כתב סופר גיטין חלק א קכה

ובאמת ה"ה נתארסה ומתני' קוד' שנתארסה אבל לר"ה דאמר ניסת לא אבל נתארסה מדירי' אותה מקשה שפיר ניחוש דלמא אזלא לגבי חכם והא ליכא חינא ובכה"ג פשיטא לש"ס דלא סמכי' על איסור שעה וא"ש ועיי' לקמן בקונטרסי שחתר ונתעוררה קושיתי דבנתארס' אפשר פעם בנזיר' שמשון כשמקפדי ביין עיי"ש:

ואתיישב לן מה שנתקשיתי על ר"נ דאמר אפי' ניסת כו' וס"ל ברבי' ליכא התרה וכ' רשב"א דלר"נ גם בלא ניסת צ"ל במדירה ברבים דאל"ה קשה דלמא תיזל לגבי חכם דהא ס"ל א"צ לפרט הנדר וקשה לי מאי קמ"ל אפי' ניס' נמי וקמ"ל ברבי' ליכא התרה הא ממתני' מוכח כן דגם אם תוקמי בלא ניס' צ"ל דברבי' ליכא התרה דאל"ה ניחוש דלמא אזלא לגבי חכם ולתי' קמא בתוס' למ"ד ברבי' איכא התרה בעל מיפר גם בע"ד רבי' וכן שיטת רשב"א א"ש דממתני' לא מוכח דברבי' ליכא התרה די"ל ע"ד רבי' אבל בניס' חיישי' שיפר לה בעלה דמהני הפרה ע"ד רבי' קמ"ל ר"נ אפי' ניס' משו' דס"ל ברבי' ליכא התרה והפרה אבל לתי' שני של תוס' דע"ד רבי' גם הפרה ל"מ קשה מאי קמ"ל ר"נ הא מוכח ממתני' ולמ"ש א"ש ממתני' ה"א דמדירי' אותה על ככר וקוד' שניס' ונתארסה דאיכא משו' חינא ולא ידענו דברבי' ליכא התרה קמ"ל אפי' ניסת דליכא משו' חינא כלל יותר משנתארסה לבד שכבר נשאל נמי מ"מ מדירי' אותה ברבים וא"ש:

עוד הקשה תוס' מדמקשה ודלמא אזלא לגבי חכם דלמא שמדירי' אותה על ככר זה ורמב"ן וחי' ר"ן וריטב"א כתבו דמהא ל"ק דהא קיי"ל אכלה כולה נשאלי' עליה ול"ק אלא על ר"ה דהא בעל מיגז גייז. וקשי' על תוס' דמקשה גם על קושי' ש"ס ודלמא אזלא כו' וכבר עמד בקושי' זו בתשוב' שער אפרים סי' ע"ב והעלה דס"ל לתוס' דווקא בזמן דאיכא קרבן ומלקו' דמחוסר מעשה ס"ל לאמימר דאכלה כולה נשאלי' עליה אבל בזה"ז דליכא קרבן ומלקו' רק עונש ביד"ש דלא מחוסר מעשה ל"מ שאלה והנה השער אפרי' לא מביא מי שחולק ע"ז והרי ר"ן וריטב"א ורמב"ן מפורש כתבו כאן דגם בזה"ז מהני שאלה כדאמימר ועיי' שעה"מ פ"ו מהלכ' שבוע' דמייתי להא דש"א וכ' כי הרא"ש דשבועו' חולק על זה דהא כ' שם גם היכא דלא אתרו למלקו' מ"מ עונש מלקו' איכא. והי' נ"ל דתוס' ורא"ש ויותר הראשוני' בהא פליגו עפמ"ש בחו"י סי' ק"ל ד"יל דאם עבר נדרו ואח"כ נשאל לא נפטר רק מקרבן ומלקו' על שעבר ולא מעונש שמי' כיון שעבר באיסור עיי"ש ועיי' תומי' סי' ע"ג שמביאו ונ"ל מה"ט ס"ל לתוס' דל"מ שאלה בזה"ז כיון דלעונש ל"מ שאלה אפי' אכל רק מקצתו ל"מ שאלה על מה שכבר אכל באיסור לענין עונש שמים וכ"ש בשאכלו כולו ושעה"מ שם מביא תשוב' הרשב"א דס"ל דגם מעונש שמים נפטר ע"י שאלה ה"ה בשאכלה כולה לפי דקיי"ל כאמימר מהני שאלה כיון שנפטר עי"כ מעונש שמי' ולא צריכי' לחלק בין מחוסר מעשה דמלקו' וקרבן אלא משו' דל"מ שאלה לענין עונש אפי' אכל רק מקצתו ובהא פליגי רא"ש ויתר ראשוני' עם תוס'. אלא מ"ש בשעה"מ מתשוב' הרשב"א נגד מה שכתב מדנפשי' דמעונש שמי' לא נפטר ע"י שאלה למפרע דמתשוב' הרשב"א לא נראה כן לא ידעתי מנ"ל הא אדרבא נראה לי מתוך דברי הרשב"א שכתב כיון דמתחרט ודעתו להתיר רק שלא חל הנדר ומצוה איכא כדי לעשו' שלום לכן מתירי' לו לעבור ולהתיר לו מעיקרא והוי כלא עבר כלל ואפי' עונש ליכא מדכ' כיון שמיד דעתו לשאול ומתחרט ואיכא מצוה נרא' דלולי כ"ז לא ניצול מעונש שמי' כל דכשעבר לעביר' התכוון ולא הי' דעתו לשאול על נדרו אח"כ ומצוה ליכא לא נפטר אח"כ ע"י שאלה מעונש שמי' כיון דלעבירה התכוון בשעה שעבר ע"כ ולא הי' מצוה המכריחו לאתשולי כנ"ל דמרשב"א סייעתא לחו"י הנ"ל אלא דבתוס' א"א לומר דס"ל כרשב"א דכאן תאכל מיד כדי שתשאל אח"כ ומצוה ג"כ איכא מאחר שעברה ותנצל אח"כ מעונש שמים ג"כ ואם נעמיס בכוונת תוס' משו' דע"י שאלה לא נפטר מעונש שמי' כמ"ש צ"ל דס"ל גם כשבדעתו בשע' שעובר נדרו לשאול אח"כ בכ"ז לא ניצול מעונש שמים וזה רחוק מן השכל כיון שמעיקרא אדעתא דהכי אכל שישאל ויעקר הנדר מעיקרא ועבירה אין כאן ולא דמי לאחטא ואשוב שאין זו תשובה אלא חרטה דמעיקר' וע"י התר' חכם כאלו לא הי' כאן נדר מעולם ולזה י"ל דגם רמב"ן וח"ר וריטב"א דכתבו כאן דל"ק מדלא אזלא גבי חכם דאכלה כולה נשאלי' דפליגו על תשוב' הרשב"א דכתבתי דמוכח מתוך דבריו דס"ל דלא ניצל מעונש שמים למפרע דהכא שאני שאוכלת לשאול אח"כ ע"נ וליכא עונש שמים אבל מודו להרשב"א היכא דלא הי' בדעתו לשאול אח"כ דלא ניצל מעונש שמים ע"י שאלה ועיי':

והנה בתחלת הרעיון הי' נ"ל דלק"מ על תוס' דקשי' להו שפיר מאי מקשה על ר"ה דלמא ס"ל כרבא בשבועו' דאכלה כולה אין נשעלי' עליה הגם דלא קיי"ל הכי מנ"ל דר"ה כאמימר וכהלכתא ס"ל אלא מן מ"ש תוס' דבלא"ה ל"ק ודלמא אזלא לגבי חכם די"ל דמדירי' אותה ע"י ככר והא קשה בלא"ה לאמימר דס"ל אכלה כולה נשאלי' וכ"ש דקשה דקיי"ל הכי ע"כ דתוס' ס"ל דבזה"ז ליכא דאמימר כמ"ש בש"א. ויש לדחות קצת דמאמימר עצמו ל"ק דהא ס"ל ע"ד רבי' לכ"ע אין לו התרה ולשיטתו לק"מ מדלמא אזלא לגבי חכם הגם דתוס' קאי בהך תרוצא דר"ה ג"כ ס"ל כאמימר והי' יוכל לתרץ לר"ה דמדירי' אותה עד"ר אלא בלא"ה משני שפיר היינו דמתרץ בלא"ה שפיר גם אם ר"ה ל"ל דאמימר אבל לאמימר עצמו הגם דס"ל אכלה כולה נשאלי' לק"מ לשיטת המפורש אמר בע"ד רבי' כ"ע מודי' ולמאן דל"ל דעד"ר ל"ל הפרה אפשר ס"ל אכלה כולה אין נשאלי' ומדירי' אותה ע"י ככר אבל לר"ה דס"ל דעל איסור שעה לא חוששת ואם ל"ל דעד"ר אין לו התרה קשה והא יוכל לתרץ דס"ל עד"ר ל"מ התרה אלא בלא"ה משני שפיר כן י"ל כדי שלא לעשו' פלוגתא בין תוס' לרא"ש ויתר ראשוני' ועיי':

והנה בשעה"מ הרגיש בקושי' על הרא"ש דהקשה כקושי' תוס' ולשיטתו בשבועו' דגם דלא אתרו מהני שאלה לק"מ וכ' דצ"ל דקושי' הרא"ש רק על ר"ה דבעל מיגז גייז וחזר והקשה למה צריך הרא"ש לומר דמדירי' אותה ע"כ זה גם אם אכלה מקצת ממה שנדרו ל"מ הפרה למה שאכלה ולא מצא מענה ולמ"ש לק"מ דלרא"ש הי' קשה גם על קושי' ש"ס ודלמא אזלא כו' היינו דלמא ר"ה ס"ל כמ"ד אכלה כולה אין נשאלי' וזה ל"ק רק כשמדירי' אותה על ככר ותאכל לאלתר לפנינו ופשוט:

עוד הקשה תוס' יאמר קיים ליכי ותי' שמא יפר בלחש וכ"כ הרא"ש עיי' חתם סופר יו"ד סי' קי"ז מביא קושי' בשם תלמוד אחד המיוחד שהקשה לדסוברי' דאפשר לנדור בכתב נדירנה בכתב ול"מ הפרה דלא אתי דבור ומבטל מעשה כבש"ס קדושי' ר"פ האומר ומהא דתיזל לגבי חכם ל"ק דחכם עיקר נדר מעיקרא ובטעות הי' ואפשר לו לעקור הנדר מעיקרא שבכתב אבל מהפרה קשה עיי"ש. והנה מ"ש מהתרי חכם ל"ק תמוה לי דהא אחר שבא ליד כהן מבואר בש"ס נדרי' דליתא בשאלה וברא"ש בשם ר"א ממיץ משו' שעשה מעשה ועיי' רשב"א גיטין פ"ק בסוגי' דפלגינן דבורי' דהוכיח דאמיר' לגבו' לאו כמסירה להדיוט ממש דאל"ה לא הי' מהני שאלה בהקדש כמו בתרומה ביד כהן שבש"ס נדרי' הנ"ל ועיי' ש"ך ח"מ סי' רנ"ה מתשוב' מו"ה בצלאל א"כ שבועה ונדר בכתב לא יועיל התרה וע"כ צ"ל כמ"ש בח"ס דלא עדיף מנודר בע"פ דמינה ילפי' ולפע"ד בפשוט לק"מ דאפשר שיפר הבעל ויתיר החכם בכתב דאתי מעשה דכתב הבעל וחכם ועוקר כתב שלה שנדרה בו ועיי' קדושין ר"פ האומר בשהפריש מכרי אחר דמבטל מעשה הפרשה הראשון ועוד כיוצא בה שם וכ"ש כאן דמפורש מפר הבעל ומתיר החכם בכתב מעשה הראשון ולק"מ אבל אי קשי' הא קשי' על תי' תוס' ורא"ש דיפר בלחש תהי' נודרת בכתב ול"מ הפרה בלחש ואם יכתוב הרי נראה לב"ד ובח"ס כתוב שם מוסגר אבל אין לומר שיפר כו' זו משלי שכתבתי בגליון תשוב' אבא מאוה"ג זצ"ל כדברי' האלו פירוש וביאור הקושי' וצריכ' אנו לתרוצו של אבא זצ"ל:

והנה הרא"ש כ' עוד תי' דישאל הבעל על ההקם עיי' ק"נ דתוס' לשיטתו דס"ל בכתוב' דא"א לשאול רק יום שמעו ואפשר לשמרו דלא ילך וישאל ורא"ש לשיטתו דס"ל דיוכל לשאול על ההקם כ"ז שירצה תי' שפיר וצ"ב עדיין למה לי' לרא"ש תי' שני דסגי בתי' קמא ולתי' שני קשה מה שהקשה ק"נ יקיי' עד"ר וצ"ל כיון דהיא תוכל לשאול ע"נ בעד"ר גם הקמתו לא אלימא מנדרה ויוכל לשאול על הקמתו אפי' עד"ר כ"כ בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל וקשה ל"ל לרא"ש כ"כ ולא סגי לי' בתי' קמא דנ"ל דרא"ש קשי' לי' תדור בכתב וליכא למיחש עוד שיפר בלחש והנה בוודאי לא איירי מתני' ור"ה בהכי דנדרה בכתב ומתרץ הרא"ש שמא יפר בלחש אלא דקשה למה אמר ר"ה אין מדירי' הלא יש אופן שמדירי' אותה בכתב ועצה טובה היא ועוד אפשר לא ברירא לי' הך מלתא אם מהני התרה והפרה בע"פ כמ"ש בתירוצו או לא ולכן ועוד הגם דנאמר דלא מהני יש לתרץ דחיישי' שישאל על ההקם מה תאמר יקיי' בכתב שמא ישאל בכתבו וחכם יתיר לו בכתב כנ"ל:

עוד נ"ל הא דתוס' סגי' לי' בתי' זה דיפר בלחש ורא"ש כ' עוד תי' על תי' לפי מ"ש הב"ח בפי' הרא"ש נדרי' ומביאו הש"ך ביו"ד סי' רי"א ס"ק ב' דכל שאין משמיע לאזנו הוי כדברי' שבלב ואפי' לפ"מש הש"ך וחולק על פי' הב"ח היינו דצריך שם שיאמר בפרהסי' אבל בוודאי מודה לו דכל שאינו משמיע לאזנו הוי כדברי' שבלב וגם ר"ן בנדרי' נ"ל דס"ל כן אלא דחולק על הרא"ש וס"ל דאפשר שישמיע לאזניו וחבירו לא ישמע אבל הכא שעומדת לפני ב"ד ומדקדקי' עליה בכוונה רבה שלא תעשה ערמה ודסמוכין עלה כל האפשר רחוק שתוציא מפי' ותשמיע לאזנה וב"ד לא ירגישו ותוס' דמתרץ הכי אפשר דס"ל דגם בלי השמע' אוזן סגי כל שמוציא בשפתיו לא הוי דברי' שבלב ורא"ש לשיטתו הגם שתי' כן דאפשר ע"צ הרחוק מ"מ דחיקא לי' תי' זה ורוויחא לי' יותר במה שתי' עוד שישאל על הקמתו וא"ש:

וזה לי רבות בשנים אשר מחותני הגאון מפורס' בדורו מו"ה שלמה זלמן אולמן זצ"ל בעל יריע' שלמה הציע קושי' א' לפני והיא על שיטת הרמב"ם פ"ג מנדרי' דתוכד"ד לנדרו יוכל לבטל נדרו ע"י הוצא' הפה ולא בלב איך אפשר להדיר האשה שמה תבטל נדר' תוך כד"ד בלחש בל ישמע אמרי פיה כמ"ש תוס' שמא יפר בלחש והשבתי אז דבאמת תי' תוס' רחוק מטעם שכתבתי ובאמת הרא"ש תי' עוד תי' אחר שמא ישאל על ההקם ולק"מ על הרמב"ם דל"ל תי' של תוס' ולק"מ שמא תבטל הנדר ותשמיע לאזנה גם הב"ד ישמעו וידעו ובאמת על ר"ה בלא"ה לק"מ די"ל שמדר' בכתב וא"א לבטל תוך כד"ד אלא הא לא פסקי' דצריכה לנדור