כתב סופר גיטין חלק א קכז

זה אינו משום שממאן ונודר ע"ד זה עצמו אלא הוא כקנס שקונס עצמו שאם יעשה דבר זה יהי' דבר זה אסור עליו נדר זה קיל ול"ב חרטה דמעיקרא. וכבר כתב בשעה"מ התרה בנדר כזה אינו רק כמיגז גייז דבעל ע"י חרטה דהשתא וי"ל כ"ע מודי' כה"ג דאין לו התר' חכם כיון שכבר חל עד עתה שוב אין לו התרה ע"י חכם ולא הפרה ע"י הבעל אלא ר"ה דאמר ניסת לא ע"כ ל"ל לחלק כהנ"ל דהא בעל מיגז גייז וה"ה דמהני התר' חכם ברבי' למ"ד ברבי' יש לו התרה והא דמקשה לר"נ ודאי מיפר לה בעל ומתרץ דמדרינן לה ברבי' י"ל אפי' אי ברבי' יש לו התרה הפרה ל"ל משו' דמיגז גייז וה"ה דל"ק דאזלא לחכם כו' דכאן התר' חכם כמו הפרת הבעל דגייז מכאן ולהבא ולכן בלא ר"ה לא הי' קשה מידי ולכן מקשה על ר"ה דוקא דאמר ניס' לא וס"ל אפי' בעל דגייז נדר ברבי' יש לו התרה מקשה שפיר וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם הגם דאינו מתיר כאן רק מכאן ולהלא' הא גם בבעל ס"ל דמפר ומ"ש חכם מבעל וא"ש:

ומיושב בזה קושו' תוס' דלא הקשה ממתני' כאן כמו ממתני' דבכורו' ולמ"ש א"ש דממתני' כאן ל"ק הניחא למ"ד ברבי' אין לו התרה דגם למ"ד יש לו י"ל כאן דחכם מיגז גייז לכ"ע ל"ל התרה ולר"ה דס"ל אפי' בעל מיפר נדר ברבי' לדידי' בלא"ה ל"ק דהא ס"ל צריך לפרט ור"נ ודעמי' דס"ל א"צ לפרט י"ל דמחלק בין נדרי' דעלמא לנדרי אשה כמ"ש. אבל ממתני' דבכורו' מקשה שפיר דנ"ל פשוט דשם לא דמי לנדר דאשה דנתקשה בו רשב"א במיוחסו' הרי ליכא חרטה דמעיקרא דלולי שנדרה לא קבלה כתובתה והעלה מכח ראי' זו ועוד ראיו' אחרות דנדרי' כאלו לא בעי' חרטה כיון שאין נודר מחמת דבר עצמו רק מחמת דבר אחר כמו בשביל כתובתה וכן נדר דצדקי' ודמרע"ה שלא הי' הנדר משו' הדבר עצמו ולכן סגי בלי חרטה דמעיקרא אבל בכהן הנושא נשי' בעבירה בשעה שמקבל עליו דברי חבירו' בלב שלם חוזר בתשובה רק דחיישי' שמא יחזור בו משו' דיצרו תקפה עליו וחיישי' שילך לחכם ויתיר לו ע"י חרטה דמעיקר' בזה ל"ק דאי לא נדר לא הי' מניחי' לו לעבוד עבודה מי הגיד לנו דמתחלה נדר כדי לעבוד בלא"ה מחויב הי' לשוב בתשובה ולפרוש מנשי' פסולות והנדר לא כדי שיניחוהו לעבוד ואיכא חרטה דמעיקרא אלו ידע שיצרו תקפו לא הי' נודר ליצרו ובאמ' לא מביא רשב"א ראי' מהא דנודר ועובד ושפיר מקשה הניחא למ"ד כו' דחכם עוקר הנדר מעיקרא ולמ"ד ברבי' יש לו התרה גם הנדר דכהן ברבי' יש לו התרה משא"כ ממתני' כאן לק"מ מידי וא"ש נכון ועיי':

וע"ד פלפול כ"ל דבלא"ה לא הי' קשה כ"כ על מתני' די"ל דאין מדירי' אותה רק אחר שנשא' ובעל יקיי' בב"ד כמ"ש תוס' בקושי' ומשו' דישאל על ההקם י"ל משמרי' אותו עד אחר יום שמעו כמ"ש לעיל ולחד דיע' והיא דעת המרדכי משקיי' הבעל שוב ל"מ שאלה דידה לחכם ומובא בש"ע סי' רכ"ח א"כ בכל זה שוב אין לחוש למידי הגם שרחוק לפרש מתני' כן מ"מ מקשה ביותר לר"ה דאמר ניס' אין מדירי' אותה וע"כ דאפשר בהדר' בלחש וחיישי' לרחוק כזה ומתני' ע"כ כשלא נשא' מקשה וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם כן י"ל עד"פ לא רחוק וק"ל:

עוד נ"ל עד"פ הא דבלא ר"ה לא הי' קשה ודלמא אזלא לגבי חכם. עפמ"ש הרא"ש דלא מהני שיאמר קיי' ליכי דלמא ישאל על ההקם וכ' בקרבן נתנאל דצ"ל דרא"ש אזיל בשיט' תוס' עירוכין דא"צ לפרט הסבה דאי צריך לפרט קשה לר"ה דס"ל צריך לפרט כשיאמר ויפרט שקיי' נדר אשתו והסבה לא יתיר לו החכם. והנה מצד הסברא א"ד צריך לפרט משו' מלתא דאסורא גם הסבה ראוי' שצריך לפרט אלא דלשון צריך לפרט הנדר משמע דוקא הנדר עצמו אבל הסבה לא וטעמא בעי וצ"ל לסבת הנדר כ"כ לא חששו משו' מלתא דאסורא ולקמן נכתוב מלתא בטעמא לשבח. ואומר מעתה דידע לתרוצי לקושי' ודלמא אזלא לגבי חכם צריך לפרט אלא דס"ל דזיל בתר טעמא משום מלתא דאסור' גם הסבה צריך לפרט ואי ס"ל לר"ה צריך לפרט משו מלתא דאסורא גם הסיבה יצטרך לפרט וקשה יקיי' הבעל ואי שישאל על הקמתו הא צריך לפרט הסיבה ולא יתיר לו מזה שפט המקשן דס"ל לר"ה דלא חיישי' משו' מלתא דאסורא וא"צ לפרט כלל דמסברא מ"ש הנדר עצמו מסיב' הנדר ולכן מקשה לר"ה ומתרץ ס"ל צריך לפרט הנדר כלומר דוקא הנדר צריך לפרט ולא, הסבה כדס"ל לרב ששת ודייק צריך לפרט הנדר ולא הסיב' א"ש דחייש לגבי בעל שישאל על הקמתו דא"צ לפרט רק הנדר עצמו. ול"ק דחיישי' לגבי חכם וא"ש עד"פ קצת:

והנה בתשוב' מהרי"ט ח"א סי' ב' פשיט ספיקו' השואל שם אם הבעל יוכל להפר נזיר' שמשון מהא דאמר ר"ה אבל ניס' לא והא אפשר שמדירי' אותה בנזיר' שמשון ש"מ דאית לי' הפרה. וצל"ע לכאורה מדמקשה ותיזל לגבי חכם כו' הא חכם לית דפליג על סוגי' ש"ס סוף מכות דאינו יוכל להתיר נזיר' שמשון. והי' כ"ל ע"פ טעם א' שכ' מהרי"ט לחלק בין התרת החכם דצריך לעקור הנדר מעיקרא כמו שהי' מתחלה שעת הכושר וזה ל"ש בנזיר' שמשון שהי' נזיר מבטן ע"י מלאך ולא ע"פ אביו ואמי משא"כ בעל דמיגז גייז מכאן ולהבא י"ל גם בנזירו' שמשון והנה כבר כתבנו לעיל לפי' רשב"א במיוחסות גם החכם מיגז גייז ולא צריך לעקור הנדר כאלו לא הי' מעיקרא א"ש דמקשה ותיזל לגבי חכם וא"ש. אלא דקשה מדמקשה לקמן ממתני' דבכורו' דכבר כתבנו דשם צריך חרטה דמעיקרא גם הלא מהרי"ט חולק על רשב"א במיוחסות דכאן ג"כ שייך חרטה דמעיקרא ועוד לטע' השני שכ' מהרי"ט משו' דבחכם צריך חרטה וזה ל"ש בסיר' שמשון שהי' ע"י מלאך משא"כ הפרת הבעל ל"צ חרטה עיי' בו ולזה בוודאי קשה מדמקשה דלמא אזלה כו' ונ"ל דלק"מ דהנה המל"מ פ"ב מנזירו' הלכה י"ז בסופו תמה על ראי' מהרי"ט דהא במתני' קתני נודר' ליתומי' בכל מה שירצו ושמא היתומי' רוצ' להדירה בפירו' אחרו' ולא ביין ושכר והניחו בצ"ע ולדידי לק"מ דבאמת לא מביא מהרי"ט ראי' ממתני' אלא מדאמר ר"ה אבל ניס' לא דליכא אופן שמדירי' אותה ואי נזירו' שמשון אין לו הפרה הלא אפשר להדיר' בנזירת שמשון כשיודעי' שמצטערת טובא במניע' שתי' יין ואיך אמר ר"ה בהחלט אין מדירי' אותה ומקושי' ש"ס לר"נ ל"ק דלמדירי' אותה בנזירו' שמשון דהא קאמר אפי' ניס' משמע דכל אשה מדירי' מקשה שפיר וודאי מיפר לה בעל ואשה דלא אכפת לה במניע' שתי' יין איך מדירי' אבל על ר"ה קשה איפכא דאמר בהחלט דאין מדירי' שום אשה והא יש ויש כשקשה לה לפרוש מן היין וע"כ דיש הפרה לנזיר' שמשון והוא פשוט בכוונת מהרי"ט עד שאני תמה על מל"מ דהניחו למהרי"ט בצ"ע. והא"ש דמקשה ש"ס ודלמא אזלא לגבי חכם דקשה על מתני' דקתני בכ"מ שירצו היתומי' ואשה דלא איכפ' לה כ"כ בפרישה מן היין איך מדירי' ובכ"מ שירצו קתני וא"ש ויש להקשו' מדמקשה ממתני' דבכורו' י"ל שמזירי' אותו בנזיר' שמשון גם אם לא קפיד כ"כ על מניע' היין מ"מ פעלנו קצת מיהת כל האפשר ולא יצא' לבטלה ויבואר לקמן במקומו ישוב לזה אי"ה:

ויש להקשי' דחוזר וניעור הקושי' שכתבנו לעיל בתחלת הקונטרס א' ע"א דלמא ר"ה ס"ל דקוד' שנשא' דאיכא משו' חינא סומכי' על איסור שעה ומדירי' אותה ע"י ככר זה משא"כ לאחר שנשא' דליכא משו' חינא ול"ק דלמא אזלה לגבי חכם קוד' שנשא' דאיכא משו' חינא סומכי' על איסור שעה וכתבנו שם מדאמר ר"ה כיסי לא הו"ל לומר אבל נתארס לא דליכא חינא ויש לחוש שתלך לחכם וע"כ דאזלא לגבי חכם בלא"ה ל"ח משו' דצריך לפרט אלו דברינו שם בקוצר ולמ"ש דקושי' הש"ס ותיזל לגבי חכם קאי על משנתינו דקתני בכל מה שירצו שא"א לומר שמדרי' אותה בנזירו' שמשון ויש להקשות לפ"ז דמדירי' אותה בכל מה שירצו ככר או דבר אחר ומאכילי' אותה לאלתר ומשו' חינא סמכי' על איסור שעה משא"כ אחר שניסת והא דל"א ר"ה אבל נתארסה לא הגם דמשו' הפרה ליכא אבל משו' שתיזל לגבי חכם איכא הלא ר"ה אמר ניס' לא ליכא אופן שמדירי' אותה ובנתארסה משו' התרת חכם יש ויש שמדירי' אותה כשידוע שקשה עלה מאוד שלא לשתו' יין ואפשר להדירה בסירו' שמשין שאין לה התרה לכן אמר במוחלט אבל ניס' לא משו' הפרה ולא משו' התרה והפר' איכא אפי' בנזיר' שמשון וצ"ע:

ויש ליישב קצת ע"פ המבואר בח"מ רסי' ק"ב היכא שנשא' הבעל ע"ד שתגבה כתובתה גם אחר שנשא' איכא משו' חינא שלא יגרשה כי אדעתא דהכי נשא' לפ"ז איך אפשר דאמר ר"ה בהחלט ניסת לא כיון דליכא חינא הא איכא אופן שנשא' אדעתא דתדור ויהי' לה כתובה ועיי':

קסבר צריך לפרט הנדר מה שהקשה תוס' א"כ ר"ה כתנאי עיי' פ"י ביאור נכון בתוס' כאן ובעירוכין ונקיטנא בקצרה העולה מדבריו דתוס' בעירוכין קאי ע"כ לפי תי' שבתוס' כאן דר"ה ס"ל כאמימר דאלת"ה קשי' לפי מסקנת סוגי' דעירוכין דבין ר"י בין ר"א ע"כ ס"ל דעד"ר אין לו התרה ור"ה כמאן ואני הוספתי הא רשב"ג נמי ע"כ ס"ל עד"ר ליכא התרה מהא דערב דמייתי במתני' והא כל ששנה רשב"ג במתני' הלכה כמותו וקשי' לר"ה ודוחק דלית לי' האי כללא דכל ששנה רשב"ג והנה לומר דתוס' בעירוכין קאי לתי' קמא כאן דוחק דכל כי האי לא הוי לתוס' בעירוכין למסתם ועוד הרי תוס' הכא נקיט לעיקר כתי' בתרא דהא כ' לקמן דהניחא לר"נ נמי קאי והיינו כתי' בתרא דליכא חילוק לענין עד"ר בין בעלה לחכם ונלפע"ד דא"ש תוס' דעירוכין אפי' לתי' בתרא:

הנה צל"ע בש"ס עירוכין להך אוקימתא דפליגו ר"א ור"י אי ברבי' או עד"ר יש לו התרה הא מוכח מתוכה של הסוגי' דכל דא"א בתקנתא דנדר נותני' לה הכתובה ולא מעכבי' על ידה משו' חשש קנוני' דהא אמר ר"י אינו צריך וכאוקימתא זו היינו אינו צריך כיון שאינו מועיל דיש לו התרה ומה לנו בנדר אינו מעלה אלא דש"ס דחי דהול"ל לשנא קלילא יותר אינו מועיל אבל בוודאי לא ס"ד דאמר אינו צריך שאינו מועיל ומפסיד כתובתה א"כ צריך וצריך אלא דל"ל תקנתא וע"כ גם לר"י אינה מפסד' רק דאינו צריך כיון שאינו מועיל א"כ קשה נדיר אותו בנזיר' שמשון אם יחזירנה דל"מ התרה ואי דלא איכפ' לי' כ"כ מניע' שתי' יין מ"מ עדיף משאינו נודר כלל ואיך אמר ר"י אינו צריך כלל מפני שאינו מועיל וטורח זה למה הרי עכ"פ מועיל קצת וכל טצדקי שאפשר לעשו' יעשה וצל"ע:

ובתחלת הרעיון הי' נ"ל ליישב עד"פ עפמ"ש במיוחסות דנדר האשה כאן ל"ש חרטה דמעיקר' דאם לא הי' נודר' לא הי' נותני' לה כתובתה אלא שא"צ חרטה דמעיקר' כיון שלא מחמת דבר זה עצמו כן צ"ל בעירוכין דליכא חרטה דמעיקר' דאם לא נדר לא הי' נותני'