כתב סופר גיטין חלק א קב

דמיחתם פ"ש איכא ספק אי נתן להם שוחד דאם נותני' להם בודאי מקבלו וכיון דאיכא ספק השקול שוב מוקמי' אחזק' חי וחזק' א"א ותרומה דוקא ברוב למיתה ל"מ החזקו' והוי ספק משא"כ באיכא בלא"ה רק ספק השקול ואביי הוי ס"ל גם בתר דמיחתם מקבלו שוחדא היינו דאיכא מיעוט ומקשה ור"י השיב בתר דמיחתם ליכא מיעוט דודאי לא מקבלו אבל קודם דמיחתם מקבלו בודאי אלא הספק אם נותני' להם וכי כן דינו כרישא בחזק' חיי' והאמת דרא"ש לא ס"ל כן דכ' דלכשנא בתרא י"ל קוד' דמיחתם פ"ש וע"כ דס"ל דמיעוט מקבלו. אבל לתוס' בתי' זה י"ל כמ"ש וק"ל:

ת"ש מב"ד של ישראל כו' לפי שיטת הרמב"ם דוקא בנכנס לבהס"ק. א"כ קשה י"ל הא דמשיחי' כשנכנס לבית הסקילה ומתני' בלא הכניסו עדיין שוב מצאתי שכן הקשה בק"ע למהרח"ש דף ס"ג ע"ב וצ"ע:

איכא דאמרי כו' הרמב"ם פסק כל"ב דבב"ד של או"ה איכא ספק. ולא כ' בב"ד ש"י דאיכא חזק' מת ובהלכו' תרומ' כ' אבל בב"ד של ישראל בחזק' מת וב"י לכהן לא תאכל וכ' הכ"מ מדכ' בחזק' מת ממילא נשמע הקולא דב"כ לישראל תאכל ועדיין צ"ע למה לא כ' מפורש בחזק' מת וב"כ לישראל תאכל וממילא נשמע החומרא. והנלפע"ד הנה הרא"ש כ' דרי"ף פ' כל"ק משום דלשון בריי' משמע דוקא אמרו מת אבל לא יוצא להרג ונ"ל הרמב"ם דפסק כל"ב ס"ל דלל"ב הא דקתני בבריי' דוקא מת משום דביוצא להרג אין משיאי' משום חומרא דא"א דלא עדיף ממים שאל"ס. ועיי' זה בח"מ סי' י"ז ובב"ש חולק עלי' מדמייתי רא"ש ראי' לל"ק מדקתני בריי' מת דוקא עיי"ש. והנה הרא"ש ס"ל ע"כ דעדיף ממשאל"ס אבל הרמב"ם דפסק כל"ק ס"ל דהוא כמשאל"ס ובתחלה כדאמר סייעתא לר"י מבריי' דאיירי ביצא להרג ע"כ צ"ל דעדיף ממשלא"ס אבל לבתר דמשני הבריי' במת ממש ומשמעו' לשון בריי' כן הוא כמ"ש הרא"ש צ"ל דלכן קתני מת דכמשלא"ס הוא ומחמירי' כנ"ל. וס"ל לרמב"ם ממילא בתרומה לא תאכל שלא נבוא להקל בא"א כמ"ש פ"י במתני'. והא"ש דכ' הרמב"ם בב"ד של ישראל בחזק' מת היינו דלאו משום ספק הוא כבב"ד של נכרי' אלא בחזק' מת והנפקותא שאין לעשו' ס"ס לענין תרומה בב"י לכהן שלא תאכל בודאי אבל לקולא לא משום דמחמירי' בא"א וכן רב יוסף דאמר בל"ב בד"א בב"ד של או"ה היינו בזה רק נותני' חומרי מתים משום חומרא דספק הוא אבל בב"ד של ישראל לא ודאי הוא ומ"מ לא תאכל משום דמחמירי' לענין א"א כנלפע"ד:

ובהלכות גירושין דלא כ' רמב"ם כלל מב"ד של ישראל צ"ל דסמך עמ"ש בהלכ' תרומה בחזק' מת ובתרומה לא אזלי' להקל משום דמחמירי' בא"א דחמיר אבל באיסור לשוק אזלי' בתר רובא וכיון דכ' דבחזק' מת הוא ממילא ידעי' דלענין לשוק להקל אזלי' וא"ש ביותר אי ס"ל לרמב"ם כשיטו' הסוברי' דליבמה לשוק ג"כ מחמירי' כמו בא"א א"כ א"ש דלא כ' קולא בהלכ' גירושין וסמך עמ"ש בהלכ' תרומה דבב"ד של ישראל בחזק' מת הוא ולאו משום חומרא לבד וליכא ספק חי רק בב"ד של או"ה כנלפע"ד:

מה שהקשה בלח"מ ממ"ש הרמב"ם ברח ולמסקנא ל"צ לזה לפמ"ש י"ל כמובן. ועוד י"ל כיון שהתנה הרמב"ם דוקא נכנס לבהס"ק לכן כ' הרמב"ם ברח באין מעידי' שנכנס לבהס"ק ונקיט ברח משום דבגמרא מתרץ כן והוא פשוט וק"ל:

כ"ט ע"א. שאין רצונו שיהי' פקדונו בי"א צל"ע בגט עצמו למה בחלה עושה שליח ולא אמרינן שאין רצונו שיהי' גטו ביד אחר דלמא לא ישמרנו כמו הראשון ויפסיד הנייר ושכר סופר ונ"ל למ"ד שומר שמסר לשומר חייב והראשון חייב לשלם לו ומ"מ לא ימסרנו לשמירה בי"א שיש קפידא שחפץ ורוצה בחפץ שלו זה לא שייך בגט שאם יאבד חייב הראשון שוב ליכא קפידא אבל למאן דס"ל שש"ל פטור הראשון ואיכא קפידא בתשלומי' עצמן צ"ע כהנ"ל וי"ל דירדו חכמי' לדעת הבעל כיון שעכ"פ השני צריך לשלם לו משו' דניחא לי' בתשלומי ראשון יותר כיון שרוצה בגט אינו מקפיד בחלה אבל בשקיל חפץ דאיכא תרתי קפידא דתשלומי' וגם קפידא דגוף החפץ קפיד אפי' בחלה שלא ישלחנו ביד אחר לכתחלה:

וי"ל דמשו"ה בלא חלה לא ישלחנו ביד אחר דאיכא קפידא דבעל שמא לא ישמרנו השני כדבעי כמו הראשון הגם שיהי' חייב השני לשלם מ"מ קפידא איכא וכ"ז למ"ד שומר שמסר לשומר פטור אבל למ"ד חייב ליכא קפידא כלל צ"ל דאיכא קפידא אולי לא יהי' השני נזהר בשמירתו כ"כ ויהי' הבעל צריך לטרוח לכתוב שני' ויש להאריך בזה עד"פ בהא דהקשו מלקמן אמר לשני' כתבו ותן לחכם:

מלתא אגב אורחא קמ"ל יש להקשו' הול"ל טפי דה"א דחלה לאו דווקא ומשו' סיפא טול ממנה חפץ כו' דאפי' בחלה לא נקיט ברישא חלה ובמתני' דהמביא גט בח"ל איידי דנקיט ברישא חלה נקיט בסיפא ג"כ חלה או י"ל בב"ד דוקא בחלה כסברת הראב"ד דבב"ד צריך חלה אפי' בהולך דמפרסמא טפי בב"ד אבל במביא בא"י ה"א אפי' לא חלה ומשו' סיפא נקיט חלה קמ"ל ר"כ חלה תנן דמשו' סיפא לא הוי נקט ברישא חלה לתת מקו' לטעות דווקא בחלה וע"כ באמת דווקא חלה וצע"ק:

ואיבעי' אימא רשב"ג הוא וחלה שאני לכאורה הי' מקום לומר דאי בהולך סתם בעי חלה דוקא א"כ כשאומר את הולך מדצ"ל את ע"כ דמקפיד אפי' בחלה דאי בחלה ניחא לי' לא הי' צ"ל אלא הולך ולא יוכל לעשו' שליח אלא בחלה ואי בהולך לא בעי חלה באת הולך י"ל דלא קפיד רק בחלה והן שני תירוצי ש"ס אלא לפ"ז לרשב"ג לתי' בתרא דחלה שאני דוקא בהילך אבל באת הולך ל"מ חלה ומתני' רשב"ג ובהולך סתם כן נרא' לכאורה. אלא הרי"ף פ' כרשב"ג דסתימ' מתני' כרשב"ג וכ' חי' רמב"ן לא דהכריע מנפשי' אלא משום דהלכתא כלשנא בתרא וצ"ב מנ"ל דש"ס קאמר דלרשב"ג חלה שאני אפי' באת הולך דמסתבר דוקא בהולך וכמ"ש ונ"ל מדמהדר לאוקמ' כרשב"ג וחלה שאני ואי גם לרשב"ג צ"ל דמתני' לאו בכל גווני איירי ודוקא בהולך סתם א"כ עדיף למוקמי מתני' כרבנן כרבי' מלמוקמי כיחידאי וע"כ דלרשב"ג חלה שאני היינו אפי' באת הולך ואין חילוק כלל בין הולך לאת הולך ומרוויחי' במתני' דאיירי בכל גווני דכן משמע מסתימ' מתני' וצ"ל הגם דאמר את הולך מ"מ ל"א דמקפיד אפי' בחלה דמסתמא לא מקפיד בחלה כנ"ל:

ונ"ל להוסיף דברי' ולחזק פסקא של הרי"ף מדאמר רב כהנא חלה תנן ונדחק ש"ס דה"א אורחא דמלתא מלבד שהוא דוחק גם לא א"ש לשון חלה תנן הול"ל חלה דווקא ולמסקנא י"ל דרב כהנא ס"ל מתני' כרשב"ג ובין בהולך בין באת הולך דווקא חלה מדלא התנה במתני' רק חלה ולא קתני אי בהולך אי באת הולך משמע לי' דלעולם בעי חלה וחלה עושה לעולם שליח ולכן סתם וקתני חלה וזהו שאמר רב כהנא חלה תנן ולא קתני סותר מוכח דהכל תלי' רק בחלה ובה"א עד דלא ידע כ"ז נדחק בר"כ דקמ"ל דלא תימא אורחי' דמלתא קתני ולמסקנא א"ש דרב כהנא במרווח כנלפע"ד:

ושיטת הראב"ד כלשנא מציעתא וכרבנן והקשה לנפשי' מלקמן דלא שאל לי' דלמא אמר הולך לא בעי אונס או חלה ועיי' ר"ן ובב"ש סי' רמ"א הקשה לפמ"ש ב"י וד"מ כשאמר את הולך ולא אחר ל"מ חלה עדיין קשה דלמא אמר לו ולא אחר וע"כ דגם בזה בחלה עושה שליח וצ"ל הא דלא חייש דלמא אמר לי' מפורש ולא אחר אפי' בחלה דא"כ לא הי' שואל לרבא כיון שמפורש אמר לו ולא אחר אפי' חלה וכ"ש וה"ה בנאנס ולקושי' ביש נ"ל דהר"ן הקשה שפיר כיון דבהולך לא בעי חלה דמסתמא לא מקפיד רק באת הולך א"כ אולי אמר הולך דמסתמא כך אמר דמסתמא אינו מקפיד אבל לחוש שאמר את הולך ולא אחר אפי' חלה לא לא חיישי' לכך שהקפיד בחלה ואמר את ולא אחר כנ"ל פשוט וק"ל:

(מה"ב) והראב"ד וי"א שברי"ף פ' כלשנא אמצעי וצ"ב כיון דלא בחר בל"ב משו' דמתני' סתמא קתני מנ"ל לפסוק בלשון אמצעי להקל ולא כל"ק להחמיר בהולך ודווקא חלה ונ"ל דס"ל מרבא לקמן דלא שאיל לי' דלמא אמר את הולך דגם בחלה לא ש"מ דס"ל דבאמת הולך בחלה עושה שליח שוב ראיתי בריטב"א שהקשה על הי"א כלשנא אמצעי לקולא מנ"ל וכ' תחלה דהו"ל לרבא לשאול אולי אמר לי' את הולך ודחה דמסתמא אמר לי' הולך ולא קפיד וכ' מדלא שאיל לי' אולי אמר לי' הולך ש"מ בהולך בעי חלה ולאת הולך ל"ק כל"ק ודעת הריטב"א כל"ק והיא דיעה שלישית להחמיר ולא הובאה בשום פוסק ולולי שכ' הריטב"א דסתמא אמר הולך הי' נ"ל איפכא דהא רשב"ג ס"ל גם בהולך בעי חלה דמסתמא מקפיד ורבנן לתי' אמצעי דבהולך לא אמרי' דקפיד לא פליגו בקפידא אלא דס"ל דאם הי' מקפיד הי' מפרש ואמר את הולך וכ"ז כשאנו שומעי' שאמר הולך אבל מסתמא אמרי' שאמר את הולך אלא לפ"ז לא הקשה הראב"ד לנפשי' מדלא שאלו לי' אולי אמר הולך דמסתמא אמר את הולך ועיי':

משום בזיון דבעל כ' תוס' בתי' ראשון אגב יכתבו נקיט ותנו ויש להמתיק קצת לפמ"ש הרשב"א דקושי' ש"ס דמתני' דלקמן סתמא קתני משמע אפי' בחלה ג"כ קאי ובאמת לשון מתני' דקתני יכתבו משמע דאיירי בלא חלה דהא קתני יכתבו שיכולי' לכתוב וליתן וצ"ל כיון דלא קתני דבחלה יוכלו לכתוב ע"י אחר ש"מ דלעולם גם בחלה לא יאמרו לאחר כצ"ל והא"ש דקתני ותנו כשיכולי' ליתן והא דלא קאמר בחלה שיוכלו לומר לאחר ליתן משו' דביכתבו גם בחלה לא לכן גם ביתנו לא קתני דבחלה יתנו ע"י אחר ויותר י"ל לענין נתינה סמך דכבר מפורש במתני' כאן וק"ל:

ובתי' שני כ' תוס' דאיכא גם בנתינה זילותא דבעל והקשה מהרש"א הניחא לאביי אבל לרבא מאי איכא למימר ועיי' רשב"א שהרגיש בזה וכ' לרבא צ"ל איידי ולפע"ד י"ל בכוונת תוס' דרבא ג"כ ס"ל דאיכא דמקפיד שלא ידעו אחרי' שאינו יוכל לכתוב אלא דלא ס"ל שיהי' קפידא כ"כ דאפי' חלה לא דהו"ל לפרש אתם כתבו ומדלא פירש ש"מ דלא קפיד אפי' בחלה ולכן הוצרך רבא דטעמא דלא יכתבו משו' מילי ובשאמר כתבו כוונת דבריו שיכתבו בעצמם דממילא נשמע כיון דמילי נינהו וא"א באחר שוב מפרשי' תנו ג"כ הם דווקא משו' דחש לבזיונו ל"מ אמר לשני' תנו דהכל נכלל בתנו כתיבה ונתינה כמו דמתפרש לענין כתבו אתם כן נתינה אפי' אמר לב' כתבו ותנו י"ל שסמך בתנו הם דווקא כמו כתבו כנ"ל נכון וק"ל:

מאי בינייהו כו' עיי' פ"י הקשה לדסוברי' דשליח קבלה אינו עושה