כתב סופר גיטין חלק א קג

שליח קבלה דהו"ל מילי הול"ל איכא בינייהו ש"ק. ונלפע"ד ליישב די"ל דאביי ג"כ ס"ל מילי ל"מ לשליח והא דלא אמר הכי משו' דקשה לי' תינח כתיבה אבל למה לא יתנו לכן אמר משו' בזיון וכמ"ש תוס' בתי' שני דגבי נתינה איכא ג"כ בזיון ורבא ס"ל גם בנתינה איכא משו' מילי דאזלי' בתר תחלת השליחו' שהי' מילי וכ"כ פ"י די"ל כן וי"ל בהא פליגו אביי ורבא דאביי ס"ל דלענין נתינה לא הוי מילי כיון בשע' שעושה שליח שני כבר הגט בידו ורבא ס"ל יותר גם מילי כי האי ל"מ לשליח והא דקאמר ש"ס איכא בינייהו מתנה היינו לענין נתינה לאביי יוכל ליתן ע"י אחר דליכא בזיון ולרבא לא משו' מילי ומייתי ובפלוגתא דרב ושמואל דרב אמר מתנה אינו כגט היינו שאינו כגט ממש דיש חילוק לענין נתינה בגט לא יתן משו' בזיון דליכא במתנה ושמואל אמר ה"ה כגט ממש גם לענין נתינה והא"ש. דל"א ש"ק א"ב דאולי גם אביי מודה דמילי דכתיבה וה"ה בש"ק ל"מ לשליח כנ"ל ועיי' גט פשוט סי' ק"כ ובקצה"ח סי' רמ"ד בסופו ולא אבין דמיונם לקדושין דשם השליח יוכל להחליף המעו' הו"ל מילי אבל בגט השליח ל"י לכתוב רק הם הכותבי' דהוי כבעל לשליח וצ"ע:

ושמואל אמר מתנה ה"ה כגט. בירושלמי אף בקדושין כן מה בין גיטין לקדושין ביד כ"א מצוי לגרש ולאו ביד כ"א מצוי לקדש ומפרש פ"מ דבקדושין צריך לפייסה שתתרצה ואולי שליח שני לא יוכל לפייסה ולפתותה משא"כ בגירושין דבע"כ ובמפרש במרא' פנים על הב"י א"ע ססי' ל"ה ובש"ע שם סעי' ה' שיטת קדוש מרדוש אם שליח קדושין יוכל לעשו' שליח שני משום דהוי מילי ולא זכרו ירושלמי הנ"ל דמספקא לי' מטעם אחר וברפ"ד בירושלמי נרא' דפשיטא לי' דאין שליח עושה שליח בקדושין מה"ט וצע"ג:

ונלפע"ד דטעם ירושלמי משום דלאו ביד כ"א לקדש וצריך ריצוי ופיוס ואולי שליח שני לא יוכל לרצותה אם כבר נשתדכה וגילתה דעתה שרצונה לקבל קדושין שוב ליכא טעם זה דירושלמי אבל טעמא דקדוש מרדוש איכא דהוי לי' מילי הגם שגילתה דעתה שרוצי' בקדושין מ"מ בכל רגע תלי' ברצונה ותוכל לחזור בה הוי לי' מילי שלא נתן ביד שליח גמר דבר שאין בכחו ולא ברצונו אלא ברצונה כנ"ל. ונ"ל עוד לירושלמי באופן שאינו רוצה לגרש בע"כ או בזה"ז דאיכא חר"ג שלא לגרש בע"כ ושולח שליח לפתותה שתקבל גט ג"כ איכא קפיד' הנ"ל שאינו רוצה בשליח אחר ומתני' במגרש בע"כ או שיודע שרוצי' בגט כגון שהוא במדה"י כנ"ל. ובאופן שאינו רוצה לגרשה רק מרצונה לכאורה לשיטת קדוש מרדוש גם בגירושין הו"ל מילי כיון שלא מסר ליד שליח רק מילי או י"ל כיון שברצון הבעל תלי' שאם רוצה מגרש בע"כ לא הו"ל מילי ודוקא בקידושין שא"א רק מרצונה וכן משמע דהא במתני' ואם אמר טול לי המינה חפץ פלוני כו' משמע לולי משום שאין רצונו שיהי' פקדונו כו' הי' יוכל לעשו' שליח והא תלי' ברצונה כשתרצה ליתן החפץ ואם לא תרצה אינו מגרשה ותלי' ברצונה והו"ל מילי וע"כ דכיון דבכל רגע כשירצה הבעל בלא נטילת חפץ יוכל לגרשה בע"כ הו"ל מעשה ולא מילי בעלמא כצ"ל ועדיין צ"ע בכ"ז:

ועיי' קצה"ח סי' רמ"ד שהעלה לשיטת קדוש מרדוש הנ"ל בשולח חפץ למתנה לפלוני לא יוכל לעשו' שליח אחר כיון שתלי' ברצון המקבל הו"ל מילי עיי"ש. ודבריו תמוהי' במתנה לא בעי שליחו' כלל ואפי' ע"י קוף מהני ואפי' כותב לו בכתב טלי חפץ שלי לך במתנה מע"ג קרקע מהני מה ענין זה לשליחו' של הנותן ושאני גט דכתיב ונתן בידה צריך שליחו' דמע"ג קרקע ל"מ וכן בקדושין לדסוברי' דטלי קדושך מע"ג קרקע ל"מ דומי' דגט בעי שליחו' שתקבל מיד שלוחו כמותו של בעל ולדסוברי' דקדושי' מע"ג קרקע מהני מ"מ לא יחלוק אדם דבעי שליחו' ממש לקדושין ועיי' הפלא' בק"א סי' ל"ה שכתב כיון דבעי שיאמר לה הרי את מקוד' צריך שליחו' לאמירה זו עיי"ש סעי' וי"ו. ויש לקיי' דבריו גברא רבא אמר מלתא עפמ"ש תוס' לקמן בסוגי' דאומר אמרו גם לר"מ דמצאו באשפה כשר מ"מ כשמקפיד שיהי' דווקא ע"י שליחות בעי שליחו' דווקא ועד"ז יש לקיי' דינו של הקצה"ח ועיי' פ"י לקמן כ"ט ע"ב:

ויש לעיי' לפמ"ש דבקדושין לנתינ' עצמו לא בעי שליחו' ואפי' מע"ג קרקע מהני אלא לאמיר' בעי שליחו' א"כ לא דמי לגט דהשליחות לענין נתינה הגט לא הוי מילי דנתן גט בידו למסור לה וזה הוא גמר ולא בעי אמירה מדאוריי' ואפי' בשתיק' משא"כ בקדושי' השליחו' על אמיר' והו"ל מילי ול"צ לחילוק קדוש מרדוש וצל"ע:

א"ל ר"י זו אפי' תינוק' כו' בירושלמי ומובא ברשב"א לית מתני' פליג על ר"י דאמר ש"ש לשומר חייב וכ' רשב"א דקאי בניחותא. וצ"ב מה רצה ירושלמי בזה פשיטא. וראיתי בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל די"ל לר"י דשש"ל תו ליכא קפידא דבשביל שאין רצונו שיהי' פקדונו כיון דראשון חייב לשלם קמ"ל דגם לר"י איכא קפידא שחפץ בחפצו יותר מתשלומי מעות ור"ח אמר משו' גיטין נגעה בה י"ל דס"ל לר"י ליכא קפידא מה"ט כיון דראשון חייב והכא בגיטין מדקדקי' יותר ומ"ש רשב"א דלמ"ד שש"ל פטור ליכא קפידא רק משו' חומרא דגיטין אינו מוכח דאיפכא מסתברא רק ר"ח לר"י אזיל אלו דברי קדשו זצ"ל בהוספת נופך משלי על מילי דאבוהן של ישראל זכותו יגן עלי:

היכא דנפקא לאפי' כ' תוס' כיון דשליח חלה ועיי' מהרש"א לשיטת תוס' דנתנה לשליח אבל לרש"י דכ' לשליח שני אין מובן למה נפקא לאפי' דשליח ראשון וממנו לא קבלה ועיי' רמב"ם שכ' היכא דנפקא וקבלה משני נלפע"ד דאיכא רבו תא טובא דקמ"ל דמשו' שאין רצונו ל"מ הגם דאינו קפידא כ"כ רק לכתחלה לא יעשה כמ"ש רש"י ויש מקו' לומר דווקא בחלה השליח ואין האשה לפניו ומוכרח לשלוח שליח הגם דלכתחלה לא ישלחנו ביד אחר דאין רצונו מ"מ אינו מקפיד הקפדה גמורה לפסול הגט אבל כשהיא נפקא לאפי' דשליח ראשון ושם מוסר הוא לשליח שני והיא מקבלת משני ה"א כיון שהי' ביד שליח ראשון למסור לה מקפיד הבעל עד שיופסל הגט קמ"ל דמ"מ הוי גיטא ורבותא רבתא איכא ולא תיקשי כיון שהאשה ושליח יחד וגם שליח שני כאן לא תהני נתינ' שליח שני דהוה לי' כלא חלה דהא היא שם ויוכל לבקש ממנה החפץ י"ל באופן שחלוש מליתן לה הגט. או והוא עיקר נ"ל כשכבר נתן לשני קודם שבאתה האשה שוב אין הבעל מקפיד שיחזור ויקחהו ממנו אחר שכבר עשהו והודיעו לו מסתריו וכן נ"ל כשנחלה ועשה שלית שני ומסר לו הגט וקוד' שמסר השני לאשה שב הראשון לבריאותו א"צ ליקח משליח שני הגם שיוכל ליקח ממנו דאין הבעל מקפיד אחר שכבר עשהו ומסר לו כנ"ל ומ"מ לדינא ולמעשה יש לעיי' כי יש לתלו' בטעמי' שלא יעשה שליח בלא חלה או משו' שאין רוצה שיתוודע לאחר או משו' שאינו רוצה שיתן שמירתו לאחר רק כשהוא אונס ועיי' ריטב"א בשם ר"ת ועיי' פ"י וצ"ע:

ע"ב. שקול חפץ כו' שיטת תוס' כשאמר הב גיטא כו' אפי' לא נתנה לו חפץ כלל א"צ שליח לשלם ואין הגט בול בין בשליח ראשון ובין בשני ובאמר שקול חפץ כו' שליח ראשון אם שינה ונתן גנו תחלה הגט בטל ואם לא נתנה לו חפץ א"צ לשלם כיון שהגט בטל לא הפסיד לו ובשליח שני גם אם לא שינה הגט בול ואם שינה ולא יהבה לו חפץ פשיטא שבטל הגט ואין כאן תשלומי'. ושיטת הרין אפי' אתר הב גיטא כו' אם יהב הגט ולא נתנה לו החפץ צריך לשלם דהו"ל להזהר כמו בהב זוזי ושקול שטרא ובאמר טול חפץ כו' אם שינה ולא נתנה החפץ צריך לשלם ואין הגט בטל כיון שלא תלה זה בזה כ"ש אם שינה דאין הגט בטל דאין בו נפקותא ובאמר מפורש והדר הב גיטא אז תליא הגט בחפץ ואם יהב גט ונתנה החפץ או שלא נתנה הגט בטל וממילא א"צ לשלם. ושיטת הה"מ דלעולם הגט בטל גם באמר הב גיטא ולא נתנה החפץ כלל הגט בטל דתלי' זה בזה וממילא ליכא תשלומי' כיון שלא הפסיד לו אבל באמר שקול חפץ גם כשלא אמר והדר. ורמב"ם לא כ' והדר כו' כיון שמקפיד הגם שאין לו בו נפקותא דכשלא תתן יהי' הגט בטל ולא הפסיד כיון דהתנה שקול חפץ והב גיטא אם שינה הגט בטל וליכא תשלומי' לעולם בין נתנה בין לא נתנה. ורמב"ן ס"ל גם כשאמר הב גיטא ושקול חפץ ויהב הגט תחלה הגט בטל משום שינוי דהו"ל כמה שאמר שקול חפץ תחלה ולשיטתו לעולם הגט בטל כששינה בין נתנה בין לא נתנה וממילא ליכא תשלומי'. ושיטת הה"מ צל"ע מש"ס ביצה הבו ד' מאות זוזי לפלוני וינסב ברתא דנוטל ד' מאו' זוזי וברתא אינו נוסב וכאן ס"ל להה"מ בהב גיטא ושקול שטרא דאם לא נתנה הגט בטל דתלי' זה בזה ומ"ש מהבו ד' מאות לפלוני ולר"ן ל"ק איפכא למה בשקיל חפץ והב גיטא לא תלי' זה בזה והגט אינו בטל מ"ש מינסב ברתא והבו ד' מאו' כו' הכא שאני כיון דאם לא תתן צריך לשלם לו אין קפידא לבעל רק במפרש והדר הל"ל אל תגרשה אלא בימין. אבל להה"מ קשה איפכא וצל"ע:

ר"י פוסל בו וכ"ש בשלוחו כ' תוס' לשיטת רש"י צ"ל ביד אחר אשה והוא דוחק וגם מה שס"ל לרש"י שמא ישנה השליח ראשון במסרו לשני דוחק ורחוק כמ"ש תוס' ועיי' פ"י. ולפע"ד י"ל הא דחיישי' לקלקול השלוחי' משום דבאמ' אין ראוי לראשון שיתן לשני לכתחלה משום שאין רצונו וכן שליח שני אין ראוי שיקבל ע"ע שליחו' זה פקדונו של חבירו בלי ידיעתו וכיון שעושה שלא כדין ולא דייקו ברצון המשלח חיישי' שמא יקלקלו וישנו שינוי גמור ולא ידקדקו אחר דבריו ורצונו של המשלח. והא"ש דקתני מתני' שאין רצונו ואין ראוי מצד ענין חפץ שישלחנו בי"א לכן חיישי' גם משום איסור לכתחלה כנלפע"ד. ועיי' ב"ש סי' קמ"א לשיטת רש"י בעובדא דריב"ש שאמר תמחול על כתובתה והב גיטא לכתחלה לא יתן לאחר שמא ישנה ולתוס' יוכל לשלחו לכתחלה. ולמ"ש גם לרש"י יוכל לשלח לכתחלה ועיי':

ר"ל מכשיר בשלוחו וכ"ש בו כו' עיי' מל"מ הלכו' תרומה שהקשה מתוספתא דקתני באומר כנוס גרני ותרום שמשו"ה תרומתו תרומה כששינה דאין עוקרי' הגורן עד שתרם ולר"ל כיון דנתקיימה מחשבתו שתרם בלא"ה לא הוי שינוי כדס"ל כאן כיון שנתנה החפץ הגם שהקדי' המאוחר ליכא קפידא דמבטל השליחות והניח בצ"ע. ולפע"ד לקמן כיון דאיכא קפידא בדבר שמא תקבל הגט ולא תתן החפץ ויפסיד לכן אמר שקול חפץ והב גיטא ואל ידע בטח שתתן החפץ אח"כ לא הי' מקפיד בהקד' החפץ וכיון שסו' כ"ס נתקיי' רצונו שנתנה החפץ שוב לא איכפת לי' מה שנתן הגט תחלה ור"י ס"ל מ"מ איכא שנוי כיון שהי' אפשר שלא נתנה. והא"ש בכנוס גורני ותרום אח"כ דליכא נפקותא לבעל לענין התרומה עצמה רק