כתב סופר גיטין חלק א קכא

עמד והתקין הכל גם פלוני' וכל שום הגם דעיקר שמה בגט דרבנן והיינו התיקון מפני תק"ע שלא יהי' לעז כלל במציאות וא"ש נכון:

והרווחנו עוד בזה מה שנתקשה פ"י כיון שאינו אלא לעז למה תצא ואפי' רבנן מודו כדלקמן פ"ז למה יחמירו רבנן כולי האי יותר משמה וכבר כתבנו מזה לעיל. ולמ"ש דבשמו אינו רק לעז בעלמא דשמו דאוריי' וצריך שיהי' כתוב כתקנה שיהי' ספיר' דברי' ממש משא"כ בשמה וכיון דבשינוי שם כזה בשמו תצא שוב לא חלקו בענין א' בשינוי שמה דלא תצא כנ"ל נכון וישר:

אמר רב אשי והוא דאתחזק כו' אבל לא אתחזק כו' הרא"ש כ' היכא דלא אתחזק במקו' הכתיבה ולא במקו' הנתינה והקשה הב"י כשאתחזק בב' שמו' במקו' הנתינה עדיף ונדחק דקמ"ל אפי' לא נתחזק גם במקום הנתינה מהני כיון דלא ידע מתחלה ובס' גט פשוט כתוב לאמור דבאתחזק במקום נתינה גם דלא אתחזק במקום כתיבה ולא נודע עד לבסו' לא מהני דאיכא לעז גדול שיאמרו במקום כמו שאנו ידענו ב' שמות שלזה מסתמא גם במקו' כתיבה ידעו שיש לו שם אחר כאן ומדלא כתבו שניה' ש"מ אחר הוא אלו דבריו ז"ל ואני אוסי' הסברה קטנה לפמ"ש הרא"ש שהוא פורח ומשנה שמו מסתמא מסתיר שמו שלא יודע במקום שברח משם ומ"מ נגדם יאמרו קו"ח שידעו במקום כתיבה שמו של כאן:

והנה בתשוב' הרא"ש כ' דהכל תלי' אם במקו' הנתינה הי' ידוע שיש לו ב' שמות פסול אם אתחזק במקו' הכתיבה ולא כתבו רק שם של מקום הכתיבה אבל כשנודע במקו' הכתיבה לחוד ולא אתחזק במקום נתינה כשר והב"י צווח כי כרוכי' נהפוך הוא שכשאתחזק במקו' הנתינה אין לעז כ"כ במקו' הנתינה מלא נודע ולא מצא גם בג"פ ישוב ע"ז וצע"ג. ולפע"ד ליישב ע"פ סברת הג"פ שהבאנו בסמוך דבנודע ב' שמות במקו' הנתינה יאמרו מסתמא גם במקום יודעי' ומדלא כתבו ש"מ אחר הוא בודאי ואיכא שימי גמור והוא כ' כן בלא נודע ב' שמות במקו' הכתיבה דבדיעבד כשר דוקא בלא אתחזק בב' נמי במקו' נתינה דליכא לעז כ"כ כשר בדיעבד כיון שלא עברו על תקנ' ר"ג דלא ידעו אבל באתחזק במקו' נתינה איכא לעז טובא גם דלא עברו על תקנ' ר"ג מ"מ פסול ואנו ננקוט סברא זו בנודע במקו' כתיבה ועברו על תקנת ר"ג דפסול דיעבד והקשה פ"י למה פסול ותצא הלא אינו רק משו' לעז והבאתי במתני' משמא דאבא מאוה"ג זצ"ל השתא דאיכא תקנת ר"ג יאמרו מדלא כתבו ב' שמות ש"מ אחר הוא ויש לפקפק מנ"ל דודאי אחר הוא דלמא הא דלא כתבו שם מקו' הנתינה משום דלא ידעו בו בשעת כתיבה והקושי' במקומה למה יהי' פסול ותצא ונ"ל משו"ה ס"ל לתשוב' הרא"ש דוקא היכא דאתחזק במקו' הנתינה ב' שמות יאמרו בודאי גם שם ידעו ב' שמות ומדלא כתבו שני' כתיקנו ר"ג בודאי אחר הוא המגרש אבל בלא אתחזק במקו' נתינה בב' שמות לא פסול בדיעבד וכ"ש דלא תצא ממנו כיון דליכא רק משום קול בעלמא כנ"ל והוא ישוב נכון בעזה"י יגעתי ומצאתי:

היו לו שתי נשים אחת ביהוד' ואחת בגליל במהרי"ק ומביאו הפ"י דקדק למה נקיט שהי' לו ב' נשי' גם באשה א' ידענו דין זה ונדחק דמסתמא מקו' א' הוא מקו' קבוע ביותר ודוחק. ולולי דבריו הי' נ"ל ליישב במרווח דע"כ מי שיש לו ב' נשים א' ביהוד' וא' בגליל כשמגרש אשתו שביהוד' בשמו של יהודה ודר אז בגליל ואח"כ דר ביהוד' וגרש אשתו שבגליל ותחלה כותב שמו של יודא עיקר לפי בריי' דילן ושם של כתיבה טפל ועשה שם זה שיש ביודא מקו' הנתינה עיקר וה"א אחר שעשה שם זה לעיקר שוב כשמגרש אשתו שבגליל והוא ביהוד' לא יהפך שמו ויהי' שם של מקו' נתינה ראשונה עיקר שיש לחוש ללעז שיאמרו שאין זה דהא גרש בשם זה לעיקר קמ"ל מ"מ בכ"פ יהי' שם של מקו' נתינה עיקר דיתלו שהי' כותב בכל פעם כתיקון ר"ג להקדי' שם של מקו' נתינה וזה באמת חידוש דין כנ"ל נכון:

והנה בתוספתא דמייתי תוס' נקיט איפכא שכ' שם של כתיבה בראשונה ובשני אינה מגורש' ובבריי' דידן נקיט שאם כתב שם של נתינה דאינה מגורש' ובדין זה ליכא פלוגת' בשכתב או שם נתינה או שם כתיבה לחוד דאינה מגורש' ונ"ל לפי דס"ל לבריי' דבגמרא דשם נתינה עיקר כמ"ש תוס' לכן נקיט אם כתב רק שם נתינה דאינה מגורש' וכ"ש כשלא כ' רק שם כתיבה דהוא טפל דל"מ ותוספתא דס"ל מקו' כתיבה עיקר נקיט בכה"ג שכ' שם כתיבה לחוד דאינה מגורש' וכ"ש כשלא כ' רק שם נתינה דהוא טפל דאינה מגורשת כנ"ל:

ומצאתי ראיתי בכתבי קידש של אבא מאוה"ג זצ"ל דבריי' שלפנינו ותוספתא אפשר דפליגו אי ע"מ או ע"ח כרתי למ"ד עח"כ עיקר הוא מקו' הכתיבה וצריך ספיר' דברי' שם אבל למ"ד ע"מ כרתי עיקר הנתינה בפני עדי' עיקר הוא מקו' הנתינה וכ' שהוסיפו התלמידי' שזהו טעמא של רשב"ג כתוספתא דס"ל דשנה' שקולי' לשיטתו דס"ל כר"א. וס"ל נמי אף ע"ח כרתי ולכן שניה' שקולי' אלו דבריו הקדושי' זצ"ל והנה הפ"י תמה מאוד לפי ברי' שלפנינו דשם נתינה עיקר הא מתחלה עושי' בתרתי שלא כהוגן שהי' כותבי' רק שם מקו' הכתיבה והוא הטפל ולאחר התקנה שם הנתינה עיקר. ומצאתי שכן תמה בחי' ר"ן והעלה משו"ה דגם בריי' שלפנינו ס"ל שם הכתיבה עיקר והא דנקיט שיכתוב שם הנתינה עיקר וכל שום רבותא קמ"ל דאפי' כה"ג דשם דכ' שם הטפל תחלה מהני בדיעבד והא דמרים וכל שום היינו לכתחלה ובדיעבד לא מעכב ותוספתא נקיט כיצד יכתוב לכתחלה וזה דלא כשיטת רוב הפוסקי' ועיי':

ולולי דמסתפינא הייתי אומר הא דס"ל לבריי' שלפנינו שם הנתינה עיקר דאיירי דיש לו ב' נשי' אחת בגליל ואחת ביודא ודר לפעמי' חודש או חדשי' אצל אשתו שבגליל ולזמן זמני' אצל אשתו ביודא ואין לו מקו' ושם קבוע כה"ג ס"ל לבריי' דשם נתינה עיקר כיון שהוא ג"כ מקו' דירתו כמו מקו' שהוא יושב עתה והיא דרית שם תדיר הולכי' בתר שם נתינה באשר היא שם תמיד והוא שם לזמן זמני' טובא כמו כאן שהוא שם עכשיו ותוספתא ס"ל גם כה"ג שם כתיבה עיקר. אבל כשאין לו אלא אחת והוא במק"א תמיד ימי' ושני' כי בורח הוא כמ"ש הרא"ש דמסתמא שינה מקומו ומי יודע למתי יוכל לשוב אחר שנמחלו לו כל פשעי' וישוב ויחזור לביתו כה"ג כ"ע מודי' שהולכי' בתר כתיבה דשם הראשון כמעט נעקר כמ"ש חי' ר"ן דשם האחרון עיקר יותר. והא"ש דנקיט בריי' שלפניו שהי' לו ב' נשי' משו"ה ס"ל בה"ג שם נתינה עיקר ובתוספתא דס"ל גם בב' נשי' שם הכתיבה נקיט בב' נשי' דגם כה"ג ס"ל שם כתיבה עיקר אבל באין לו רק אשה א' והוא במק"א שקבע מקומו לשנים הרבה וא"י למתי ישוב או שאין דעתו לחזור כ"ע מודי' דמקו' כתיבה עיקר ומיושב קושי' חי' ר"ן ופ"י מתחלה הי' משנה שמו ושמה וכן דשלחו לי' יוחנן יוסף דשינה שמו משו' שעקרו מקומם כי ברחו למו מפני חמת המציק או לסיבה אחר' שכ' הרא"ש כתבו שם הכתיבה והוא עיקר ור"ג תיקנו שיכתבו גם שם נתינה או מפורש או בוכל שום וכ' חדושי ר"ן דלא משמע שתיקנו שיהי' שם נתינה עיקר נהפוך ממ"ש תחלה דהי' לי' לפרש ולפמ"ש בגוונא דאיירי באמת שם הכתיבה עיקר ובבריי' בשתי נשים דוקא שם נתינה עיקר כנלפע"ד נכון לדינא בעזה"י לולי דמלשון טור וש"ע דכתבו מי שהוא במק"א ואשתו במק"א דשם נתינה עיקר ולא כתבו בב' נשים דוקא ואפשר דכוונת' שהלך במקרה למק"א ולא קבע דירתו שם ודעתו לחזור והוא מסוחרי וכנעני הארץ שהולכי' למרחקי' לירחי' לזמן זמני' טובא ודירתם במקו' שאשתו שם כה"ג דומה לב' נשים דבריי' אבל בקובע דירתו שם ואין דעתו שיחזור בוודאי מקו' כתיב' עיקר כן י"ל אלא דלא משמע דאם לחלק יצאו ככל מ"ש הו"ל להביא כשברח וקבע דירתו במקו' אחר דאיירי ומתני' ודשלחו לי' ועיקר דין דמתני' ודשלחו חסר ולכן לדינא צריך תלמוד וישוב דעת והנלפע"ד כתבתי והדברים קרובי' למרכז האמת לפע"ד:

ההיא דקרו לה מרים ופורתא שרה כ' רש"י מקצת העיר. דייק בס' ג"פ מדכ' רש"י מקצת העיר דס"ל דווקא כשרוב העיר קרו לה מרים ולא שרה ומקצתה שרה ולא מרים צריך תרתי אבל כשכל העיר קרו לה מרים ופורתא היינו לפעמי' קורי' לה שרה א"צ לכתוב רק מרים דהא כל העיר יודעי' וקורי' אותה על פי הרוב מרים ל"צ להזכיר כלל או לכלול בוכל שום שם שרה לכן כ' רש"י מקצת העיר קורי' אותה שרה ולא מרי' ומשו' מיעוט המקפיד דקורי' לה רק שרה תמיד צריך להזכיר ב' שמות וכ' עוד דווקא כה"ג איכא קפידא לכתוב שם העיקר לעיקר אבל כשכל העיר ע"פ הרוב קורי' לה מרי' ולפעמי' מעוטי' שרה גם כשכתב שרה לחוד סגי כיון דהם ידעו שזה שמה שקורי' אותה לפעמי' בו וכ' עוד שם דרכי' אחרי' ודרך זה נלפע"ד נכון לדינא יותר היינו מ"ש דא"צ להזכיר שם שרה שקורי' אותה אלו לפעמי' מעוטי' אבל מ"ש דיוכל לכתוב לכתחלה רק שם שרה אינו ברור אצלי דלא עדיף מחניכה כיון דיודעי' בעצמו דעיקר שמה שקורי' אותה ע"פ הרוב הוא מרים יש לחוש ללעז שיאמרו שלא זו היא דדרך לכתוב שם שע"פ הרוב קורי' אותו בני האדם ויש לעיי' עוד בזה:

והנה ר"ת ס"ל דבדיעבד סגי בשם חניכה לבד ומביא ראי' מלקמן כ' חניכתו וחניכתה כשר והא דמרים ושרה לכתחלה ורשב"א כ' אפי' לכתחלה מדנקיי הדעת עושי' כן לכתחלה והא דשרה מרים משו' שעשה טפל עיקר מגרע גרע ותוס' כ' הא דנקיי הדעת שהי' מובהק ביותר והרא"ש מפרש דחותמי' ועולי' לתורה בשם אחר והוא העיקר וחניכה שהעולם קוראי' לו והוא חניכה מובהק ביותר ותוס' כ' עוד שדומה לשם העיקר ונ"ל לכן קראו להו נקיי הדעת שמרווח בזה ששם חניכה מובהק ויש להם שם מיוחד שם הקודש שעולי' בו לתורה וחותמי' בו שלא מקרא בפי ושיירו שם לעצמם לעלות לתורה והיינו נקיי הדעת כן י"ל:

והנה הפ"י הקשה א"כ אזדא לה כל הראי' כולה מנ"ל בשם חניכה שאינו מובהק דמהני בדיעבד הא בנקיי הדעת מובהק הי' וי"ל חניכתו וחניכתה ג"כ כה"ג ולפע"ד לק"מ כיון דקתני חניכתו וחניכתה כשר משמע דווקא דיעבד וקתני עלה דנקיי הדעת עושי' כן לכתחלה ש"מ הא בחניכה מובהק דנקיי הדע' אפי' לכתחלה והא דקתני חניכתו וחניכתה כשר דיעבד דווקא באינו מובהק והוא פשוט:

והנה הטור כ' על שם הרא"ש דס"ל גם בעשה עיקר טפל וטפל עיקר כשר בדיעבד וחניכה ג"כ בדיעבד ותמה הב"י מה ראה על ככה מדברי הרא"ש דחולק על הרמב"ם בזה דשעשה עיקר טפל דכשר בדיעבד