כתב סופר גיטין חלק א קי

בזה ביטול שליחות עד דנימא דלא אתי דבור ומבטל שליחות ועיי' קצה"ח סי רמ"א שבמח"כ שגה בזה במ"ש לשיטות קדוש מרדוש אין שליח מתנה עושה שליח דהו"ל מילי והוא טעות דמוכח דזה מעשה קוף בעלמא ואפשר י"ל לפמ"ש תוס' לקמן בסוגי' דאומר אמרו לר"מ דאפי' מצאו באשפה כשר כשמקפיד שנכתוב שלוחו פסול כשמשנה עיי"ש ויש מקו' לדברי קצה"ח וא"ש מפרושו של רש"י וריטב"א בשליח מתנה שאמר שימקפיד שיהי' מקבל מידו ושלוחו כידו ועיי':

אינו מועיל כו' כ' רש"י והא לא חזינן פסול ויתקיי' בחותמיו ולעיל בבריי' פסול הוא לא כ' רש"י שיתקיי' בחותמיו צ"ל דפסול הוא לא משמע שכוונתו שהוא מזויף שהוא לא כתבו דפסול משמע שיש גט ממנו רק שנכתב בפסול וכיון שאין רואי' בו פסול וגם לא משמע שפסולו משום מחובר או שלא לשמה מדלא פי' כמ"ש רשב"א אבל לא יועיל יש להעמיס דכוונתו דאינו מועיל כיון שמזויף הוא כצ"ל ועיי' ב"י סי' קמ"א:

מ"ש מה"ה הקדש כו ריטב"א הקשה שאני הקדש דנאמן על שלו שכבר הקדישו משא"כ בגט ל"מ לשון עבר ותי' דיליף ממעשי' בכ"י שאדם מקדיש ומפקיר בלשון זה כשרוצה להקדיש ויודע בעצמו שלא הקדיש והפקיר מכבר ולדבריו לק"מ קושי' תוס' מדרבא ככר זה הקדש דבאמת לשעבר הוא ונאמן שכבר הקדיש וראי' מהרי הן מוקדשי' היינו שמקדישי' ומפקירי' בלשון זה אלא הלא רש"י מפרש דראי' ממתני' דנדרי' דקתני הרי הם מוקדשי' ובמתני' י"ל שקאמר שהקדושין כבר כמו לרבא. ונלפע"ד דוודאי י"ל הנכון כמ"ש הריטב"א דשאני הקדש שנאמן שהקדיש משא"כ בגט וראי' מה"ה מוקדשי' דאי לשון זה לשעבר ונאמן שכבר הקדיש למה נקטה מתני' בהאי לשנא לפרושי לשעבר שאינו ענין למה דאיירי התם אם להבא או לשעבר הו"ל למתני' למנקט לשון פשוט שאמר לשון להבא שאם שלו הם מקדישין בלשון שרגילי' להקדיש בו וכן בהפקר וע"כ דלשון זה לשון להבא הוא שרגילי' בו ב"א המקדישי' ומפקירי' כ"ז במתני' אבל רבא דנקיט לשון ככר זה הפקר אין ראי' די"ל דלשון לעבר הוא רק שנאמן ונקיט האי לישנא דלשעבר עפמ"ש הר"ן שם משו"ה נקיט ככר של הפקר שלא זכה בו מעולם וכשנכנס לד"א מקדישו ומזכה להקדש הגם שד"א קוני' לו שלא מדעתו מ"מ כשמגלה דעתו שאין רוצה שיזכו לו רק להקדש לא קנו לו עיי"ש לפ"ז י"ל משו"ה נקיט לשון לשעבר היינו מיד ברגע שנכנס לד"א הי' דעתו שלא יזכו לו ד"א רק להקדש דלהבא שיהי' הקדש כבר זכו לו ד"א בלא דעתו שוב לא מעל כיון שהי' כבר ברשותו רגע לכן נקיט רבא לשון עבר ולא מוכח מרבא דלהבא משמע וגם אין מוכח דווקא לשעבר די"ל תרתי משמע ולשנא דמהני קאמר כנ"ל נכון מאוד ועיי':

רב ששת אמר אינו חוזר ומגרש הקשה תוס' הא כ"ע ס"ל דלא אתי דבור ומבטל מעשה כדמוכח ממתני' מכל הכלי' יורדי' לידי טומאתן כו' קשה לי דמשם אין ראי' דהתם שאני שעושה מעשה משבץ ומגרר וה"ה במחשב דמחשבה בזו כמעשה כמבואר שם שוב לא אתי דבור ומבטל מעשה בפועל או מעשה חושב במחשבתו דתורה משוותי' מעשה אבל כאן שבעל עשה כתיב' גט בלי שיאמר או מחשב לשמה לאו כלום וע"י אמירה או מחשבה לשמה משווה לי' מעשה הכתיבה דמועלת וצריכא מעשה לדבור ומחשבה אתי דבור ומבטל דבור ונשאר מעשה לחוד דאין בו כלום מנ"ל דדבור שיש עמו מעשה דלא אתי דבור ומבטלו ומהא דכלי' ליכא ראי' והחילוק רב מסברא ישרה וצ"ע:

ונ"ל דתוס' הרגיש בזה ולכן הוסיף וכ' וכתיב' גט הוי מעשה דאם כ' אדם ס"ת לשמה אינו יוכל לחזור ולבטלו רצה בזה דגם אם נימא לחלק בין התם לדהכא מ"מ עכ"פ מוכח משם דדבור לא מבטל כל דבר דמעשה אינו וגט הוא ככותב ס"ת דאם כ' ס"ת לשמה א"י לבטל הגם שכתיב' ס"ת לא מהני רק כשאומר שכותב לשמה מ"מ ל"י לבטל דבורו כיון שעשה מעשה עמו כן בגט ולולי כן אין מובן למ"ש תוס' ומדמה גט לס"ת ותלה בדלא תני' וממתני' דכלי' איכא ראי' לענין מדתני' כנ"ל ועיי':

ועדיין יש לפקפק גם על דמיון גט לס"ת שאני ס"ת שהסופר הוא האומר והעושה מעשה כתיב' כיון שאמר ועשה מעשה דבורו חזק וא"א לדבורו לבטל ואחר בוודאי אינו יוכל לבטל אפי' דבור בעלמא של חבירו וסופר בעצמו אין בכחו לבטל דבור לשמה שעשה מעשה עמו משא"כ בגט הבעל מצוה לסופר לכתוב והסופר עושה מעשה כתיבה עם שאומר שכותב לשמה והוי כמו שכתב הבעל בעצמו דשלוחו כמותו והכל ע"י דבורו של הבעל שציוהו על כך וליכא רק דבור בציווי זו שאין בו מעשה שלא עשה הבעל שום מעשה שוב אתי דבורו של בעל ומבטל דבור עצמו שעשהו שליח ע"פ דבורו ולא דמי לסופר כותב ס"ת וצ"ע וי"ל דתוס' מדמה כשבעל בעצמו כותב בכתב ידו דומה לסופר והא רב ששת סתמא אמר אינו חוזר ומגרש אפי' כשבעל כתב בעצמו כצ"ל וא"ש ועיי':

אלא מה דפשיטא לתוס' דסופר שכ' ס"ת לשמה אינו יוכל לבטלו לא ידעתי מנ"ל בפשיטו' דלמא באמת לר"ש דיוכל לבטל וה"ה לר"נ ללשון ש"ס קדושין דס"ל גם לר"נ דיוכל לבטל הגט גם ס"ת יוכל לבטל ונ"ל ראי' מלקמן פ' הניזקין סוגי' דכהני' שפגלו דשאל לסופר ס"ת ביד מי ביד לוקח דאינו נאמן וכ' רשב"א בשם ראב"ד די"ל כרבא כיון דאשכחי' ול"א לי' דלאביי גם ביד סופר אינו נאמן דאינו בידו עוד לקלקל ורשב"א דחה דבידו לגרר השמות ומשו' שהוא ביד לוקח אינו נאמן דאין בידו עוד לקלקל שיהי' שלא לשמה ובין לראב"ד דס"ל כרבא ובין לרשב"א אי יש בידו לקלקל נאמן בין לאביי בין לרבא ואי אפשר שיאמר הסופר אח"כ שכתב שמבטל דבורו שאמר שיהי' לשמה א"כ גם ביד לוקח בידו נאמן וכן במעשה שני שם שלא עיבד עורו' לשמה דהאמינו מתוך שנאמן על שלו הלא יש בידו לבטל העיבוד וע"כ כיון שכבר נגמר הס"ת אין בידו לבטל הלשמה ועיי' ויש לדחות דלמא כר"נ ס"ל דס"ל בגט חתר ומגרש כיון שנגמר המעשה הגם שמחוסר מסירה כ"ש בס"ת שלא חסר כלום אבל לר"ש י"ל אה"נ בס"ת הגם שלא חסר כלום מ"מ יוכל לבטל דבורו וממילא ליכא מעשה ולא דמי לכלים כמו שכתבנו וללשנא דקדושי' וכן פסק הרמב"ם דגם ר"נ ס"ל דיוכל לבטל הגט ויש מקו' לומר ה"ה ס"ת הגם שלא חסר מידי לזה יש ראי' מלקמן מס"ת ביד מי כיון שכבר נגמר אין יוכל לבטל ועיי':

ויש לי מקום עיון בכותב ס"ת ועדיין לא נגמר הכתיבה אם יוכל לבטלו לא מבעי' לשיטת הרמב"ם דס"ל לר"נ דיוכל לבטל הגט ומשו' דמחוסר נתינה כמ"ש תוס' הגם דמסברת הגט ל"ש לכתיב' דכבר נגמר מעשה כתיב' וחתימה ועשו שליחים שליחותי' ולא דמי למתני' בשליחו' המסירה דעיקר חסר שעשאו שליח למסור משא"כ שליחות הכתיבה כבר נגמרה וכלה מלאכתו שעליו לעשות מ"מ לא מחשב מעשה גמור ויוכל לבטל הגט עצמו כ"ש באמציעו' כתיב' ס"ת אפי' חסר אות אחת דיוכל לבטל וקו"ח ממ"ש תוס' דאין ראי' מחיישי' שמא פייס כיון דלא חתמו עדי' לא מחשב הכתיב' מעשה הגם דמעשה כתיבת גט ועדי' שני דברי' כ"ש בכתיב' ס"ת גם אי ס"ל לר"נ דחוזר ומגרש בו משו' דחסרון מסיר' לאו מחוסר מעשה לענין מעשה הסופר לעדי' דכבר פסקה שליחותם ומלאכת' כלה ונגמרה משא"כ בס"ת ולבטל השם מקדושתו לא קאמינא דכל שם משמו' הקדושי' בפני עצמו עומד וקדושתו עליו מיד כשכתבו לשמה כי קאמינא לענין קדושת ס"ת שאין בו רק אחר שנגמר כולו ואפי' חסר אות אחת אין בו קדושת ס"ת וכתב מהרי"ק דס"ת שלנו אין בהם קדושה כ"כ שאנן לא בקיאי' בחסרות בזה קאמינא כל זמן שלא נגמר הכתיבה ואפשר עד שלא נתפרו היריעו' יחד יוכל לבטל כנלפע"ד:

ויצא לנו מזה לקולא למעשה בעורו' המעובדי' לשם ס"ת דהזמנה כהאי מלתא הוא ואסור לשנותו לדבר שבחול או לכתוב עליו גט ועיי' באו"ח סי' מ"ב ובא"ע סי' קכ"ד ועיי' ט"ז או"ח שטרח ליישב מנהג הסופרי' ולפמ"ש יש תקנה שיבטל העיבוד לשמה ואפי' ס"ת באמצע כתיב' יוכל לבטל כ"ש העיבוד דאינו אלא הזמנה כהאי מלתא הוא מ"מ אינו אלא הזמנה לכתוב עליו ועיקר חסר מן הספר וסופר ומהני ביטול והיינו המעבד עצמו אבל אחר לא יוכל לבטל דלא אתי דבור של אחר ומבטל דבור של זה חוץ משנאמר מסתמא ניחא לי' שיבטל כשירצה והוי כשלוחו וזה רחוק אבל המעבד עצמו יוכל לבטל כנלפע"ד ומ"מ צריך עיון לדינא למעשה:

ר"נ אמר חוזר ומגרש הגם דמחוסר מסירה מ"מ כבר נגמרה שליחותו של סופר ור"ש ס"ל כיון דמחוסר מסיר' מחוסר עדיין מעשה ובהא פליגו ולסוגי' ש"ס קדושי' גם ר"כ מודה דיוכל לבטל ומסתבר לתוס' כיון שמחוסר מסירה ונ"ל אם צריך שליחות לכתיבת הגט הבעל מבטל שליחותו מעיקרא בדבורו ממילא נתבטל הכתיב' הגם שכתב לשמה דבלא שליחו' ל"מ אבל לדסוברי' דא"צ שליחו' לכתיב' רק שידע הסופר וישמע מהבעל שרוצה לגרש קשה להסביר איך יועיל ביטול הא לא יוכל לומר ש לא הי' רוצה לגרש ואיך יוכל לעקור הלשמה שכתב הסופר אז כשרצה לגרשה ואם ע"ח כרתי ועדי' לכ"ע בעי שליחות מבטל שליחו' העדי' אבל לפי דקיימ"ל ע"מ כרתי אין לו מובן טרחתי ויגעתי להסביר ולא מצאתי הסברה ברורה וי"ל ע"ד פלפול דר"נ ור"ש פליגו אי בעי שליחות וי"ל הסוגי' עד"ז עד"פ ותן לחכם כו':

התם דבור ודבור הוא כו' כתב תוס' מסוגי' דהכא נראה דר"ן ס"ל דאינו יוכל לבטל ומסוגי' דקדושי' משמע דיוכל לבטל אלא דתלינן דמבטל השליחו' ולא הגט. ונ"ל ליישב הסוגי' עפמ"ש הר"ן והקשה על הרמב"ם דס"ל דר"נ ס"ל דתלי' הביטול בשליח כשאמר ה"ה חרס בודאי מסתמא לגט מתכווין ולא לשליח וכן הקשה בריטב"א והנה הה"מ כ' בלא"ה לשיטת הרמב"ם לא קאי פלוגתא דר"נ ור"ש על הבריי' דלעיל בטל הוא דשם לא איירי במסרו ע"י שליח עיי' בו וכי כן גם על ה"ה כחרס ג"כ לא קאי דלא איירי במגרש ע"י שליח ולא קאי פלוגתא דר"כ ור"ש רק על מתני' בבטל הוא ולק"מ קושי' הר"ן וריטב"א והרמב"ם באמת לא כ' דמבטל השליחו' ולא הגט רק בבטל הוא וחרס הוא י"ל מודה הרמב"ם אלא באמת פשטות הסוגי' דמביא פלוגתא דר"כ ור"ש סתמא חתר ומגרש משמע דקאי על כל דמייתי על הבריי' דבטל הוא וא"א בו וכן על הבריי' גט זה לא יועיל וקשה קושי' הר"ן מחרס הוא וגם הא לא קתני בבריית' דשלחו ע"י שליח ונ"ל משו"ה סוגי' דהכא דמביא אחר הברייתו' הנ"ל פלוגתא דר"נ ור"ש וגם לא מביא דאיבעי' להו אלא ר"כ ור"ש פליגו בהכי משמע בכל גווני ולכן הוצרך לתרץ דר"נ ס"ל דאינו יוכל לבטל דא"א לומר דס"ל יוכל לבטל אלא דתלי' שמבטל השליח תינח