כתב סופר גיטין חלק א קה

יוכל להפריש כמ"ש רשב"א וה"א דכל שלא בפניו דאיכא למיחש למיתה בכה"ג לא תקנו קמ"ל אלו דבריו זצ"ל וש"י ולדידי נרא' עוד דממתני' דלעיל ה"א משו' דאיכא חזק' א"א וחזק' חי ובתרומה איכא ג"כ ג' חזקו' ובחטוא' עוף איכא ג"כ חזק' חי וחזק' חטא' שראוי' להקרבה משא"כ כאן ליכא רק חזק' חי כן י"ל אלא הא דאמר שוב ואינו חושש לא מיושב בזה ומ"ש ואינו חושש שמא העשיר הי' יוכל לומר מיד ואינו חושש שמא העשיר או שמפריש בחזק' קיי' ובחזק' עני ואפשר בא לומר שמותר לכתחלה להלות כדי להפריש בחזק' קיי' ואינו חושש כלל ודוחק:

ונ"ל דאם שמע שהעשיר העני אחר שכבר הפריש אינו חושש למפרע שמא הי' עשיר בשע' שהפריש דאוקמי אחזק' עני באותה שעה שהפריש דעשירי' לא שכיח ולא עשוי' להשתנות כנ"ל ומדקתני וכייל יחד ואינו חושש שמא מת או העשיר משמע דכמו דל"ח להעשיר אפי' עכשיו עשיר גם כשעכשיו מת ל"ח שמא מת מכבר בשע' הפרשה ודלא כט"ז יו"ד סי' שצ"א שכ' דאם מת אמרי' כבר מת דעומד למות דהא בהעשיר בודאי ל"ש סברתי ומדכייל להו במתני' נשמע דשוי' הם ודלא כט"ז כנ"ל ראי' ברורה ועיי'. ואפשר דזה דאשמעינ' ואינו חושש שמא מת הכהן כו' או העשיר היינו דלעולם אינו חושש אפי' שמע אח"כ שמת הכהן והעשיר העני אינו חושש שבשע' שהפריש הי' מת או העשיר העני דמוקמי' בחזק' דמעיקר' כל האפשר כנלפע"ד. ובהכי א"ש דלא קתני לעיל גבי שולח גט ממדה"י דאינו חושש דלעיל באמ' חיישי' כשנשמע שמת אח"כ דאוקמי בחזק' איסור לשוק כמבואר במתני' ס"פ מי שאחזו וכמ"ש לעיל שם עיי':

צריך ליטול רשות מן היורשי' פי' רש"י מפני שאין חוב זה מוטל עליה' לפרוע נרא' דרצה כיון שאין מחויבי' לפרוע חוב אביה' אבל בירשו שמחויבי' לפרוע וא"כ צ"ל הא דקאמר לקמן יורשי' שירשו אסיפא קאי כפי' תוס' והרז"ה ובסיפא מפרש אין צריך ליטול רשו' דב"ד הטילו חוב זה על כהני' ולוי' וזה כפי' הרמב"ן וצל"ע:

אמר רב במכירי כהונה כו' בירושלמי וכי יש מכיר לעני ועיי' מל"מ פ"ז ממעשר הלכה ו' פי' הירושלמי מפני שאין לבעלי' בו ט"ה לא שייך דאסחו שאר עני' דעתיי' וכ' דש"ס דילן לא פליג דל"א רק במכירי כהונה ולוי' אבל בעני איירי במזכה לו ע"י אחר עיי"ש. ודבריו תמוהים דא"כ איך אמר דכשמואל לא אמרו במזכה לא קתני והא עכצ"ל בעני במזכה איירי וה"ה בכהן ולוי י"ל במזכה וגם מה דקאמר כולהו כרב כ"א במכירי ל"ק בפשוט יוכל לומר כיון דע"כ צריך לאוקמי במזכה לעני מוקמי כולהי בהכי וצ"ע:

ויש לי מקו' עיון במעשר עני אם אפשר לזכו' ע"י אחר שאינו עני דהוי תופס לבע"ח במקו' שחב לאחרי' הגם שבע"ח בעצמו יוכל לזכו' ע"י אחר כמבואר היינו לשלם חובו וכן בתרומה לכהן ומעשר ללוי שיש לבעלי' טוב' הנא' ליתני למי שירצו יכולי' לזכו' לכהן או ללוי ע"י אחר אבל במעשר לעני המתחלק בגורן שאין להם בו ט"ה ועני' נוטלי' בע"כ אין להם רשו' לזכו' לאחר אם לא ע"י עני במגו דזכי לנפשי' כנ"ל יעיי'. ולפ"ז הא דאמר שמואל במזכה לו עי"א צ"ל ע"י אחר עני דוקא והרמב"ם סתם וכ' במזכה עי"א ככהן ולוי או משמע דכולם שווי' כמו בכהן ולוי עי"א יהי' מי שיהי' כן במעשר עני וצ"ע. חוץ משנאמר דרמב"ם במעשר המתחלק בבית כמ"ש מל"מ דש"ס דידן במתחלק בבית יש מכיר לעני ורמב"ם ג"כ בהכי איירי ולא חש לקושי' ירושלמי' וא"כ א"ש ג"כ דבמעשר המתחלק בבית יוכל לזכו' ע"י כל מי שיהי' עשיר או עני וא"ש:

כיחידאי לא מוקמינן עיי' ש"ך סי' רנ"ז דהקשה על הרמב"ם דפסק כר"י ובהלכו' מעשר לא כ' במזכה לו או במכירי כהונה עיי"ש מ"ש דס"ל כבירושלמי כאן דמחלק בבכורו' שהוא קמן משא"כ כאן בשע' נתינ' מעו' ליכא בעולם וברשב"א כ' עוד בבכורו' מקרי מה שביד כהן חליפי' למה שביד ישראל ששניה' ספק בכור ויש לבעלי' וכהן בהם משא"כ כאן במעו' ביד כהן אין המעו' חליפי' של תרומו' ומעשרו' מה שייכו' למעו' עם המעשרו' שנאמר כל שחליפי' ביד כהן כנ"ל סבר' רשב"א נוסף על הירושלמי ועיי':

ועוד י"ל דהכא דאפשר באופן אחר שאפשר שיזכה ע"י אחר לא עשו שאינו זוכה כזוכה הגם מזכה עי"א ג"כ תקנתא היא כמ"ש רשב"א דלולי תקנתא לא הי' רשאי הזוכה להחזיר לבעלי' ובעלי' אינם רשאי' ליטול כ"ל מ"מ עדיפא תקנתא זו מלעשו' שאינו זוכה כזוכה דכשאינו מזכה עי"א לא קיי' מצות נתינה כלל אלא מתקנה שעשו שאינו זוכה כזוכה וצ"ל שמועיל תקנה דדהו שיוצא נתינה דאוריי' וזה קשה להם לתקן אבל במזכה עי"א שיוצא מצות נתינה מד"ת אלא שאסור למקבל להחזיר ולבעלי' ליטול ממנו זה תקנתא בממון וכל שבממון בקל להם לתקן דהפקר ב"ד הפקר כנ"ל נכון:

ולפ"ז לפמ"ש לעיל במעשר עני המתחלק בגורן ובשדה א"א לזכו' עי"א אם לא ע"י עני וכשליכא עני באותו מקו' או שאינו רוצה לקבל ולזכו' בשביל עני אחר א"א לזכו' לו י"ל שפיר דתיקנו בכה"ג לעשות אינו זוכה כזוכה וכ"ע אפשר ס"ל בזה כר' יוסי רק בכהן ולוי דאפשר לעולם עי"א לא רצו לעשו' שאינו זוכה כזוכה ובזה פליגי על עולא ומיושב קושי' ירושלמי וכי יש מכיר לעני י"ל דרב ל"א רק במכירי כהונה ולוי' אבל בעני לאכמ"ש מל"מ אלא בעני י"ל דעשו שאינו זוכה כזוכה דהוצרכו לתקן כך והיינו במ"ע המתחלק בגורן ובמתחלק בבית דאפשר לזכו' עי"א י"ל במכירי עני דבמתחלק בבית יש מכיר כמ"ש מל"מ אלא דרמב"ם דלא כ' דעשו שאינו זוכה כזוכה בעני ע"כ צ"ל דקאי רק במתחלק בבית כנלפע"ד ועיי':

ע"ב חברך מית אשר איתעשר אל תאשר נ"ל הא דל"א תאמן ואל תאמן כונתם ג"כ חברך מת אשר תצדיק הדין שהוא ביושר ובצדק. אבל חברך איתעשר זה לא תאמין כי לא שכיח אם לא ע"ד רמי' ודרך מעוקל והיינו אל תאשר היינו שהוא ביושר אלא ע"ד מעוקם ולא ביושר ובצדק והוא צחות הלשון:

חוששי' שמא עשאו תרומ' מעשר על מקו' אחר. שיטת רש"י דלכן יוכל לחזור בו דלא קנאו לוי שיהי' יוכל למכור לו. וכתבו ראשוני' מ"מ לענין זה זכה שיוכל לעשותו תרומ' ומעשרו' כיון שאין הבעלי' רשאי' לחזור בו ורמב"ן כ' עוד שעשאו שליח כבירושלמי דתרומו' והוא בתרומה פ"א ב"י שאמר לבן לוי כור מעשר לך בידי רשאי לעשותו ת"מ שעשאו שליח להפריש כשירצה ועיי"ש עוד באורך כשנתנו לבן לוי אחר אין לו עליו אלא תרעומ' ודוקא קוד' שעשאו תרומת מעשר אבל אח"כ לא יוכל לחזור כהא דתוס' אם אחר שתרם ביטל לא עיי"ש באורך. והנה הקשו על רש"י א"כ איך קיים מצות נתינה ובמהרמשי"ף כ' דבאמ' צריך לקיי' מצות נתינה לאחר והקשה בביאור א"כ למה חושש לת"מ כיון שנותן לאחר שוב בטל תרומ' מעשר של לוי ולירושלמי א"ש דלאחר שעשאו ת"מ לא יוכל לבטל שליחותו ע"י נתינה לאחר אבל אי ליכא חשש שעשאו תרומ' מעשר יוכל לקיי' מצות נתינה לאחר כמ"ש ועיי'. ועיי' מחנה אפרי' הלכ' זכי' מ"ש בשיטת רש"י ותוס':

וכי נחשדו חברי' לתרום שלא מן המוקף כ' רש"י אסור לחבר כו' צ"ע לשון זה הלא איסור לכל הוא אלא שי"ל חבר לא נחשד וע"ה נחשד כמ"ש תוס' אבל רש"י כ' אסור לחבר באיסור עצמה מה חילוק בין חבר לע"ה ואפשר י"ל לפי מ"ש רש"י דאיסור הוא שמא יאבד ובודאי זה ל"ש מ"מ לכתחלה חיישי' וי"ל דווקא חבר שרגילי' ליתן לו ושכיח גבי מעשרו' לכן אסרו אולי שמא בהרבה מעשרו' יהי' נאבד אבל בע"ה דאין רגילי' ליתן לו כבש"ס חולין כמ"ש תוס' ואין נותני' לו רק בלא נמצא בקל חבר כמ"ש תוס' פ' הזרוע עיי"ש ולחוש שמא זה נאבד כולי האי ל"ח ולא אסרו לע"ה כן י"ל ועדיין צע"ק. והנה לרש"י דווקא באינו לפנינו דחיישי' לנאבד אבל תוס' כ' והוכיח דאפי' שניה' לפנינו לא ואפשר י"ל דרש"י ג"כ ס"ל כן לדינא אלא ס"ל לא הי' גוזרי' תרומ' מעשר אטו תרומה הא אטו הא אלא בתרומ' מעשר גזרו מצאו מקו' לאסור שמא נאבד והי' מותר כששניה' לפנינו אלא כיון שאסרו שלא מן המוקף כשאין שניה' לפנינו שוב איכא גזיר' קרובה שיטעו גם בתרומה גדולה אין אסור שלא מן המוקף רק בשאין שניה' לפנינו לכן הוצרכו לאסור גם בתרומ' מעשר גם כששני' לפנינו וסברא כזו כ' הר"ן בע"ז באיסור סתם יינם בהנא' שיטעו כיון שסת"י אסור בשתיה ומ"מ מותר בהנא' כן יי"נ גמור מותר בהנא' אבל תחלת האיסור של סת"י לא הי' משו' גזיר' והארכתי בסברא זו במק"א וכנ"ל:

והנה קושי' תוס' מבוארת מש"ס ב"מ דחיישי' שמא עשאו בעה"ב ת"מ ונדחק בפקדון חיישי' יותר אפי' לחשש רחוק שמא לצורך שוי"ט משא"כ כאן ל"ח כולי האי והי' נלפע"ד לומר במרווח יותר ע"ד תוס' עפ"מ שהקשה תוס' לעיל למה חיישי' שעשאו ת"מ והלא חזק' ע"ח שלא יוציא מת"י דבר שא"מ ונדחק ובאמת י"ל בפשוט דבש"ס פסחי' ט' ע"א איכא ואב"א דלא סמכי' על חזק' חבר אלא דשם איכא ס"ס עיי"ש הגם דלאמ' נקטי' חזק' זו וכן אזיל ש"ס כאן באוקימתא בתריי' מ"מ יש לומר רב משרשי' ס"ל כואיבעי' אימא בפסחי' שם ולק"מ והנה גם לואב"א שם בדרבנן סמכי' על חזק' דחבר עיי"ש ברש"י וי"ל היינו דמקשה וכי נחשדו חברי' כו' מה תאמר שמא בשוי"ט הי' נגד זה דלא שכיח סמכי' בוודאי על חזק' דחבר ולחוש שמא הוא לא עשה כהוגן ולא בדרך החברי' ושמא בשבת וי"ט הי' כולי האי ל"ח משא"כ בב"מ בפקדון חיישי' שפיר כנ"ל עיי' וק"ל:

והנה שיטת רש"י ותוס' ורוב ראשוני' דבתרומ' מעשר רק מדרבנן אין מפרישי' שלא מן המוקף ורמב"ם פ' ג' מתרומה הלכה כ' דת"מ אין מפרישי' שלא מן המוקף משמע דרק מדת חסידו' הוא והחמירו לעצמן וראב"ד בחר לו שיטה בפ"ע דלוי עצמו אסר לו שלא מן המוקף וישראל מותר ובכ"מ בשם הר"י קורקס הקשה עליו מספרי וירושלמי דמלמד ואינו למד דכתיב מכל מעשרותיכ' דתרומ' מעשר שלא מן המוקף וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל דבר נכון דוודאי דוחק לומר מלמד ואינו למד והרמותם ממנו רק על תרומה גדולה ומכל מעשרותי' לת"מ וקרא דחוק ומוקי אנפשי' ע"כ אבל א"ש ביותר לפרש כמ"ש הראב"ד דהכל בתרומ' מעשר אלא דיש חילוק בין לוי לישראל והרמות' ממנו על לוי ומכל מעשרותיכ' על ישראל אלא דכ"ז לר"א ב"ג דישראל יוכל להפריש ת"מ אבל ספרי והירושלמי אזלו לרבנן וא"א רק לפרש מכל מעשרותיכ' לת"מ וממנו לת"ג אבל ראב"ד להלכתא כראב"ג כ' שפיר אלו דבריו זצ"ל וש"י זכותו יגן עלי: