כתב סופר גיטין חלק א קד

קפידא בעלמא במלתא דלא קפדו אם שינה והקדי' תרומה הוי שינוי מדע' המשלח לולי שהדין שאין עוקרי' אלא א"כ תרם אמרי' בודאי אלו ידע לא הי' מקדי' כניס' הגורן כנ"ל פשוט:

שליח דשליח משוי שליח. נ"ל לפרש מקום הספק דמושלח ושלחה אין לרבו' רק שליח עושה שליח ומנ"ל להרבו' כח השליחו' שני לשלישי ולרביעי עד אין סוף אלא אם שליח שני במקום הבעל קאי ואם מת הראשון השני עומד דשליח הבעל הוא כמסקנת מר בר"א לקמן א"כ לעולם ליכא רק חד שליח דבעל דשני כשליח הבעל ועושה אחר במקומו מקרא ושלח דשליח עושה אחר במקומו כמוהו וכן שני לשלישי אבל לפי דס"ל לר"א כולהו שלוחי' זה לזה ותלוי' הכל בשליח ראשון מנ"ל לרבו' כ"כ כוחות של שליח ראשון ופשיט לי' ממתני' דשליח עושה שליח לכמר בר"א דכלהון מכח בעל קאתי כנ"ל ועיי' פ"י:

שליח בא"י עושה כמה שלוחי'. הרי"ף ס"ל דוקא חלה שני עושה שליח ורמב"ן ור"ן כתבו די"ל שני עושה שלישי בלא חלה כיון שעשה הראשון מי שאינו מכיר בו שוב ליכא קפידא וכן שיטת הרמ"ה ושיטת הרי"ף צריכא הסבר. ונ"ל לומר מלתא בטעמא דהבעל סומך חזקה שיעשה שליחותו ולא יעשה שליח אחר אם לא ידע בו שהוא זריז כמוהו אלא כל שלא חלה ולא אנוס ורוצה לעשו' שליח אחר וחוזר מדעתו שקבל עליו טורח השליחות חושש הבעל שמא יתנהו למאן דהו ולא ידקדק לכן לא חלה לא אבל בחלה או נאנס הוא רצה לעשו' שליחותו כ"ז שהי' אפשר ואנוס הוא בדבר סמוך לבו של הבעל שיבחר בשליח כוותי' שנאמן בשליחותו ולפ"ז גם בשני כן הוא כשהוא חלה סמוך לבו של בעל שלא יעשה רק שליח כמוהו שבחר בו הראשון כשיחלה כמוהו וכן יעשה הוא אבל כשאינו חלה ואנוס ורוצה לשלח ביד אחר חושש הבעל בשני כמו בראשון כנ"ל והבן:

אמר מר בר"א הא דאבא דקטנותא הוא אלו מת הבעל כו'. לא אוכל להבין מה ראי' מייתי מאלו מת הבעל שם לאו משום שבטלו השלוחי' אלא משום דאין גט לאח"מ דאין כאן אישות ועוד גם אי הי' מהני הגט שנתן בחיי' שיהי' חל לאח"מ להפקיע' מיבם עדיין אין ראי' דשלוחי' תלי' בבעל אלא דתלי' השלוחי' זה בזה וכמו לר"א מת שליח ראשון בטלו כולם והיינו כיון דמת שליח ראשון בטלה שליחו' דשלוחו דכל מה דאיהי ל"מ עביד כו' וממילא בטל שליחו' השלישי שהוא שלוחו של שני כיון דמשלחו בטל גם הוא בטל וכן כולם כן הוא לרב אשי ומה"ט ג"כ כשמת הבעל בטלה שליחות שליח הראשון דהוא במקומו וממילא בטל שליח שני כיון דאיהו הראשון ל"מ עביד כו' וכן כולם בזאח"ז ולא משום דתלי' הכל בבעל ובמקומו של הבעל עומדי' ומנ"ל למר בר"א להוכיח דכולהו מכח בעל קאתי' ואני בער ולא אבין וד' יאיר עיני:

והנה שיט' הרמ"ה דכשמת שני יוכל שליח ראשון ליתן לה דלא פסקה שליחותו עד שיבוא ליד האשה כיון ששליח לגירושין הוא וכן פסק בש"ע וב"ש כ' בסי' קמ"א דרשב"א סו"פ כל הגט חולק ע"ז והיינו מדכ' הרשב"א שם דאשה צריכה לומר בפ"נ בשע' שנותני' מידה ליד השליח דאח"כ לאו שליח היא עיי"ש. ולפע"ד גם הרמ"ה מודה בזה כיון דשליח שלא ניתן לגירושין הוא מיד כשנתנה לשליח פסקה שליחותו שלא הי' רק לעשות שליח אבל הרמ"ה קאי בשליח שניתן לגירושין לא פסק' שליחותו עד שיגיע ליד האשה ופשוט:

ועיי' קצה"ח סי' רמ"ד שהקשה לשיט' הקדוש"מ דשליחו' קדושין הו"ל מילי משום דתלי' ברצונה ולפי שמבואר בסדר הגט דשליח יוכל לבטל השני אחר שנתן לו הגט א"כ לעיל ס"פ כה"ג דאחר שעשתה שליח ונתנה לא עדיין ברצונה שתוכל לבטל אותו א"כ עדיין תלוי' ברצונה והו"ל מילי עיי"ש. ולדידי לק"מ לפמ"ש בסמוך דאשה זו הו"ל שליח של"ב לגירושין פסקה שליחותה מיד כשתתן לשליח בודאי לא תוכל לבטל השליח אח"כ שכבר פסקה שליחותה והא דמשביעי' השליח היינו שליח שניתן לגירושין שעדיין לא פסקה שליחותו ואי בעי הוא נותן יוכל לבטל ג"כ אבל שליח של"כ לגירושין דפסקה שליחותו מיד פסקה שליחותו ואינו יוכל לבטל ובא מת א"צ להשביע שליח כזה אלא אם מסר הוא לשליח אחר שיוליכהו לשליח באופן שמהני כגון מדעת בעל אז צריך שבועה שמא יבטל שליחו שעשה כדי ליתן לשליח הנותן דעד שלא בא לידו של שליח שניתן לגירושין לא פסקה שליחותו כנלפע"ד נכון לדינא ועיי':

והנה הט"ז מוסיף על הרמ"ה דאפי' שני חי יוכל ליטלו משני ולבטל שליחותו והוא נותן לה ובמל"מ מסופק אם יוכל לבטל ומביא מסדר הגט ממהר"פ דמשביעי' מוכח דיוכל לבטל. והנה כששליח רוצה ליתן ומבטל השני י"ל דלא איכפת לי' לבעל ואפשר ניחא לי' יותר דהדר לשליחותו ולכן ס"ל להרמ"ה דאם מת שני יוכל ראשון ליתן דלא פסק' שליחותו ושניה' ראשון ושני במקו' בעל קיימי' והכל ניחא לי' לבעל וכן יוכל לבטל השני ויתן הוא אבל מהרמ"פ דחושש שמא יבטל השני וגם הוא ושני לא יתנו בזה ודאי לא ניחא לי' לבעל שיבטל כל השליחו' וצ"ל דיש כח ביד שליח ראשון לבטל בלא הסכמ' הבעל כיון שהוא עשאו אתי' דבורי של ראשון ומבטל לשני זה ודאי צ"ע והסבר כיון דכולהו שלוחי דבעל נינהו ושני במקו' הבעל איך יבטלו הראשון וצ"ע:

שליח שלא ניתן לגירושין. עיי' פ"י שנתקשה טובא למה לא יוכל לעשו' שליח כמוהו ולא עלתה בידו ומ"ש לבסו' משו' שלא יוכל לומר בפ"נ וגם לאבא במ"י לא יוכל ליתן כבר קדמוהו והתכוון למ"ש בו בריטב"א בשם ר"פ הלוי ובב"י סי' קמ"א בשם תשב"ץ. ובריטב"א מפרש באר היטב. ליישב סוגי' דלעיל ס"פ כה"ג והרגיש הב"ש בסי' קמ"ב ועיי' בית מאיר שם שכ' דכל הראשוני' לא מפרשי' כוותי' דתשב"ץ והרי לנו ר"פ שמביא ריטב"א ומסכי' על ידו דשליח כי האי היינו שאין בשליחותו רק נתנה לשליח שכבר עשהו הבעל מעשה קוף קעביד א"י לומר בפ"כ אבל כששליח זה עושה שליח לגירושין והוא שליח לאותו דבר הו"ל כשליח הגט ונאמן לומר בפ"נ. ולשיטת בה"ג דלא ישלחנו עי"נ וכ' במכתב מאלי' דס"ל דבעי שליחו' ממש דאל"ה הו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע א"כ יוכל לומר בפ"נ כנ"ל ובתשובה הארכתי בכ"ז ואכ"מ. ועיי' קצה"ח סי' רמ"ד שכ' דמשו"ה אינו עושה שליח דהו"ל מילי וכ"כ בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל זכותו יגן בעדי:

עיי' במל"מ שמביא ספק א' חם שליח שניתן לגירושין יוכל לעשו' שליח של"נ לגירושין בחלה דאפשר דיש קפידא לבעל שלא יגרע שליחותו מניתן לגירושין לא"נ לגירושין. ואני אפרש דלכאור' מאי קפידא יהי' לבעל ונ"ל לפי דמסקי' שליח של"נ לגירושין א"י לעשו' שליח במקומו כמוהו ויש קפידא שחושש הבעל שמא יחלה השני ולא יהי' יוכל לעשו' שליח כמוהו להובילו לשליח וגם שליח לגירושין ל"י לעשו' דאין בכחו ויהי' הנתינה בטילה מכל כנ"ל:

ומתחלה הי' נ"ל לפשוט מדכ' הה"מ לפמ"ש הרשב"א דחיישי' לב' לישנא ואין שליח זה יוכל ליתן בעצמו ולא ע"י שלוחו לשליח לגירושין וכ' הה"מ דאם נתן הוי ספק מגורשת ואם נימא דשליח לגירושין ל"י לעשו' שליח אחר להובילו לשליח לגירושין דמגרע בשליחותו א"כ שליח זה שיש בו ספק אם הוא לגירושין אם עושה שליח להוביל לשליח לגירושין בוודאי פסול מכח ממ"נ אם הוא לאו לגירושין ל"י לעשו' שליח כמוהו ואם הוא לגירושין ל"י לעשו' שליח של"נ לגירושין דמגרע השליחות ובוודאי אינה מגורשת לכאורה ש"מ דס"ל דשליח לגירושין יוכל לעשו' שליח של"כ לגירושין כן הי' נ"ל בהשקפה ראשונה. והדרנא בי כיון שאנו אין מניחי' לשליח זה ליתן לאשה שחוששי' שמא קפד הבעל אחר ולא הוא ממילא הוא שליח של"נ לגירושין הגם אם קמי שמיא גלי' דרוצה הבעל גם בו מ"מ אנחנו אין מניחי' לו ליתן רק לשליח שאמר הבעל ממילא ליכא גרעון במה שנותן לאחר להוליך לזה כמוהו, כמוהו לא יוכל ליתן לה והבן:

והנה לכאורה צ"ע על ספקו' מל"מ הרי מבואר דיוכל לעשו' ב"ד שלוחי' שיתנו לאבא ב"מ אם הוא שליח שניתן לגירושין וכן כל שלוחי' בח"ל שמוסר לב"ד הרי דאין קפידא בזה וצ"ל דס"ל ב"ד שאני דלא קפיד משא"כ לעשו' אחר שיתנהו לשלוחו כצ"ל והנה הרמב"ם כ' שליח כזה לא ניתן לגירושין ולא יוכל לתת בעצמו ולא ע"י אחר אלא הוא יתן לשליח בעצמו ולא הזכיר מב"ד אלא שלא ישלחנו עי"א נראה דלולי שהוא שליח של"נ לגירושין הי' יוכל לשלחו ליד שליח ע"י אחר ש"מ דס"ל דליכא קפידא בזה ועיי':

בתר תלתין יומי' משווינן שליח מדלא עשה שליח עד בתר תלתי' ס"ל לרמ"ה דלא יעשה שליח תוך שלשי' שמא יתן תוך שלשי' עיי' טור וב"י. ולולי דברי רמ"ה הוי' נ"ל כיון דאמר אחר שלשי' נראה דלא נגמר בדעתו לגרש ואולי יתרצה ויתפייס הגם דארוסה הי' דל"ח היינו דל"ח שמא באמת נתפייס אבל הבעל האריך הזמן משו"ה. וי"ל דקפיד הבעל אפי' בחלה שלא יתננו ליד אחר עד אחר שלשי' שמא בתוך כך יתרצה ולא יודע לאחרי' שהי' רוצה לגרש עד בתר שלשי' שיתן השליח אז לא קפיד בחלה שסו' כ"ס יתוודע שגירש וכעין זה מצאתי בריטב"א בשם ר"ת שכ' לקמן במתני' בכתבו ותנו איכא קפידא כיון שעדיין לא ידע שמא יחזור בו וקפיד שלא ידעו אחרי' מזה שרצה לגרש משא"כ במתני' כאן שכבר נכתב ומעכב' ליתן עיי' בו וכאן בוודאי יש לחוש כיון שהאריך הזמן ומשו"ה אמר בתר תלתי' יומא ואפי' בדיעבד תוך למד לא כנלפע"ד נכון:

אמר רבא הא וודאי קמבעי לי כו' הרי"ף מפרש שלא בפניו של שליח שני ורא"ש כ' דלא משמע כן דמשמע דקאי על עובדא שבא לפניו ונ"ל דהכי קאמר רבא אחר שפסק בעובדא שלפניו דימסור דבריו ויעשו ב"ד שליח שלא בפני הראשון דפשיטא לי' דמהני הדר אמר הגם דזה פשיטא לי אבל הא קמבעי' לי אם עושה שליח היינו שלא בפניו כנ"ל לפ"ז הדר פשיטא דעושה אנו יודעי' תרתי דבין שלא בפני ראשון ובין שלא בפ"ש מהני וכטוש"ע ועיי' בו:

דף ל' ע"א. מפריש עליה' בחזק' שהן קיימין ואינו חושש צ"ל בלאו חזק' חי הא איכא חזק' ממון עיי' יומא ט' ע"א וי"ל התם בדמאי רוב מסייעו ולכן לא תיקנו לתת מעשר משא"כ הכא ועיי' נב"י תינינא חלק יו"ד סי' קצ"ט:

ואינו חושש. צ"ב כיון שאמר מפריש בחזק' שהן קיימין שוב לא צ"ל ואינו חושש ולעיל במתני' השולח גט ממדה"י כו' נותן לה בחזק' שהוא קיי' לא קתני ואינו חושש ובאמת צ"ל דכיון דכבר קתני לעיל דאוקמי' בחזק' חי ועשה צריכותא לעיל במתני' ומאי צריכותא איכא כאן וכך דקדק אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל וכ' די"ל דאשמועי' דה"א כיון דמדינא אינו