כתב סופר גיטין חלק א קיג

וכיון שנכנס לתקן לא תיקן בפני ג' משו' דאיכא פרוצות ולמ"ד בפני ג' משו' פרוצות לא תיקן דלא שכיח כ"כ ומיושב קושי' תוס':

ואתי' לי שפיר בזה מה דהי' קשה לי למה אמר ר"י משו' ממזרו' ולא טפי משו' שתכשל באיסור חומר דא"א בשלמא התם בכתוב' דג"כ אמר משום ממזרו' התם אמר משום פריצות ומשום כשלון שלה ל"ח שהיא בשט נפש תעשה איסור ולכן אמר משום ממזרו' אבל כאן דחיישי' לכשרו' שלא ידעו במה יכשלו הול"ל משום איסור חמור בידה. ולפמ"ש א"ש דמשו' זה הי' סגי לתקן בג' וצ"ל משום פריצות ומשום איסור שלה דפריצות וצ"ל משום ממזרות לבן נקיט מיד משו' ממזרות וא"ש:

ובדברי' הדברי' החלו מצאנו מקום ישוב למ"ש רש"י במתני' בתקנת ר"ג הזקן שמא לא ישמע והיא אזלא ומנסבא שהקשה הפ"י דארכבי אתרי רכשי דתחלה כ' ב"ד ג' והא בג' ליכא משו' ממזרות דקלא אית לי' והעלה דחיישי' למיעוט דל"ל קלא עיי' בו ועיי' תוס' מ"ט. ולפמ"ש י"ל כשנבין מ"ש רש"י דלא שמע השליח ליתן לה ובש"ס קאמר דלא שמעה היא ולמה שינה רש"י וכ' שלא שמע השליח ונ"ל דכבר כתבנו דיש כאן חשש פריצות דשליח גם בג' לא ישמע אלא היא אלא משום פריצות דל"ש לא תיקן מתחלה רק משום רוב כשרו' שלא יכשלו ושוב לא רצה לתקן בפני ג' משום דאיכא נמי פריצות שישמעו ושליח לא שמע ויתן לה. והיינו דכ' רש"י ב"ד ג' וכמ"ש פ"י ובארנו' דמדעת' עשו כן וביטל ר"ג עיקר הדין בפני ב' ולא תיקן בפני ג' כמו שעשו מעצמם דאיכא משום פריצו' והיינו דכ' רש"י דשליח לא ישמע ויהיב לה הגם שהיא שמעה איכא משום ממזרות דפרוצות וא"ש נכון בעזרי החונן דעת:

עוד כ"ל בקושי' תוס' יתקן בג' ותי' תוס' משום עגונו' וע"פ שפי' מהרש"א דמעיקר' לא תיקנו משו"ה דוחק קצת וגם במאי פליגו ר"י ור"ל ר"ל ס"ל משום תק"ע לחוד די לתקן ור"י ס"ל משו"ה לא תקנו מעיקרא. וליישב כ"ז אקדי' קושי' תוס' לקמן מה הועיל בתקנתא דזמן עדיין יחפה ומה שתי' דכדין יחפה אינו מספק דא"כ יטהרו ממזרי' וגם ירגילו זנו' עי"ז. והנה קושי' תוס' ע"כ לפמ"ש לעיל דגם לרב למ"ד בפני ג' כשביטל בפני ב' ולמ"ד בפני ב' כשבטל בפני א' אינו מבוטל א"כ עדיין יחפה. דאל"ה לק"מ באמת לרשב"ג לא תיקנו זמן משו"ה וס"ל כר"ש לעיל ואליבא דר"ש לא קאמר ר"י וה"ה אליבא דרשב"ג אלא דקושי' תוס' לרבי. ולפ"ז יש לנו תי' מרווח עפמ"ש רמב"ן בחי' למ"ד בפני ב' מן הדין בפני א' ל"מ דאין דבר שבערוה כו' ולמ"ד בפני ג' בפני ב' ל"מ דאין בכח דבור שלא בפניו לבטל דבור שבפניו אם לא בכח ב"ד ובפני ב' מה"ד ל"מ אבל לרבי ל"צ לאפקעינהו מה"ד ל"מ מידי ול"ק לרבי ולרשב"ג בלא"ה ל"ק באמת לא תיקנו זמן משו"ה דלא יועיל דעדיין יחפה וא"ש:

וי"ל לפ"ז דר"י ור"ל בפלוגתא דזמן לשיטתיי' קאי דקשה עדיין לרשב"ג דאמר בטלו מבוטל ויוכל לחפו' למה לא חש שיחפה עי"ז ויטהר ממזרי' וירגילו בזנו' ומה שמשביח בתקנה דשלא בפני' מגרע בחשש חיפוי אלא לר"י משום ממזרות וכשלון עבירה לזה יש לחוש יותר מלשמא יחפה כדין אבל לר"ל משום תק"ע דאין בו איסור וכדין תעגן זה אין כדאי לתקן ולגרוע שעי"ז יטהרו ממזרי' וירגילו בזנו'. והא"ש דר"ל לשיטתו דס"ל בג' ומפני תק"ע הי' קשה לי' אי חיישי' לזנו' למה תיקן רשב"ג בטלו אינו מבוטל דאל"ה לא הועילו בתקנתי' הא עי"ז יבוא לחפות ומשום תק"ע אין כדאי לדחו' חשש זה וע"כ דמשו' זנו' ל"ח דל"ש ור"י לשיטתו דתקנתא משום ממזרו' א"ש ועיי'. והא"ש דלא תיקן ר"ג בפני ג' משום תק"ע היינו מאחר שתיקן שלא לבטל בפני ב' משום ממזרו' ואפקעינהו רבנן. ויש בידו לחפות לבטל בפני ב' שוב מה שאין יוכל לבטל בפני ג' לא יצא תקלה גם אם בפני ג' יוכל לבטל בפני ב' ויפקיע הקדושין ותיקון שלא לבטל בפני ג' עי"ז לא יצא תקלה ותיקן משום תק"ע שלא לבטל בפני ב' אבל שלא לבטל בפני ב' משום תק"ע ועי"ז יבוא מכשול במק"א לא הי' מתקן ור"ל דס"ל לזנו' דל"ש לא חיישי' ס"ל שפיר דעיקר התקנה משום תק"ע וכ"א לשיטתו אזיל וא"ש נכון ועיי':

וע"פ מ"ש יש להוכיח לעיל סוגי' דזמן דאיפוך בתרייתא דאין לומר קמייתא דתיקשי לר"ל מתקנת רשב"ג משום תק"ע ולא חש לזנו' וקשי' לר"י יתקן בג' כמובן הקצרתי. ובה"ע ורא"ש מביאי' מירושלמי דר"י ס"ל משום פירו' ור"ל כר"י ולפמ"ש א"ש ירושלמי לשיטתו דלא מייתי כאן רק ר"ל בטעמא דתקנה חד אמר לר"ל משום תק"ע וחד אמר משום מותרו' ומסיק שם דתרתי אית' לשיטת ירושלמי י"ל שפיר דר"ל ס"ל שמא יחפה ור"י ס"ל משום פירו' כמובן אבל לפי ש"ס דילן ע"כ ר"י משו' חיפוי ור"ל משום פירות עיי' היטיב כי הקצרתי:

ומצאנו בזה מקום ישוב לקושי' העולם על תוס' הרא"ש דזנו' בארוסה שכיח לא מקשה ש"ס מידי לר"ל למה תיקן זמן הא זנו' בארוסה שכיח ולפמ"ש לק"מ דא"כ תיקשי לר"ל על רשב"ג למה בארוס' בטלה אינו מבוטל הא עי"ז יצא תקלה בארוסה שיחפה דזנו' שכיח ועכצ"ל דגט ארוסה ל"ש ומש"ה לא חש ולר"י כיון שתיקנו בנשוא' כללו בחד תקנה גם ארוסה ושפיר מקשה לר"ל וא"ש ועיי':

ר"ל אמר מפני תק"ע בירושלמי סבור שבטל והוא לא בטל כ' רשב"א פרישו שסבור שבעל קוד' שבא לידה ובאמת בטל אחר שבא לידה וכ' ואין לומר שתחוש שבטל ולא בטל דהא קלא אית לי' ולמה תחוש שבטל ול"ל קלא ופ"י כ' די"ל שתחוש למיעוט ומהתימ' שלא זכרו ש"ס ערוך ריש כתוב' משו' צניע' שתאמר שמא נאנס וכ' תוס' הגם דאנן ל"ח לאונס דל"ש מ"מ היא תחוש לעצמה וכן י"ל כאן ונ"ל שתוס' ורש"י מפרשי' כן בכוונ' ירושלמי דתיקנו משו' צניעו' שיחושו לעצמן למעוטא ותתעגן שלא כדין אלא כיון דלחד לישנא ל"ח לצנועו' ויש אונס בגיטין לכן לא רצו לפרש כירושלמי לכן כתבו מה שכתבו כנ"ל:

ואפקעינהו רבנן לקדושין מיני' הקשה תוס' מה הועילו חכמי' בתקנתם כבר כתבנו בסמוך דקושי' תוס' לרשב"ג לק"מ דלדידי' באמת צ"ל משו' פירי כמו דאמר ר"י אליבא דר"ש לא קאמינא וכן לרשב"ג ל"ק אלא דקשי' גם לרבי שיבטל בפני א' למ"ד בפני ב' או בפני ב' למ"ד בפני ג' ועדיין קושי' תוס' צריך ביאור לפמ"ש תוס' בריש פרקין ומביא ראי' דיש כח בי"ח מדמשמע דלרבי בפני ב' או א' בטלו אינו מבוטל ובארנו לעיל כוונת תוס' היכא דאיכא טעם חשוב יש כח אבל בתקנת ר"ג ליכא טעם חשוב הוצרך ש"ס לומר משו' אפקעינהו ומ"מ הוכיח תוס' שפר לס"ד עד דלא ידע דאפקעינהו איך הבין לרבי קוד' התקנה וע"כ משו' דאיכא טעם חשוב ולאמת כיון דאפשר לאפקעינהו גם בפני ה' או ב' כקוד' התקנה לא התירו איסור במקו' שאין צריך דיש היתר להפקיע הקדושין וכבר כתבנו מזה לעיל ל"ב ע"ב בתוס' ד"ה ר"נ אלא לפ"ז ל"ק קושי' תוס' כאן כיון דעי"ז יהי' יוכל לחפות לא אפקעינהו רק התירו איסור ויש כח בידם בטע' חשוב ולא הפקיעו כדי שלא יהי' יוכל לחפות וי"ל דס"ל לתוס' משו' שלא יהי' יוכל להפקיע ליכא טעם חשוב כ"כ שמשו"ה לא יפקיעו הקדושין בבטלו שלא בפניו ויתירו איסור ומשו' ממזרו' סגי להו באפקעינהו ומשו' שמא יחפה כיון בדין מחפה ליכא טעם חשוב שיתירו איסור משו"ה אלא דס"ל לתוס' בקושי' עכ"פ לא הועילו בתקנת' ותי' דהועילו טובא שלא יחפה שלא כדין עכ"פ כנ"ל:

ועל תי' תוס' בדין יחפה צ"ב למה להו לתקן זמן שמא יחפה שלא כדין מהיכי תיתי יעשה כן כיון שלפנינו לחפות כדין ואי משו' שיעבור על תקנתא דרבנן שאמרו שלא לבטל שלא בפניו הלא כשמחפה שלא כדין איכא איסור ביותר וי"ל דלא ירצה לעשו' בעילות זנות כי חרפה הוא לו ועיי' ר"ן כתוב' סוגי' דקדשה ע"ת לכן טוב לחפות שלא כדין ותוס' בקושי' הקשה שפיר אחר תקנת זמן יחפה ע"י ביטול ויעשה בע"ז להציל אותה ממות וא"ש ופשוט:

מה שהקשה תוס' איך מחייבי' מיתה לעולם דהו"ל התרא' ספק שמא יבטל הגט וכן הקשו יתר הראשוני' לא ידעתי קושי' בזה דלמא באמת מתקנה זו ואילך אין הורגים ומשו' מצוה דבערת הרע כיון דליכא התרא' וודאי אין מצוה על הב"ד להרוג דהוי כליכא התראה דמחייב' מיתת ב"ד ומה שיש להקשו' על סוגי' ש"ס לעיל י"ז דקאמר ר"ל לא אמר כר"י משו' שמא יחפה זנות לא שכיח הא כל החשש ועיקר התקנה הי' שיפטרנה בשקר ממיתה וכ' תוס' דז"א דעדי' והתרא' לא שכיח והא לר"ל דס"ל התרא' ס' ל"ש התראה א"א לומר משו' שמא יחפה בלא"ה א"א להמיתה דהו"ל התראת ספק כן יש להקשו' ולקושי' זו י"ל דש"ס הכי קאמר ר"ל ל"א כר"י גם אי הי' ס"ל ה"ס שמה התראה מ"מ עדיפא אמר משו' פירי דזנו' ל"ש א"כ קשה על ר"י מה לו לומר דגזרו משו' דלא שכיח והלא לא יחלוק דזנו' שכיח דהא באמת ל"ש ולמה ל"א טפי כר"ל משו' פירי והקדמה זו דזנו' ל"ש הוצרך להקשו' על ר"י ולר"ל גופא בלא"ה איכא טעם דס"ל ה"ס ל"ש התראה וכד דייק' בלשון ש"ס ר"ל מ"ט ל"א כר"י אמר לך זנו' לא שכיח לשון אמר לך מיותר לא הול"ל אלא דלא כר"י דזנו' ל"ש נראה דרצה לומר אמר לך לר"י הגם דס"ל ה"ס שמה התראה מ"מ לא נראה טעמך דזנו' ל"ש וקשה ר"י מ"ט ל"א כר"ל וכשמתרץ ר"י ל"א אמר לך ר"י אלא קסבר ר"י ור"ל לא ס"ל הכי והבן וק"ל. מה שמביא תוס' ראי' מאל תשת דאוקמי אחזקה דלא ישאל יש להקשו' דלמא התם כשנשבע שלא ישאל על נדרו הגם שיוכל לשאול תחלה על שבועה שני' ולשאול אח"כ על עיקר השבועה מ"מ כין שנשבע גילה דעתו שאין רוצה לשאול על נדרו לא הו"ל ה"ס משא"כ כאן דליכא גילוי דעת שאין רוצה בגירושין וראיתי בכתבי קודש של אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שהקשה דלמא מתני' בנזירו' שמשון דל"ש שאלה ולא זכיתי להבין הא קתני שם אמרו לו אל תטמא למתי' כו' והא שמשין מותר לטמאות למתי' וצל"ע ומה שנתקשה המרש"א מדמקשה תוס' מאל תשת ב' פעמי' וכ' דאשגיר' לשנא הוא לא אבין למה לא הקשה מרישא אפי' שתה כה"י אינו חייב אלא אחת ועיי' תומי' סי' ע"ח מ"ש ב' ישובי' שכליו' ותי' שני לא א"ש דהא רישא קתני אפי' שתה כה"י ואיכא זמן טובא לשאול ודבריו תמוהי' ותי' ראשון נכון עד"פ ועיי' ט"ז יו"ד סי' שכ"ד סק"ה דחולק על מהרש"א דס"ל דאין לחכם להתיר אחר שעבר והא דהקשה מהרש"א אין לך שישאל יש ויש כשאין לו פתח וחרטה על הגוף הנדר דמחמת מה שעבר אינה חרטה והתרא' ספק מ"מ הוא שמא יתחרט ועיי' לחו"י סי' קכ"ט וק"ל. ויש להקשו' על קושי' תוס' דלמא שמיר ב' פעמי' בזאח"ז ואם ישאל על ראשונה עלתה לו שני' במקו' הראשונה ואי דישאל על השני' ג"כ חדא כולי הא' דווקא לא אמרינן שימצא פתח חרטה לראשונה ולשני' ועוד י"ל דשני' הי' נזירו' שמשון ולא חלה מיד עד שישאל הגם שזה לעולם