כתב סופר גיטין חלק א קיח

גם לרבי לא א"ש דהא נימא דבטלו לכולם והול"ל לבדר אבדורי דגם לרבי ל"מ כמו לרשב"ג וע"כ דס"ל לש"ס בפשיטות דלרבי ליכא חילוק ולא מהאי טעמא דלא ירצה לעבור על תק"ח ס"ל דל"ב כולו אלא דל"ל כלל הך סברא דבטלה לכולם ואפשר דפשיטא לש"ס הכי מדסת' ואמר יוכל לבטל זה שלא בפני זה משמע אפי' מבטל לזה שלא בפניו אלא בפני שני' אחרים וא"ש נכון דברי הרמב"ם ומזוקקי' שבעתי' בעזה"י:

והנה הרמב"ם לחלק יצא בין עדי כתיבה לע"מ וכ' הרמב"ם דס"ל כיון דלא מפורש אתמר דבע"מ קיי"ל כרבי ס"ל לרמב"ם דיש לחלק בין ע"מ לע"כ. והנה לא גלה לנו טעם לחלק ועיי' ב"ש דכ' דמשמע איפכא גם הב"ש לא הודיע לנו למה מסתבר יותר דבע"מ ל"א בטלו כולו ובע"כ דבטלו כולם. ונלפע"ד דמסתברא איפכא כמ"ש הב"ש וכן שיט' רוב ככל ראשוני' חוץ מרמב"ם וילפו ע"מ ממה דמצינו דהלכה כרבי בע"כ. ונ"ל די"ל בפלוגתא דרבי ורבנן גם רבי ס"ל דמסתבר דבטל לכולהו אלא דהוי לי' דברי' שבלב ולא אתו דברי' שבלב לבטל דבור השליחו' ורשב"ג ס"ל דהוא אומדנא דמוכח לכל ובהא פליגו. לפ"ז יש למצוא מקום לחלק בין ע"כ לע"מ בע"כ דליכא מעשה כלל דלא מסר להם מידי והוא עוש' אות' שלוחי' לכתוב ולחתו' וליכא רק דבור בעלמא אתי' אומדנא דבטל לכולם ומבטל לדבור בלי מעשה אבל גרע מזה ע"מ שמסר להם הגט והו"ל מעשה וכן ס"ל לר"י ר"פ האומר ומקשה לר"ל מדיוכל לבטל השליחו' ור"ל ס"ל כיון דמחוסר נתינה וכ"ז לענין דבור ודבור אבל כאן אומדנא נגד דבור שיש עמו מעשה הגם שחסר הנתינה מ"מ עדיפא הרבה מע"כ ורבי ס"ל בתרתי דל"ב כולו אפי' בע"כ ורשב"ג ס"ל בתרתי דב"כ צ"ל די"ל דהוא אומדנא אלימא טובא ומדקיי"ל כרבי בע"כ כ"ש בע"מ. ומיושב בזה מה דנתקשה פ"י תרתי ברייתו' פלוגתא דרבי ורשב"ג ל"ל בשלמא אי פליגו בצריך למשלפי' א"ש דהא דבטלה כולו אבל אי פליגו בבטלו כולו קשה וכ' ע"פ שיטת הרמב"ם דיש לחלק בין ע"מ לע"כ עיי'. ולפמ"ש טובא קמ"ל מבריי' דע"כ ה"א בהא ס"ל לרשב"ג דליכא מעשה קמ"ל בריי' בע"מ דהא אי פליגו בבטלה מקצתו ע"כ בע"מ איירי ואי מהת' ה"א בהא פליג רבי דאיכא מעשה קמ"ל בריי' בע"כ וא"ש נכון:

ויגעתי למצוא טעם לשיטת הרמב"ם דס"ל איפכא להלכתא ומצאתי בהקדם בשנאמר דגם רשב"ג ס"ל דלא אמרינן מדחזר משלוחיו שחזר מדעתו שלא לגרש כלל אחר שהסכי' בדעתו לגרש רחוק שיחזור בו אלא דס"ל דאמרינן כמו שמבטל את זה וחוזר בו כן חזר ומבטל כל השלוחי' שעשה אות' שלוחי' זה בפני זה לפ"ז יש לחלק בין ע"כ לע"מ לפי המבואר לעיל דס"ל לאביי באמר כתבו ותנו לא יאמרו לאחרי' שיכתבו משו' בזיון וכ' רש"י שעליו לכתוב ובוש שידעו אחרי' שא"י לכתוב בעצמו ולאלו שצוה מכירי' הם או יודעי' בלא"ה שא"י לכתוב אבל בשליח הולכה ליכא בזיון שלא ידע שלא כתב בעצמו ורבא הגם דאמר טעם אחר משום מילי עדיפא קאמר או משום דקשי' לי' קושי' תוס' למה לא יתנו אחרי' ושם הארכנו. לפ"ז י"ל בעשה עשרה שלוחי' לכתוב ולחתו' וכיון שרחוק שחוזר מן הגירושין לגמרי מסתמא לא בטל כולם ולצוות לאחרי' לכתוב משום דבזיון הוא לו ולאלו כבר הודיע ויודעי' בבושתו קרוב יותר שלא בטל אלא לזה שבטל כ"ז בע"כ אבל בע"מ שכבר נגמר הגט וכולם ע"מ אין בו קפידא למנו' אחרי' י"ל יותר שבטל כולם ומדלא מצא הרמב"ם דהלכתא כרבי בע"מ פסק לחלק יצא להלכתא בין ע"מ לע"כ כמ"ש הר"ן ומלתא בטעמא יש לחלק כהנ"ל והוא טעם לשבח אשר ישבחוהו רבנן בעזר' ד':

ודע דיש מקום קושי' לפי שיטת הרמב"ם דס"ל דיש לחלק בין שליחו' דע"כ לע"מ איך פשיט ר"י לרב שמואל ב"י דחדא כרבי לענין בטלו מקצתו כו' מדחדא כרשב"ג הוא ודאי לענין בטלו א"מ דלמא ספיקא דר"ש ב"י דלמא הא דאמר חדא כרבי וחדא כרשב"ג קאי על ב' ברייתו' דפליג רבי ורשב"ג בבטלו מקצתו חדא בע"מ וחדא בע"כ ולא ידע בהי מיניי' כרשב"ג ובהי מיני' כרבי אלא דהא לק"מ דמסתבר טפי כרבי בע"כ וכרשב"ג בע"מ בודאי חדא כרבי היינו בע"כ וחדא כרשב"ג בע"מ וכן לפמ"ש ע"פ שיטות רוב ראשוני' די"ל איפכא דמסתבר יותר בע"כ כרשב"ג מבע"מ ג"כ ל"ק דודאי חדא כרשב"ג לענין ע"כ וחדא כרבי לענין ע"מ ומדמספקא לי' הי כרבי והי כרשב"ג ע"כ דידע דר' אבא חדא כרבי וחדא כרשב"ג קאמר על פלוגתא דרבי ורשב"ג בבטלו מבוטל ובבטלה מקצתו ופשיט לי' שפיר ולק"מ. אלא אי קשי' הא קשי' לי דלמא ר"ש ב"י בהא גופא מספקא לי' אי חדא כרבי וחדא כרשב"ג במאי דפליגו בבטלו מבוטל ובבטלה מקצתן ואמר בחדא כרשב"ג בכל מה שאמר וחדא כרבי בכל מה דס"ל או קאי ר"א רק על פלוגת' בעדו' שבטלה מקצתו לבד וחדא כרבי בע"כ וחדא כרשב"ג בע"מ לפי שיט' הרמב"ם ולפי שיטת רוב ראשוני' ולפמ"ש חדא כרבי בע"כ וחדא כרשב"ג בע"מ. ובצירו' ב' סברו' יחד של הרמב"ם וסברא דידי יש סברא לכאן ולכאן אפשר דמספקא לי' לר"ש ב"י אליבא דר"א אי אמר חדא כרבי בע"כ וחדא כרשב"ג בע"מ כסברת הרמב"ם או די"ל בתר איפכא חדא כרבי בע"מ וחדא כרשב"ג בע"כ ולא פשיט ר' יוסף כלום וצ"ע ליישב:

והנה הטור כ' מפורש דיוכל אפי' לכתחלה לבטל זה שלא בפני זה נשמר וכ' אפי' לכתחלה דלא נפרש יוכל היינו דיעבד דעדו' שבטלה מקצת ל"ב כולו וליכא חשש אפי' לכתחלה ומוסי' והולך אפי' לא בטלו בפני שני' אחרי' וצ"ב מה רצה בזה הלא בפניו עדיף מבפני שני' אחרי' דאסור לכתחלה והרגיש הפרישה והט"ז נדחק מאוד ליישבו. ולפע"ד נראה דרבותא רבתא קמ"ל דנ"ל דעד כאן לא ס"ל לרשב"ג דאמרי' בטלו כולם רק כשמבטל אותו שמבטל בפניו אמרי' דבטל כל השליחו' והא דלא הזכיר בבטולו רק זה משום שהוא עומד בפניו ואחרי' שאינו בפני' אינו מזכיר אבל כוונתו לבטל כל השלוחי' אבל כשמבטל א' בפני ב' אחרי' ואומר להם שמבטל לכאורה גם רשב"ג ס"ל דל"א שבטל כולם דהו"ל לפרש ולומר כולם אני מבטל למה מזכיר את זה יותר מזה כיון שכול' אינם בפניו כנ"ל נכון. והא"ש דכ' הטור אפי' לא מבטל בפני שני' שלא בפניו דל"א בטל כולו אפי' בטלו בפניו דנ"ל משום שהוא בפניו אומר לו שמבטלו ובכללו כולם קמ"ל דמ"מ לא בטל רק זה כרבי קי"ל וא"ש נכון:

עוד כ' הטור ואלו שבטל לא יכולי' להעשו' שלוחי' עד שימנה אותם אח"כ וב"י כ' זהו פשוט ומ"מ כ' כדברי' אלו בש"ע. ונ"ל דטור קמ"ל רבותא דהי' מקום לומר כיון דל"ב כולם גם זה לא בטל רק לצעורי קמכוון לחדש וחדשי' כדאמרי' ר"פ ה"א לצעורי וכ' רש"י לזמן גם כאן ה"א כיון דחזינן דא"מ כל השליחו' גם זה א"מ רק לצער אותה בא לזמן ואם חוזר הבעל ואומר לו שיתן לו צריך למנותו מחדש בפני ב' ויוכל לטלו שני' מע"ג קרקע עיי"ש ר"פ מ"ש בזה קמ"ל הטור דאות' שביטל א"י להעשו' שליח לא כ' שאין יוכל ליתן פשיטא רק שלא יוכלו להעשו' שליח ע"י שיצוה לו הבעל לזמן מן הזמני' שיתנו הוא אלא צריך למנותו שליח היינו למנותו שליח מחדש כמו מתחלה ע"י עדי' וכל דין מינוי שליחו' יש בו וטובא קמ"ל כנ"ל והבן:

עוד כ' הטור אבל לא יבטל כולם בפני א' דלפעמי' יצא תקלה כו' הפשוט כי כוונת הטור הגם דאמרי' לא בטלה כולה בסתמא אבל כשמפורש אמר שמבטל לכולם פשיטא דהוא ככל מבטל שלא בפניו ולכן מ"ש פ"י בזה והאריך בזה ללא צורך וללא הועיל במחכ"ת כדי ליישב קושי' ב"י שהיא למה כ' הטור שלא יבטל כולם אפי' מקצת מהם לא יבטל בפני א' ומ"ש הפרישה דקמ"ל אפי' חוזר על כולם ומבטל כ"א בפניו ל"א דחיישי' שמא פע' לא יבטלם אח"כ בפני' ונפיק מיני' חורבא עדיין אין מיושב למה כ' הטור דין זה בכולם והט"ז רצה ליישב גם זה בדוחק גדול במחכ"ת. והנלפע"ד עפמ"ש דגם כשחוזר אח"כ ומבטל בפניו ל"מ וכ' הרשב"א הטע' שמא בנתיי' עד שילך אצלו יכתוב א' מהם ויתנו וכ' דחשש רחוק הוא ותוס' וטור ס"ל דגם להכי חיישי' וי"ל דוקא כשמבטל כולם חיישי' שמא בנתיי' יקיי' א' מהם שליחותו אבל כשאין מבטל כולם הלא יש שנשארו שלוחי' ויוכלו לכתוב ולתן צריכי' אנן לחוש שמא עד שלא ידוע לאלו יתן א' מהנשארי' ויהי' זה שביטול כ"כ ל"ח דהו' כעין ס"ס שמא לא יתן שום אחד ושמא א' מאלו שלא בטל ולכן נקיט דוקא שלא יבטל כולם וא"ש עיי':

ועוד ויותר נ"ל דרבותא קמ"ל דגם בפני ג' ויותר לא יבטל הגם דאית לי' קול ותקנ' עגונו' ליכא בכה"ג כמ"ש המל"מ בכוונ' תוס' מ"מ לכתחלה לא דלא פליג או כמ"ש הגה' מל"מ ופ"י במתני' דלא צ"ל משום תק"ע אלא דאיכא מיעוט דלא שמעו וי"ל היכא דאינו מבטל כל השליחו' ליכא קול דליכא קול רק כשיש חידוש בדבר למה שלח גט ע"י שליח ובטל השליחו' ומבוטל מעשה גירושין והיא א"א כמקדם אבל כשעשה הרבה שלוחי' ואינו מבטל כולם והם עושי' שליחות' רק שבטל א' או יותר מן השלוחי' מה להו לאפקועי קלא שלא נתחדש שינוי בגוף ענין הגירושין וקמ"ל הטור אפי' מבטל כולם בפני א' דאיכא קלא שנתבטלו הגירושין לגמרי דאיכא קלא טבא מ"מ לכתחלה לא שאפשר לפעמי' תצא תקלה מזה כשלא ישמעו וחוששי' למיעוט לכתחלה ולרשב"ג אפי' בדיעבד כמ"ש הג"ה מל"מ ופ"י הנ"ל וא"ש נכון בעזה"י. ורבא אמר ר"נ הלכה כרבי בשתי' היינו כרבי לענין בטלו מבוטל ובעדו' שבטלה מקצתו ומקשה וכי ל"ל מה כח ב"ד יפה כ' לפמ"ש לעיל דיש לומר דמסתבר מלתא דרבי בע"מ ומסתבר מלתא דרשב"ג בע"כ ולרמב"ם נהפוך י"ל דהלכתא כרבי בשתי' בין בע"מ בין בע"כ לאפוקי דלא כחלק בין ע"מ לע"כ ומנ"ל דס"ל הלכה כרבי לענין מה כח ב"ד יפה ול"מ ש"ס מידי והא דמסת' קסת' ר"נ ול"א לאיזהו רבי ורשב"ג כיון משו' דידע שא"א למטעי' בו דהא רבי חזר בו וגם הוא בעצמו ס"ל כח ב"ד יפה וסתמא כפרושו דאכווין לרבי בשתיהן בשתי ברייתות הנ"ל וצל"ע:

דף ל"ד ע"א. התם ממונא הכא אסורא קושי' תוס' מבוארת ולתי' ב' צ"ל כרבי דהא רבי אפי' בטעו' ס"ל כח ב"ד יפה והה"נ הכא ור"נ לעצמו ס"ל בטעו לא והה"נ הכא ולפע"ד י"ל ע"פ קושי' תוס' לעיל איך הוכיח דהדר בי' רבי הכא בב"ד וע"פ שמפרש מהרש"א דכח ב"ד שמבטל בפני' מבטל כח ב"ד ראשון משא"כ הת' בטעו והיינו הגם דטעו ואין לחלק בזה בין איסור' לממונא מ"מ לא דמי הכא בב"ד וכ' פ"י לעיל למאן דס"ל בפני ב' וקיי"ל נמי דב' ל"מ ב"ד בשו' מקו' לק"מ קושי' תוס' עיי"ש לפ"ז אומר אני דלעיל דהוכיח אמוראי דהלכה כרשב"ג משו' דרבי חזר בו ומדמו מלתא דטעו לדהכא משו' דס"ל בפני ב' וס"ל דב' לא מקרי ב"ד אבל ר"נ לשיטתו דס"ל שני' מקרי וכח ב"ד להם לא מוכח דרבי חזר בכאן וא"ש ועיי':

אביי סבר ג"ד בגיטא לאו מלתא ורבא סבר מלתא. לכאורה י"ל דפליגו