כתב סופר גיטין חלק א קיב

ששלח הא שלא בפניו הוא ושם ליכא ב"ד והי' לירושלמי להקשו' משם ושם ליכא לתרץ כח ב"ד. וליישב גם זה נ"ל בהקדם מה שהי' נ"ל פשוט מסברא דעד כאן ס"ל לר"ל לל"ב דלא אתי דבור כו' אלא כשלא נשתנה דעתה ורוצי' בקדושין מפלוני אלא שאין רצונה שיהי' שלוחה בזה לר"ל דלא אתי דבור כו' ושליח במקומה עומד לקבל קדושין אלו מפלוני במקומה וקבלתו כקבלתה אבל כשחוזר' מדעתה ואינה חפצה בקדושי' של פלוני גם ר"ל מודה דאין השליח מקדשה שלא מרצונה ואין בזה משו' לא אתי דבור כו' דלא עדיף מהיא עצמה שיש לו ידה בלי רצונה וכמו שמקדשה א' ונותן לידה בע"כ בלי רצונה ופשוט שוב מצאתי שכ"כ פ"י בקדושין וקיצר עיי"ש ותבחר:

אלא לפ"ז קשה מדמקשה ר"י לר"ל ממתני' ס"ל דמבטל ענין הנתינה שאין רוצה לגרש כלל אבל לבטל השליח אינו יוכל ומצאתי ראיתי שהרגיש הפלא' בזה וכ' דצ"ל דמתני' גם במבטל השליח ורוצה בגירושין וכשאני לעצמי הסברתי לו דתלינן מסתמא כוונתו לבטל השליחו' דאינו חוזר מדעתו לגמרי אלא שאינו חפץ בשליח ועוד י"ל מתני' הגיע ה"א לצעורי קמכוון קמ"ל וכתבנו לעיל דאמרי' להכי לא רץ אליו שלא הי' דעתו לבטל רק מפני שראה שהתעצל בשליחותו תינח שמבטל השליחות אבל בגירושין עצמו לא וא"ש. ולפ"ז אומר אני בקידם לאשה דה"א לצעורי וכתבנו לעיל משו"ה ס"ד לצעורי קמכווין משו' דהו"ל לילך אצל השליח ולא לאשה וה"א לצעורי קמ"ל והא דלא הלך אצל השליח מזה כראה כי אינו רוצה לגרשה עוד וחוזר מן הגירושין לכן רץ לאשה להודיע שיעגנה ואין זה שייך לשליח רק ביטול שליחותו אבל שלא יגרש כלל זהו דבר הנוגע לאשה כנ"ל ועיי'. והא"ש לירושלמי מן קיד' אצל אשתו דמבטל ענין הגט ומגלה דעתו שאין רוצה כלל בגירושין גם ר"ל מודה ולכן הקשה רק ממבטל בפני ב"ד וכדכתיבנא והתלמודי' כ"א על מקומו בא בשלום כנלפע"ד נכון בעזה"י:

וע"פ מ"ש דמבטל ענין גירושין שאין חפץ כלל לגרש לית דפליג דמהני יש ליישב מ"ש הרמב"ם פ"ו דאם מבטל השליחות מהני אפי' הגיע הגט לידה וכ"כ הטור ונתקשינו לעיל פשיטא הא כיון דאמר דמהני הביטול היינו בהגיע אח"כ לידה וישבנו לעיל ובמ"ש י"ל עוד דהכי קאמר לא מבעי' כשהוא מבטל כל ענין הגירושין שאין רוצה לגרש עוד דבטל השליחו' אפי' הגיע הגט לידה כוונתו מן הבעל שנטלו מן האשה וניתן מחדש לשם גירושין ולא ביטל תחלה רק השליחו' דס"ל לר"ל כה"ג ל"א דבור כו' אבל אכן לא קיי"ל כוותי' והיא הרבותא כנ"ל ועיי':

רב ששת אמר בפני ג' וקיי"ל כר"נ וכר"י דהכי ס"ל ורש"י כ' במתני' בפני ב"ד ג' ותמה הפ"י הא קיי"ל בפני ב' וכן הקשה התוי"ט על הברטנור' ועיי' פ"י במתני' שכ' דכוונת רש"י בוודאי מעיקר הדין סגי בב' אבל הם מעצמם חששו לתקלה ובטלו בפני ג' כדי שיהי' לו קול והוכרח רש"י לזה משו' דקיי"ל לענין ממון בעי ג' ואיך קרו במתני' לב' ב"ד ולכן התחכ' רש"י דב"ד של ג' והחמירו ע"ע עיי' בו. והנה מ"ש דרש"י קשי' לי' כיון דלא קיי"ל לענין ממון דלא כתוס' שכ' כיון דפרוזבל קרו לי' ב"ד ממ"ש רש"י כאן בד"ה ר"נ אמר בפני שני' בשלמא גבי דינא דממונא כו' נראה דרש"י נשמר מקושי' תוס' דהא לר"נ ל"צ רש"י לזה דהא ס"ל כשמואל והוצרך רש"י למ"ש משו' דלא קיי"ל כר"נ וקיי"ל בפני ב' וכמ"ש תוס' דלא כפ"י ומ"מ א"ש דברינו דס"ל לרש"י דגם בפרוזב' לא קיי"ל כר"נ ועיי' תוי"ט דהקשה על הטור הא אפי' בפרוסבל לא קיי"ל כר"נ ואיך קרי לי' במתני' ב"ד ונדחק עיי' בו וי"ל דזהו דקשה לרש"י ולכן מפרש ב"ד ג' דהם החמירו ע"ע וצ"ל הא דס"ל בפני ב' מסברא ס"ל כן דמעיקר הדין סגי בב' דמשו' תקנת עגונות לא הי' ר"ג הזקן כמנה לתקן תקנה כמ"ש מהרש"א לקמן בתוס' אלא דצ"ל דאין שום רמז ורמיזא במתני' דסגי בב' ומעצמם החמירו לבטל בפני ג' ונתן מקו' לטועו' דווקא בפני ג' ונ"ל דלשון מתני' דייק כך כשנבון לשון מתני' בראשונה הי' עושה ב"ד מה הי' עושה ב"ד דקאמר הול"ל בתחלה הי' מבטלו בפני ב"ד ויש לדייק דלא הי' צריך ב"ד של ג' מדינא רק הי' עושה מעצמו ב"ד מרצונו מזה מרומז דסגי בב' ולמ"ד ג' דווקא י"ל לשון הי' עושה דינא קאמר דהא למ"ד בפני ג' חששו מתחלה לממזרות ולא סמכו על קלא דב' דל"ל קול כ"כ י"ל עוד דלא סגי כשבא ופגע בג' ואומר לפניהם שמבטל השליח דמלתא דלא רמי' עלייהו הוא ולא רמי' עלי' למיפק קלא דבריו נכנסו בזו ויוצא בזה וכעין זה בש"ס שבועו' בהוד' או מנה מניתיך בפני פלוני כו' ולכן הוצרך לעשו' ב"ד לוועדם יחד דווקא שמכינם להושיב ב"ד והיינו הי' עושי' ב"ד וכ"ז למאן דס"ל ג' שחששו לכל חשש ממזרו' עד דיהי' קלא ואגלוי' טפי אבל למ"ד בפני ב' דל"ח מתחלה לקול גמור כ"כ לא צריך להושיב ב' במכוון ונקיט הי' עושי' ב"ד שאין צריכי' ב"ד אלא שמעצמן עשו ב"ד כנ"ל:

אלא צ"ב למה קמ"ל מה שהי' עושי' תחלה מרצונם לא הול"ל רק מתחלה מבטלו בפני ב"ד דיש נפקותא כמ"ש תוס' דלרבי בטלו אינו מבוטל אבל מה שעשו מעצמם מה תועלת בהודעה זו נ"ל דאי הוי אמר בתחלה הי' מבטל בפני ב' התקין ר"ג הזקן כן מפני תק"ע ה"א שלא יהי' עושי' כן בפני ב' אבל בפני ג' לא תיקן לכן נקיט בתחלה הי' עושה ב"ד מרצונו אבל בפני ב' מה"ד התקין ר"ג הזקן שלא יהי' עושי' כן אפי' כמו שעשו בפני ג' לא ועוד י"ל כשנבין למה בתחלה הי סגי להו בב' ולא חששו שיהי' מלתא דמגלי' טפי ור"ג הזקן חש יותר נ"ל דבאמת בתרי איכא קול כ"כ כשחוקרי' אם בטל יתוודע הדבר דאיכא קלא אבל לא כ"כ שיגיע הקול אליה' בלי דרישה ורוב נשי' כשרו' הי' דורשו' ונתוודע להן ע"י קול דבי תרי וסגי בהכי אלא שהמגרשי' הי' מחמירי' וחוששי' שלא יארע תקלה ע"י והי' מבטלי' בפני ב' והי' הנשים סומכות עצמן שלא לחקור דסמכו מסתמא הי' מבטל בפני ג' ויגיע הקול אליה' כמ"ש רשב"א לקמן שא"צ לחוש אם מבטל בפני ג' מסתמא יגיע הקול לאזנה ולפעמי' מי שלא חש עשה כפי הדין בפני ב' והיא סבורה שמסתמא מבטל בפני ג' כנהוג ויצא מכשול לכן כשראה ר"ג הזקן בימי' שהי' עושי' כן הוצרך לתקן שלא יהי' עושין כן ועקר התקנה בפני ב"ד וכיון שעקר זה עקר הכל מפני עגונת כמ"ש תוס'. והא"ש דקתני במתני' בראשונה הי' עושי' מרצונם ב"ד של ג' ומשו"ה מצא ר"ג הכרח לעקור תקנה ראשונה כנ"ל והוא דבר נכון בעזה"י:

והנה תוס' נתקשה לענין מאי פליגו מה דהוה הוה והעלו דאיכא נפקותא לרבי נראה דלרשב"ג לא מצא נפקותא וצל"ע לפמ"ש תוס' לעיל ל"ב ע"א ד"ה מהו דתימא אגלאי מלתא כו' דגדולה מזה אמרי' לקמן בביטול שלא בפני השליח ואשה דמשמע פשט הלכה דלא הוי ביטול ס"ל לתוס' משום דיש כח ביד חכמים היכא דאיכא טעם חשוב וכ"כ ביבמו' פ"ט ע"ב דכל דאיכא טעם חשוב לא מחזי כעוקר דבר וס"ל לתוס' דגם זה טעם חשוב וצ"ל הא דמקשה ש"ס לקמן על רשב"ג ומי איכא מידי דמדאוריי' בטל כו' ואסיק דאפקעינהו ולא משום דיש כח ביד חכמים צ"ל דתקנת ר"ג למ"ד בפני ג' משום תק"ע ליכא טעם חשוב וכן למ"ד בפני ב' דאיכא קול רק דליכא קול גמור ליכא טעם חשוב אבל קוד' תקנ' ר"ג למ"ד בפני ג' ולא בפני ב' איכא טעם חשוב וכ"ש למ"ד בפני ב' ולא בפני אחד כצ"ל. ולהיות כי כן איכא גם לרשב"ג נפקותא דמה שהי' קוד' תקנת ר"ג יש טעם חשוב ויש כח ביד חכמי' ולא הפקיעו הקדושין אם קדש אותה אחד קודם ביטול הקדושי' בטלי' וכן אסורה לכהן ולקרובי' מדאוריי' משא"כ מה שהוא לאחר התקנה דאין כח בידם לעקור רק משו' אפקעינהו בהיתר הוא קיימו קדושי אחר למפרע וכן מותר לכהן ולקרוביו מדאוריי' לכהפ"ח ואיכא נפקותא גם לרשב"ג והי' תוס' יוכל להמציא נפקותא בין לרבי בין לרשב"ג וצ"ע:

ונ"ל דלכאורה צ"ע תוס' שמביא ראי' דיש כח ביד חכמי' לעקור מנ"ל דלמא כמו שמתרץ ש"ס לאחר תקנ' ר"ג משום אפקעינהו דשם ליכא טעם חשוב כן י"ל קוד' תקנה דאין בכחם לעקור אפי' היכא דיש טעם חשוב אלא משום אפקעינהו ונ"ל דתוס' הוכיח כן מדמקשה על רשב"ג ומי איכא מידי הלא קודם התקנה בפני ב' או בפני א' לכל מר כדאית לי' גם רבי הכי ס"ל וקשה כהנ"ל וכן הקשה פ"י מזה הוכיח תוס' דע"כ קודם התקנה דאיכא טעם חשוב לא הי' קשה לש"ס דיש כח כו' ולכן הקשה לש"ס רק לאחר התקנה ומינה לענין גילוי מלתא דאיכא טעם חשוב. והא"ש לאמת דמתרץ משו' אפקעינהו רבנן ואפי' בקדש בביא' וכיון דאפשר להפקיע גם קיד' תקנה לא עקרו דבר מה"ת כיון דבידם להפקיע מה להו להתיר איסור תורה לא שבקו התירא להתיר אסורא. והא"ש דלא אשכח תוס' נפקותא רק לרבי מה שהי' קוד' תקנת ר"ג ומשו' אפקעינהו אבל לרשב"ג לאמת ליכא נפקותא כנלפע"ד נכון ועיי':

דף ל"ג ע"א. ר"י אמר מפני תקנת ממזרי' עיי' רמב"ם שכתב שלא ידעה שביטל ותנשא ואח"כ יבואו עדי' שבטל ומצא בני' ממזרי' לא ידעתי למה כ' הרמב"ם אח"כ יבואו עדי' כשלא יבואו גרע ואירא מכשול יותר דיתערבו ממזרי' בלי ידיע' שהם ממזרי ולא ידעתי פתר לדבריו וצל"ע:

ובי תרי ל"ל קלא הקשה תוס' יתקנו בפני ג' ודחק דס"ל משום תק"ע ופי' מהרש"א משו"ה לא הי' מתקני' וכיון שנמנה לתקן שלא יבטל בפני ב' לא תיקן בפני ג' משום תק"ע. ולפע"ד יותר דהכל משו' ממזרות בשנבין הא דקאמר ש"ס למ"ד בפני ב' והיא לא שמע' כו' ולמ"ד בפני ג' והיא שמעה וידע' ולא תלה בשליח דבפני ג' שמע וידע משא"כ בפני ב' וי"ל דס"ל דשליח לא ישמע לעולם בבירור רק האשה שהיא הנוגעת בדבר ויודעי' שהיא אשה זו שבעלה שלח לה גט ובטלו וגם היא אזני' פתוחות לשמוע כל האפשר אבל השליח מי יודע שזהו שלוחו וגם מלתא דלא רמי' עלי' כ"כ לכן נקיט ש"ס הכל באשה כנ"ל. אלא לפ"ז קשה לי למ"ד בפני ג' לא חייש דשמע' וידע' הא ריש כתוב' לל"ק ס"ל לרבא דאין טענ' אונס משום פריצות ומפרש ש"ס דאמר' דליכא אונס וכ' תוס' שתשמע שיש אונס ואמרה דליכא אונס או אחרי' לא ישמע עיי"ש ובש"מ א"כ גם כאן לא סגי בקול משום הפריצו' שתאמר שלא שמעה ולא ידע' או לא תחוש לקול ובלא"ה ל"ק דאם היא פרוצה השליח לא יתן דא"א חוטא להכשילה אבל לפמ"ש השליח לא ישמע רק היא יש לחוש לפריצות וצ"ל משום פריצו' דמועטו' הנה לא תיקנו תקנה ובכתוב' לל"ב ל"ח רבא ויש טענ' אונס ולל"ק משום פריצות וצנועו' יחד חייש. והא"ש דמאן דס"ל בפני ב' ס"ל ג"כ משום פריצות לא נמנה לתקן תקנה אלא בב' דליכא קלא כ"כ חייש משום ממזרו' דגם כשח' יכשלו שלא ישמעו ולא ידעו