כתב סופר גיטין חלק א קט

במגו דמבטלו עכשיו ולרבי מהני שלא בפניו ותי' מדקתני בבריי' בטל ואי אפשר וא"א בודאי להבא כן לשון דבטל להבא ומשו"ה לא הקשה ממתני' די"ל דלשעבר ונאמן במגו. ומתחלה הי' קשי' לי איך אפשר דבמתני' בטל לשעבר הא קמ"ל או ששלח אחריו שליח דה"א דלא אלימא שליח בתרא תינח אם מבטלו עכשיו ע"י שליח זה אבל כשמודיע בטל הוא שכבר ביטל איך ס"ד דלא מהני וי"ל דה"א דלא אלימא כו' ממילא לא נאמן בטל הוא שכבר בטלו במגו דמבטלו עכשיו היינו ע"י שליח זה דיאמר שהוא מבטלו עכשיו בשליחו' הבעל דה"א דזה לא מהני דלא אלימא שליח בתרא וכיון דא"א לבטל על ידו ממילא אינו נאמן דבטלו כבר דליכא מגו וא"ש:

אבל מ"ש הרשב"א דמקשה מבריי' מדכייל לבטל עם א"א משמע כמו אי אפשר להבא כן לשון בטל להבא אבל באמת גם אם לשעבר הוא מהני דנאמן במגו א"כ איך מתרץ אביי דבטל שתי לשונות במשמע כו' גבי גט לשנא דמהני בי' קאמר הא בגט לשנא דלשעבר ג"כ מהני ולמה נפרש להבא כיון דיש במשמעותו לשעבר והקושי' על הבריי' במקומה עומדת דמשמע בטל להבא כמו א"א וצ"ע. ונ"ל בכוונתו דהא הקשה לרבי דבטלו מבוטל ולא הקשה דנאמן דבטלו בפני שליח במגו דמבטלו עכשיו משום כשאמר שבטלו בפניו ושליח השליח נאמן כמ"ש ב"ש דנאמן משום שליש נאמן אפי' במקו' מגו ולכן הקשה הרשב"א בטל לשעבר שלא בפניו ונאמן במגו והיינו לרבי ודלמא בריי' כרבי וע"ז שפיר מתרץ דמשמע מבריי' דלהבא משמע דומי' דא"א ושפיר מתרץ אביי דתרתי משמע גבי גט לשנא דמהני בי' קאמר ובריי' כרשב"ג ול"מ לשעבר שלא בפניו לכן מפרשינן דלהבא לשנא דמהני קאמר וא"ש:

והנה לפי שיט' רשב"א לפי דקיי"ל כרבי יש לפרש בטל הוא לשעבר ולהבא דשני' לשנא דמהני בי' הוא וליכא נפקותא דסו' כ"ס בטל השליחות. ונ"ל דאיכא נפקותא לדינא כשעשה שליח ראשון שליח שני ועכשיו אמר הבעל בטל הוא ואם להבא מכאן ולהלאה כבר כתבנו לעיל במתני' דשליח שני קיי' דה"ה במקום הבעל קאי וכאלו מת הראשון אבל אם בטל הוא לשעבר ואנחנו לא ידענו למתי הי' דהא הבעל סתם דבריו בטל הוא ולכן אנו מסופקי' אם להבא או לשעבר ואי לשעבר אולי בטלו קוד' שעשה שליח שני ובטל גם שליחו' שני ומגו איכא גם בכה"ג דיוכל לבטל גם השני ועיי':

ומצאנו באלו הדברי' מקו' ישוב לקושי' ב"ש על הרשב"א מדאיבעי' לקמן בטל ול"א הוא אי הוא להבא או לשעבר מה נ"מ הא גם לשעבר מהני דנאמן במגו ונדחק. ולפמ"ש י"ל דאיכא נפקותא רבתא כשעשה שליח שני ואם אמר לבטל הוא דמשמע להבא ולשעבר ונ"מ לענין שליח שני כמ"ש בסמוך ואיכא ס"ס בשליח שני דלמא להבא וא"תל לשעבר דלמא בטלו אחר שעשא לשליח שני ומספקא להו בגט בטל ול"א הוא אי לשון זה ודאי לשעבר וניהי דלבטל שליחות ראשון ליכא נ"מ אבל כ"מ בשליח שני דליכא רק חד ספק שמא כשבטלו כבר עשה שליח שני או לא וס"ס ליכא דודאי לשעבר קאמר ומסיק בתיובתא אי להבא או לשעבר ואי מצרפי' תיקו לס"ס איכא ס"ס גם בשליח שני דלמא להבא משמע ואת"ל לשעבר דלמא אז כבר הי' שליח. ויש להרחיב הדברי' לדון אם הוי שמא אונס חד וס"ס שיוכל להתהפך ותן לחכם ויחכם עוד:

וכשאני לעצמי הי' נ"ל בישוב קושי' הרשב"א כיון דאיכא איסורא לבטל שלא בפניו הגם דס"ל לרבי דבטלו מבוטל מ"מ איסורא דמלקו' עלי' מ"מ קעביד ואינו נאמן להשי' עצמו רשע אפי' במגו כמבואר בכתוב' ריש סוגי' דעדי' שאמרו וצ"ע לכאורה על הרשב"א ואפשר ס"ל לרשב"א באיסור דרבנן נאמן להשי' עצמו רשע ואני בעניי הארכתי בזה בתשובה והעלתי מכמה ראיות דגם בדרבנן אינו נאמן ואפשר גם רשב"א הכי ס"ל אלא תינח כשיודע שיש איסור ולאו כ"ע דינא גמירא או באופן שאנו יודעי' שאינו יודע והוא ע"ה גמור כה"ג יאומן במגו ול"ק מבריי' די"ל בכה"ג:

אלא לפ"ז ל"צ לדחוקו של הרשב"א דומי' דאי אפשר אלא דאי לשעבר ומשום מגו ובאופן שאינו יודע שיש איסור אדמיפלג בין הלשונו' בטל הוא או פסול הוא הו"ל לומר ולפלוג ולתני בבטל הוא עצמי דוקא כשאינו יודע שיש איסור אבל כשיודע ל"מ בטל הוא דליכא מגו וע"כ דבטל הוא להבא. והא"ש דלא קשה ממתני' די"ל באופן דלא יודע שיש איסור ומתני' לא נחית לחלק בלשונו' י"ל דדינא דמתני' מתקיי' כגון שיש מגו שאינו יודע שיש איסור או דרישא קוד' תקנת ר"ג ועיי' בכ"ז:

ולדברינו מיושב ג"כ קושי' על הרשב"א דמבעי' לן בבטל אם הוא לשעבר כגון דידע דיש איסור דליכא מגו דא"נ להשים עצמו רשע ומ"ש הב"ש דבטל לשון ממוצע הוא דוחק ורש"י מפרש לקמן אם בטל ול"א הוא אי לשעבר הוא וכן מפרש הרמב"ם כמו חמק עבר. ולרש"י ורשב"א י"ל כמ"ש ובב' אופני' דנפקותא היכא דשליח עשה שליח או היכא דידע שיש איסור אבל הרמב"ם כ' דהגט ספק דלמא לשעבר קשה למה סתם וכ' דספק הוא ולא מחלק בין ידע שיש איסור או לא למה לא יאומן במגו וצ"ע:

בטל מהו תיקו כבר הבאנו לעיל קושי' ב"ש על הרשב"א מאי נ"מ גם אי לשעבר נאמן במגו דמבטלו עכשיו וישבנו לעיל. עוד העלתה מצודתי ישוב נכון. ואקדים נסתפקתי בשליח המביא גט מח"ל שצ"ל בפ"נ ומבואר לעיל אי ל"א צריך לחזיר ממנה וליתן לה בפני ב' וצ"ב הגם שכבר עשה שליחותו ומגורש' מדאוריי' ואחר שפסקה שליחותו תו ל"מ אמירתו צריך לומר כיון שהצריכו' לומר בפ"נ גם זה בכלל שליחותו ולא פסק' עד שיחזור ויטלנה ממנה ויאמר ויש מקום עיון בא"י דאצ"ל בפ"נ ואם אמר מהני אם כבר נתן ולא אמר אם יוכל לחזור וליטול וליתן שני' כיון שכבר פסקה שליחותו שלומר בפ"נ לא נתמנה דאצ"ל וצ"ע:

ויש לי מקום ספק אם נתן ול"א בפ"נ ועד שלא נתן לה שני' ביטל הבעל שליחותו אם מהני ביטולו לענין דבר זה שאינו שליח ולא האמינו רק לשליח או נימא כיון דאין זה רק מדרבנן ל"מ ביטול השליחו' ומסתבר יותר דמהני הביטול לדבר זה ונ"ל דלא מדמקשה ש"ס על מתני' משהגיע גט לידה כו' פשיטא ומתרץ בשנוי דחיק' ואורחי' רחיקא ולא מתרץ דקמ"ל דאחר הנתינה לא יוכל לבטל שליחות כדי שלא מהני עוד ביטול השליחו' לענין נתינה שני' מדרבנן לומר בפ"נ וע"כ דפשיטא לש"ס דבאמת יוכל לבטל כנ"ל:

ואחר הוצעה זו אומר אני דאיבעי' בטל ול"א הוא יש נפקותא כגון שכבר נתן ול"א בפ"נ ובנתיים אמר הגט בטל אי להבא בטל מדרבנן אם לא יתקיי' בחותמי' אבל אי לשעבר ל"מ דאינו נאמן במגו דמבטל עכשיו דאם יבטל עכשיו לא יהא פסול רק מדרבנן. וגם אם יתקיי' בחותמיו יהא כשר לכן מבטלו לשעבר כדי שיהי' פסול מדאוריי' ואין לו תקנה לעולם ואסיק בתיקו והו"ל לאמת ספק דרבנן דלמא לשעבר ולא בטל אפי' מדרבנן ואי להבא ג"כ פסול רק מדרבנן אזלי' לקולא אי תיקן בדרבנן להקל עיי' דהוא נכון מאוד:

ע"ב. אמר אביי שליח מתנה כשליח הגט כ' רש"י ואם בטלה הנותן ה"ה בטלה נראה דרש"י מפרש הא דאמר אביי שליח מתנה כו' קמ"ל כמו בגט יוכל לבטל כך במתנה וצ"ל פשיטא מ"ש שליח מתנה משליח הגט נ"ל דהי' מקום לומר דוקא בשליח הגט דמחוסר מסירה כבש"ס קדושין ר"פ האומר והי' מקום לומר דוקא בגט דמעשה מסיר' א"א שיהי' לו קיום ותכלית רק כשימסור לאשה הוי קוד' מסירה לאשה כדבור בלי מעשה אבל בשליח מתנה כשמסר לו אפשר דתסגי במסירה זו לגמר מעשה קנין כשיאמר לו זכה הגם שאמר לו הילך מ"מ הרי ברצונו של הנותן תלי' שיחזור ויאמר זכה ולא צריך רק דבור בעלמא ולא חסר מעשה רק להחליף דבורו מהולך לזכה כן ס"ד קמ"ל אביי דשליח מתנה כשליח הגט דס"ל כר"י שם דכל שמחוסר דבר אפי' מחוסר זמן דממילא אתי' מ"מ יוכל לחזור בו והכי נמי כשחסר לומר זכה במקום הולך הנ"ל. וכ"כ ריטב"א כפי' רש"י:

ולפי זה ל"ק קושי' תוס' איך למד מגט דהולך לאו כזכה הא בגט גם זכה ל"מ ולפי' רש"י וריטב"א לק"מ דלא למד אביי זה מזה רק לענין שיוכל לבטל השליחו' וש"ס קאמר נפקא מיני' דאמר הולך לאו כזכה אז לא נגמר המעשה ויוכל לחזור. אלא דקשה מה רצה ש"ס בזה לפרש דינו של אביי לענין הולך גם הולך ותן כזכה מ"מ איכא נפקותא היכא שאמר לו מפורש הולך ותן לידו ממש דיוכל לחזור והולך אי כזכה אינו ענין לכאן משו"ה ס"ל לתוס' דש"ס מפרש הא דאמר אביי שליח מתנה כשליח הגט היינו לענין דבר זה להולך לאו כזכה:

ולפע"ד ליישב פי' רש"י וא"ש הכל על נכון לפמ"ש הראשוני' לעיל י"ג דטעמא דמלתא דבפקדון וחוב הולך כזכה ובמתנה לאו כזכה דבפקדון וחוב שמחויב להחזיר לו כיון שמוסרו לשליח רוצה שיזכ' לו אבל במתנה מרצונו אינו מזכה לו אולי יחזור מדעתו בתוך הזמן עד שלא יגיע לידו עי"ש ואומר אם הי' הדין שאינו יוכל לבטל השליחות אפי' אמר לו תני לידו ממש אבל השליח יוכל להחזיר לשלחו כיון שלא זכה רק המשלח לא יוכל למחות על השליח לקיי' שליחותו אם כן הי' הדין הוי אמרי' הולך כזכה כיון שלא יוכל לחזור בו שוב הוי כחוב ופקדון וגרע ממנו כיון שא"א לו לשוב לקח' משליח זה אחר שמסר לידו אמרי' הולך כזכה אבל מאחר דאמר אביי דיוכל לחזור אמרי' הולך לאו כזכה אולי ירצה לחזור. והא"ש דאמר אביי שליח מתנה כו' שיוכל לחזור וקאמר סתמא דשם נפקא מיני' דהיינו דנצמח מזה עוד דין דהולך לאו כזכה. וזהו כוונ' רש"י שכ' נפקא מיני' הכי גרסי' היינו דלא גרסי' מאי נפקא מיני' היינו מה נפקא מהא דאביי הנ"מ שיוכל לחזור בו כשאמר לא תזכה לו רק תן לידו אלא גרסי' נפקא מיני' סתמא דש"ס קאמר מדברי אביי נ"מ עוד דהולך לאו כזכה וכדכתיבנא וא"ש הכל על נכון:

ותוס' דלא רצה בזה אפשר דס"ל טעם אחר דהולך במתנה לאו כזכה מטעמא דפ"י כיון דתלי' בדעת המקבל אולי לא ירצה לקבל דשונא מתנו' יחי' לפ"ז ליתניהו לדברינו וי"ל גם לפי טע' הנ"ל דש"ס קאמר נ"מ ע"ד שכתבנו מדאמר אביי יוכל לחזור כמו בגט הגם דבמתנה י"ל דלא מחוסר מעשה כ"כ דאפשר לומר זכה משום דנגד זה במתנה איכא חסרון אולי לא ירצה לקבל והוא משונא מתנו' ותלי' עוד בדעת אחר המקבל נפקא מיני' ממילא דהולך לאו כזכה דחושש שמא לא ירצה לקבל ועיי':

ויש לעיי' בשליח מתנה פשיטא שיוכל לחזור וליקח משליחו דאין בזה שליחו' אלא מעשה קוף בעלמא שמוליכו למקבל שיזכה בו ואין