כתב סופר גיטין חלק א קטו

דהיינו טעמא דר"ש דאליבי' לא קאמר ר"י וצ"ל מ"ט דר"ש ולמ"ש תוס' דלא איכפת לו אם יחפה כדין א"כ קשה לר"ל גם אי ס"ל כרשב"ג כמובן ולהנ"ל י"ל כיון דאפשר לו ע"י שיבטל שלא בפניו נאמן שגרשה אפי' באין גט בידה ויחפה שלא כדין. אלא דבאמ' מנשואה לק"מ דלא מקרי בידו שאינו רוצה לעשו' ב"ז אלא דקשה מארוסה לא לשתמט דבארוסה נאמן למפרע וצ"ל בדוחק דאינו רוצה לעשו' לפני עין כל נגד תקנת חכמי' וכ"ש בתר דרב מנגיד אמאן דמבטל שלא בפניו וי"ל ליישב בזה קושי' תוס' מאי קמ"ל ר"י דא"כ פשיטא דמה הועילו בתקנת זמן ולמ"ש י"ל ע"פ שיטת רמב"ן הנ"ל לרבי מדין אינו בטל כשמבטל בפני א' או ב' לר"ל בודאי א"נ לעבר דליכא בידו ור"י קמ"ל דלכ"ע גם לרשב"ג א"נ הגם שבידו לגרשה מעיקרא כן י"ל:

יוכל לבטל זה כו' רשב"ג אומר א"י לבטל אלא זה בפני זה צ"ב לא הו"ל לומר א"י לבטל דהא קאי על רבי דאמר יוכל לבטל נ"ל דקמ"ל דאפי' מבטל אח"כ כ"א בפניו ל"מ כיון דלשעתו בטל שלא בפניו כמ"ש תוס' לקמן ע"ב ד"ה לבדר אבדורי וברש"י כ' הטעם דחיישינן עד שיבטלו בפניו יתן א' מהם ואי הוי אמר רשב"ג א"י לבטלו הא דיקא כשלא חוזר ומבטל כ"א בפניו קמ"ל א"י אלא זה בפני זה אבל בטל זה שלא בפני זה ל"מ בשום אופן אפי' חוזר ומבטלו בפניו ומזה ס"ל לש"ס לקמן בפשיטו' דאפי' בכה"ג ל"מ דחייש רשב"ג כ"כ עד דמקשה ולבדר אבדורי ומנ"ל הא ולמ"ש א"ש:

ובזה אתיישב לן קושי' פ"י שהקשה על דמקשה תוס' דלמא רבי ג"כ ס"ל בטלה כולה אלא דאזיל לטעמי' דבטלו מבוטל ויוכל דיעבד והקשה פ"י הא כבר פליגו בבטלו מבוטל ותי' דקמ"ל הך דינא דבטלה כולה אלו דבריו. ועדיין אין מיושב כל צורכו למה משמיענו חידוש זה בכה"ג הול"ל עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו וממילא נדע דאינו מבוטל ולמ"ש א"ש דקמ"ל מה שלא ידענו בלא"ה דאפי' בטל כ"א בפ"ע דל"מ משום חשש דכ' רשב"א. עוד י"ל דקמ"ל דאפי' אותו שבטל בפניו ל"מ דס"ד דסגי' דל"מ בטול אות' האחרי' כקושי' תוס' לקמן ע"ב ד"ה צריך בי עשרה וע"פ פי' מהרש"א קושי' תוס' ותרוצו וא"ש:

וי"ל פקפוקו של תוס' על פי' רש"י דאף זו מן התקנה ולא ס"ל דאף קוד' התקנה ל"מ בטול כי האי משום דאיכא חשש גדול דממזר' דלא ידעו דינא דבטלו כולו א"כ איך אפשר דהלכה כרשב"ג בבטלו מקצתו ואפי' דיעבד הא קיי"ל כרבי וי"ל דס"ל רש"י אף זו מן התקנה היינו מה דחייש דלמא עד רשב"ג כ"כ אפי' כשמבטל אח"כ כ"א בפניו דל"מ דמבטל כ"א בפניו יכתב וימסור א' מהם זה חשש רחוק כמ"ש רשב"א וכל כהאי לא הי' חייש רשב"ג קוד' התקנה דלא חששו כ"כ לממזר' וסמכו על ב' למ"ד בפני ב' וקיי"ל כוותי' כמו דל"ח לממזר' כ"כ הגם דב' ל"ל קלא כ"כ כן כ"ש דל"ח כ"כ משום חשש רחוק שמא בנתיי' ילך א' ויעשה שליחותו לכן רש"י כ' אף זה מן התקנה אבל עיקר הדבר דחייש לממזר' כשאינו מבטל כ"א אח"כ בפניו ס"ל לרש"י ג"כ כתוס' דחשש זה חשש קרוב הוא כמו בפני א' קוד' התקנה ולק"מ פקפוקו של תוס' על רש"י די"ל הלכה כרשב"ג בעדו' שבטלה מקצתו ולא בטל כ"א אח"כ בפניו וא"ש ועיי':

רבי סבר עדו' שבטלה מקצתו ל"ב כולו הקשה תוס' דלמא רבי לטעמי' כו' ותי' אפ"ת דבפני שליח ג"כ בעי בפני ב' מ"מ ל"ב שיהי' ביחד והיינו לפי דקיי"ל כריב"ק. ועיי' פ"י ביאור לספיקותיו של תוס' ועיי' בס' בית מאיר והקשה פ"י לפי דס"ל לתוס' דאפי' בפני שליח עצמו דלא שייך לומר משום נאמנו' בעי תרי דהא יודע בעצמו שבטלו עכצ"ל משום גזה"כ אין קיום דבר שבערוה רק בשני' א"כ איך כ' תוס' דמהני זה שלא בפני זה הא בע"א אומר שראה שקדשה בשחרית וא"א בערב ל"מ דסו' כ"ס לא הוי קדושי' בפני ב' והיא קושי' עצומה. וראיתי מי שמתרץ דודאי לאו משום גזה"כ ס"ל לתוס' דבעי לבטל בפני שני' אלא נהי דשליח יודע בעצמו שבטלו וא"א לו לתת הגט אבל כאן דע"י שבטלו בטלו אחריו ע"ז אין השליח נאמן ואין האחרי' צריכי' להאמין לשליח זה שבטלו הבעל בפניו ולכן צריך לבטל שליח זה א' מן העשרה בפניו דשליח בעצמו אינו נאמן והא"ש דכ' תוס' דמהני אפי' כשאין שניה' יחד כיון דמשו' נאמנו' אתי' עלה סגי אפי' כ"א בפ"ע ככל עדות וא"ש נכון:

ותי' תוס' בתי' שני דים כאן חשש יותר לפעמי' לא ידעו שליח ואשה דבטלה כולה ואפי' ישמעו שבטל זה לא ידעו שבטלה כולם ויש חשש בזה כמו לרבי קוד' התקנה דמודה דבטלו א"מ. לפ"ז תי' זה אפי' עמדו כולם כשבטל זה ואמר לו שמבטל שליחותו וממילא בטלו כולם חיישי' שמא לא ידעו הדין וצ"ע לפ"ז הו"ל לרשב"ג לומר רבותא טפי א"י לבטל אא"כ מבטל כולם זה לפני זה וממה שאמר א"י אלא זה בפני זה לא נדע רק שיהי' כולם באותו מעמד שמבטל זה כדי שידעו כולם מן הביטול אבל כשעומדי' שם הגם שאמר שמבטל זה ה"א מהני דליכא חשש כלל ולמ"ש תוס' גם זה ל"מ עד שיאמר בפה מלא שמבטל כולם והו"ל לרשב"ג לומר כן וצ"ע:

ויש ליישב דלכאורה מ"ש תוס' שמא יטעו ולא ידעו דבטלה מקצתו בטלה כולה היכא שכל עשרה יודעי דין שהם ת"ח יהי' מותר לבטל שלא בפניו כשמבטל הא' בפני' ב' או ג' דקלא אית לי', ולפמ"ש לעיל דלא סמכי' דשלוחי' ישמעו הקול דלא איכפ' להו כ"כ או דלא יגיע הקול לאזנם דלא ידוע לכל שהוא שליח הבעל והעיקר שהאשה תשמע והיא לא ידעה הדין דבטלה כולה וגם לפי הפשוט דשליח ישמע הקול מ"מ א"ש הגם שאלו שבטל בפניה' ת"ח וגם השלוחי' אטו אלו שבטל בפניה' משמיעי' קול גדול ולא יסף עד שמגיע לאשה או לשלוחי' אלא הם מוציאי' קול שבטל זה את א' מן השליחי' וחברא חברא אית לי' ואלו ששמעו מן אלו שבטלו בפניה' ואלו מאלו ביניהו בודאי שלא ידעו הדין ולא ישמיעו הקול כדי שידעו השלוחי' או אשה ולא יהי' נכשלי' דלכן מוציאי' קול דסבורי' הם דלא בטלה מקצתו וליכא נפקותא בהוצא' הקול בזה שבטלו בפניו יודע ואחריו בשליחותי' קיימו וא"ש עיי'. לפ"ז אם כל השלוחי' ועדי' ת"ח ועומדי' בשע' שמבטל א' מהם בפניו ובפניה' ליכא למיחש למידי דהאם הם יודעי' הדין לכן קאמר רשב"ג א"י לבטל אלא זה בפני זה דזה מלתא דפסיקא דאין יוכל לבטל שלא בפני כולם אבל בפני כולם לא פסיקא דאם הם ת"ח יודעי דין מהני כנ"ל:

אלא דקשה לקמן דמבעי' לי' אי משום עדו' שבטלה מקצתן הול"ל דאיכא ביניי' כשמבטל א' בפני כולם משום דצריך בי עשרה למשלפי' מהני ומשו' דבטלה כולן ל"מ כשאינם ת"ח והוא ע"ד ראי' רמב"ן דל"מ בפני עדי' אחרי' מדל"א א"ב קשה כהנ"ל וצ"ל דתוס' ס"ל כדחי' רשב"א לראי' רמב"ן. ויותר נ"ל היכא דכולם עומדי' במעמד א' ומבטל לא' מהם גם רשב"ג ס' דל"א בטל מקצתו בטל כולו דכ' הפ"י דלאו דינא הוא כמו בכ"מ עדי' שבטלה מקצתו אלא דס"ל לרשב"ג מסתמא דעתו שיהי' כולם בטלי' ונ"ל זהו דוקא כשמבטל א' בפניו והאחרי' לתניהו אמרי' מסתמא רוצה בביטול כולם והא דל"א רק שמבטל זה שלפניו ול"א שמבטל כולם מפני שהוא בפניו מזכיר אותו ובכללו אחרי' ומפני שאינו כאן לא מזכיר' אבל כשעומדי' כאן ואמר בפני כולם ואמר שמבטל זה בודאי אם הי' דעתו לבטל כולם הי' אמר כן מאי שנא זה שאומר שמבטלו ומ"ש אחרי' ש"מ דאין רוצה לבטל רק את זה כנ"ל נכון ולק"מ ועיי':

וכ' תוס' לפמ"ש אף זה מעיקר התקנה ע"כ למ"ד מפני תק"ע לא דמי להדדי כוונתם רצוי' למ"ד משום ממזרי' א"כ לאחר התקנה גם זה הי' מן התקנה שלא לבטל זה שלא בפני זה משום ממזרי' כמו שלא לבטל בפני ב' מהאי חששא הגם שמג' ואילך רק משום תק"ע דג' יש להם קול אבל במבטל זה שלא בפני זה ל"מ קול דיטעו בדין ונשאר חשש ממזרו' והכלל בכלל התקנה אבל למ"ד בפני ג' דלא הי' התקנה רק משום תק"ע ושלא בפני זה משום ממזרו' ב' תקש' הי' זה שלא ב"ז משום ממזרו'. ובשליח א' משום תק"ע דבזה שלא בפני זה ל"ש תק"ע כמ"ש המל"מ ועיי' מהרש"א. ולפע"ד נ"ל דגם לשיט' רש"י א"ש במרווח גם למ"ד משום תק"ע דנ"ל הגם דרש"י כ' אף זה מן התקנה ולא רצה לומר כדס"ל לתוס' בתי' שני דחשש זה שלא ידעו הדין הוא חשש ממזר' כ"כ כמו קוד' התקנה בפני ב' או ג' היינו למ"ד בפני ב' דלא חששו כ"כ לממזר' אלא בפני א' דאיכא חשש יותר דממזר' ועל ב' הגם דלא גלוי ולא נשמע כ"כ ל"ח ה"ה דל"ח שמא יטעו בדין זה דבטלה כולה ותוס' ס"ל דהוא חשש כמו בפני א' קוד' התקנה זה לא נראה לרש"י ולכן כ' גם זה מעיקר התקנה דהא קיי"ל כמ"ד בפני ב' אבל מודה רש"י למ"ד בפני ג' ולא הי' סגי בפני ב' הגם דאי' לי' קלא כיון דאינו קול ברור כ"כ חששו לממזר' ה"ה דחששו במשקל לחשש שישמעו ולא ידעו דבטלה כולה והא"ש למ"ד משו' תק"ע לדידי' דחששו קוד' התקנה לממזר' הגם שאינו חשש כ"כ ה"ה דחששו שלא ידעו הדין ולק"מ ועיי' כי נכון הוא:

ומיושב ג"כ הא דפקפק תוס' מדמספקא לי' אי הלכה כרשב"ג בבטל מקצתו ואפי' דיעבד הא קי"ל כרבי ולפמ"ש י"ל דס"ל כמ"ד בפני ג' וגם קוד' התקנה חששו לחשש שישמעו ולא ידעו כי בטלה כולה ואפי' לרבי בטלו אינו מבוטל ולהך מ"ד גם רש"י מודה כדכתיבנא. והרווחנו בזה עוד דל"ק מה שהקשה פ"י לתי' קמא של תוס' עד דלא חידש חשש זה דיטעו ולא ידעו כי בטלה כולה למה ל"מ כשמבטל בפני ג' או ב' הא משום תק"ע ליכא. ולמ"ש י"ל תוס' ידע גם בתי' קמא דיש לחוש שיטעו בדין זה אלא דלא ס"ל שיהי' חשש כ"כ כמו קוד' התקנה דיהי' לרבי אינו מבוטל לכן הוצרך לתרץ דהוכח' הש"ס מדמהני לרבי אפי' בפני א' או בשני' זה שלא בפני זה ולתי' ב' חידש תוס' דהאי חששא במשקל כ"כ כמו לפני התקנה בב' או ג' ולק"מ:

ע"ב. והנך לא ידעו וכתבו ושרו א"א לעלמא. בכאן ל"א משום ממזרים כמו לעיל מפני תק"מ נ"ל עפמ"ש לעיל דהא דאמר מפני תקנת ממזרי' דמ"ד בשנים ס"ל בג' תיקנו משום פרוצות דשמע' ונסבא ולכן אמר משום ממזרו' דמשום איסור דידה לא עבדו תקנתא וגם לתוס' דס"ל דבג' לא כ"ע מודו משום עגונו' מ"מ כתבתי גם לתוס' עיקר הטע' משום פריצות דבשנים שמע' דג"כ קלא אית לי' אלא דליכא קול ברור ופריצות לא תחוש לקול שאינו ברור ושלא נודע לכל ולכן אמר משום ממזרו' עיי"ש לעיל משא"כ כאן דכ' תוס' דחיישי' לטעו' שלה שתטע' שלא בטלו כולם שפיר אמר ושרו א"א לעלמא ותכשל באיסור א"א כנ"ל ועיי':

והנה פשיטא לתוס' דתק"ע ל"ש כאן ופשוט כוונתו כיון שצריך לטרוח לבטל בפני א' או ב' מעשרה ל"ש תו תק"ע וכ"כ מל"מ וכן מוכח מגמרא דלא נקיט רק הטע' משום דשרו א"א דעלמא משמע דטעם זה