כתב סופר גיטין חלק א קכח

לאשתו כתובתה והוא חפץ ורוצה בכך משו"ה חיישי' לקנוני' וכיון דאפשר בנדר אין נותני' עד שידור וליכא חרטה דמעיקרא וצ"ל ג"כ כאן דלא משו' הדבר עצמה נדר דהא רוצה וחפץ באשתו ולא נדר הנאה ממנה רק משו' גביית כתובה ואין הנדר רק כקנס משו' דבר אחר ל"צ חרטה דמעיקרא כנ"ל לפ"ז מה שהקשיתי נדיר אותו בנזיר' שמשון היינו שיהי' אסור ביין כשיחזירנה י"ל עפמ"ש כבר לעיל ע"פ טע' א' שכתב מהרי"ט דחכם שצריך שיעקור הנדר מעיקרא ל"מ בנזיר' שמשון משא"כ הפרה דמיגז גייז וכתבנו בנדר כזה דחכם ג"כ מיגז גייז מהני גם התר' חכם לפ"ז לק"מ לר"י בנזיר' שמשון גם בנזיר' שמשון מהני התרה בנדר כזה:

ויש ליישב בזה קושי' פ"י על תוס' דלמסקנא דר"י ס"ל אינו צריך משו' דאפשר לשאול על ההקדש אבל מועיל היינו שאפשר שמועיל שמדירי' אשתו בנזיר' שמשון דל"מ התרה ואין לומר דמהני משו' דלא עוקר הנדר מעיקרא דליכא חרטה דמעיקרא דאי לא נדר לא היתה מקבלת כתובתה דהא אפשר לקבל כתובה כששואל על הקדשו ולא הי' צריך לנדר זה וכיון שחכם עוקר הנדר מעיקרא שוב ל"מ התרתו בנזיר' שמשון ובס"ד ס"ל לר"י דאין שאלה בהקדש ולכן אמר א"צ אינו מועיל ולמסקנא דא"צ אבל מועיל משו' דס"ל דיש שאלה להקדש ור"א דס"ל אין שאלה וחכם אינו עוקר מעיקרא וא"א בנזיר' שמשון ר"א ס"ל נדר עד"ר ל"ל התרה ול"ק במאי ס"ל לר"ה דר"י י"ל ס"ל יש לו התר' ומדירי' בנזירו' שמשון ועיי'. שבתי וראיתי כי דברי אלו לא מעלי' ארוכה דעדיין קשה מרשב"ג בערב דשם ליכא חרטה דמעיקרא דלא שייך מ"ש במקדיש נכסי' כמובן וע"כ דס"ל עד"ר אין לו התרה וקשי' לר"ה ועוד גם לר"י בהקדש לא א"ש נהי דיש לי חרטה דמעיקרא ויוכל לעקור מ"מ כיון דאפשר להתיר נדר כזה גם בלא חרטה דמעיקרא ניחוש שילך לחכם ולא יתחרט מעיקרא ויתיר לו מכאן ולהבא כדינא ויתיר לו נזיר' שמשון מכאן ולהבא ולא הועלנו כלום גם לר' יהושע ועיי'. ועוד לפי טע' שני של מהרי"ט דתלי' הכל בחרטה בלא"ה לא א"ש כמובן ועוד הלא המהרי"ק ל"ל הך דרשב"א במיוחסות דליכא כה"ג חרטה דמעיקרא:

ולכן נ"ל בישוב קושיתי דידיר אותה בנזיר' שמשון י"ל דהך מלתא אם יוכל לדור בנזירו' שמשון הלא תנאי היא ופליגו בו ר"י ור"ל בנזיר כ"ט ע"ב ולפי אוקימתא דר"א ור"י פליגו אם יש לו התרה או לא צ"ל דר"י ס"ל דא"א להנזר בנזירו' שמשון והי' יוכל לומר דבהא פליגו דר"א ס"ל דאפשר להזיר בנ"ש אלא דבלא"ה מפרש שפיר דפליגו בפלוגתא דברבי' או עד"ר וגם לשון ר"א דסת' מדירי' אותו לא משמע הכי ואמר טפי דבכל דבר או ממנה מדירי' אותו עד"ר ולר"י ל"ק נדירנו בנזיר' שמשון י"ל דס"ל דא"א לנדור בנז"ש והא"ש למסקנא דר"י אמר א"צ אבל מועיל ל"ק על ר"ה די"ל דמועיל דמדירי' לי' בנז"ש וס"ל כמ"ד וכהלכתא דאפשר להזיר בנזיר' שמשון וכן ס"ל לרשב"ג והלכתא הוא וא"ש:

עוד י"ל דיש להקשו' לאוקימתא דר"י ס"ל דא"צ משו' דאינו מועיל הא אפשר שנדיר אותו על ככר זה ויאכל מיד בזה לא שייך דלאיסור שעה לא חייש דכבר כתבתי כל שא"א בנדר נותני' לה בלא"ה ואיך אמר ר"י א"צ כלל נדירהו עכ"פ בככר זה מה תאמר דיתיר לו נדרו קודם שיחזירינה הא לא חל הנדר עד שיחזיר' וא"א להתיר מקודם ועיי' וצ"ע. וצ"ל להך אוקימתא אליבא דר"ה דס"ל לר"ה אכלה כולה נשאלי' עליה' והא"ש למסקנא לק"מ על ר"ה י"ל דס"ל אכלה כולה אין נשאלי' עליה' ואפשר לר"י ורשב"ג להדיר' בככר זה וא"ש:

וי"ל היינו טעמא דאמימר דחידש לן אפי' מ"ד ברבי' יש לו התרה ע"ד רבי' אין לו מנ"ל הך מלתא ולמ"ש י"ל אמימר לשיטתו דס"ל אכלה כולה נשאלי' עלי' ולמ"ש תוס' עירוכין דא"צ לפרט הסבה וקשה לי' מתני' דעירוכין דר"א ור"י ורשב"ג ס"ל דברבי' איכא התרה וא"א שתהי' הלכתא כמ"ד ברבי' אין לו התרה רק כשנאמר דעד"ר כ"ע מודים ולפמ"ש תוס' דר"ה ל"ל דאמימר וצ"ל דבסברא פליגו ולפמ"ש נתבאר הפלוגתא דר"ה ס"ל אכלה כולה אין נשאלי' ואמימר לשיטתו הוכיח שפיר ויש להאריך עוד בזה עד"פ ועיי':

לא דנדרה מעיקרא צריך להבין מה רבותא דגובה כתובה מאחר שכבר נדרה ואי"ל דקמ"ל דאין הבעל מיפר בקודמי' זה נשמע גם כשגבתה קוד' שנשא' ועיי' מהרמשי"ף שהרגיש בזה ונדחק. ונ"ל דהי' מקו' לומר דכל שנשא' תו ליכא משו' חינא לא תגבה כתובתה אח"כ קמ"ל דסמכי' להגבותה גם אחר שנשא' הגם דליכא משו' חינא ונ"ל עוד דבאמת משמעו' הבריי' דקתני נשא' גובה כתוב' אם נדרה ולא קתני כסדר אם נדרה גובה כתוב' כמו דקתני בבריי' אחרת נראה דבריי' זו ס"ל דוקא אם נדרה קוד' נשואי' דאתי' כמ"ד נדר ברבי' יש לו התרה וי"ל היינו תנאי דקאמר לר"ה ה' ברייתו' דמייתי פליגי בהכי ועיי':

דנדרה מעיקרא כ' רש"י דאין מיפר בקודמי' דכתיב ואם בית אשה נדרה ולעיל כדמשני לר"ה אין הבעל מיפר בקודמי' לא מפרש רש"י כלום מאין יצא כנו דבר זה. ועיי' מהרמשי"ף שכ' ליישב ע"ד פלפול דלעיל יש לפרש אין הבעל מיפר היינו דר"ה כר"א כמ"ש תוס' וקוד' שניס' מדירי' לה ע"י ככר אבל אחר שניס' א"א דיפר לה קוד' שתדור והיינו דמשני אין מיפר בקודמי' מה שעברה כבר. ודבריו דחוקי' ורחוקי' שא"א לסבול ולהעמיס דאי ך ס"ד דמקשן דיפר אחר שניס' על מה שכב עברה דאפי' נדרה אחר שניס' א"א לו להפר אחר שעברה דמיגז גייז גם לומר דר"ה כר"א רחוק גם מ"ש אבל כד משני בבריי' לא דנדרה מעיקרא א"א לומר דהדירו' ע"י ככר וא"א להפר דתו ליכא רבותא דגוב' כתובתה אח"כ אין לו מובן רק ע"פ דוחק גדול. ואשר אני אחזה ליישב ע"ד מרווח ונקיונא בדרכו מקצת דמקצת דהי' מקו' לפרש אין הבעל מיפר בקודמי' מה שכבר אכלה אבל לא מטעמי':

הנה מקו' אתי ליישב קושי' תוס' נדירנה ע"י ככר ותאכלנה מיד י"ל אפשר ר"ה ס"ל בעל נמי מעקר קעקר דהא איבעי' הוא בנזיר ע"ב ותחלה מביא בריי' דמוכח דבעל מעקר עקר ולבסו' מביא בריי' דמיגז גייז וקיי"ל מיגז גייז וכבר הרגיש תוס' שם תחלה הוכיח דמעקר עקר ולבסו' מפשט פשטי' לי' מבריי' אחרת דגייז ותי' תוס' אין לו מובן לקט שכלי עיי"ש. הכלל כי נראה מסוגי' דלא ברירא ולא אפשט היטיב נראה דיש פלוגתא בזה בברייתו'. וי"ל בטח ר"ה ס"ל מעקר קעקר וס"ל כמי אכלה כולה נשאלי' עליה' והא"ש דמקשה דלמא אזלא לגבי חכם דלא סגי בשנדירה ע"י ככר דהא ע"כ ס"ל דאכלה כולה נשאלי' דאל"ה הגם דס"ל בעל מעקר קעקר תאכלנה כולה בפניו וע"כ דס"ל נשאלי' עליה' וס"ל אפי' בזה"ז דליכא קרבן ומלקו' מ"מ נשאלי' ומקשה שפיר דלמא אזלה לגבי חכם. והא"ש ג"כ דבל"ה ל"ק די"ל ע"י ככר וס"ל דאכלה כולה אין נשאלי' ואפי' לאמימר דס"ל נשאלי' דוקא בזמן דאיכא קרבן ומלקו' ובזה"ז מנ"ל אבל מדר"ה מוכח דס"ל אפי' בזה"ז נשאלי' מקשה שפיר כן י"ל:

אלא דקשה מדמקשה על ר"נ י"ל ר"נ ס"ל בעל מיגז גייז ואפשר ע"י ככר וגם מדמקשה מבריי' דניסת גובה כתובתה י"ל בריי' זו אתי' כהך בריי' דבעל מיגז גייז ומדירי' לה ע"י ככר כהנ"ל וע"כ צ"ל מדלא ניחא לש"ס לומר הכי דס"ל לסברא פשוטה דעל איסור שעה לא סמכי' דלא כמ"ש תוס' דהוכיח כן מר"ה עצמו דס"ל דל"ס על איסור שעה לפמ"ש לא מוכח מידי אלא ש"ס מסברא פשוטה הכי ס"ל עד דמקשה על ר"ה מבריי' ועל ר"נ:

ואחר הוצעה זו אמר אני דיש לפרש הא דמקשה לר"ה כי לא ניס' נמי ומתרץ אין הבעל מיפר בקודמין לא דא"א לבעל להפר מה שנדרה קוד' שנשא' לו אלא דס"ל הא דלא סגי לר"ה שנדירנה על ככר זה משו' דס"ל בעל מעקר עקר ומקשה כי לא ניסת נמי דס"ל ה"ה כי נדרה קודם נשואי' יוכל להפר ומעקר עקר כמו כשנדרה אחר נשואי' וע"ז מתרץ אין הבעל מיפר בקודמי' היינו נהי שיש בכח להפר נדרי' שנדרה קוד' נשואי' היינו מכאן ולהבא משעה שנשא' ועוקר הנדר כ"ז שהיתה תחתיו אבל לא יוכל לעקור הנדר מזמן שלא היתה נשוא' לו ולכן אפשר להדירה ע"י ככר זה ותאכלנה קוד' שנשא' שוב לא תהני עקיר' הבעל כשנשא' אח"כ רק מנשואי' ואילך כן יש לפרש ולכן שתק רש"י ולא פי' כלום אבל כד מקשה מבריי' ומתרץ לא בשנדרה מעיקרא א"א לומר דמהני ע"י ככר דשוב אינו יוכל לעקור הנדר עד זמן נשואי' כמ"ש והיינו דמשו"ה ניסת לא משו' שס"ל בעל מעקר עקר ול"מ בשנדיר' בככר זה דאם ס"ל לש"ס כן לא מקשה מידי מבריי' זו מעיקר' וגם מבריי' שלאחרי' דאתי' כהך בריי' דס"ל דבעל מיגז גייז ולכן גם אחר נשואי' אפשר להדירה וע"כ דס"ל לש"ס בפשיטו' דעל איסור שעה ל"ס וגם אם מיגז גייז א"א להדירה והא דניס' מדירי' משו' דאין הבעל מיפר בקודמי' אפי' מזמן נשואי' ואילך דנפקא מקרא דאם בית אשה נדרה ולכן הוצרך רש"י לפרש כד מתרץ הבריי' לא דנדרה מעיקרא משו' דכתיב אם ב"א נדרה דכל שנדרה קוד' אין לו הפרה כלל אבל לעיל כדמתרץ לר"ה אין הבעל מיפר בקודמי' הי' אפשר לפרש שאינו מיפר עד זמן נשואי' וא"ש:

ועדיין יש מן הקושי' כיון דמוכח לאמת מה דמשני לר"ה אין הבעל מיפר בקודמי' היינו שא"א לו להפר כלל והאמת כן הוא ולית מאן דפליג בהך דינא הו"ל לרש"י לפרש מיד בתחלה האמת ולא לשתוק ונ"ל דרש"י הוכיח מסגנון הסוגי' דהי' אפשר לפרש פי' אחר במה דמתרץ לר"ה אין הבעל מיפר כמו שכתבנו דיש לחלק בין קוד' נשואי' מנשואי' ואילך דיש כאן דקדוק עצום שלא מצאתי מי שהרגיש בו תחלה מביא ר"כ ומקשה עליו ואח"כ חוזר להקשו' על ר"ה תחלה הי' לי' להקשו' ולפרק כל מה דיש להקשו' על ר"ה ואח"כ להביא ר"נ ולהקשו' עליו והוא דקדוק חמור דבעי ישוב וע"פ דברינו מצאנו מקו' ישוב לפמ"ש דקושי' ש"ס מבריי' דלא רצה לומר דתלי' דר"ה אי בעל מיגז גייז אז יש לסמוך שמדירי' אותה על ככר דס"ל דעל איסור שעה ל"ס וי"ל דלולי דמקשה על ר"כ הי' מקו' לומר דגם לאיסור שעה חוששי' וא"ש הברייתו' ול"ק על ר"ה די"ל דס"ל לאיסור שעה חששו ג"כ והיינו טעמא ניס' אדירי משו' דאינו מיפר ועוקר רק מנשואין ואילך וסמכו על איסור שעה אבל אחר שהקשה על ר"נ ואי ס"ל דלאיסור שע' נמי חששו אלא דר"ה ס"ל נשא' לא משו' דבעל מעקר עקר לק"מ על ר"נ דס"ל מיגז גייז ע"כ דמקשן ותרצן ס"ל בפשיטו' דלאיסור שעה לא סמכו ע"ז הקשה מיתיבי איך אפשר דעל איסור שעה ל"ס דהא קשי' על ר"ה מבריי' מאי לאו נדרה השתא ועכצ"ל דבריי' ס"ל מיגז גייז ומדירי' אותה על ככר זה ומוכח דלאיסור שעה נמי חוששת ואיך תיקשי על ר"כ בפשיטו' משו' דלאיסור