא דאוריי' ש"מ מצוה דרבי' דרבנן דוחה לעשה דאוריי' עיי"ש. והנה אין כל כך תפיסה על בה"ג די"ל דמעשה שהי' בפרשת זכור. ונ"ל לחזק ראי' רא"ש ותוס' דלכאורה י"ל דריב"ל ל"א רק בתפלה דרבנן ובבהמ"ז זימון דרבנן (ועיי' פמ"ג או"ח סי' א' זימון דרבנן) בזה נ"ל ס"ל לריב"ל דעבד מצטרף אבל בדאוריי' כגון פ' זכור לא ועיי' בש"ס וברא"ש שם דנחית לחלק בין בהמ"ז לתפלה לענין צירוף קטן איזהו חמיר ונ"ל דריב"ל בזכור דאוריי' לא אמר וא"כ לק"מ מר"א דבזכור הי' והוצרך לשחררו אלא דלק"מ באמת הי' יוכל לומר דבפ' זכור הי' ורצה לומר אוקימתא אחר' אפי' תימא שהי' בתפלה דרבנן מ"מ ניחא דתרי הוי ושחרר חד וכו' ואגב קמ"ל בתירוצו דתרי לא מצטרפי וכן סגנון ש"ס בכ"מ. ולפ"ז ממילא מוכח דלא כבה"ג דהא אזיל ע"כ אי ר"א בתפלה דרבנן קאי ומסיק מצוה דרבי' שאני מוכח דאפי' מצוה דרבי' דרבנן דוחה דאוריי' וא"ש:

ואחר הוצעה זו אומר דקושי' ש"ס מהב"ע הוא היינו משו' דתפלה דרבנן איך ידחה דאוריי' אבל אי בדאוריי' הי' ל"ק דאתי עשה חמורה דאוריי' ודוחה איסור עשה הקל וכ"ש לפמ"ש הר"ן דעשה זו לאו עשה גמורה היא כ"כ ומ"מ אי בתפלה דרבנן איירי קשה למה ידחה דרבנן דאוריי' שעכ"פ חמירה ממצוה דרבנן ולכן בגיטין משני מצוה שאני וי"ל דהי' בפ' זכור ודחי מ"ע חמור' דאוריי' איסור קל דלעולם בהם תעבודו אבל בברכות כד שקיל וטרי לריב"ל ומשני תרי הוי רצה לומר לרווחא דבתפלה דרבנן הוי ותרי הוי כמ"ש שפיר מקשה איך אפשר לומר דבתפלה דרבנן הי' מעשה הא עובר בעשה ומתרץ מצוה שאני הדר מקשה מהב"ע היא דאיך ידחה דרבנן לדאוריי' והוצרך לאסוקי מצוה דרבי' שאני ומיושב סגנון סוגי' דברכות וסתיר' הסוגי' ע"ד סלולה לפע"ד:

ועיי' תוס' פסחים נ"ט ע"א דמביא ראי' דעשה דחמירא דוחה שלא בעידנא מדשחרר ר"א ושלא בעידנא הוא. ולא הבנתי הא אפשר בעידנא לתת לו שחרור שיחול בשע' שמצרפו וכ"ז שלא צרפו לא חל ויוכל לחזור בו והוא בעידנא ממש ואי דלא ניחא לתוס' דהכי הוי מסתימ' ש"ס דלא מפרשי דהכי הוי הא עכצ"ל דהכי הוי כיון שאפשר בעידנא צריך לעשות בעידנא גם במצוה דרבי' ועכצ"ל דבאמת שחרר עד"ז בעידנא וא"כ אזדא ראי' תוס' מעיקרא דהא הי' בעידנא וצלע"ג:

ועיי' בנב"י קמא בסופו בשם חתנו פלפל שם בענין מהב"ע ודא טעותא במח"כ דפלוגתת מצוה הב"ע היינו אם עבר ועשה אם יצא או לא וכל שעשה דוחה ל"ת לא עשה עבירה כלל ומותר לכתחלה וש"ס ברכות אזיל אי מותר לשחררו בשביל צירוף עשרה מקשה מהב"ע היא היינו איך שרי לי' לעשות כך לדחות זה מפני זה ולשון מהב"ע אשגיר' לישנא ומושאל הוא וכל הנאמר שם לא נכון דיבר הגם דקלס' חמיו הנב"י מחמת אהבה מקלקלת השורה וגורם שבושי' לאחרי':

עיי' רמב"ם פ"ט מזכי' הלכה יו"ד שכופין היורשי' לשחרר לעבד שני בקצת מצות כוונתו על מ"ש בהלכה שלפני' בש"מ שמצוה לתת לנכרי אין שומעין לו דה"ה כמצוה לעשות איסור בנכסיו וע"ז כ' דעבד ישנו בקצת מצות וליכא איסור דלא תחנם ודלא כרמב"ן. אלא שצ"ע מה רצה רמב"ן בזה הא בלא"ה קשה הא איכא איסור בשחרור וכ' הה"מ שם בשם רשב"א דאחזוקי ברשיעי לא מחזקי' מסתמא עשה עמו טובה שמוצא עצמו מחויב לשחררו והוי כמוכרו לו וא"כ תו ל"א הרמב"ם משו' דחייב בקצת מצות וליכא לא תחנם הא הוא כמוכרו לו דאל"ה אסור לשחרר ולכן נ"ל דרמב"ם ל"ל דרשב"א אלא כמ"ש תוס' דכיון דאסור ליתמי לשעבד בו משו' מצוה לקיי' שוב מותר לתת ג"ש וע"פ שהסברתי לעיל אלא משו' לא תחנם איכא וזה גופא אסור להרוויח נגדו שלא יעבוד לכן כ' הרמב"ם דמחייב בקצת מצות כנ"ל בכוונ' ושיטת הרמב"ם. אבל הה"מ דמייתי עלה דרמב"ם דברי רשב"א צל"ע. ועיי' בהגה' הה"מ פי"א הלכה ב' עיי"ש:

ונראה דכ' כן לאפוקי סוגי' דגיטין דמשמע כרמב"ן אבל הרמב"ם פסק כסוגי' דברכות דס"ל דאם הטעם משו' ל"ת ולפמ"ש לעיל דתלי' בפלוגתא דר"י ור"ש אי דרשי' טעמא דקרא תן לחכם ויחכם עוד:

ודלמא סבר ר"א רשות לא ס"ד וכו' הקשה פ"י למה לא מקשה דר"א אדר"א ולמה לש"ס להקשות משמואל. ונ"ל ליישב הנה צ"ב למה לי' לשמואל לומר המשחרר עבדו וכו' הול"ל הלכה כר"ע חובה, ונ"ל הנה כבר הרחבנו הדבור במ"ש רמב"ן דטעמא דלעול' בהם תעבודו משו' לא תחנם ונ"ל לפ"ז הי' לאו באיסור זה דלא תחנ' דהא דהצריכה התורה לאסור כאן דה"א דאין לא תחנם בעבד כמ"ש רשב"א בח"ל וגילה לנו גם בעבד שייך ונכנס בגדר וכלל לא תחנ' וממילא הדרא לאיסור לאו גמור וכה"ג ס"ל לכמה פוסקי' באיסור טע"כ לוקי' דהדר לאיסור נבילה אחר שגלתה תורה דטע"כ וכן בדוכתא טובא ולפ"ז נראה משמואל דלא כרמב"ן דאיך אמר שמואל עובר בעשה היינו באיסור עשה הא חמירא לי' איסורו דעובר בלאו וע"כ דל"ל לשמואל למטע' טעמא דקרא משו' לא תחנ' אלא גזה"כ הוא ואין בו רק איסור עשה והא"ש דזה חידש שמואל דאמר עובר בעשה דאי הוי אמר הלכה כר"ע ה"א לא ידענו מה יש בו משו' עשה או לאו דלא תחנ' לכן התחכם ואמר עובר בעשה שזהו איסורו לר"ע ור"א דאמרו חובה כנ"ל. ומעתה אומר אני דלרמב"ן קשי' קצת למה לש"ס לתרץ מצוה שאני משמע דמצוה דוחה הא אפי' לדבר רשות מותר כל שלהנאתו עושה וגם מה ס"ד דמקשן הא רואה ששחררו לצורכו לצרף לעשרה וכל כי האי ליכא איסור ונראה דלא כרמב"ן והא"ש דבלא שמואל לא הי' יוכל להקשות ר"א אדר"א די"ל דס"ל משו' לא תחנם וכל לצורכו ליכא ל"ת ולא צ"ל דמצוה דוחה אבל מדשמואל דאמר עובר בעשה ולא לאו ע"כ דל"ש משו' לא תחנם והא פשיטא דלא נאמר דר"א ס"ל חובה משו' ל"ת ושמואל פליג עליו דכמאן ס"ל כמובן ומקשה שפיר מדשמואל לר"א כנ"ל והוא ישוב נכון וק"ל ודלמא ר"א כמ"ד רשות קשה לי קצת א"כ הוי לי' ר"ע חד במקום תרי ר"א ור"י והלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו ועיי' רי"ף שכ' דהלכה חובה משו' דהלכה כר"ע מחבירו ושפיר מקשה מר"א דאי ס"ל