כתב סופר אבן העזר צא

משא"כ במיתת העלול לכך ואם ראינו השינו' מחזיקים למפרע היינו שמעשה זה נעשת כבר ולא אמרי' עתה איתרע ונעשה המעשה ונתחדש דבר, אבל בנשואי' לא נאמר כיון דחזי' דאח"כ נשאת כבר איתרע החזקה וכבר נשאת לאחר ונחדש מעשה אחר שניפוק החזקה זה לא אמרי' ולא מצינו דכוותי', וע"כ דרמב"ן סובר דחזקת פנוי' אינו בגדר החזקה כלל וגרע מחזקת חי כיון שעומדת לינשא תמיד וחיוב מוטל עלי', ועכ"פ מנהג העולם הוא והדרא הקושי'

ואיידי דאיירי בהא דחזקת חי אודיע צערי בתוס' ב"מ ל"ט ע"ב ד"ה דלמא שכיבא סבתא וכ' דהקשה הא לא חיישי' למיתה ואי בשהגיע לגבורות א"כ בתה דחיישי' ע"כ דגם היא הגיעה לגבורות וסברה איתפלגא וכיון דאיפלג איפלג, וצל"ע מי לא משכחת שהיו בבית האסורים כעשרים שנים ויותר ומני אז לא שמעו מהם וחיישי' הסבתא דלמא כשהגיעה לגבורות מתה, ואח"כ רבות בשנים אח"כ הגיעה בתה לגבורות ומתה גם היא וצ"ע, ותוס' גיטין כ"ח ע"א הקשה סתם למה ניחוש למיתת הסבתא ולא פירש כתוס' בב"מ אי בהגיע לגבורות דסובר דכיון דבעל מימרא בב"מ הוא אביי והוא לא מחלק בין הגיע לגבורות, ותוס' בב"מ צ"ל סובר כי אביי חזר כשהקשה לו רבא לכן ביאר קושיתו, ותוס' בגיטין ל"ל כן, ואזכיר לידידי ני' מה שיישבתי על קושי' תוס' גיטין הנ"ל דוודאי לא יחלק אדם מעולם כי בהגיע לגבורות אדם עלול למות כדכתיב ואם בגבורות שמוני' שנה וזה הוא סברת רבא, ואביי חולק מראי' וע"כ דגם בהגיע לגבורות לא חיישי' הגם כי עלול למות וליכא חזקה דחי עד שהגיע לגבורות דבגבורות קרוב יותר למות, מ"מ כיון דאיתחזק לפנינו וחי כשהגיע לגבורות שוב אנו מחזיקים אותו לחי כעין שכ' הט"ז לענין חזקת חי לכל אדם העלול למות מ"מ כיון שחי לפנינו מחזיקים אותו כן סובר אביי הגם שהגיע לגבורות, אבל אומר דווקא כשראינו אותו חי בזמן ההיא מחזיקים אותו בחיותו עד שנדע שמת אבל כשלא ראינוהו כשהגיע לגבורות גם אביי מודה דלא מוקמי' אותו אחזקת חי דראינו דחי קודם שהגיע לגבורות, והא"ש דבסבתא י"ל שנשבית קודם שהגיעה לגבורות וחיישי' שמתה כשהגיעה לגבורות ואביי ורבא פליגי בהניחו זקן וה"ה בהניחו הגיע לגבורות כנ"ל, ולפ"ז להלכתא דפסקי' כאביי היינו בשראינו חי אחר שהגיע לגבורות וצל"ע לדינא

נחזור לדברינו, דס"ל בישוב רמב"ן הנ"ל דנ"ל דדברי רמב"ן היינו דהוי חזקת עשוי' להשתנות ולא הוה חזקה ויעיי' קידושין ע"ט ע"ב, אבל לפי הנראה דשמואל שם פליג הוי חזקה וי"ל כי הרמב"ן דחההרז"ה בכתובות רוצה לצדד דקושי' הש"ס גם לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו דפסקי' להלכתא כשמואל בזה ושפיר הקשה הרמב"ן דהא להלכתא פסקי' כרב, בכתובות דחזקת עשוי להשתנות לא הוי חזקה, אבל בגיטין תירץ די"ל דר"י דאמר צא וקדש לי אשה י"ל סובר דהוי חזקה כן י"ל ע"ד פלפול

ואולי י"ל דסברה זו דכ' רמב"ן דאטו לא תינשא לעולם היינו דליכא חזקה דפנוי' כשנתגדלה דאז עומדת להנשא ועשוי' להשתנות תמיד, אבל בקטנותה י"ל שלא שייך סברה זו דעומדת להנשא ולהתקדש ע"י אביה ולא שייך וכי לא תנשא לעולם תנשא ותקדש עצמה לאיש בעת הראוי' וכי כן א"ש דבגיטין קושי' תוס' ל"ק אגדולה דהא תאמר שנתקדשה ולא תקבל קידושין מאחר רק הקושי' קטנה תהי' אסור דלמא קיבל אביה קידושי' ושפיר תי' רמב"ן דבקטנה איכא חזקת פנוי', אלא דצ"ל א"כ למה צריך הרמב"ן כלל אבל לדידי אסור דהא לא דנים על הקרובים, בלא"ה ליכא בדידהו חזקת פנוי' דחיישי' שגדולות המה י"ל דרמב"ן עדיפא אמר, או דהא אסור גם כשקרובים קטנים כולם באופן שידעי' שקטנים המה וראי' דבש"ס נזיר י"ב לא אמר רק דמודה באין לה בת וכו' ולא אמר באופן שקרובים קטנים הם ואית להו חזקת פנוי' וע"כ דלא מהני, ואם עומדת לפנינו ואומר' לא נתקדשה זה לא צריך לומר דליכא אופן ס' כלל דרמב"ן כנ"ל עיי'

ואציג לפניו מה שאהבה נפשו מה ששמעתי מאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל, בלמדנו מס' גיטין זה איזה שנים פשט בדברי רמב"ן הנ"ל וכתב בחידושיו וז"ל הזהב כשהביא הרמב"ן, דחזקה דשליח קידש אשה א' בעולם ויש אשה אחת בעולם שאין לה עוד חזקת פנוי' מפני חזקת שליח ע"ש, אבל זו העומדת לפנינו יש לה חזקת פנוי' בבירור וחזקת שליח יש לקיים באשה אחרת בעולם וע"כ חזקה של זו בפנינו, אבל קרובות שאינן לפנינו ואין אנו דנים עליהם בבירור אין יכולים לומר יש להם חזקת פנוי' א"כ גם על כל הנשים נאמר כן ואי' חזקת שליח ע"ש דע"כ אשה א' קידש כן סברתו, וא"כ אין זה ענין למ"ש רש"י בקידושין ס"ו ע"א גבי אמו של ינאי ע"ש עכ"ד הקדושים וש"י

דברים אלו מנגדים לדברי שכתבתי כוונת רמב"ן דבקטנות איכא חזקת פנוי', והא דצ"ל דכיון דאינם לפנינו היינו באופן שידענו שאז כשקידש השליח היו הקרובים קטנים ומ"מ אסור בכל ש הנשים ולהנ"ל קשה עדיין נוקמי' באופן זה הקרובים שאינם לפנינו בחזקת פנוי' אז בקטנותם, ואי מה נעשה בחזקת שליח עושה שליחותו גדולות אחרות קידש שעומדת להנשא ואין להם חזקת פנוי' דעשוי להשתנות תמיד, ועדיין ס"ל כמ"ש דרמב"ן עדיפא אמר הגם להסוברים דבכל נשים איכא חזקת פנוי' מ"מ כיון שאינם לפנינו לא מהני ולפ"ז לשיטת רמב"ן דבגדולות ליכא חזקת פנוי' ובקטנה איכא א"כ באופן שקרובותי' קטנות לא צריך לחוש דאוקמי' אחזק' פנוי' ושליח קידש גדולה וצ"ע

ויפה כ' מעלתו ני' כי יש לומר דכוונת רמב"ן חזק' דאתי' מכח רובא והיינו דרוב נשים בתולות נישאת והיינו דגם רמב"ן ל"ל כתוס' דאמרי' מרובא פירש וסובר ע"כ דהוי קבוע היינו לענין דמרובא פירש דלא נתקדשה, אבל זה רוב אחר דכן מנהג תמידי' דבתולות נשאת היינו פנוי', ואין לפנינו מיעוט מקטנות שנתקדשה משליח אולי גדולה קידש השליח ובגדולה ליכא למיחש דהיתה אומרת ועדיין יש לעיין

ולפי סברת רמב"ן נידחו דברי המגיה בט"ז שכתב דיש ס"ס דלמא לא קידש השליח ואת"ל קידש דלמא זו היא יעיי' בו, ולרמב"ן איכא חזקה המתנגדת דעל זאת שאנו דנים אנו מעמידי' בחזק' פנוי' שוודאי היא לא נתקדשה, ועל קרובי' שאינו דנים וחיישי' שנתקדשו ליכא ס"ס, ולפמ"ש י"ל דצריך חזקת שליח ע"ש בגדולה דיש ס"ס דאין חזק' פנוי' מנגדת עיי'

ובתוך הכתיבה עלה ברעיוני ע"ד פלפול י"ל הא דאמר ר"י אסיר בכל הנשים ה"ה כל העולם יאסרו בנשים ואם בגדולים ליכא חשש כמ"ש תוס' דהיו אומרת אם קבלו קידושין, אבל קטנה באמת אסורה, והא דלא אמר ר"י י"ל רבותא אמר בוודאי כל העולם אסור במקו' דאיכא למיחש שזו נתקדשה דליכא ס"ס דנימא שמא לא קידש ואת"ל קידש שמא לא זו היא דהא איכא ס' א' בגופו וס' א' בתערובות כמ"ש הב"ש, וגם אם לא נאמר חזקת שליח ע"ש מ"מ מספק אסור ואשמועי' אף למשלח דאיכא ס"ס שפיר שמא לא קידש ואת"ל קידש שמא זו היא קמ"ל דחזק' שליח ע"ש כן י"ל ע"ד פלפול

וכעת אין באפשרות להאריך עוד במילין וגם זה כתבתי בחפזי ויצאתי קצת מענין לענין למלאות רצונו הוא כבודו לשעשע עמו שישועי אורייתא, והי' זה שלום לו ולתורתו יהי' ה' אלקי' עמו ויעל על במתי הצלחה וילמד תורה מתוך הרווחה כאות נפשו ונפש אוה"נ כותב בחיפזון רב, שיל"ת פ"ב יום ה' פ' קרח תר"א לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: העתק שאלה

שפעת חיים ושלום וכו' לאספקלרי' המאירה, מנורה הטהורה, בוצינא קדישא ה"ה אמ"ו הרב הגאון הגדול גאון עוזינו מופת דורינו ני' ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה שמואל בנימין זאב ני' אב"ד ור"מ דק"ק פ"ב המעטירה יע"א

אחרי ד"ש ושלום תורתו הקדושה, באתי להודיע לאמ"ו הגאון ני' שמכתבו הרמה בא לידי סוף חודש חשון העבר, ושמחתי מאוד גם נתתי שבח והודי' לאל יתברך ע"ד שנתן בלב המלך יר"ה מליתן רשות והורמנא בכל מקומו' ממשלתו לאסוף ולקבץ הון להחיות את נפשות העניים המדוכאים מתושבי ארץ הקדושה, ועתה באתי בשאלתי לפני הדרת גאונו ני' ע"ד שנער אחד מקהילתינו פה קידש בתולה אחת בטבעת זהב לפני תרי עדים אחד כשר ואחד פסול משני צדדים כי היא אשה וגם היא קרובת המקודשת, ולאחר שיצא הקיל שנעשה מעשה קידושין לפני הנהו תרי עדים הנ"ל שלחתי אחרי המקדש והמקודשת שניהם מודים בדבר לפני ב"ד, והנה העדים עדיין לא באו לפני הב"ד כי העד הכשר שאיננו מתושבי קהילתינו פה הלך מכאן או ברח כפי הנשמע מחמת היראה ופחד שיקובלו עליו קרובי המקדש לפני הערכאות מאחר שהוא הי' המסית את המקדש לדבר הזה, ועד הפסול ג"כ עדיין לא בא לפני הב"ד רק המקדש והמקודשת שניהם מודים בדבר, והנה המקדש אמר לפני הב"ד זה הלשון, אמת הדבר איך האבע זיא מקדש געוועזען, פאר דיעזע בענאננטע צייגען, איך האבע אבער ניכט געוואוסט, אונד האבע עס אויך אין מיינעם לעבען ניכט גנעגלויבט, דאס זאלכע קידושין געלטען זאללען, איך האבע פעסט נעגלויבט, דאס נור זאלכע קידושין גילטיג זינד, דיא בייא טאג זינד אונד רב אונד חזן דאבייא איזט, זא וויא איך עס אין מיינעם לעבען האב פאר מיר געזעהען, אבער זאלכע קידושין וויא דיעזע ווארען האבע איך נעגלויבט דאס איזט נור איין קינדערגעשפיעל, ווענן איך געוואוסט העטטע, דאס זאלכע קידושין אויך גילטיג זינד העטטע איך זיא ניכט מקדש געוועזען, גם הראה המקודשת כתב עדות כתוב וחתום מהעד הכשר שהוא העיד שהנער העררמאנן שטרייט קידש את