כתב סופר גיטין חלק א קטז

לכ"ע הוא ולא משום תק"ע ולרש"י דס"ל דגם זה מן התקנה היינו למ"ד בפני ב' וכהלכתא אבל למ"ד בפני ג' צ"ל דקוד' התקנה הי' ולכן כ' דלרש"י לא דמו אהדדי ועיי' מהרש"א. וצ"ל כיון דלמ"ד בפני ג' עכצ"ל דקוד' התקנה אין מבטלי' זה שלא בפני זה מה הכריח רש"י לומר למ"ד בפני ב' גם זה אחר התקנה נתקן. ונלפע"ד דס"ל לרש"י כמ"ש תוס' בתי' שני דטעמא דאין מבטלי' זשב"ז משום דלפעמי' יטעו דלא בטלו כולם אלא מה דכ' תוס' בפשיטו' דגם לרבי אינו מבוטל כמו קודם התקנה דאיכא חשש ממזרו' ביותר זה לא ס"ל לרש"י למ"ד בפני ב' וקוד' התקנה ל"ח לחשש ממזר' דאיכא בב' אלא בא' דאיכא חשש ממזר' טובא כמ"ש תוס' ולכן גם לחוש שמא יטעו דלא בטלו כולם אינו חשש יותר קרוב במשקל מחשש ממזר' בב' דלא חששו לו קוד' התקנה לכן כ' רש"י דגם זה מן התקנה כשתיקנו לחוש לחשש ממזר' דאיכא בב' חששו גם להך חששא דיטעו בדין לפעמי'. אבל למ"ד בפני ג' וחששו קוד' התקנה לחשש ממזר' בב' כן חששו לשמא יטעו וס"ל לרש"י ג"כ דקוד' התקנה הי' כנ"ל נכון:

והא"ש דל"ק מה שפקפק תוס' לרש"י ממה דמספקא לש"ס הי כרבי והי כרשב"ג ולפמ"ש מספקי שפיר דאולי כמ"ד בפני ג' ס"ל וגם קוד' התקנה לא יוכל לבטל אלא זה בפני זה וגם לרבי אינו מבוטל. וי"ל ג"כ קושי' פ"י על תי' קמא של תוס' הא רשב"ג סתמא אמר ואפי' מבטל בפני ג' וד' ולמ"ש א"ש דתוס' גם בתי' קמא ס"ל הך סברא אלא דס"ל דוקא לרשב"ג ולאחר התקנה אבל קוד' התקנה לא והוצרך לומר דהוכיח דרבי גם במבטל בפני א' או ב' קאי ולתי' שני חידש דחשש שמא יטעו אלא אפי' קוד' תקנה לרבי כנ"ל ועיי':

ודע למ"ש תוס' דחיישי' שמא יטעו אפי' במבטל א' בפני כולם איכא חשש זה והול"ל אין מבטלי' זה בלא זה עד שמבטל כולם וגם הא איכא בינייהו ללשון משום דעדו' שבטל מקצתו אפי' בפני כולם לא ומשום דצריכא בי עשרה בפני כולם יוכל לבטל אחד וצ"ע:

צריכא בי עשרה למשלפי' בקושי' תוס' ותרוצו הנכון כמ"ש מהרש"א בכוונת תוס' דקאי אי פליגו בעדו' שבטלה מקצתו דסגי שיאמרו דאם נתנו אחרי' דבטלו א"מ והפקיעו הקדושי' אבל כשכותב ונותן זה שמבטל בפניו למה יהי' בטולו אינו מבוטל ומה שהקשה מהרש"א על תי' תוס' נימא דרבי ס"ל ג"כ בטלו כולו אלא דס"ל דסגי לבטול אחרי' אבל יוכל אותו שמבטל בפניו. קושי' מהרש"א ל"ק רק לתי' ב' של תוס' דגם לרבי אם בטלה כולו ל"מ בדיעבד ומזה הוכיח רש"י דס"ל בטלה כולו לזה הקשה מהרש"א שפיר דלמא ס"ל יוכל דיעבד לזה שבטלו בפניו אבל לתי' קמא של תוס' דלרבי בטלו מבוטל גם בזה חוץ כשמבטל בפני א' או ב' למר כדאית לי' לק"מ דאיך אפשר דס"ל יוכל לכתחלה דזהו שמבטלו בפניו יוכל לכתחלה ולאחרי' לא הא כשמבטל זה לכתחלה יצא תקלה כיון דבטלו מבוטל. ממילא גם זה שבפניו לא יבטל ולק"מ רק לתי' ב' והבן:

והנה תי' תוס' צריך תבלין והסבר ונ"ל דתוס' בקושי' ס"ל ג"כ דלכתחלה ודאי לא יבטל א' בפניו ואחרי' יתבטלו ממילא הגם דלא יצא תקלה כיון דלאחרי' מתקנתא בטלו אינו מבוטל היינו ע"י הפקע' בודאי לא ניחא להו לרבנן להפקיע קדושי' כ"ש בנשוא' לא ניחא להו לשווי' ב"ז ולכן לכתחלה לא יבטל זה שלא בפני זה כדי שלא יבוא עי"ז לאפקעת' כשיכתבו ויתנו אחרי' ובהא לא שייך מה כח ב"ד יפה דהא אין זה מעיקר תקנתא וליכא מכשול ואיסור כמו אם יהא בטלו מבוטל ודייק לשון התוס' שכ' למה בזה שמבטל בפניו לא יועיל יתקנו דבאחרי' לא יועיל אבל לכתחלה ודאי לא מטעמ' שכתבתי וע"ז תי' תוס' שפיר כיון שהוצרכו לתקן לגבי אחרי' שאין ביטול מועיל תיקנו נמי שלא יהי' לו כח לבטל בזה הגט כלל היינו כיון דלכתחלה אסור כדי שלא להביא לידי אפקעתא רק בדיעבד מהני וכיון שהוצרכו לתקן דלגבי אחרים ל"מ השוו מדותי' בתקנה זו דגם לזה שבפניו ל"מ דיעבד שלא לחלק ועוד מאחר שלכתחלה אסור אפי' לזה שמבטל בפניו ובדיעבד מהני יטעו דגם לאחרי' ליכא רק לכתחלה לכן אמרו שלא יהי' לו כח כלל לבטל בזה הגט וזה מצינו בכמה דוכתא באיסורי חכמי' בר"ן ע"ז בגזיר' סתם יינם שאסרו בשתי' ואסרו ג"כ בהנא' משום יי"נ שלא יטעה כמו שזה אסור ואינו אסור בהנא' כן יי"נ ועיי' פ"י ר"פ לולב הגזול:

וארווח לנו הא דהעמיד תוס' קושי' זו על דלשלפי' בי עשרה ומקשה אלעיל לעדו' שבטלה מקצתו וזהו מן הדוחק שיש בדברי מהרש"א ועיי' פ"י. ולמ"ש א"ש דמ"ש דקושי' תוס' לכתחלה ניחא דאסור לבטל אפי' לזה כדי שלא יבוא לידי תקלה אבל קשה למה בדיעבד ל"מ לפמ"ש מקוד' דאי יוכל היינו לכתחלה אלא ממילא לרשב"ג דיעבד נמי ל"מ אבל רשב"ג ל"א רק אינו יוכל לכתחלה ועיי' לשון רש"י. רשב"ג א"י שאף זו מן התקנה ואם בטלו איני מבוטל דמה כח כו' נראה דמפרש א"י דר"ג לכתחלה וממילא נשמע דאינו מבוטל כיון דס"ל דמבטל שלא בפניו מ"כ ב"ד יפה לפ"ז ל"ק למה יהי' זה שמבטל בפניו א"מ בדיעבד מנ"ל דס"ל לרשב"ג דאינו מבוטל הא בלשונו ל"א רק דאינו יוכל לכתחלה ובאחרינא ממילא ל"מ דיעבד כיון דאיכא חשש איסור ממזר' וא"א אבל זה שבפניו באמת מהני דיעבד ולק"מ קושי' תוס' אלא דאם כן הוא כד איבעי' לי אם משום עדו' שבטלה או משום צריך בי עשרה כו' הו"ל לומר דאיכא ביניי' אי משום בטלה כולה זה שמבטל בפניו בדיעבד מהני ואי משום צריך בי' עשרה ל"מ דיעבד כעין ראי' רמב"ן וע"כ דס"ל לש"ס גם לטעם משום דבטלה כולה גם זה שמבטל בפניו ל"מ דיעבד והקשה תוס' שפיר ולכן העמיד הקושי' על דקאמר צריכא בי עשרה דמשמע דומי' דבי עשרה דאפי' לזה ל"מ דיעבד וא"ש עד"פ קצת:

איבעי' להו כולכם מהו כ' רשב"א בשם רמב"ן דמביא ראי' דאי בעי למשלפי בי עשרה צריכי' אות' עשרה דוקא דאלת"ה הו"ל למבעי' אי משו' דבטלה מקצתו בעי בפני אלו דוקא ואי משום דבעי למשלפינהו בי' עשרה סגי באחרי' ורשב"א דחה ראי' זו דל"א א"ב אלא אבעי' להו. ולפי ראי' רמב"ן קשה לי הי' יוכל לומר נ"מ פשוטה אי משום דבטלה מקצתו ותקנתא הוא ואפקענהו רבנן לקדושי' מותרי' בקרובי' זה בזה ומותר' לכהן וכדומה גם לפי שכתב רא"ה ריש כתוב' ורשב"א דאסור' בכ"ז מדרבנן ומדאוריי' שרי' אבל אי משום דבעי למשלפי' ב"ע אסורה מדאורי' דגט דאוריי' הוא וצ"ע. וצ"ל דרמב"ן ס"ל כמ"ש רא"ה שם דבאמת לא הפקיעו דאנן סהדי שאין רוצה בהפקע' ולא מבטל בלב שלם עיי"ש ולזה א"ש דל"א נ"מ זו וא"ש. ורבותיו של רא"ה וכן נראה מתוס' לעיל ע"א דהקשו כל הקושי' שהקשה דס"ל דלא אפקעתא איכא צ"ל דס"ל כמ"ש רשב"א דלאו בדרך א"ב קאמר אלא דאיבעי' הכי הוי. וי"ל כאן כולם מודי' דליכא אפקעתא דניחא לי' שלא יהי' אפקעת' כיון דסו' כ"ס ל"מ בטולו ומאן דל"ל בכל בטלו א"א כן משום דלאו אומדנא דמוכח הוא ולא אתי דברי' שבלבו שלא יהי' בטול מבטל דבור בפה מלא שמבטל אבל כאן דלא אמר מפורש דמבטל לכולהו רק דס"ל לרשב"ג סתמא כפירושו דגם לכולם מבטל אמרי' כיון דאפקעינהו רבנן לא מבטל בלב שלם או שאין בלבו לבטל אחרי' כלל כדי שלא יפקיעו קדושין מיני' ועיי'. אלא תינח לגבי אחרי' שלא אמר אבל לגבי דידי' שמבטל בפניו בפה מלא ל"מ לשיטה זו מה שחושב בלבו שלא יהי' ביטול כדי דלא לאפקיענהו לקדושי' מיני' דהא אמר מפורש שמבטלו ומותר' לכהן ולקרוביו משום אפקעינהו ואיכא נ"מ כשנתן זה שבטלו בפניו דמותר' מדאוריי' לכהן ולקרובי' זה בזה משא"כ אי משום דבעי למשלפי ב"ע וע"כ דס"ל כדחי' רשב"א ויצא לנו עכ"פ חידוש דין להך שיטה דאם נתן זה שבטלו בפניו מותר' מה"ת לכהן ולקרובי' וכשנתן א' מן האחרי' אסורה מדאוריי' בכל ויש לעיין עוד:

וי"ל עוד דעד כאן לא הביא רמב"ן ראי' מדל"א נ"מ דל"ב אות' עשרה דיש בו חידוש דין הא גופא דל"ב אותן עשרה והו"ל לומר נ"מ זו אבל הך נפקותא אם מותר' מדאורי' לקרובי' וכהן אין בו חידוש לכן קאמר ולא איבעי' להו בזה דין דבכולכם ל"ח דידעו שצריכי' לחתום בפני זה. והני כיון דאמר כולכם כו' צל"ע לפמ"ש תוס' דחיישי' שמא ישמעו שבטל א' ולא ידעו כי בטל לכולם א"כ גם בכולכם יש לחוש שיחתמו הם כיון שבטל א' תו לא צריך לו ויטעו שלא בטל כולם ואיכא מכשול וצ"ל דמשום הא לחוד שיטעו בדין לא חששו אלא בצירו' שלא ישמעו ויטעו בדין הוי כחשש קוד' התקנה ג' בג' דאיכא קול מ"מ מיעוט דלא שמעו כמ"ש פ"י במתני' ובהג"ה מל"מ ובצירו' דיטעו חששו ובכולכם נשאר רק שטעו בדין לא חששו כן י"ל. וא"ש טפי מ"ש בסמוך דקמ"ל אגב דבכולכם ל"ח לתקלה זהו חידוש דיש מקום לחוש משום שלא ידעו שבטלו כולם קמ"ל דלא חיישינן וא"ש ועיי' ב"י סי' ק"כ ועיי' ג"פ:

והנהו כיון דל"א כולכם לא מצי כתבו כו' יש לעיי' לפמ"ש הנב"י קמא חא"ע סי' צ"א דהא דיוכל לומר לעשרה כתבו הא בשעתו אין מבורר הוא שלוחו לכתוב ולחתו' ואין ברירה משו' דל"צ שיהי' התחלת שליחות' אלא בשע' שכותב וחותם ואז מתחיל ול"צ לומר הוברר למפרע זה לא תלי' באם יש או אין ברירה עיי"ש לפ"ז י"ל הא דס"ל לרשב"ג בטלה כולה היינו דאמרי' סתמא בדעתו לבטל כולם הגם דדברי' שבלב הוא כיון דעדיין לא נתברר מי הוא שליחו ומתחיל השליחו' בשעה שיבררו מעשרה מי הכותב וחות' וכיון דעדיין לא חלה השליחו' נתבטל במחשבתו שלא יהי' שליחותו מתחלה כשיבררו ביניה' מי יהי' שלוחו וכמו דס"ל לר"י ר"פ האומר בקדושי' קדשה לאחר למ"ד יום חוזר' בה כיון דמחוסר זמן והה"נ וכ"ש הכא שעדיין לא חלה השליחו' כלל עד שיבררו אבל היכא שאמר כולכם דנעשו כולם שלוחי' מיד ע"פ דבורו אפשר דס"ל לרשב"ג דלא בטלו כולם דאין זה אומדנא דמוכח כ"כ עד שנאמר דאתי' ומבטל דבורו שיהי' שלוחי' ומבריי' דאמר לשני' דפליגו רבי ורשב"ג ולהך צד משו' עדו' שבטלו מקצתו ובעידי מסירה י"ל ג"כ דלא הוברר בשעתו מי יתן משו"ה בטלו שניה' מכח אומדנא דלא מוכח כ"כ אבל באמר כולכם מנא לאיבעי' להו בפשיטו' דגם בכה"ג ס"ל לרשב"ג דבטלו כולן וצ"ע. מזה נראה לי ראי' למ"ש בקצה"ח סי' ס"א דדבר זה לא תלי' בברירה דעשה לכולם שלוחי' עיי"ש ומביא תשוב' הרשב"א שבב"י סי' קמ"א ומהתימא על הנב"י שהי' נעלם ממנו תשוב' הרשב"א הנ"ל ולא יאונה לצדיק כו' דמ"ש שם דאשה שתלתה ש"ק שלה בדע' אחר דמהני ביון דא"צ לומר הוברר למפרע ולא החליט הדבר למעשה ויפה עשה ואפשר ספיקתו של הרשב"א דלא תלי' בברירה משו' דל"צ לומר הוברר למפרע ועיי':