כתב סופר גיטין חלק א קא

מחמת מיתה או גירושין ואדרבא ביותר יש לומר שפסק' מחמת גירושין דנמשכה חזק' א"א עד הגירושין אבל מ"ש עוד לבסוף דאוקמי אחזק' אסורה לשוק נכון לכאורה וכ"כ בשעה"מ הלכ' אישות פרק ג' הלכה י"ד אבל גם ע"ז יש לפקפק כיון דעסוקי' לבטל החזק' ע"י הגט שוב ליכא חזק' איסור לשוק וכ"כ פ"י בסוגי' כאן ועיי':

אלא דעל גופא של סברת הט"ז שכתב כיון דאדם מעותד למות גרע חזק' חי מכל חזקו' דאתרעו יש לי לפקפק ולחלק בין הפרקי' בודאי רוב ב"א אינם מתים עד שיגיעו לימי זקנה שהם שבעי' שנה כדכתיב ימי שנותינו ואם במקרה מת ע"י חולי או מיתה פתאומי' קוד' שהגיע לימי זקנה לא הי' מעותד לכך אלא מקרה הוא ויצא מכלל רוב ב"א ופסקה חזק' חיותו בכה"ג בודאי לא גריע' חזקתו מכל חזקו' דאמרי' השתא הוא דאתרע ואפי' ספק ליכא וכ"ש הכא איכא רוב ב"א וחזקת חיות של גוף זה אבל במת מתוך זקנה שדרך ב"א למות באותו זמן וכ"ש כשהגיע לגבורו' דעלול ומעותד בכ"י למות באותו זמן וליכא רק חזקת גופו שהי' חי עד עכשיו די כל שלא ראינו שמת אבל כשראינו שמת אתרע חזקתו והי' מעותד לכך אמרי' שמא מכבר מת כנ"ל נכון מסברא ועיי':

וי"ל מתני' דס"פ מי שאחזו דקתני ואם אינו ידוע זו היא שאמרה מגורשת ואינה מגורשת היכי קאמר ואם ידוע באופן שהוא מת מתוך זקנה ולכן אין ידוע אם קודם הגט זו הוא שאמרה אבל אם מת קודם זקנה ליכא מקו' לספק דמוקמי אחזק' חי ואין רחוק לפרש כן דהא מתני' לא קמ"ל שיש ספק במיתה מתי מת אלא דקמ"ל שאם אינו ידוע אז הדין דמגורשת ואינה מגורשת וא"כ א"ש במרווח לפרש אופן שהוא ספק כמ"ש כנ"ל ועיי' לקמן למ"ד ע"א שהבאתי ראי' נגד הטו"ז:

ועיי' רמב"ם פ"ו מהלכ' גירושין סוף הלכה כ"ט שכ' ואם נודע שמת הבעל קודם שהגיע גט לידה אינו גט נרא' דאם לא נודע שמת הבעל קוד' שהגיע לידה הגם שנודע שמת לא אמרי' שמת מקוד' בוודאי הגם בלא"ה רובם למיתה ואיכא ספק חי ספק מת ונודע עכשיו שמת לפנינו מ"מ עד שלא נודע מתי מת ל"א שמת מכבר קוד' שניתן הגט וכ"ל זהו דקמ"ל הרמב"ם במ"ש ואם נודע והוא מלתא דפשיטא ולמ"ש י"ל דקמ"ל לאפוקי שאם לא נודע בבירור מתי מת ל"א שאז מת שטבע במים כיון דרובם למיתה כמ"ש בריב"ש סי' שע"ט בג"ד דר"א ב"פ רובם למיתה ועכשיו שנודע שמת ל"א אז שנטבע מת או כשיצא להרוג וגם ל"א אח"כ מת בטבע כיון שמת לפנינו וחזק' חי כבר אתרע ע"י שנפל למים או יצא להרוג מ"מ ספק איכא עד שנודע מתי מת ודא רבתא לדינא וצ"ע:

בפלתי סי' ס"ט בספק אם נשחטה הבהמה קוד' ג"י או תוך ג"י כ' דמוקמי' אחזקת חי ונשחטה תוך ג"י. ופשוט דאפי' לט"ז ודעימי' א"ש דל"ש סברת הט"ז דבהמה מעותד למות תינח אם מתה בטבע אבל בנשחטה שפקע' חיותה ע"י מעשה שחיטה בוודאי ל"ש לומר דמעיקר' נשחטה דעלולה לכך ועומדת למות ובאמת הט"ז לפי ראי' שהביא מאשתהה דסי' י"ז לסברתו נרא' דסובר אפי' במיתה ע"י מקרה ס"ל כן וסברתו בזה בווודאי תמוה וכבר השיגו בנב"י קמ"א אבל במיתה טבעי' אפשר לומר כט"ז אבל בשחיטה לא וכפלתי ופשוט:

וצריכא דאי אשמועי' גט כו' הרמב"ם בהלכו' גירושין העתיק המשנה וכ' אבל גוסס לא ובהלכו' תרומה כ' הניחה בעלה גוסס אסורה לאכול ובפסולי מוקדשי' כתב שולח חטאתו מקריבי' בחזק' חי ולא כ' דבגוסס לא ונתקשה בלח"מ ובמל"מ בפ"מ ולדידי קשה עוד דבתרומו' לא כ' כלל דאשה שהלך בעלה למדה"י שאוכלת בגינו תרומה בחזק' שהוא חי. ונלפע"ד דרמב"ם לשיטתו דפסק תרומה בזה"ז דרבנן לכן לא כ' קולא בתרומ' דפשיטא מגט הגם דבש"ס עביד צריכותא דה"א תרומה אפשר היינו אי תרומה בזה"ז דאוריי' אבל תרומה דרבנן בוודאי קו"ח מגט דאוריי' ולכן כ' רק החומרא דבגוסס לא וזה לא נשמע מגט אבל בפ"מ דאיכא איסור דאוריי' הוצרך להשמיענו קולא דלא מוכח מגט די"ל כיון דאפשר לא ליעול חולין בעזרה קמ"ל ולא הוצרך לכתוב חומרא דגוסס דכ"ש הוא מתרומה כנ"ל וק"ל:

עיי' תוס' יומא נ"ה ע"ב שכ' די"ל דווקא בגט מחמיר רבה משו' חומרא דא"א וצ"ע הא ממ"נ אינה א"א רק הספק לענין יבמה לשוק וצ"ל דס"ל לתוס' דביבמה לשוק ג"כ החמירו' כבא"א וכן נרא' מתוס' ספ"ק דב"מ ועיי' פ"י שם גבי מי קדמי' אסורא לממונא שוב הראוני שכבר הרגיש אאזמ"ו זצ"ל בגליון משניו' במשנה כאן:

מתני' שלשה דברי' אמר ר"א ב"פ כו' ועל הספינה שאבדה בים כו' עיי' פי' משניו' לרמב"ם שכ' שאבדה שנשתברו משוטי' נרא' דס"ל כל שנובע' הו"ל כמים שאל"ס דאם נשא' ל"ת ומפי' רש"י משמע שאבדה שנובע' שפי' מוטרפ' ועדיין לא נובע' משמע סיפא שאבדה שטבע' ובש"ג כתיב וכן הוא בתשובה מיוחס' לרמב"ן דשאני ספינה שנובע' מאדם שנטבע ואמנם בריב"ש סי' שע"ט כ' דמתני' בשלא עמד עד שתצא נפשו אבל נשא' תצא ומשאל"ס דלא תצא כשעמד עליו עד שתצא נפשו ועיי' בק"ע הנדפס בש"ע סי' י"ז ועיי' בק"ע למהרח"ש דף נ' ע"ב בביאור שיטות אלו והנה הריב"ש שם כ' דגם שלא עמד עד שת"נ איכא רובם למיתה ומ"מ נותני' עלי' חומרי חיים ומתי' ולא אזלי' בתר רוב דאיכא תרי חזקו' חזק' חי וחזק' א"א נראה דס"ל דרוב לא עדיף משני חזקו' וגם שני חזקו' לא עדיפא מרוב דא"כ לא הי' ספק השקול וצ"ע לכאורה א"כ היכא דאיכא ג' חזקו' נגד הרוב הי' לנו למיזל בתר צד דאיכא ג' חזקו' המנגדו לרוב והא במתני' איכא ג' חזקו' חזק' חי וחזק' א"א וחזק' שמותר' לאכול בתרומ' ולמה נותני' עלי' חומרי מתי' והא הריב"ש ס"ל דמתני' גם לענין נשא' תצא אמרו ובאשת כהן יהי' הדין אם נשא' לא תצא אתמהמה. ונ"ל דרובא עדיף מב' חזקו' אלא דס"ל לריב"ש דהא דאזלי' בתר רובא נגד חזקה דרובא עדיף דרוב כשני חזקו' ועדיפו' שיש לרוב על חזק' הוא דבר שיש לסמוך עלי' לחוד ואל"ה לא הי' סמכי' על עדיפותא דרובא ולכן כשיש שני חזקו' נגר הרוב גם שאפשר דרובא עדיף עוד מב' חזקו' אבל לא עדיף עדיפותי' דרוב נגד ב' חזקו' שיהי' ראוי' לסמוך עליו דאין לנו לסמוך אלא על חזק' או רוב ולכן נותני' עליו חומרי מתי' הגם שיש עודף להרוב על ב' חזקו' והא"ש בג' חזקו' דעדיפא מרוב ע"כ היינו שיש עדיפו' לג' חזקו' אבל לא שיהי' עדיפו' של ג' חזקו' כמי חזק' א' כיון שהרוב עדיף ב' חזקו' למשל כב' חזקו' ומחצה וא"כ כשאיכא ג' חזקו' נגדו נגרעו ג' חזקו' וליכא עדיפו' רק חצי חזק' ואין ראוי' לסמוך על עדיפו' זה ולכן אזלי' להחמיר כנלפע"ד והבן:

ומ"ש דבעי יתר' הרוב על החזק' שיהי' ראוי' לסמוך עליו במק"א. נ"ל מוכרח מתוס' חולין סוגי' דרוב כדיליף מפרה אדומה דאזלי' בתר רובא הקשה תוס' דלמא משו' דאיכא חזק' כשרו' ותי' דאיכא חזק' טומא' נגדו והיינו אוקי חזק' נגד חזקה ונשאר רוב עיי"ש ובר"ן וקשה עדיין מי ניחא כיון דאיכא בחד צד רוב וחזק' דשניה' יחד עדיפי' מחזק' טמא לר"ן אזלי' בתר' ומנ"ל דבמק"א אזלי' בתר רוב לחוד וע"כ לולא שהי' אזלי' בתר רוב במק"א גם כאן לא הי' אזלי' בתר רוב וחזקה נגד חזק' טומא' כיון דאוקמי חזק' נגד חזק' וכמאן דליתא שוב לא מצטרף הרוב לחזק' לולי שרוב בעצמו הוא ענין דיש לסמוך עליו בפני עצמו בלי צירוף דבר אחר וע"כ הא דרוב עדיף מחזק' עדיפו' הרוב על החזק' הוא כחזק' או יותר וכמ"ש ועיין היטיב:

ועיי' נב"י קמא חא"ע סי' מ"ג שמביא ראי' מש"ס חולין שם נגד הריב"ש דרוב עדיף מב' חזקו' דהא איכא ג"כ חזק' שאינו זבוח ועיי' ח"ס יו"ד סי' כ"ד שדחאו יפה דליכא חזק' שאינה ראוי' לזבוח אלא שאינה זבוחה וסברא זו כבר כתובה בס' ש"ש ג"כ ועיי' ח"ס יו"ד סי' קס"ב שדחה לראי' זו של הנב"י עוד ע"ד פלפול ומ"ש בסי' כ"ד נכון ופשוט יותר. ובילדותי הבאתי ראי' מש"ס קדושין פ' ע"א בתינוק שנמצא בצד העיסה שפי' רש"י דרוב תינוק' מטפחי' באשפה ובשרצי' ורבנן מטמאי' דאזלי' בתר רובא והא איכא ב' חזק' נגד הרוב חזק' עיסה וחזק' טהרה דתינוק וע"כ דרוב עדיף מב' חזקו' ותוס' דלא פי' כרש"י מכח קושיו' שהקשה על פירושו אבל בלא"ה הי' ניחא לתוס' ש"מ ג"כ דלא ס"ל כריב"ש ובתשוב' זקני אאמ"ו זצ"ל מובא בשמי והשיב דמסוגי' דשם מוכח כריב"ש מכח קושי' תוס' דלמה צריך לרבנן שעשאו כיש בו דע' לשאול תיפוק לי' דאיכא רוב ולריב"ש ניחא דע"י ב' חזקו' איכא מחצה. שוב מצאתי ראיתי בהפלא' שם שכ"כ לפרש הסוגי' משום ב' חזקו' ולא זכר מריב"ש הנ"ל. ולפמ"ש לעיל דריב"ש מודה דרוב עדיף מב' חזק' אלא דעדיפותי' דרוב על ב' חזקו' לא אלים כרוב או חזק' שראוי' לסמוך להקל א"כ עדיין קשה קושי' תוס' ל"ל דעשאו כיש בו דעת לשאול הא ליכא ספק השקול ועכ"פ מתוס' דהקשה ולא נחית לתרץ משום דאיכא ב' חזקו' איכא ראי' דל"ל כר"ב"ש לדברי זקני והפלא' זצ"ל ולמ"ש דרוב מ"מ עדיפותי' י"ל ליכא ראי' כ"כ ועיי':

אמנם דיש לומר דריב"ש ג"כ לא אמרה אלא כשכבר הוחזק' בב' חזקו' שוב אין בכח הרוב לדחו' ב' חזקו' אבל בתינוק הנמצא קודם שבאו לדון על העיס' הי' התינוק בחזק' טומא' מחמת הרוב דעדיף מחזק' שוב כשבאנו לדון על העיסה אין בכח חזק' שני לצרף לדחו' הרוב כעין זה מצינו לענין ס"ס ולפ"ז גם ראי' הנב"י ליתא מחזק' שאינו זבוח דפרה זו כבר עומד' אצלינו בחזק' ראוי' לזבוח מכח הרוב ואתמול אכלנו מחלבה לכן שוב כשלוקחי' אותה לפ"א לא מצטרף חזק' אינו זבוח לחזק' טומאה כנ"ל ועיי'. ועיי' תוס' ע"ז ל"ז ע"ב ד"ה אי אמרי' רוב יש לדחו' ראי' שלו מרוב תינוק' דאנו רואי' שרובם של תינוק' מסתלק' חזק' טהר' שלהם ע"י שמטפחי' אין לומר אוקמי אחזק' טהרה דהא הרוב מסלק חזק' שלהם ועיי'. ועיי' פ"י בק"א כתוב' סי' מ"ו ד"ה ועל ארבע' דבנה דייק על הריב"ש הנ"ל והסכי' עמו:

בת כהן לישראל. עיי' יש"ש דהי' יוכל לומר עוד נפקותת. וי"ל דאשמועי' גם בתרומה איכא ג' חזקו' כמ"ש לעיל מ"מ נותני' חומרי מתי' וק"ל:

אמר ר"י ל"ש אלא בב"ד ש"י כו' הקשה מהרש"א הול"ל בב"ד של או"ה וקור' דמיחתם פ"ש ועיי' מהרמשיי"ף ופ"י. ולפע"ד נרא' דקוד'