כתב סופר גיטין חלק א קז

לא ידע' ולא שמע' ומנסבא ותכשל באיסור חומר א"א ובאמת זה צ"ב גם בכתוב' ג' ע"א משו' פריצי דידע' ומנסבא וירבה ממזרי' ול"א משו' איסור א"א אלא דשם ניחא דלא עשינן תקנתא לפריצות וכיון שהיא מזידה בדבר לא נחוש לה ולכן אמר משו' ממזרי' שלא יתערבו ויהי' מכשול רבי' אבל כאן דלא שמע' ושוגג' היא הול"ל משו' איסור א"א ולפמ"ש א"ש כיון דרצה ליתן טע' גם דלא מבטלי' בתלתא והיינו משו' חשש פריצות אלא משו' הא לחוד לא הי' מתקני' כמ"ש ומשו' פריצו' לא הי' חוששי' לדידה אם לאו משו' ממזרו' ולכן נקיט מיד משו' מותרו' דעולה בין בתרי בין בתלתא כנ"ל והוא נכון:

ומעתה א"ש מה דכ' רש"י במתני' משו' תק"ע דשליח לא ידע היינו בתלתא השליח לא ידע והיא ידע' והוא מוליכה לה ונסבה גם שידע' והיא פרוצה ושפיר כ' רש"י בשליח לא ידע' אבל היא ידע' כנ"ל ועיי':

(מה"ב) השולח גט לאשתו כו' ואמר גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל. נ"ל דבדיוק נקיט מתני' הרי זה בטל לאפוקי אם שליח זה עשה כבר שליח במקומו לא נתבטל שליחות השני ע"י ביטול שליח ראשון דשני במקו' בעל קאי כדקיי"ל לעיל כ"ט ע"ב מת ראשון שני במקו' הבעל עומד וגם שליח ראשון יוכל לגרש כמ"ש הרמ"ה שבטור ש"ע סי' קמ"א ואם ביטל הבעל שליחותו של ראשון מ"מ שני יוכל למוסרו לאשה לר"נ דס"ל דגט גופא לא בטל ולכן קתני הרי זה בטל היינו שליח זה שביטל ולא שליח שליחו וכן אם ראשון ביטל השני דמבואר בט"ז סי' קמ"א ובמל"מ דיוכל לבטלו אם שני עשה כבר שלישי אין השלישי בטל ולר"ש דגט גופא בטל ממילא כולם בטלי' י"ל דנקיט הרי זה בטל דגט גופא בטל ואי הוי אמר דבריו קיימי' כבבריי' דלקמן ה"א דקאי על השליחו' קמ"ל ולר"נ א"ש טפי ויש להבין מתני' דנקיט כל דיני ביטול דמועיל בהגיע או ששלח אחריו וכל א' רבותא כדמפרש בגמרא ולמה לא השמיענו רבותא זו דשליח ראשון יוכל לבטל שליח שני וזו רבותא רבתא דנסתפק בה במל"מ ועיי':

או ששלח אחריו שליח כו' בירושלמי צריך לבטלו בפני שני' ושליח עולה משום שני' מפשטו' ירושלמי נראה דבמבטלו הבעל בעצמו לא בעי שני' אלא כששולח אחריו שליח וצ"ב מ"ש מבטלו בעצמו או ע"י שלוחו. כ"ל דס"ל לירושלמי כס"ד דש"ס דעשה צריכותא דה"א דלא אלימא שליחותא דבתרא מדקמא וירושלמי ס"ל דבאמת לא אלימא כ"כ דנעשה ע"י בעל עצמו לא נתבטל ע"י שלוחו ולכן ס"ל דבעי בפני שני' דנעשה ב"ד וכח ב"ד יפה כמו דמתרץ ירושלמי שם אליבא דר"ל דלא אתי דבור ומבטל דבור דמתני' כולה במבטל בפני ב"ד וכח ב"ד יפה ולדידן דקיי"ל כר"י דאתי דבור כו' ל"צ ב"ד במבטל בעצמו אבל ע"י שלוחו צריך ב"ד וס"ל לירושלמי דשני' ב"ד הוא וכחם יפה לכהפ"ח לדבר זה כנ"ל:

וארווח לנו לישב הא דלא פסק הרמב"ם הך דירושלמי ועיי' ב"י ולפמ"ש נ"ל דיש להרמב"ם הוכחה מש"ס דילן דעשה צריכותא דה"א דלא אלימא שליחו' דבתרא קמ"ל ולירושלמי הא באמת אלימא וצריך ב"ד ואי כוונת גמרא דילן דה"א אפי' בפני ב"ד ל"מ קמ"ל הול"ל דה"א דלא אלימא ואפי' בפני ב"ד ל"מ קמ"ל הגם דאלימא מ"מ כ"ח ב"ד מהני ומדסתם ואמר דה"א דלא אלימא כו' קמ"ל מוכח דס"ל דאין חילוק לאמת בין ביטול הבעל לביטול ע"י שלוחו דלא כירושלמי ובירושלמי לא נמצא צריכותא זו ולירושלמי י"ל הא דנקיט מתני' או שלח אחריו שליח כיון דבאמת דיני' נפרדי' הם כשמבטל הבעל בעצמו מהני בינו לבינו וע"י שלוחו צריך ב"ד עכ"פ מש"ס דילן מוכח דלא כירושלמי ופסק הרמב"ם כש"ס דילן כנ"ל נכון:

גט שנתתי לך בטל הוא לשון זה הוא כשבעל הגיע אבל ע"י שלוחו השליח צ"ל גט שמסר לך הבעל ויש אופן ששליח יוכל לומר לשון זה כגון שהי' הוא השליח שלא ניתן לגירושין למוסרו לשליח ועכשיו שולח הבעל אותו שליח לבטל יוכל לומר גט שנתתי לך בטל הוא אלא לפ"ז ליכא רבותא דס"ד דלא אלימא שליחא בתרא כו' הא מתחלה נעשה ע"י שליח זה והפה שעשאו מבטלו כמו הבעל לשלוחו וי"ל כגון שהבעל בעצמו עשה אותו שליח בפניו או בכתבו שלא בפניו ושוב שלח הגט לידו ע"י שליח ועל ידו מבטלו אח"כ ואיכא רבותא דה"א דלא אלימא:

והנה במכתב מאלי' בדיני ביטול הגט קי"ט ע"א ד"ה אהא דתנן העיר בשולח שליח לבטל אם הבעל מבטלו מיד ושליח הוא רק לגלות דעתו של בעל שבטלו ואפי' לא הגיע שליח בשליח עד שמסר הגט לאשה מ"מ כבר נתבטל או דעשאו שליח שיבטלו הוא בפניו ועד שלא אמר לשליח הבעל שמבטלו לא בטל וכ' דמסתבר לי' צד השני ולא מביא ראי'. ולי נראה דמוכח כן מדקמ"ל מתני' דה"א לא אלימא שליח בתרא כו' ואי הבעל כבר בטלו והשליח רק מודיע ביטולו של בעל לא תלי' באלימות כלל וע"כ דבעל מצוה לשליח שיהי' מבטלו בפניו והדבר מוכח. ועיי' פ"י שמסופק אי הוי כמבטלו שלא בפניו נראה דעתו דפשיטא לי' דבעל מבטלו והשליח הוא להודיעו ובמחכ"ת לא כן הוא אלא שבעל מצווה לשליח שיבטלו בפניו כמ"ש:

קידם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח כו' במכתב מאלי' מסופק בשליח לאשתו אם הבעל בטלו ושליח מודיע לאשה או ששולח שליח שיבטל השליח בפני אשתו וכ' גם בזה נראה לו דמשלחו שיבטלו בפני האשה בזה אין לנו הוכחה אלא מסתמא כיון ברישא פירושו דהשליח יבטלו בפניו כן בסיפא כן הוא:

הגיעו לא קתני כו' ול"א לצעורי קמכוין כו' כ' רש"י שאם הי' בדעתו לבטלו הי' רודף אחריו קמ"ל ונ"ל הא דבאמת ל"א לצעורי מדלא רדף אחריו די"ל באמת לא הי' דעתו לבטלו רק כשהגיעו וראה שעיכב והתעצל בשליחות לכן מבטלו שאין חפץ עוד בשליח עצל כזה וא"ש לר"נ דס"ל דשליחו' בטל אבל לר"ש דס"ל דמבטל הגט ואם משום שנתוודע לו עתה שהשליח עצלן מה לו לבטל הגט הנ"ל לבטל השליחו' וצ"ל דאמרי' שמא עכשיו נתהפך דעתו לבטלו ויותר י"ל הא גופא מדמבטל הגט מוכח דלא לצעורי קמכווין דאי לצער לשליח ביותר יש לו צער בשיאמר לו שחפץ בגט רק שאינו חפץ בו כנ"ל:

והנה רש"י כ' דה"א לצעורי לחדש או חדשי' והקשה רשב"א לפי דקיי"ל כר"נ דחוזר ומגרש ליכא נפקותא דהא ע"כ צריך הבעל אח"כ לומר שיתן לה ומה לו אם לחדשי' או לגמרי סו' כ"ס צריך הבעל לצוות לו שיחזור ויתן. וראיתי בגליון מזקני בתוספת רע"א זצ"ל שכ' לדסוברים דבעי מינוי שליח הולכה בעדי' אם בטלו לגמרי צריך למנותו אח"כ מחדש בעדי' משא"כ כשלא מעכבו רק לחדש וחדשי'. ולדסוברי' דלא צריך עדי' איכא נפקותא כשעשה שליח שני אחר שאמר לו בטל הוא ואם לחדש וחדשי' מהני מינוי שליחותו אבל אם ביטל השליחו' ל"מ אלו דבריו זצ"ל וש"י זכותו יגן עלי. ונ"ל להוסי' עוד נפקותא כשעשאו שליח ראשון לשני קודם שבטלו ואח"כ אמר לו בטל הוא ואם לא בטלו לגמרי יוכל שליח ראשון לבטל שליח שני כמ"ש הט"ז ומל"מ והטע' כיון דעדיין לא פסק' שליחותו של ראשון לגמרי ומשו"ה ס"ל לרמ"ה דיוכל הראשון ליקח מיורשי שני דלא פסקה שליחותו אבל אם ביטלו ופסקה שליחותו מכאן ולהבא לא יוכל הראשון שוב לבטל לשני כיון ששליחותו פסקה ושל שני קיימת דבמקום בעל עומד ועיי' מ"ש לעיל כ"ט ע"ב כנ"ל:

עוד נ"ל לפמ"ש במכתב מאלי' בטעם בה"ג ודכוותי' דא"א לשלוח גט ע"י נכרי לשליחו דהו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע דל"מ באשה ה"ה שליח של הבעל צריך לקבלו מיד הבעל בעצמו לפ"ז איכא נפקותא אם לצעורי לחדש וחדשי' כששוב אמר לי' שיתן מהני אבל כשבטלו כשעושה אותו אח"כ שני' צריך להחזירו לבעל ויקבלו מידו כ"ש כשהניח הגט אחר שבטלו ע"ג קרקע דל"מ מה שנוטלו אח"כ בידו צריך דוקא מיד הבעל כנ"ל ועיי':

והנה הרשב"א כ' דה"א לצעורי שאין פיו ולבו שווי' דלשחוק אמר שבטלו ואם נתנו מיד כשר קמ"ל ונ"ל דרש"י לא רצה לפרש כן דס"ל דודאי לא ס"ד שיהי' זה אומדנא דמוכח דלצעורי קמכווין עד שלא יהי' דברי' שבלב לכן מפרש לחדש וחדשי' מבטלו שלא יועיל נתינתו רק לזמן זמני' ואין זה דברי' שבלב רק דמפרשי' בטול הוא לזמן כנ"ל ורשב"א כ' דלחומרא ה"א דנימא לצעורי נראה דס"ל הגם דלאו אומדנא דמוכח הוא דהא לקולא בודאי לא ס"ד מ"מ ס"ד לחומרא שמא לצעורי מתכווין וזה דלא כרא"ש ב"ב פ' י"כ דס"ל בספק אומדנא דשכ"מ שהקדיש נכסיו דקולא למקבל מתנה וכ' הקצה"ח כיון דספק אומדנא הוא ממילא הוי דברי' שבלב כי כן גם כאן כיון דלאו אומדנא הוא גם חשש שמא לצעורי קמכווין ליכא לו יהי' שהי' בדעתו כך הו"ל דברי' שבלב ושיטתו כשיטת הרמב"ם שם דקולא לנותן הוא ועיי':

ונ"ל לצרף פי' רש"י ורשב"א דפי' רש"י א"ש לר"ש דבטל לגט וא"ח ומגרש בו אבל לר"כ לא א"ש כ"ל לר"נ. א"ש פירושו של רשב"א דהרי אמר גט זה בטל הוא ולר"נ כיון דל"מ ביטול הגט אנו מפרשי' דעתו שמבטל השליחות דמסתמא לא יוציא דבריו לבטלה כמ"ש הר"ן לקמן ע"ב וא"ש דס"ד דלצעורי קמכווי' בלבו ולא הוי דברי' שבלב סותר למה שמוציא בפיו דהא בפה מלא אומר הגט בטל ואם לבטולי קמכווין אנו מפרשי' כוונת דבריו לשליחו' אבל כשמכווין לצעורי אמרי' דלגט גופא קמכווין כפשטו' דבריו אבל לר"ש דמבטל הגט ויוכל לבטל וכשמכווין בלבו לצעורי הו"ל דברי' שבלב סותר מה שמוציא בפיו אלא לר"ש י"ל דמבטל לחדש וחדשי' וחוזר ומגרש משא"כ כשמבטלו באמת א"ח ומגרש בו ובין לר"נ ובין לר"ש א"ש ועיי' כי נ"ל נכון:

עוד י"ל גם לר"ש לא הוי דברי' שבלב דהא בטל לשנא דלהבא ולשעבר הוא ובגט אמרי' לשנא דמהני בי' קאמר להבא כ"ז כשרוצה לבטל אבל אם לצעורי מפרשי' לשעבר דלא מהני ולא הוי דברי' שבלב אולי לעבר קאמר. אלא לפמ"ש הרשב"א דנאמן לשעבר במגו דלהבא הדר הו"ל דברי' שבלב דגם אם נפרש לשעבר ג"כ מהני ועיי':

ול"א לצעורי קמכווי' הקשה תוס' פשיטא איך לנו לומר לצעורי והוא עומד וצווח צ"ב מנ"ל לתוס' דעומד וצווח דלמא הוא כבר הלך לו ואנו דני' שלא בפניו בדבריו אם לצעורי או לבטולי. ונ"ל דתוס' ס"ל כפי' רש"י דאי לצעורי אמרי' לחודש או חדשי' וא"א ליתן רק כשהוא לפנינו ומצוה שיתן והנפקותא אם בטלו כמ"ש לעיל לענין דלבעי עדי' או משו' טלי גיטך ושפיר הקשה תוס' כיון שהוא לפנינו אם הוא אמר שלא כיוון לצער בוודאי בעי מינוי שליחו' מחדש כנ"ל. אלא דקשה לי איפכא דלמא הוא אמר לצעורי קמכווין אלא דאינו נאמן וגם אם שנאמן כיון דליכא אומדנא דלצעורי מכווין ולו יהא כדבריו הוי דברי' שבלב כיון דליכא