כתב סופר גיטין חלק א קלב

והנה מ"ש מהרי"ט דהא דהקשה ש"ס למ"ד א"צ לפרט דלמ"ד צריך לפרט יש מקו' לומר דצריך לפרט ג"כ הסבה אבל לאמת א"צ לפרט הסבה ויש קצת דוחק בזה דא"כ באמת מנ"ל דא"צ לפרט הסבה ומ"ש דמוכח מכח קושי' תוס' בעירוכין דחוק ולמ"ש י"ל דלכתחלה צריך לפרט הסבה א"כ למ"ד צריך לפרט הנדר ואפי' דיעבד ל"מ ולכתחלה צריך לפרט הנדר ג"כ ל"ק כ"כ ממתני' דמרוויחי' עכ"פ שיהי' עליו איסור לכתחלה כשלא יפרט וסיג פורתא מהא איכא הגם דכבר כתבנו לעיל דקשה יגרש ואח"כ יעבוד זה ל"ק כ"כ אבל למ' א"צ לפרט קשה ביותר ולאמת כיון דאפשר עד"ר לא סמכי' על איסור לכתחלה ועד"ר עדיף טפי:

עוד כ"ל הא דנקטי' לאמת דא"צ לפרט הסבה מוכח הוא מר"ה לפמ"ש הרא"ש הא דלא סגי שיאמר הבעל קיי' ליכי דישאל על ההקם וכ' בקרבן נתנאל דס"ל לרא"ש דא"צ לפרט הסבה דאלת"ה איך ישאל והרי יהי' צריך לפרט הסבה עיי' בו. והא"ש דמוכח לאמת מר"ה דא"צ לפרט הסבה דמה שתי' תוס' ורא"ש בתי' קמא דיפר בלחש הוא דוחק ולכן תי' הרא"ש עוד תי' שני דתי' הראשון דוחק דניחוש כ"כ וש"ס דהקשה למ"ד א"צ לפרט ולמ"ד צריך לפרט ל"ק די"ל דצריך לפרט הסבה ג"כ ומתרץ תחלה דמדרי' לי' ברבי' ול"ק לר"ה דס"ל ברבי' יש לו התרה וס"ל דא"צ לפרט הסבה מדחייש שמא ישאל הבעל על הקמתו. קושי' לא נוכל להקשו' אפשר דס"ל צריך לפרט הסבה אלא דחייש שמא יפר בלחש אבל לאמת דמסיק דמדרי' לי' ברבי' ל"צ לכל זה וא"צ לדחוק בר"ה שמא יפר בלחש אלא שמא ישאל ע"נ דא"צ לפרט הסבה וא"ש. וא"ש נמי להיות כי תי' שמא יפר בלחש דוחק ומשו"ה כ' הרא"ש עוד תי' אחר והוא אמת לדינא ופשוט מה לו לרא"ש לתי' קמא ולדחוקי נפשי' לחשש רחוק וחשש שמא ישאל על הקמתו חשש פשוט וקרוב כמו דחשש דהיא תשאל ע"נ. ולמ"ש א"ש דהוצרך להודיענו כי י"ל דחיישי' שיפר בלחש דאל"ה לא היה מקו' לומר דר"ה ס"ל דצריך לפרט הסבה וקשי' קושי' ש"ס גם לר"ה דס"ל צריך לפרט וס"ל ברבי' יש לו התרה וגם תחלת קושי' דווקא א"צ לפרט וצ"ל דס"ד למ"ד צריך לפרט גם הסבה צריך לפרט והא מוכח ר"ה דס"ל צריך לפרט דא"צ לפרט ולכן הוצרך להודיע לן דיש מקו' לומר דחייש ר"ה שיפר בלחש אבל לאמת אינו כן אלא משו' שמא ישאל וס"ל דא"צ לפרט הסבה כנ"ל ועיי':

והנה הרי"ף ורמב"ם נקטו להלכתא כר"ה וכ' רשב"א ור"ן הגם דקיי"ל עד"ר אין לו התרה דס"ל דווקא חכם אין מתיר עד"ר אבל בבעל ליכא חילוק כתי' ראשון של תוס' והתעורר הפ"י לפי תי' זה צ"ל לאמת דר"נ ס"ל ברבי' יש לו התרה והניחא לא קאי על ר"נ דר"נ ע"כ ס"ל גם למסקנא ברבי' אין לו התרה ואיך פסקו כר"ה נגד ר"נ דהלכ' כוותי' בדינא ולענין דינא אתשל כמ"ש תוס' ורא"ש ומ"ש פ"י דנקטי' כאמימר דס"ל ברבי' יש לו התרה והוא בתרא זהו נגד תוס' שכ' דלולי די"ל דלר"נ נמי קאי הא הלכתא כר"נ נגד אמימר ויותר קשה על הרא"ש דכ' כמ"ש תוס' דקיי"ל כר"נ בדינא אלא דר"נ ג"כ ס"ל כאמימר. וקשה איך פסק כר"ה הא אפשר להדירה עד"ר וצע"ג:

והנה יגעתי מצאתי מקו' ישוב לקושי' זו על איזהו דרכי'. דרך הראשון עפמ"ש לעיל בישוב קושי' תוס' ורא"ש יאמר קיי' ליכי דחיישי' שמא נשבע תחלה שלא יקיי' ולא תועיל הקמתו משו' כ"מ דא"ר לא תעביד וכו' והא דהקשה על ר"נ ניסת ודאי מיפר לה בעל ולא רצה לתרץ דר"נ ס"ל אי עביד מהני וסמכי' על הקמתו משו' דלדידי' דס"ל א"צ לפרט קשי' מתני' דלמא אזלא לגבי חכם ועכצ"ל דמדירי' ברבי' וכ"כ רשב"א ור"נ בלא"ה צ"ל דמדירי' אותה ברבי' וכיון שמדירי' אותה ברבי' שוב ל"צ לקיומו של בעל דברבי' לא מהני הפרתו ולכן מתרץ מיד דמדירי' אותה ברבי' וא"ש. וכ"ז עד דלא ידע דאמימר דאפי' מ"ד ברבי' יש לו הפרה ע"ד רבי' אין לו. אבל כד מסיק להא דאמימר וי"ל גם ר"נ הכי ס"ל ומוקי מתני' דמדרי' לה עד"ר ול"ק שמא אזלא לגבי חכם וכו' ומשו' הפרת הבעל דיוכל להפר עד"ר ל"ק די"ל דס"ל אי עביד מהני ולא מוכח דר"נ ס"ל ברבי' אין לו התרה. ולהלכתא דקיי"ל דאי עביד ל"מ ממילא הלכתא כר"ה דניס' אין מדירי' אותה וא"ש ועיי':

אלא דישוב זה לא יועיל לנו ליישב הרא"ש דמתרץ קושי' תוס' דיקיי' לה בב' תי' ולדידי' לא תלי' דר"ה ור"נ באי עביד ל"מ והקושי' במקומה עומדת כמובן וגם שיט' הרמב"ם באי עביד ל"מ לא אתברר שפיר וגם לשיטות הסוברי' בנשבע שלא למכור ל"א א"ע ל"מ כמ"ש בתמורה דבאיסו' שבדה מלבו ל"א ל"מ ניחא לישוב זה:

לכן בחרתי לי דרכי' אחרי' דרכים דרבנן והוא באחד קצת מדרך הראשון דיש דרך אחר ליישב ר"כ דל"ח שיפר לה בעל אלא כיון שבלא"ה צ"ל עד דלא ידע דעד"ר לכ"ע לא מהני צ"ל מתני' דודירי' ברבי' מתרץ מיד כך. ואפרש שיחתי. הנה תוס' כ' דהניחא קאי גם לר"נ דלא ברירא לי' וה"ה דהי' יוכל להקשו' על מתני' דהכא כן כמ"ש תוס' בעצמו ופשוט דמ"ש תוס' דגם לר"נ קאי הוא לפי תי' שני דגם הבעל אינו מיפר עד"ר דלתי' קמא ע"כ ר"נ ס"ל ברבי' אין לו התרה מדלא חייש שיפר לה בעל וכ"כ פ"י. ולפע"ד גם לתי' קמא י"ל נמי קאי הניחא על מתני דבכורו' שמא אזיל לגבי חכם וכן קשה ממתני' דהכא ומסיק דאדרי' לי' עד"ר במתני' דבכורות וה"ה במתני' דהכא הגם דס"ל ע"כ דבעל אינו מיפר ברבי' דהא עד"ר בעל יוכל להפר י"ל שאני הפרה דבעל מהתרת חכם דמאן דס"ל ברבי' יש לו התרה ול"ל דברבי' אלי' משו' דחכם עוקר נדר ע"י חרטה דמעיקרא וכאלו לא הי' ולא חש כלל. אבל בעל דמיגז גייז וכבר חל הנדר וגזה"כ דיוכל להפר מכאן ולהבא בלי חרטה י"ל ברבי' דאלי' לא יוכל למיגז אחר שכבר הי' כעין מקדיש לזמן ומקדיש לזמן דלא פקעה כיון שכבר חל אבל שואלי' על ההקדש בחרטה דמעיקר' וכבר כתבנו מזה לעיל דר"ה ס"ל אפי' בעל יוכל להפר נדר שברבי' אבל לר"נ י"ל דס"ל ברבי' אין לו הפרה אבל התרה י"ל וא"ש דקאמר לר"נ ג"כ הניחא למ"ד ברבי' אין לו התרה היינו התר' חכמי' תלי' בזה ומתני' דבכורות לא א"ש למ"ד ברבי' יש לו התרה וה"ה דקשה על מתני' דהכא שמא תיזל לגבי חכם כמ"ש תוס' או כמ"ש חי' ר"ן דממתני' דהכא ל"ק כ"כ די"ל דחכם ירגיש שנדר' משו' כתובתה דשכיח הוא ולא יתיר וכד מסיק בעד"ר ומשו' דאמימר גם ר"נ הכי ס"ל ומשו' שמא יפר לה בעלה ל"ק דס"ל דכ"ע מודי' דבעל א"י להפר נדר שברבי' וא"ש:

לפ"ז א"ש הלכתא דקיי"ל ברבי' יש לו התרה הגם דהלכתא כר"נ דלענין דינא אמר למלתי' דלא מוכח דר"נ ס"ל ברבי' אין לו התרה רק בהפרת הבעל אלא דקשה למה פסקו כר"ה בניס' לא והוא ס"ל גם הפרה דבעל מהני ברבי' הא ר"נ ע"כ חולק עליו בזה והלכתא כר"נ גם לא לשתמט מי שיאמר דבעל אינו מפר לאשתו כשנדרה ברבי' ולא הועלנו כלום:

לכן צריך להוסיף תוספת מרובה על דברינו דיש שני דרכי' לפנינו בטעמא דר"נ דחולק על ר"ה או דחולק עליו בזה דר"ה ס"ל דליכא חילוק בין בעל לחכם בנדר שהודר ברבי' ור"נ ס"ל דכ"ע ס"ל דבעל אינו יוכל להפר נדר שברבי' כמ"ש וי"ל דר"נ מודה לו לר"ה בזה אלא דר"ה ס"ל דעד"ר יוכל בעל להפר דשאני הפרה דבעל מהתר' חכם כמ"ש תוס' בתי' קמא ור"נ ס"ל דגם בעל אין יוכל להפר בעד"ר ובס"ד עד דלא ידע דאמימר הוצרך לתרץ דר"נ דמדירי' לה ברבי' ולמסקנא י"ל דר"נ מוקי מתני' במדירה עד"ר וחולק בזה על ר"נ. ולהלכתא הגם דקיי"ל בכ"מ כר"נ בדינא ולענין דינא אתמר הכא כלל זה דווקא כשנתברר לנו איך ס"ל לר"נ מכריע הוא בדינא דהלכתא כוותי' אבל כאן לא אתברר לנו טעמו אי משו' דס"ל דכ"ע ס"ל דבעל אינו מפר נדר ברבי' וחולק בזה על ר"ה ור"ה ודאי ע"כ תרתי אית לי' דמהני הפרה בעד"ר וברבי' וכיון דלא אתברר שיטתו של ר"נ אזלי' בתרתי לקולא אשה שנדרה ברבי' מהני הפרה כר"ה ואפשר גם ר"נ הכי ס"ל אלא דחולק על ר"ה לענין הפרה. ואי נדרה עד"ר מהני הפרה אולי ר"נ כר"ה ס"ל בזה אלא דחולק עליו בנדרה ברבי' ולכן בכל אחד משני' כשבא' לפנינו מפסקי' דמהני הפרה כר"ה ובכל צד שבא לפנינו לא אתברר לן דר"נ חולק. ועוד י"ל לפמ"ש הפ"י דעד"ר דל"מ התר' מדרבנן כיון לרבנן דר"י לא מוכח מגבעוני' מידי ודאמימר סברא דנפשי' היא ולא מקרא ואינו רק סברא דרבנן וכן ברבי' מ"ש די"ל לכ"ע ל"מ הפרה דבעל גם זה לא מקרא אתי' לרבנן אלא מסברא ומדרבנן וכיון דמספקא לן באם ר"נ ס"ל ברבי' ל"מ הפרה או ס"ל דמהני רק עד"ר ס"ל דל"מ הפרה בכ"א משני' אזלי' להקל ספק דרבנן הוא וא"ש דנקטי' להלכה דברבי' ועד"ר יוכל הבעל להפר:

אלא דעדיין קשה למה קיי"ל ניס' אין מדירי' אותה נדירה ברבי' וע"ד רבים דממ"נ לא מהני כר"נ אי משו' דהודר ברבי' או משו' נדר עד"ר וממ"נ ל"מ הפרה דבעל לר"כ ועיי'. וליישב גם זה אני מוסיף והולך עוד דברים לקיי' דברינו הנאמרי' דיש עוד דרך שלישי בטעמא דר"כ דחולק על ר"ה ע"פ קושי' תוס' על ר"ה נדירה בככר זה ומתרץ דשמא לא תחוש לאיסור שעה וכ' משו"ה ל"ק בלא ר"ה די"ל דמדירי' אותה על ככר זה והקשה במהרמשי"ף מדמקשה לר"נ בודאי מיפר לה בעל וחולק על ר"ה בזה ונדחק. ובפשוט ל"ק דבאמ' הי' יוכל לתרץ כן והיא אוקימתא שמדירי' אותה כך אלא כיון דלא סגי בהכי דע"כ צריך לומר דמדירי' אותה ברבי' משו' קושי' דלמא אזלא לגבי חכם וכיון דע"כ בהכי איירי שוב ל"צ ככר זה ואיך יתרץ באוקימתא דאינה באמת והוא פשוט. ולמסקנא דעד"ר כ"ע מודי' ל"ק משמא אזלא לגבי חכם דמדירי' אותה עד"ר ומשו' הפרה דבעל דל"מ הפרה י"ל דמדירי' אותה בככר זה דס"ל לר"נ על איסור שעה ג"כ סומכי' שלא תעבור אבל לגבי חכם ל"מ ככר זה דקיי"ל אכלה כולה נשאלי' כן י"ל דזהו טעמא דר"נ דפליג על ר"ה דכיס' נמי מדיריו אותה דס"ל גם על איסור שעה סומכי' אבל מוד' לר"נ דבעל מיפר נדר ברבים וע"ד רבי' ולכן לדינא נקטי' דבעל יוכל להפר נדר שנדר' ברבי' ועד"ר ואפי' שניה' יחד דאפשר דר"נ מודה לו לר"ה בשני'. ובנודר' ליתומי' קיי"ל דניס' לא ולא מדירי' אותה בככר זה ותאכל מיד וגם נדירה כ"י חיי' ממזוני' אם נהני' מכתובתה וברבי' או עד"ר או שניה' יחד כיון דקיי"ל דיוכל להפר אפי' שניה' יחד דלא מוכח דר"נ חולק בכ"ז על ר"ה נקטי' כר"ה ולהגבו' משו' נדר שנדרה על ככר זה ואכלה ליכא למסמך דהא ר"ה ס"ל דאין סומכי' על זה ואולי ר"נ מודה לו בזה רק חולק עליו בנדר ברבי' או עד"ר אם יש לו הפרה וא"כ אין כאן ממ"נ בשנדירנה על ככר זה ובמזונו' לעולם עד"ר וברבי' כיון דסו' כ"ס יפר לה הבעל מן הדין נדר שברבי' ועד"ר אין לנו רק נדר שעל ככר זה שאכלה שהוא איסור שעה דלמא לא סגי בהכי גם לר"נ להוציא ממון אין לנו לסמוך להגבותה משו' איסור שעה וא"ש הכל ולא נשאר עוד קושי' ופקפוק והוא דרך נכון ע"ד פלפלא טובא חריפתא דמחלי' לשבח אשר ישבחוהו רבנן בעזה"י: