כתב סופר גיטין חלק א קכו

בכתב עוד י"ל דמצריכי' אותה שתאמר עוד דברים סמוך מיד לנדרה עד שיצא' מתוך כד"ד של הנדר ושוב ל"מ ביטול הנדר אלא להלכתא לא מצריכי' אותה לדברי' אחרים רק הנדר:

וכעת נ"ל עוד ישוב לקושי' זו עפמ"ש הראשוני' בישוב הקושי' הא המודר הנאה אין מתירי' רק בפניו דהכא ליכא טובה ליתומי' עוד דע"י נדרה לא תחזיר הכתובה עכשיו כיון דכבר חל מפני שנהני' מכתובתה גם כשתחזיר הכתובה בנדרה עומדת עיי"ש ונ"ל כמו שא"א להתיר כדר שהוא לטוב' חבירו שלא בפניו כן לא מהני כשנודר לטוב' חבירו ביטול הנדר תוך כ"ד בלי ידיע' ושמיע' מי שנדר לטובתו דמ"ש וזה פשוט בעיני לפ"ז לק"מ שמא מיד כשתדור תבטל בפה בלחש תוך כד"ד הלא אז בשע' הנדר לא קבלה כתוב' עד אחר שנדר ומה שצררי אתפסה ומורה התירא במקצת עבור דטרחא קמי יתמי עדיין אין הנדר חל עד דגבתה שנית סך כ כתובתה בלי ניכוי כלל כן הוא הפשוט וכ"כ בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל ואם תבטל הנדר בלחש תוך כד"ד מפסדי ליתומי' דאם לא תבטל תוך כד"ד לא תדור ולא תקבל ולא ניחא להו ליתומי' שתבטל נדרה תוך כד"ד לטובתם ול"מ הביטול תוך כד"ד כנ"ל נכון ועיי':

ויש לעיי' לפמ"ש הדרא קושי' תוס' דמשו' שיפר בלחש הא ל"מ שלא בפני' כיון דעדיין לא גבתה כתובה והפרתו עכשיו לרעתן של יתומי' דלולי דיפר לה בלחש לא היתה נודר' אלא דתוס' הא לא ס"ל כסברת ראב"ד שבר"ן נדרי' ודרשב"א כאן ולראב"ד ג"כ א"ש תי' תוס' דס"ל דמהפרה ל"ק דהוא שלא בפני' דחי' ר"ן ורמב"ן לא הקשה מהפרה דס"ל כיון דאדעתי' מדרת יוכל להפר גם כשנדרה לטוב' אחרים וא"ש ועיי':

והנה המהרמשי"ף הקשה נדיר אותו שלא יפר בלחש כוונתו שידור הנא' ממה דקשה עליו לפרוש אם יפר לה הוא מותיב והוא מפרק דא"צ לסמוך עליו ודוקא עלי דידה צריכ' לסמוך שהיא בע"ד ולא על בעלה עיי' בו. אבל קשה לי כשביההו שלא יפר בלחש ונדירה מיד ואם יעבור שבועתו אי עביד ל"מ ודוחק דר"ה ס"ל אי עביד מהני א"כ ל"מ מר"נ ניס' ודאי מפר לה י"ל ס"ל אי עביד ל"מ ועיי' ח"מ סי' ר"ח בנשבע שלא למכור ובסמ"ע וש"ך שם ודוחק לומר שמא ישאל אח"כ על שבועתו שלא להפר ותהי' מעיקרא מהני הפרתו כיון דלשעתו יצא' הפרתו לבטלה וקיים אחר כך קוד' שנשאל על שבועתו שלא יפר. ויש לעיי' בזה ולדמותו להא דאמר רבא בשבועו' דאם נשאל על ראשונה עלתה לה שני' תחתי' דמתלי תלי הה"נ כשנשאל על שבועתו חלה הפרה למפרע והקיום בטל מאיליו ויש לחלק דשאני שבועה על שבועה דשם שבועה חד הוא ועיי' סי' רל"ח לענין שבועה שלא אוכל ושאוכל דל"א שמתהפכ' ראשונה מביטוי לשקר או איפכא עיי"ש ובש"ך ועוד בשבועה י"ל דגם ראשונה לא יצאה מעיקרא לבטלה דאיסורא מיהא איכא כמו בא"א ח"ע איסור דנ"מ לקוברו ב"ר גמורי' משא"כ כאן דכבר יצא' ההפרה ונתבטלה שוב לא חוזר' וניעור ועיי' בסוף ספר אבני מלואי' בתשובותיו סי' ויש להאריך והארכתי מזה במק"א ואכ"מ:

ובישוב קושיתי נ"ל כיון שע"כ צריך שבועה ונדר להדיר אותה ולהשביע אתו שלא יפר תרתי למה לי ישביעו אותה מיד שבועה חוץ לב"ד או כמ"ש תוס' ורא"ש שבועה דלהבא שתודה וכדומה ושפיר אמר ר"ה אבל ניס' לא היינו ודאי אפשר שתהי' נודר' והבעל ישבע שלא יפר בלחש אלא כיון שע"כ צריך שבועה ג"כ לא יוכלו יתומי' לומר שבוחרי' בנדר יותר כיון דצריכי' ב"ד תרתי וכולי האי לא עבדי' להו שיהי' ברירה בידם נדר וגם שבועה והיינו דקאמר ניס' אין מדירי' אותה אלא שבועה שלא בב"ד דוקא כן י"ל. אלא הא ר"ה ס"ל לעיל כרב דשבוע' שלא בב"ד נמי לא משו' דשבועה שלא בב"ד קילא ובשני דרב קילי ג"כ נדרא ובזמן תקנ' ר"ג לא קילא נדרא כ"כ כמו שבועה חוץ לב"ד כצ"ל לרב ור"ה דס"ל כרב דשלא בב"ד לא למה בניס' לא ניתן לה נדר ושבועה לבעל בפני ב"ד ובבעל לא שייך משו' חומר שבועה דהא לגבי דידי' ל"ש דמורא התיר' ובעל אלמנה כגרושה ועיי' וצ"ע. והנ"ל בישוב קושיתי ע"פ שיטתו של מהרי"ט דל"א א"ע ל"מ רק היכא דמרוויחי' עי"ז דליכא שוב עבירה שעשה אבל כשעבירה שעשה לא עברה ע"י דאמרי לא מהני ל"א דלא מהני. והנה כאן אם ישבע שלא יפר חיישי' שמא נשבע תחלה שיפר לה ועכשיו דביד משביעי' אותו שלא יפר הו"ל שני' שבוע' שוא וכשלא יפר או דנימא דל"מ הפרתו עבירה כדקאי קאי שנשבע לשוא שלא יפר והוא מחויב להפר מכח שבועה ראשונה והו"ל כנשבע שאוכל ונשבע אח"כ שלא ואכל גם אם לא יאכל עבר על שבוע' שוא ולא מרוויחי' מידי במה דנימא אי עבד והפר ל"מ דסו' כ"ס עבר על שבוע' שוא ויש להוסי' אפי' לא נימא כמהרי"ט דגם אם לא מרוויחי' העבירה א"ע לא מהני כאן בודאי ל"א דא"ע ל"מ דאם נימא ל"מ מוסיף איסור דשבוע' ביטוי דעובר דהא נשבע שיפר ואח"כ נשבע שלא יפר אם לא יפר או דנימא דל"מ הפרתו ע"י שנשבע שנית שלא יפר עובר בתרתי משו' שבוע' ביטוי ושבוע' שוא אבל כדמהני הפרתו לא עבר רק על שבוע' שוא ועל שבוע' ביטוי לא בר כמבואר כ"ז בפ' שבוע' שתי' במתני' בשאוכל ולא אוכל וכיון שע"י דנימא דל"מ מוסי' חטא על פשע שעובר ג"כ על שבוע' ביטוי בודאי כ"ע מודים דל"א א"ע ל"מ כנ"ל נכון מסברא ישרה ומיושב קושיתי ועיי':

וע"פ דברים הדברי' האלו י"ל קושי' תוס' וא"צ לדחוק שמא יפר בלחש אלא דחיישי' שמא נשבע קוד' שבא לב"ד שלא יקיים וכשנאמר לו שיקיי' וכן יעשה ל"מ דהרי נשבע שלא יקיים לא מהני הקמתו משו' דא"ע ל"מ ומרוויח העבירה שנשבע שלא יקיים מה תאמר כשביעהו שיקיי' בודאי אמרי' דאם קיי' דל"מ דשבוע' שוא עובר בין אי מהני או ל"מ ואי נימא דמהני הרי עובר גם בשבוע' ביטוי שנשבע שלא לקיי' בודאי לנו לומר מכל צד דא"ע לא מהני והקמתו בטילה ועיי' היטיב:

ויש להקשו' לכאורה לפמ"ש דחיישי' שמא נשבע שלא יקיי' ואם יקיים בפני ב"ד הקמתו ל"מ משו' א"ע ל"מ לא מקשה מידי על ר"כ ניס' בודאי מיפר לה בעל אולי ס"ל לר"נ א"ע מהני וגם אם נשבע כבר דלא יקיי' מהני. ובפשוט י"ל כיון דס"ל לר"נ א"צ לפרט וקשה ודלמא אזלא לגבי חכם וצ"ל דמדירה ברבי' או ע"ד רבי' מתרץ מיד לר"נ גם כן דמשו"ה ל"ח דיפר לה בעל דאדירי' ע"ד רבים ול"צ שיאמר קיי' ליכי כיון דבאמת משביעי' אותה ברבים וא"ש:

עוד הקשה תוס' דהי' יוכל לתרץ דל"ח דלמא אזלא לגבי חכם דמדירים אותה ע"ד רבים אלא דבלא"ה משני שפיר וצ"ב למה לתרצן לחדש דס"ל צריך לפרט דאית בי' פלוגתא ולא משני ביותר דמדירי' ע"ד רבי' דכ"ע מודי' כאמימר. ונ"ל עפ"מ שכ' בשעה"מ בישוב קושי' ש"ך על רבינו אביגדור דבדיעבד מהני התרה לנדר עד"ר מה מועיל שמדירי' לכהן עד"ר יבוא ברמי' אל החכם ולא יודיעהו שנדר עד"ר והעלה השעה"מ דכ"ע מודי' שצריך לפרט שנדר עד"ר אפי' מ"ד א"צ לפרט עיי' בו. ולפ"ז כד נתרץ דלמא אזלא לגבי חכם דמדירי' אותה עד"ר בהא לחוד לא סגי אלא צריך לחדש עוד דס"ל נמי דצריך לפרט דעד"ר נדר ואי לא פרט אפי' בדיעבד ל"מ לכ"ע ואפי' אי אין צריך לפרט הנדר מ"מ שעד"ר נדר צריך לפרט וכ"ז לא פשוט אלא למסקנא צ"ל כן דמ"ד א"צ לפרט מ"מ שנדר עד"ר צריך לפרט לכן מתרץ בקיצור יותר דס"ל צריך לפרט כמאן דס"ל הכי דצריך לפרט גוף הנדר ולצ"ל דאדירי' עד"ר ולהעמיס כן בכוונ' תוס' רחוק הוא אבל הדברי' נכוני' לעצמינו ועיי':

מ"ש תוס' דברבי' גם למצוה אין לו התרה החילוק בזה בין עד"ר לברבי' פשוט כמ"ש פ"י דעד"ר אמרי' למצוה מסתמא ניחא להו אבל רשב"א ור"ן בשם ר"ת לקמן דמביא ראי' דווקא לצורך מצוה דדהו יש לו התרה מדהוכיח ר"י מגבעוני' דברבי' אין לה התרה הגם דהי' מצוה משו' ל"ת כל נשמה וכמו לר"י ברבי' כן לרבנן עד"ר מוכח דפליגו על תוס' כאן ולא הרגיש אדם בזה ויבוא' לקמן במקומו אי"ה:

כי לא ניסת נמי לכי מנסבא צ"ב איך מקשה בפשיטו' ומדמה ניס' ואח"כ נודר' כנודר' ואח"כ ניס' בודאי רחוק שתסמוך שהיא נדר ע"ד שתנשא והוא יפר לה מי יימר דמנסבא ואין בידה ומי יימר שיזדקק להפר לה וכ"ש כשיודע שעשתה עול עי"ז וצ"ע. ונ"ל בישוב דבר זה כשנאמר בודאי אין הנדר שתאסר בדבר זה אם נהניתי היינו כשתגבה הכתובה שני' שלא כדין אבל כ"ז שלא גבתה הגם שיש בידה צררי לא נאסרה בנדרה הגם שאומר' אם נהניתי כוונ' הנדר שנהניתי ועכשיו אני גובה שני' וכן כ' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בפשיטו' והוא פשוט ולפ"ז יש לחוש טובא כשנודרא קוד' שנשא' ולא גבתה ועדיין לא נאסרו עלי' במה שנדר' ואולי נודר וסבורה שבנתיי' עד שתגבה תנשא ויתיר לה ואם לא תנשא בנתיי' או לא יתרצה להפר באמת לא תגבה והא"ש דמקשה ש"ס אי הכי כי לא נשא' נמי היינו דקשה על ר"ה דאמר ניס' אין מדירי' משמע אבל נדרה ואח"כ נשא' גובה כתובתה ומקשה שפיר לכי מנסבה כו' ומתרץ אין הבעל מופר בקודמי' הגם דחלו' הנדר עכשיו מ"מ כיון שנדרה עד שנשא' אין מיפר לה אח"כ עיי' נדרי' פ"ט ע"א. ובזה א"ש דלא קשי' בל"ז לכי מנסבא די"ל דמתני' דתני' נודר' וגובה הכל עד שנשא' מדר' וגובה. אבל לר"ה מקשה שפיר דמוכח דס"ל נדרי עד שלא נשא' ונשאת גובה וכמ"ש וק"ל:

וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם כ' תוס' דבלא"ה ל"ק די"ל דמדירי' עד"ר אבל לר"ה קשי' ולתי' קמא דר"ה ג"כ ס"ל עד"ר אין לו התרה קשה וכ' מהרש"א דאין לומר דבלא ר"ה ל"ק דמדירי' ברבי' אבל ר"ה ל"ל דברבי' ל"מ קשה דהול"ל הניחא למ"ד ברבי' אין לו התרה ואי הקושי' משו"ה נ"ל ליישב די"ל דגם למ"ד ברבי' יש לו התרה ולא ס"ל דאלימא נדר ברבי' היינו דחכם עוקר נדר מעיקרא ובטעו' הי' מעיקרא מה שנדר ונדר ברבים ולא שייך אלמו' הנדר דמעיקרא הי' כ"ז בטעות אבל בעל דמיגז גייז מכאן ולהבא ועד עתה הי' ואלא דהוא ברבי' מנ"ל דיש לו לבעל כח לבטל הנדר מכאן ולהבא וזכר לדבר דיש שאלה בהקדש אמר עד למ"ד אם כיון שחל שוב לא פקע עיי' נדרי' כ"ט וכעין זה י"ל כאן לענין אלמות נדר ברבים ול"ק הניחא למ"ד ברבי' יש לו התרה י"ל עפמ"ש הרשב"א במיוחסת דכאן לא שייך חרטה דמעיקרא אלא כיון שנדר