כתב סופר גיטין חלק א קל

מדלמד ר"י מגבעוני' ולדבר מצוה הי' מ"מ כיון שמעיקר' נשבעו נגד המצוה לא אמרי' דעתם מסכמת ורשב"א מביאו באופן אחר והרגיש בשינוי זה בב"י סי' רכ"ח. והנה הרשב"א דחה שיטתו מסוגי' דמכות ור"ן לא הקשה עליו משם וכד מביא שיט' הראב"ד כ' ובעצמו חזר בו מסוגי' דמכות ולא הקשה הר"ן משם מסוגי' דמכות דנדר מעיקרא לדבר איסור לבטל לא יוכל לשלחה. ומצאתי ראיתי שעמד בזה בתשוב' שער אפרי' סי' ע"ב וכ' די"ל דלא ניחא להו שיהי' הם גורמי' ע"י עכובם. והרגיש בעצמו הא ר"ת מביא ראי' מדלמד ר"י מגבעוני' דשם ג"כ ע"י שלא יסכימו יהי' ביטול מצוה דלא תחי' כ"נ והאריך ליישב זה ובכל אריכות דבריו לא העלה ארוכה במחכ"ת. ועיי' תשוב' ח"ס יו"ד סי' ר"כ שנראי' דבריו כדברי שער אפרי' וקשה מהאי ראי' דמביא ר"ת מגבעוני'. וכשאני לעצמי עד שלא ראיתי תשוב' הנ"ל אמרתי ליישב בשאומר בכוונת ר"ת דכל דנדר או נשבע מתחלה לבטל מצוה ונדר עד"ר לא אמרי' דניחא להו שישאל כדי לקיי' המצוה דהוא לעצמו גרם לו שנדר כמה דאמרי' היא נתנה אצבע בין שיניה וגם בלי שנדר או נשבע ג"כ יוכל ועובר על המצוה כמו בשבוע' גבעונים בלא שבועה ג"כ עוברי' בלא תחי' אם הם בשב ואל תעשה ולא יהרגום ועכשיו רוצי' לשאול על שבועת' לא אמרי' מסתמא ניחא להו לרבי' ולא איכפ' להו בעבירה זו שעל ידם מכאן ולהבא כיון שהם גרמו לעצמ' מעיקרא ובלאו עכובא דדהו עשו איסור מעיקרא לדחו' ל"ת כל נשמה וכן בדומה וכיוצא, בו אבל באונס שגרש דלא אפשר שיעבור באיסור לא יוכל לשלחה כ"י בביטול ע"י מעשה דחייב מלקו' אלא כשנודר באופן שאין לו התרה והוא עד"ר וא"א האיסור ע"י שהם מעכבי' מלשאול עליו עי"ז הוי בטלו בידי' ואם הם אין מרוצי' לנדרו או מסכימי' שיתיר לו כשירצה ליכא כאן איסור כ"כ דמחייב מלקו' אפי' קוד' שנשאל וכולו על ידם בא לו אמדינן דעתי' דרבי' דוודאי לא ניחא שיהי' איסור נעשה על ידם ולאו גרמא בעלמא נינהו אלא העושי' ועל ידם נעשה איסור דבטלו כה"ג בוודאי א"א חוטא ולא לו כנ"ל נכון מסברא ישרה וברורה. והנה הר"ן בשם הראב"ד דס"ל דווקא בנודר לקיי' המצוה אז עד"ר אין לו התרה דלא ניחא להו בהתרה לבטל המצוה אבל נודר לדבר הרשות לא איכפת להו אם יתיר לו וחזר בו מסוגי' ש"ס דמכות דרצה לומר ועוד אחר' הלא אונס שגרש והא שם ליכא מצוה אדרבא עבירה איכא ועיי' ב"י סי' רכ"ח דמביא שיט' דס"ל כראב"ד ולולי דראב"ד בעצמו חזר בו מסוגי' דמכו' הי' נ"ל דמשם ליכא ראי' נגדו דיש להסביר בנודר לדבר רשות אמרי' כשרוצה לשאול מסתמא מרוצ' לכך כיון דכל הנודר כאלו בנה במה ומקיימו כאלו הקריב קרבן וכשרוצה לשאול עליו ואינו רוצה לקיימו עוד אפשר דלא הוי למפרע כאלו בנה במה כיון דחכם עוקר מעיקרא אפי' תימא דמה שעבר עבר כיון דלשעתו כאלו בנה במה מ"מ כל שמקיימו ואינו נשאל עליו כל שעה ורגע הוא כאלו מקריב עליו קרבן אנן סהדי דניחא להו לרבי' שישאל וינצל מאיסור זה ולא יגרמו הם לו שיהי' תמיד כאלו מקריב עליו קרבן אבל לדבר מצוה נהפוך הוא מצוה שיקיי' נדרו וליצרו דנשבע נשבעתי ואקיימה ונלמוד זה מדמתירי' לדבר מצוה כדי לקיי' המצוה אמרי' דניחא להו שלא יעוכב על ידם מן המצוה כן אמרי' כשנדר ע"ד רשות דניחא להו שישאל על נדרו ולא יהי' כמקריב עליו קרבן אבל בסוגי' דמכות קודם דמסיק דלדבר מצוה מתירי' הוי ס"ל גם בנודר לדבר רשות או לעשו' עבירה אין לו התר' וס"ל דמשו' אלמו' הנדר הוא שאין לו התרה כמו ברבי' לשיטת תוס' והא"ש סוגי' דמכות בה"א ולמסקנא דלדבר מצוה יש לו התרה ה"ה בנדר מעיקרא לעבור עבירה כדהת' וא"ש שיטת הראב"ד ויש משם ראי' דמסוגי' דכאן דאמר ה"מ לדבר רשות אבל למצוה לא אין ראי' לשיט' הראב"ד ע"פ שהסברתי דאם לדבר רשות נדר הוי השאלה כלדבר מצוה שלא יהי' כהקריב קרבן י"ל שאני לדבר מצוה שנתחדש אח"כ כמו בההוא מוקדי דרדקי שלא נדר מתחלה לבטל המצוה כחלוקו של ר"ת שבר"ן הנ"ל אבל בנודר לדבר רשות דנכנס מתחלה לאיסור דכל הנודר ומקיימו ועכשיו נתחרט מנ"ל דמסכימי' כיון שהוא גרע לעצמו כל אלה מעיקרא ונכנס לכך אבל מסוגי' דמכות דמדמה אונס שגרש לההוא מקרי דרדקי מוכח דס"ל ל"ש כל שיש מצוה מסתמא ניחא להו הגם שהי' הנדר מעיק' נגד דבר מצוה הה"נ בנדר לדבר רשות מעיקרא וממקו' שסתר הראב"ד שיטתו משם ראי' ממסקנת הסוגי' ועיי' והבן כל זה ולפמ"ש בסמוך לעיל בישוב שיטת ר"ת מסוגי' דמכות נדחה ראי' זו שהבאתי ממסקנת סוגי' דמכות דשאני התם שע"י נעשה האיסור מעיקרא רוצי' שיוכל להתיר לו כרצונו ועי"ז לא יהי' בטלו והבן:

על דעת רבים אין לו הפרה שיטת רבינו אביגדר שבמהרי"ק דווקא לכתחלה אבל בדיעבד מהני והש"ך סי' רכ"ח הקשה עליו מסוגי' דהכא דמתרץ מתני' דבכורו' שמדירי' ע"ד רבים מה יועיל לנו למ"ד א"צ לפרט הא לא יאמר לחכם שנדר עד"ר ויתיר לו ובדיעבד מהני ועל לכתחלה לא סמכי' כדמוכח בסוגי' וכמ"ש תוס' וקושי' זו נראה ליישב עפ"מ שהבאנו כבר לעיל מ"ש הח"צ דבאמת א"צ כאן נדר אלא לעדיפותא לסיג להוסי' איסור על אסורא דנשי' פסולו' והא דמקשה ודלמא אזיל לגבי חכם היינו דלא מרוויחי' מידי במה שמדירי' אותו לזה לק"מ דמתרץ דמדירי' אותו עד"ר דמיהא לכתחלה אסור לשאול עליו והרווחנו עכ"פ מה שאפשר להוסי' עליו איסור לכתחלה ויש לו ראי' לר"א מקושי' תוס' דלא מתרץ לר"ה דמדירי' אותה עד"ר והא"ש דעל איסור לכתחלה לא סמכי' להגבותה הכתוב' אבל בכהן שנודר עשינו מה שאפשר לנו ועיקר הסמיכא על שמקבל על עצמו לשוב וא"ש:

אלא אי קשי' לי מסוגי' דמכות דמתרץ דר"י שנדר עד"ר ואי בדיעבד מהני עדיין בידו לשאול ע"נ ודוחק ורחוק כיון דלכתחלה אסור ל"מ בידו עד דמלקי' לי' דבטלו בידי' ולומר דר"י ס"ל לפרט וליכא מי שיתיר לו דהל"ל לש"ס דס"ל ג"כ צריך לפרט וי"ל דכל עצמו של רבינו אביגדר דס"ל בדיעבד מהני משו' דלדבר מצוה מתירי' ולא ס"ל כסבר' ר"ת משו' דניחא להו לרבי' אלא משו' דבדיעבד מהני לכן לדבר מצוה אפי' לכתחלה כעין דכ' הר"ן בנדרים דלולי דבדיעבד מהני שלא בפניו לא הי' מתירי' לצדקי' משו' מצוה עיי"ש ועיי' שעה"מ שכ' דלא מוכח דר"ן ס"ל בעד"ר דמהני בדיעבד מדמותר לדבר מדבר מצוה דשאני עד"ר דאמרי' דניחא להו לרבי' וזה פשוט וכ"ז לסבר' ר"ת אבל ר"א שבמהרי"ק לא ס"ל הכי אלא משו' דבדיעבד מהני לכן מתירין לדבר מצוה לכתחלה ולפ"ז לק"מ מסוגי' דמכות בס"ד ס"ל לדבר מצוה לא מהני ס"ל ג"כ דעד"ר בדיעבד ל"מ אבל כד מסיק דלדבר מצוה מהני עכצ"ל דבדיעבד מהני וא"ש:

ובזה י"ל פי' רש"י במכות שכ' שהדירה כגון שמצא בה עון ותוס' הקשה א"כ לא הוי לדבר מצוה שאסור' לו ולמ"ש י"ל דבמסקנא הכי קאמר דלדבר מצוה מהני התרה וע"כ דבדיעבד מהני וליכא ביטול ע"י התרה דרבים אלא דקשה למה ילקה כיון שאסורה לו להחזיר מפני עון שמצא בה עיי' תשוב' שער אפרים בישוב רש"י דמכות:

ואיידי דאיירי אגיד מה דקשה לי בסוגי' דשם דטרח למצוא בטלו ולא בטלו באונס שגרש ולבסו' מסיק דר"י ל"א אונס שגרש דלא משכח' הלא יש אופן כגון שאמרה טמאה אני דלמשנה אחרונה א"נ וכ' הר"ן משו' דשווי' נפשה לא נאסרה דמשועבדת לי' או דיש כח ביד חכמי' ומבואר כשמגרשה אסור להחזיר' משו' דשווי' נפשה בכה"ג ע"י גירושין מבטל בידי' שלא יוכל להחזירה דלולי שגרשה היתה מותר לו וי"ל כיון דאמר' טמאה אני ואינה רוצי' שתהי' לו לאשה ליכא מצוה ועדיין קשה כשהיא מרוצי' שיחזירה וחוזר' ממה שאמרה טמא' אני בלא אמתלא ואנו אין מאמיני' לה ולולי שגרשה הי' יוכל לקיימה דלאו כל כמינה לשווי' נפשה חד"א וצ"ע:

ובישוב רש"י י"ל כגון שמצא בה ערו' דבר שנאסרה עליו גם נדר שאין מצוה לקיימה. ומ"מ משכחת שבטל בידי' דלאחר גירושין אפשר לו להחזירה והי' יוכל לגרשה ע"י שליח ולבטלו שלא בפניו דעקרו קדושין למפרע ומותר' לו למפרע הגם דקיי"ל כרבי דבטלו מבוטל מבואר מתוס' ר"פ השולח למ"ד בפני ג' בפני ב' ל"מ גם לרבי וכן למ"ד בפני ב' בפני א' אינו מבוטל ומפני שנדר לא יוכל להחזירה והנדר חל כיון שאסורה עליו כל כמה דלא גרשה על ידי שליח ומבטלו שלא בפניו וכשמגרשה אח"כ ע"ד זה ויוכל להחזיר' ומחמת נדרו א"י להחזיר לכן לוקה וא"ש גם למסקנא כיון דאם יתיר נדרו יוכל להחזירה איכא מצוה ועי':

אלא דקשה יאמר דבטלו שמצא בה ערות דבר וגרשה שלח ע"י שליח ולקה דהי' יוכל לגרש ע"י שליח ועכשיו שלא עשה כן בטלו בידי' שעכשיו אסור להחזיר' וקשה לר"י למסקנא למה לא קחשיב גם אונס שגרש וי"ל באפשר כיון שלא ניחא לחכמי' שיבטל שלא בפניו לא מחשב שמבטל בידי' שהי' לו לגרש ע"י שליח ולבטלו מה תאמר כיון דעי"ז יהי' יוכל להחזיר' ניחא להו לחכמי' שיגרש ע"י שליח ויבטלו שלא בפניו הדר בטלו מבוטל דכל עיקרו דאמר דאינו בטל שעשה שלא כהוגן ואם ניחא להו הרי עשה כהוגן ומהני בטולו ויש להאריך וצ"ע:

נחזור לשיטת רבינו אביגדור דמהכא ומהתם לק"מ. ועוד כ"ל ליישב בשאמר הא דס"ל לר"א דבדיע' מהני דווקא בנודר עד"ר לחוד אבל בנודר ברבים ועד"ר אפי' דיעבד ל"מ דבודאי מ"ד ברבי' אין לו התרה אפי' דיעבד ל"מ דמקרא נפקא לן ומדמשני לר"נ דמדרי' אותה ברבי' ש"מ דאפי' דיעבד ל"מ ואנן דקיי"ל כמ"ד ברבי' יש לו התרה דלא ס"ל דאלי' ברבי' כ"כ עד דל"מ לי' התרה אבל כשמדיר' ברבי' ע"ד רבי' י"ל אלימא טפי דאפי' דיעבד ל"מ ויש להסביר דעד"ר ליכא אלמו' כמ"ש ראשוני' רק ברבי' הוא משו' אלמו' למ"ד דל"מ התרה וי"ל דמאן דס"ל ברבי' יש לו התרה כיון דחכם עוקר מעיקרו ובועו' הי' מעיקרא ובכל שעה יש בידו למיזל לחכם ויתיר לו ליכא אלמו' מעיקרא אבל נדר ברבי' עד"ר דעד"ר לחוד אין לו להשאיל לחכם להתיר לכתחלה ואין לו התרה בהיתר רק כש עבור על דברי חז"ל שאסרו לכתחלה שוב אלימא ונתעלה נדר שנדר ברבי' וכ"ע מודי' דל"מ אפי' דיעבד משו' ברבי'. והא"ש דמתרץ ש"ס דמדרי' לי' עד"ר וקאי על מה שתי' תחלה דמדרי' לי' ברבי' ומוסיף לבסו' דמדרי' לי' עד"ר וגם ברבי' ואפי' דיעבד ל"מ ומייתי מדאמימר דאמר אפי' למ"ד ברבי' יש לו התרה ע"ד רבי' אין לו היינו בשניה' יחד ברבי' וע"ד רבי' אין לו וממילא נשמע ג"כ דעד"ר לחוד לכתחלה אין לו להתיר דאל"ה דמה אלמ' של שניה' יחד ומסיק דלמצוה יש לו התרה כדר"ח דהדירו עד"ר והחזירו למצוה וכיון דלמ"ד עד"ר יש לו התרה לכתחלה ממילא גם ברבי' וע"ד רבים דהא לרבנן דר"י ברבי' יש לו התרה אפי'