כתב סופר גיטין חלק א קלה

הפסידו לראשון ולא אמרו שישתעבד ויתן דמי' לשני וסגי בהכי כמו בפדאו לשם עבד י"ל כיון שבפדאו לשם ב"ח מן הדין א"צ הראשון מן הדין לתת לשני דמי' כלל וע"כ שיגזלו מעמו דמי פדיון שלא כדין וכיון שבזה לא מתוקן הכל דיש לחוש קצת שימנעו הגם מה"ט לא תקנו לגזול עבד מראשון בשביל חשש קצת דימנעו כזה אבל בפדאו לשם ב"ח דאם יאמרו שיתן הראשון הדמי' שלא כדין הוא ונשאר חשש קצת אמרו ביותר שיצא לחירות שלא כדין וא"ש נכון ואפשר יש להעמיס כן בכוונת תוס' ועיי':

רשב"ג אמר ב"כ וב"כ ישתעבד משו' דחזקי'. שיטת רש"י דישתעבד לרבו ראשון ותוס' כ' דיש לומר בלשם עבד לר"ש אבל בלשם ב"ח בוודאי לרבו ראשון ועיי' מהרש"א ורמב"ם בפי"מ מפרש ישתעבד לר"ש בין לשם ב"ח בין לש"ע. נ"ל דרמב"ם דחוק לי' לפרש כתוס' דמשמע מבין ובין ישתעבד דקאי שניה' או על רבו ראשון או שניה' על רבו שני ולא רצה לפרש כרש"י דבשניה' ישתעבד לרבו ראשון דע"כ דגם זה דוחק דהא לרבנן ישתעבד היינו לרבו שני ומסתמא דרשב"ג לכהפ"ח בלשם עבדות סתם ישתעבד כמו לרבנן לשני ולכן בחר לו הרמב"ם דלעולם ישתעבד לשני ואפשר דאביי דלא רצה לומר לאחר יאוש כרבא דפשיטא לי' משו' דחזקי' הי' ראוי שישתעבד לרבו ראשון דאם לשני עדיין יפיל עצמו לגייסות כסבר' רש"י וא"כ לא הוי ישתעבד דרשב"ג כמו ישתעבד דרבנן לכן רווח לי' יותר לאוקמי בלפני יאוש. ורבא אמר לעולם לאחר יאוש ומפרש ישתעבד דרשב"ג לרבו שני וי"ל דמייתי מדחזקי' דאמר שלא יפיל עצמו לגייסי' ויפקיע עצמו מרבו משמע דאין לחוש אלא שירצה להפקיע עצמו לגמרי משעבוד רבו אבל משו' דמרוויח פירו' ומציא' משו"ה לא יפיל עצמו כמ"ש תוס' וזה שחידש רבא דמייתי מדחזקי' וכי כן ישתעבד דרשב"ג לרבו שני ואין כאן דוחק אם נפרש מתני' לאחר יאוש כנ"ל לבאר:

והנה רשב"א נתקשה בפי' זה דרשב"ג לרבו שני אמר מדהקשה לקמן לר"י הא אין כאן רבו שני וכן הקשה בחי' ר"ן ופ"י. ונ"ל דלק"מ דרשב"ג חייש משו' דחזקי' וס"ל דסגי אם נאמר דישתעבד לרבו שני וכיון שהוא פדאו הוא ישתעבד בו וסגי בהכי אבל בעבד שנשבה וברח דליכא רבו שני ראוי שישתעבד לראשון משו' דחזקי' דאל"כ כ"א יעשה כן. ועוד י"ל כעין זה עד דלא אסיק דבברח ל"ש משו' דחזקי' וכיון בברח ליכא רבו שני וצ"ל דישתעבד לראשון דאל"כ לא הועילו בתקנתם בפדאו דעדיין כ"א ילך ויפיל עצמו ויברח וכיון שבברח הוצרכו לתקן שיהי' לרבו ראשון גם בפדאו תקנו שיהי' לרבו ראשון ויעמוד ברשותו וממשלתו לעולם ולא פליגו בתקנתם וצריך לפרש לרבא ישתעבד לראשון וצריך לדחק לרבא במתני' כמ"ש. אבל מאחר דמתרץ בברח ל"ש משו' דחזקי' וליכא רק בפדאו משו' דחזקי' מפרשי' ביותר דרשב"ג לרבו שני דאתי' מתני' במרווח כנ"ל עיי' וק"ל:

רשב"ג לא הוי ידע מה דקאמרו רבנן וכו' הקשה בפ"י גם להך צד דרבנן לפני יאוש אמרו הי' די בתשובה זו משו' דחזקי' שלא יפיל עצמו ומה לו להשיב כשם שמצוה וכו' ונ"ל לכאורה לפמ"ש תוס' דבפדאו לשם עבד לרבו שני ול"ח שיפיל עצמו משו' דבר מועט דמציא' ומתנה. וצ"ל א"כ אם בפדאו לשם ב"ח לא ישתעבד ג"כ לא יפיל עצמו אולי יפדוהו לשם עבדות לא מבעי' לרשב"ג דאיכא מצוה גם לשם עבדות הרוב יפדו לשם עבדות גם לרבנן דליכא מצוה מ"מ אולי יפדוהו שלא למצוה רק לצורך עצמו והנאתו לעבוד בו אלא דא"ש בקל כיון דאפשר שיפדוהו לשה ב"ח ויהי' מופקע לגמרי ואם יפדוהו לשם עבדו' מ"מ ירוויח קצת במציא' ובמתנה הגם משו' ריווח פורתא לא יפיל עצמו היינו אם כשיפדוהו לשם ב"ח משתעבד לרבו ראשון משו' הך צד שמא יפדוהו לשם עבדות וירויח מעט לא יפיל עצמו ולא יכניס עצמו לספק אבל אם לא הי' משועבד כשפודאי' אותו לשם ב"ח הי' מפיל עצמו דיהי' איך שיהי' ירוויח עכ"פ ואולי ירוויח הרבה ויהי' ב"ח כנ"ל פשוט. והא"ש דל"ק קושי' פ"י גם לפני יאוש שייך שיפיל עצמו אם לשם ב"ח לא ישתעבד משו' הא לא יפיל עצמו שמא יפדהו לשם עבדות ויהי' חוזר לבעליו ראשונים. ולרשב"ג דמצוה לפדות עבדי' יפדוהו ביותר לשם עבדות ואם יוחזר לבע"ר יצטרך לתת לו דמיו מכשיפדהו לשם ב"ח ויצא ב"ח בלי כלום וכיון דרשב"ג ס"ל לאמת דמצוה לפדות לא יוכל להשיב משי' דחזקי' דלדידי' ליתא ולכן השיב האמת כשם שמצוה כנ"ל ועיי':

עוד הקשה פ"י דלימא דרשב"ג אלאחר יאוש השיב תרתי דרבנן ג"כ ס"ל דחזקי' אלא דאלימ' להו דלמא אתי לאמנועי והוצרך רשב"ג לומר כשם שמצוה וכו' וחיישי' לדחזקי' וכ' דזה י"ל דא"כ צ"ל דרבנן באמ' ס"ל דחיישי' שאתי לאמנועי והא לא רצה משו"ה לומר כאביי כמ"ש תוס' אלא דהדר הקשה הו"ל לומר דרשב"ג לא ידע מ"ט דרבנן דל"ל חששא דיפיל עצמו ואולי משו' חשש דאתי לאמנועי ולכן השיב כשם שמצוה וכו' אבל באמת ס"ל לרבא דלרבנן ל"ח משו' אתי לאמנועי אלא דל"ל דחזקי' כלל. וקושי' זו א"צ לפנים כיון דסוף כ"ס צריך לדחוק דרשב"ג לא ידע מה דקאמרו רבנן ומה טעמי' למה לן לאורוכי כ"כ ולחדש דמספקא לרשב"ג אולי רבנן ס"ל דחיישי' דלמא ממנעו ולא פרקו וחשש זה אלימי מחשש חזקי' ולבסוף לא יצאנו מן הדוחק דרשב"ג לא ידע מה דקאמרו ומה טעמיי' נקוט בקצרה דלא ידע אי לפני יאוש ואמר כשם שמצוה והוא פשוט. אלא שראיתי בחי' ר"ן בשם רא"ה שנתקשה למה מזכיר רשב"ג כשם לדחות רבנן אי אזלו לפני יאוש ולא פירש טעמו אי לאחר יאוש משו' דחזקי' ותי' דגם אי לאחר יאוש הוצרך רשב"ג לכשם גם תאמר נגד חשש דחזקי' איכא איפכא חשש דלמא ממנעו ולא פרקו לכן אמר כשם. וצ"ע א"כ הא בוודאי לא הי' צריך ש"ס לומר דאמר כשם משום לפני יאוש הול"ל דקאי הכל רק לאחר יאוש והוצרך לכשם כמ"ש הרא"ה והא ס' כ"ס צ"ל דגם לאחר יאוש אמר כשם וצ"ע. ויש לדחוק דלשנא דאמר להם קשי' לש"ס דמשמע דלרבנן אמר ואי לאחר יאוש רשב"ג לעצמו אמר כך משו' דחזקי' ומשו' כשם ודוחק וצ"ע:

ונלפע"ד לפמ"ש תוס' הא דלא חששו שמא ימנעו גם בשפדאו לשם עבדות והיינו שהם פדאו להנאת' כדי להשתעבד בו ומתרץ משו"ה לא גזלו העבד מרבו וכיון דלא שייך ה"ט ולא ס"ל לרבנן משום ממנעו רק כשפדאו לשם ב"ח לשם מצוה שפיר קאמר רשב"ג כשם וכו' אבל אי לאחר יאוש שייך טעמא דרבנן גם כשפדאו לשם ב"ח דהא ליכא גזל אדרבא דשל פודאי' הוא מדינא ומשו' ממנעו אוקמא אדינא ואיך אמר רשב"ג על זה כשם שמצוה תינח בפדאו לשם ב"ח אבל בפדאו' לשם עבד לעצם לאחר יאוש יש לחוש שלא יפדוהו לשם מצוה רק להנאת עצמ' וימנעו הו"ל לאוקמי אדינא ולמה אמר רשב"ג לרבו ראשון לפי' ר"ת ושפיר מקשה מאי כשם דאין זו שייכות על חשש שימנעו וע"כ דחכמי' לאו משו' ממנעו לא ס"ל חשש דחזקי' אלא דל"ל כלל וא"ש ועיי':

והנה הרע"ב כ' לרבנן משו' ממנעו ולרשב"ג משו' דחזקי' נראה דס"ל דחכמי' ג"כ ס"ל משו' דחזקי' לולי משו' דממנעו ומקשי' הא ש"ס מקשה לרבא מאי כשם ונדחק רשב"ג לא ידע ולא רצה לומר כהנ"ל והי' נ"ל עפמ"ש בסמוך דלהכי לא רצה לומר כן משו' דתשוב' רשב"ג לא א"ש בלשם עבדות הא איכא משו' ממנעו דלא רצו לפדות רק להנאת עצמ' וגזל ליכא וכ"ש לשיטת רש"י ור"ת דבין כך ישתעבד קאי על ראשון אפי' לשם עבדות אבל לפי פי' משניות דבין לשם עבדות בין לשם ב"ח ישתעבד לרשב"ג לשני י"ל דרשב"ג השיב לרבנן כשם דלא שייך ממנעו בפדאו לשם ב"ח ובפדאו לשם עבד הא בהא ס"ל כרבנן דמשתעבד לשני דל"ש דיפיל עצמו אלא דכבר כתבנו לעיל קוד' דאסיק דבברח ל"ש מפיל עצמו עכצ"ל דרשב"ג ישתעבד לראשון קאמר דלשני עדיין לא הועילו שיפיל ויברח ולומר בלשם עבדות לשני ולשם ב"ח לא' א"א כמ"ש רשב"א דבין ובין משמע שיהי' שווי'. ועכצ"ל דבין ובין לראשון וא"א לומר דמשיב רשב"ג כשם לרבנן דאין זו תשובה בפדאו לשם ב"ח והוצרך לדחוק לרבא דלא ידע רשב"ג מה דקאמרו רבנן אבל בתר דמסיק בברח ליכא למיחש שמא יפיל מפרשינן דרשב"ג בין כך וכו' הכל לשני כפי' המשניות ממילא י"ל דרשב"ג אמר כשם לרבנן דס"ל משו' ממנעו ל"ח שיפיל עצמו. וא"ש פי' הרע"ב ועיי':

אלא הגם דיש מקו' לפרש כן וליכא דוחק לרבא וקיי"ל כרבא. אבל הרע"ב דמפרש דרשב"ג באמת ישתעבד לראשון א"א להעמיס בכוונתו כמ"ש דהא לפי דברינו למסקנא מפרשי' דרשב"ג ישתעבד לשני והוא כ' ישתעבד לראשון:

וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכ' דראה הרב"ט דרי"ף העתיק תי' ש"ס לקטלא אזיל כו' ולפי דפסק הרי"ף כרבנן דרשב"ג לא צריך לתי' זה וע"כ דס"ל גם רבנן ס"ל דחזקי' אלא דאלימא להו חשש דלמא ממנעו ול"פ אבל בעבד שברח ל"ש חשש זה הדרי' לחשש דחזקי' אם לא משו' תי' ש"ס לקטלא אזיל אלו דבריו הקדושי' זצ"ל וש"י. אלא דעל הרי"ף גופ' קשה קו' הנ"ל על דלא קאמר ש"ס הכי ול"ל לדחוקי דלא ידע רשב"ג מה קאמרו רבנן והנלפע"ד הנה הפ"י הקשה לעצמו יאמר נא ש"ס כן ותי' דא"כ צ"ל דרבנן ס"ל חשש דלמא ממנעו ול"פ וזה א"א לרבא דלמה נאיד מאוקימתת אביי וע"כ דלא רצה לומר לאמת חששא דממנעו ול"פ. ודברי פ"י צריכי' תבלין מנ"ל דרבא ל"ל דס"ל כאביי ול"א רק לעולם יש לאוקמי מתני' גם לאחר יאוש וישתעבד לשני ומר אמר חדא וכן כ"פ בש"ס ולעולם מודה די"ל גם כאביי וא"כ שפיר גם לאוקימתא דרבא דטעמיי' דרבנן דל"ח לדחזקי' משו' דלמא ממנעו וצריך להוסי' דברי' דהא המקשן מתחלה הקשה אי לאחר יאוש למה ישתעבד לראשון וכ' רש"י דמשמע לי' לראשון וכתבנו לעיל דדחוק לי' לומר לשני משו' דרשב"ג אמר סתם ישתעבד משמע כמו לרבנן והא לרשב"ג ע"כ ישתעבד לראשון משו' דחזקי' ולכן מוקי אביי באמ' לפני יאוש וא"כ אם גם רבא ניחא לי' באוקימתא דאביי רק אמר דיש לאוקמי גם לאחר יאוש מהיכי תיתי נוקמי מתני' בהכי ולדחוק היכא דיש לנו דרך סלולה לפרשה בלי דוחק וע"כ דרבא דחוק ומוקי נפשי' משו' דלא נרא' לו לומר לאמת דרבנן ס"ל דלמא ממנעו ול"פ וכי כן א"א לפרש דרשב"ג אחר יאוש אמר כשם לרבנן דא"כ סו' כ"ס צריכי' לומר לרבנן דס"ל דלמא ממנעי יאמר מיד כאביי בלי דוחק במתני' כנ"ל:

ואומר מעתה לפמ"ש רשב"א כדמסיק בטעמא דרבא משו' דקנה בכיבוש מלחמה ליכא חילוק בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ישתעבד לעולם לבעלי' שני' חוץ בפדאו לשם ב"ח וצ"ל דאביי ל"ל ילפותא מוישב ממנו שבי וס"ל לפני יאוש לבע"ר ולפ"ז לרבא אין מנוס רק לדחוק במתני' דאם נוקמי קוד' יאוש מ"מ ישתעבד דרבנן לבעלי' שני'