כתב סופר גיטין חלק א קיז

הב"ע בעדי הולכה ה"נ מסתברא כו' כ' רש"י וטעמא משו' חששא דלמא אזיל כו' נראה דאי בעדי מסירה איירי בוודאי פליגו בעדו' שבטלה מקצתה כי' ואמת אינו כן דעדיין י"ל דבצריך עשרה למשלפי' פליגו ור"א לא להוכיח בא אלא שי"ל דבעדו' שבטלה מקצתה פליגו וי"ל ג"כ דבצריך למשלפי' פליגו ונ"ל לפי דאמר ה"נ מסתברא מוכח דפליגו בבטלה כולו דאי בצריך למשלפי' א"כ רישא בין בעדי כתיבה ובין בעדי מסירה פליגו דמ"ש א"כ לא א"ש סיפא אמר לזה בפ"ע ולזה בפ"ע כו' דלא שייך רק בערי מסירה והא רישא גם בע"כ איירי ועכצ"ל דפליגו בבטלה מקצתה וגם רישא רק בע"מ איירי וא"ש סיפא אמר לזה בפ"ע כו' על דאיירי רישא וא"ש מ"ש רש"י כד הוכיח מסיפא דבע"מ איירי ע"כ טעמא דרשב"ג משו' חששא וא"ש ועיי' בסמוך:

דלמא כריב"ק ס"ל עיי' רשב"א שהקשה הא קיי"ל כריב"ק ולמה אמר דלמא ונדחק והניח בצ"ע ואני בעניי מצאתי מקום ישוב ע"פ מ"ש לעיל בסמוך דבאמת הי' ראוי דאין הלכה כריב"ק יחיד ורבי' הלכה כרבי' חוץ כשנמצא סתם בריי' כיחיד נראה דהלכתא כך והנה לר"א דמוקי בריי' בע"מ א"ש הבריי' דלא כריב"ק והי' דחוק לי' למוקמי בריי' דלא כהלכתא והא אפשר לתרץ הבריי' כרבא דלא כריב"ק וכהלכתא והיינו ה"כ מסתברא דקאמר ולא אמר דייקא נמי דאפשר דאתי' כריב"ק אלא דלא מסתבר למוקמי בריי' כיחידאי ודחה דלמא כריב"ק ודלא כהלכתא ולכן אמר דלמא. ונקדי' מ"ש בסמוך דאי סיפא בע"מ דווקא מוכח דרישא ג"כ בע"מ דווקא ופליגו בעדות שבטלה מקצתו ולפי דדחה דלמא כריב"ק לא מוכח מידי והנה הרשב"א כ' דעיקר דפליגו בצריך עשרה כו' כמ"ש ר"א בריי' בע"מ דיחוי בעלמא דמסתימ' הבריי' משמע דגם בע"כ איירי ועוד מביא ראי' מלקמן דמקשה ולבדר אבדורי ש"מ דהעיקר דפליגי בצריך למשלפינהו לפ"ז א"א לפרש סיפא דווקא בע"מ דהא רישא גם בע"כ ומוכח ע"כ דאתי' ברי' כר"י ב"ק ולכן הלכתא כריב"ק כיון דסת' בריי' אליבא דרבי ורשב"ג הכי ס"ל אבל כל שלא נפשט דבצריך למשלפי פליגי לא מוכח מבריי' דהלכה כריב"ק וא"ש דר"א ודלמא דקאמר סתמא דש"ס ולאמת וודאי בריי' כריב"ק וש"מ הלכתא כוותי' וא"ש נכון מאוד ועיי':

אמר ר"י לחזי אנן כו' כ' תוס' הגם דס"ל כרשב"ג ולא עשה איסור מ"מ נגדי' רב משו' לעז הא דלא כ' תוס' משו' דגורם לשווי' בעילו' זנו' למפרע תינח נשואה אבל בגט ארוסה וקדש בכספא ליכא נדנוד איסור כלל לכן הוצרך תוס' לומר משו' לעז ולשיטת רא"ה ורשב"א ריש כתוב' דלאמת לא הפקיעו דאנן סהדי דלא ניחא לי' באפקעתא אפי' בארוסה כ"ש בנשוא' דלא להוי ב"ז וא"כ גם בנשוא' צ"ל משו' לעז. ורש"י בקדושי' י"ג ע"ב כ' רב מנגיד על דמבטל גיטא מי שמבטל השליח בפניו שמא לא ידעו אחרי' מבטולו ויתן ליד האשה לא רצה רש"י במ"ש תוס' דלא נ"ל דמשו' לעז נגדי' או דכיון סתמא מאן דמבטל גיטא הול"ל שלא בפניו משמ' לרש"י דמבטל גיטא אפי' בפניו נגדי' רב ותוס' הקשה על רש"י שם אטו ברשיעי עסקינן שנחשוד את השליח שיכשול וחוטא ולא לו ועיי' פ"י שם שיצא להציל דבדבר ערוה חיישי' ומביא ראי' מריש מכילתי' דמקשה דהוי דבר שבערוה דחיישי' לזיופי והה"נ חיישי' ובמח"כ אין דמיונו עולה יפה דשם בעי עדו' דאינו מזויף מקשה שפיר אבל כאן שנחשוד שיתנו לאשה אחר ששמע שהבעל בטלו תמוה ולפע"ד נראה בישוב קושי' חמורה של תוס' כשנדייק לשון רש"י שכ' אם מסר גט לשליח והגיע בשליח וצ"ב למה כ' והגיע בשליח ולא כ' אחר שמסר לו בטלו ונ"ל דכוונ' רש"י דווקא בהגיע דדייק ש"ס ר"פ דלא רץ אחריו רק הגיע במקרה וקס"ד דלצעורי קמכווין כיון דלא טרח ורץ אחריו קמ"ל והגם דאנן ל"ח לצעורי אבל יש לחוש שיהי' שליח סבור מדלא רץ אחריו דלצעורי' קמכוון הגם דרש"י כ' דלצעורי היינו שלא יתן לחודש וחדשי' א"כ אם השליח יחשוב כן לא יתן עד שיצוהו הבעל למתי יתן הא כ' רשב"א די"ל לצעורי שאינו מבטלו כלל ורש"י לא ניחא לי' לפרש כן כתבתי שם לעיל דס"ל דאין זה אומדנא דמוכח דמבטל דבורו שאמר שיבטלו אבל לזמן אין זה סתיר' לדבריו עיי"ש וכ"ז דאנו לא ס"ד דלצעורי' ולא בטל כלל ס"ל לרש"י דלא ס"ד שיהי' אומדנא דמוכח לומר כן ולכן כ' לזמן חודש וחדשי' בטלו אבל למיחש דהשליח סבור הוא דלצעורי קמכוון ולא בטלו כלל בלב שלם ויתן לה וזהו שכ' רש"י והגיע בשליח דווקא אבל רץ אחרי' לא נגדי' רב וי"ל עוד גם היכא שרץ אחריו נגדי' רב דהא תיקנו שלא לבטל שלא בפניו משו' תקנ"ע שלא יהי' קל לו לבטל ותהי' עגונא והעמיסו עליו טרחה זו שיהי' רץ אחרי' דווקא ולא שכיח שיטרוח לרוץ אחריו ומ"מ מי שעושה כן שרץ אחריו ומבטלו נגדו רב כדי שיהי' נמנעי' לעשו' כן שלא תשאר עגונה אבל מי שהגיע בשליח וראה כי מתעצל בשליחותו משו"ה בטלו וכתבנו לעיל דה"ט דל"א לצעורי דאמרי' הא דלא רץ אחריו שלא הי' מבטלו רק מפני שהגיע וראה שהתעלל בשליחותו וכי כן אין ראוי לנגדו דהא משו' מלתא בטעמא בטלו אלא בכה"ג איכא למיחש שיחשוב השליח דלצעורי קמכוון כדס"ד דאנן אמרי' משום דלא רץ לצעורי קמכוון וא"ש סתימ' ר"י משמי' דרב דנגדו למאן דמבטל גיט' בין ברץ אחריו בין בהגיע כנ"ל ועיי':

וחזר רבי ועשה כרשב"ג קושי' תוס' מבואר וראיתי בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל ושם כתוב לאמור בישוב קושי' תוס' דצ"ל הא דאמר ר' פרטא לרבי מה כח ב"ד יפה וכי לא ידע דרבנן לא ס"ל מה כח ב"ד יפה ורבי כוותי' ס"ל וגם על רבי תמוה דחזר בו מיד וע"כ דרבי כבר חזר כאן בגט וס"ל כרשב"ג משו' מה כח ב"ד יפה וכשבא מעשה בשומ' לפני רבי רצה לעשו' מעשה כרבנן והחזירו ר"פ והזכירו דכבר חזר בו בגט וס"ל דמה כח ב"ד יפה וחזר רבי מיד והא"ש דמוכח מר"פ ומחזרתו של רבי דכבר גם כאן חזר בו אלו דבריו הקדושי' זצ"ל וש"י:

ואמר להו זילו אטמורי כ' רש"י ר"י לסהדי והקשה פ"י מאי מקשה לבררו אבדורי הא ע"כ צריכי' להיות פעם ביחד בשע' חתימה שאין חותמי' זה בלא זה ואז יבטלם זה בפני זה ומזה הוכיח דגרסא שלפנינו אמר לן עימורו היא העיקר ולפע"ד קושי' זו א"צ לפני' דהכי אמר אטמורי וכתבו בכלל וכתבו כתיב' הגט וחתימ' ושפיר מקשה למה להו לאטמורי לבדרי כו' היינו כל זמן כתיב' הגט שא' מהם כותב לא צריך לאטמורי אלא לבדרו ובשע' חתימה יטמרו מפניו וזמן חתימ' זמן קצר הוא וזמן כתיבה הרבה יותר ול"ל לאטמורי כ"כ ולק"מ אלא דהי' יוכל להקשו' כיון דשני' הוי לא צריך לבטל אלא א' ממילא בטל הכל כיון דלא עשה שלוחי' רק ב' ולא מהני הא דבררו אלא די"ל דרש"י ס"ל דקושי' ש"ס כהך לשנא דפליגו בצריך בי עשרה כו' ושפיר מקשה ותוס' דכ' דקושי' גם אי פליגו בעדו' שבטלה מקצתו הי' לו ע"כ הגרסא כמו שכתוב' לפנינו ולרש"י איכא ראי' דנקטי' לעיקר דפליגו בצריך עשרה למשנפי' ורשב"א מביא ראי' משו' דלא ניחא בי' שיגזרו כ"כ שמא עד שלא יבטל בפני' יתן א' מהם ולגרס' רש"י איכא הוכחה אלימא ועיי':

אלא ש"מ חדא כרבי וחדא כרשב"ג כו' הרמב"ם כ' דיוכל לבטל זה שלא בפני זה ואפי' בפני שני' אחרי' עיי' הה"מ ולח"מ בכל אריכת דבריו לא העלה דבר ברור והנה מ"ש הרמב"ם יוכל לבטל נראה דיעבד קאמר מדכ' אפי' בפני שני' אחרי' והא בפני שני' בדיעבד הוא הה"נ יוכל דיעבד כ"כ הה"מ וב"י לפ"ז לא נתבאר ברמב"ם כלל דלא בטלה כולה דהא בדיעבד מהני גם אם בטלה כולו ולפע"ד דמוכח מתוכו דל"ב כולו דהא לפני א' ס"ל לרמב"ם דדיעבד ל"מ או משו' דאין דבר שבערו' פחות מב' או משו' דאיכא חשש ממזר' ביותר כמ"ש תוס' יהי' מאיזהו טע' שיהי' והא כ' הרמב"ם דיוכל לבטל זה שלא בפני זה היינו אפי' מבטל רק א' בפניו ואי בטלו כולם שלא בפני' אפי' דיעבד ל"מ ואפי' זה שבטלו בפניו כמו לרשב"ג ונשמע ממילא מדברי רמב"ם דס"ל לא בטלו כולם כנ"ל פשוט:

אלא דהא גופא קשי' למה לא כ' הרמב"ם יותר דאפי' לכתחלה מותר כיון דל"ב כולם ליכא חשש כלל, ולומר דבאמת יוכל לכתחלה איך כ' ואפי' בטלו בפני שני' אחרי' הא זה אסור לכתחלה דמבטל את א' מהם שלא בפניו. ונלפע"ד ליישב כשנבין מה רצה רמב"ם במ"ש ואפי' בשני' אחרי' הרי דין זה כבר כ' בהלכה שלפניו שיוכל לבטל שלא בפניו בדיעבד בפני שני' ולא חידש לנו מידי מ"ש עוד הפע' בהלכה זו וצ"ע. ולכן נ"ל דמה דכ' יוכל לבטל היינו לכתחלה ומ"ש אפי' בפני שני' אחרי' היינו באופן שכ' בהלכה שלפני' דמהני בפני שני' בדיעבד ולכתחלה לא וא"צ לפרש שני' דלכתחלה לא והא דקמ"ל בזה נ"ל דטובא קמ"ל די"ל טעמא דרבי דס"ל לא בטלה כולה הגם דאיכא סברו' דבטל כל השליחו' כדס"ל לרשב"ג כיון שחוזר ממקצתו מסתמא חוזר בכולו י"ל דס"ל לרבי כיון דאם מבטל כולם והוא שלא בפניו עובר על תקנת חכמי' דאמרו שלא לבטל שלא בפניו מסתמא אינו עושה נגד תקנתו וסתמא דלא מבטל רק זה שמבטלו בפניו ולא לאחרי' שאינם לפניו כן י"ל לפ"ז כשמבטלו א' שלא בפניו בפני שני' אחרי' הרי עושה נגד תקנת חכמי' הא דמודה רבי דאמרי' מסתמא בטל כל ענין השליחו' וכמו שמבטל לזה שמפרש שלא בפניו ה"ה כולם וה"א דל"מ וס"ל לרמב"ם כמ"ש תוס' בתי' ב' דאי הי' ס"ל לרבי דבטלה כולה הא גם בדיעבד ל"מ כמו קוד' התקנה בפני א' או ב' וקמ"ל הרמב"ם אפי' בטל א' בפני שני' אחרי' שלא בפניו באופן דכ' בהלכה שלפניו דמהני בדיעבד בפני שני' סד"א אבל בכה"ג שבטל א' שלא בפניו דבטלו כולם ל"מ הביטול אפי' דיעבד שיטעו בדין שלא בטלו כולם כמ"ש תוס' קמ"ל דמהני דיעבד גם בכה"ג שכבר עושה נגד תקנ' חכמי' ס"ל דל"א דבטל כולם דל"ל כלל האי סברא כיון שבטל מקצתו רוצה לבטל כל השלוחי' וא"ש:

ומנא לי' לרמב"ם לאמת דרבי גם כה"ג ס"ל דל"ב הוא נ"ל דיש הוכחה לזה מדקאמר ש"ס ל"ל להו לאטמורי לבדרי אברורי ש"מ כרבי ס"ל וכ' תוס' דקאי מסתמא גם אי פליגו בבטלה מקצתו. והנה הא דאמר אטמרי ש"מ כרשב"ג ס"ל דשלא בפניו ל"מ צ"ב מנ"ל דלמא סמך שלא יעשה נגד תק"ח צ"ל כיון דאנוס הוא ואינו רוצה בגירושין בודאי יעשה כל טצדקי ויבטל שלא בפניו ש"מ כרשב"ג ס"ל דבטלו א"מ וא"כ איך הוכיח מדל"א לבדרי אבדורי ש"מ כרבי ואי ס"ל משום דלא חשוד שיבטל שלא בפניו ל"א בטלו כולו והא כאן דאנוס הוא הי' חושדי' אותה א"כ