כתב סופר אבן העזר צ

נתאמתו דבריו ביותר ולא דמי לכל אלו דחששו בהם דעינים נתן בה שבש"ס דוק ותשכח, כנ"ל נכון ומבואר מאוד מסבר' בעזהי"ת

ובנדון שלפנינו משום חשש עיני' נתנה באחר אין לנו לחוש כ"ש שידוע דשכיח גבה וידוע שלא היה לה קרבות עם אחרים דנאמן בדבריו כנ"ל

אלא ניהו דמשום חשש עיני' נתן בה אין כאן בית מיחוש כמו שכתבנו מ"מ כיון שידוע לנו שיש לה אח בוודאי לשיטת הרמב"ם שבטור סי' קנ"ו כל דיש לו עדים שיש לו אחים א"נ שיש לו בנים, ובש"ע סי' ו' מביא דעת יש אומרים דא"נ ובב"ש ס"ק י"א כ' דכ"ע מודים בזה, וראיתי בתשוב' פנים מאירות ח"ב סי' נ' אריכות בזה, והעלה דמרשב"ם ג"כ אין מוכח כ"כ דס"ל הכי, ור"י דמביא ב"י יחידאי הוא, ומסברא אין בכה"ג התנגדות החזקה דהרי אינו מוחזק שאין לו בנים, ומ"מ לא מלאני לבי להקל נגד הטור, ובתשוב' אחת הארכתי ובארתי ברוחב דין זה, והראיתי פנים דכמה ראשונים ס"ל כרשב"ם ואין עת האסף פה, ובמקום עיגון כמו בנדון שלפנינו שתהי' צריכה לישב גלמודה בלי בעל כמה שנים, וגם יש לחוש לכמה קלקולים כמו שרמזו לנו הרבנים בעלי תשובה יחי' בצירוף זה מה שנכתב לקמן בואו ונסמוך על הבית מאיר, דרב גובריי' דכת' כל הסומך על דעת הש"ע בסתם במקום עיגון לא הפסיד

ועדיין צריכים אנו למודעי, לפי דעה כמה מראשונים דמוחזק דל"ל בנים א"נ יש לו, כמו במוחזק אין לו אחים, דא"נ יש לו, וכ' בבית מאיר סי' קנ"ו סעיף ו' לפי מ"ש הרמב"ם בפ"ג מיבום מי שבא על הפנויה דחיישינן דזינתה עם אחר, משמע בלא"ה נאמן צ"ל דידוע שבא עלי', וכן משמע לשון הרמב"ם ובנדון שלנו, דאין ידוע רק על פיו, נפלינן ברברתא אי נאמן דיש לו בנים במקום דמוחזק דאין לו לכאורה, אלא די"ל דמ"ש הב"ם דצ"ל לרמב"ם דידוע דבא עליה, וכן מ"ש עוד שם דמתשובת הרא"ש נראה דס"ל דנאמן במוחזק באין לו בנים, מדהאמין בנדון שלו, שממנו הוא, והי' מוחזק באח לפנינו, ידיע, נ"ל במח"כ דלא נכון אשר דבר, בכ"ז דהא בעצמו כ' שם דלא מוחזק בבנים, היינו אם שבא ממק"א לא מוחזק שאין לו אולי יש לו במק"א מאשה אחרת, ומ"ל ה"ה דאפשר בזנות הוה לו מאחרת, ומוחזק דאין לו בנים שהוא במקום מולדתו ומכירים ויודעים בו מנעוריו ומושבו פה, וא"כ לצ"ל דרמב"ם איירי דידוע שבא עלי', אלא דהוצרך הרמב"ם דחיישינן לאחר באיש שבא ממק"א וכן בעובדא של הרא"ש אפשר דהכי הוי שלא היה בן עיר, או שיצא פעם ממקומו זמן זמנים ולא הוחזק שאין לו בנים, ולזה בנדון שלנו גם אם ידוע לנו שלא היה לו אשה מ"מ אינו מוחזק שאין לו בנים שמא בזנות יש לו, כ"ש באלו אנשים ריקים שאין לו חזקה דאין לו בנים, הגם שמוחזק שאין לו בנים מזו כיון דאפשר דיש במק"א כיון שמעיד שיש לו מזו אינו מנגד לחזקה שאין לו בנים כנלע"ד

ועוד עלה במחשבה לפני אולי באומרו זהו בני נאמן לכ"ע אפי' במוחזק שאין לו בנים דכיון דתורה האמניתו שזה בנו לכל דבר, סומכין עליו גם לענין להתירה לשוק ע"פ, אפי' במוחזק דל"ל בנים, ודווקא באומר יש לו בן, או בנים בעלמא בזה פליגו הראשונים אי נאמן כמו יש לו אחים במקום אחר, דמוחזק שאין לו, אבל באומר זה בני, ומכירו שהאמניתו תורה אפשר כ"ע מודים, ועפ"ז א"ש בפשיטות מ"ש הרמב"ם בבא על הפנוי' אפי' בידוע שאין לו בנים לולי חשש שאומר בדדמי שסבור שהוא בנו ואין חיישינן לאחר, ובא אליה וא"כ ג"כ הרא"ש בתשובה דהאמינו שזה בנו, ודבר זה צריך חיפוש ועיון, מ"מ סמוכו לנו לצרפו למה שכתב, תחלה בנדון שלפנינו

שבתי וראיתי דבכל הטורח שטרחנו עד הנה לריק יגענו מאחר שאנו אין לנו אלא ע"א דמעיד ששמע מפיו שממנו היתה הרה לזנונים, ותלי' בפלוגת' ראשונים בע"א מעיד שניתן לו בן אי מהימן, ופליגי רמב"ם וראב"ד ורשב"א בזה, והמחבר סעיף ז' פסק כהרמב"ם, ורמ"א מביא דעת החולקים, ונראה בכה"ג כמו בנדון שלנו, לכ"ע לא מהימן דאיכא ג' טעמים בשיטת הרמב"ם דנאמן, הה"מ כ' משום דייקא בתר העד, משא"כ בתר הבעל, ואפשר כשע"א מעיד מפי הבעל, ג"כ דייקא דילמא עד בשם בעל משקר, ורמב"ן בב"ב סי' קל"ח כ' דאיכא מדע"ל ביש לו בן דלא כראב"ד ורשב"א קידושין, וב"ש כתב ס"ק י"ד דאיירי דהלך למדה"י עם אשתו ואמרינן רוב נשים מתעברות, וכן בעדות דבר קיימא הוא דרוב מסייע דרוב ב"ק, וכל אלו הטעמים לא שייכו בנדון שלנו כמובן, ועיי' בית מאיר סעי' ס"ח

ואשא עיני על ההרים ראשי המורים, מאין יבא עזרה של עלובתא דא, ולא מצאתי לה היתר מפורש, אם לא מיגיע כפי תאכל, דנ"ל לחתור לה חתיכה להיתירא, הנה הב"ח בסי' ד' כתב דאפי' אם אין ידוע שבא עליה, ודיימ' מיני' ולא מעלמא א"ח ותולין בו, ומביא ראי' מש"ס ש"פ אלמנה דאמר אביי בלא דיימא מאי ולא מעלמא, וב"ש ס"ק מביאו ותמה עליו דזה דווקא לל"ב, ואיך כתוב כן בפשיטות על הטור דפסק כל"ק עיי"ש, וב"ח וב"ש שניהם תמוהים דגם לל"ב דווקא שידענו שבא עליה, ולרבא אפי' דיימא מעלמא, ולאביי דווקא בלא דיימא מעלמא ולא דיימי מיני' ולא מעלמא, היינו שבא עליה וליכא רינון אחריו כמ"ש רש"י, אבל בשאין ידוע שבא עלי' לא עלה על הדעת בשביל קול רינון תולין בו ול"ח לעלמא וכמ"ש תוס' ביבמות שם דיימא דאמר רבא היינו שבא עליה, ומצאתי ראי' שכבר תמה בית מאיר על הב"ח וב"ש וצ"ע, ויש מקום מוציא לדינא של הב"ח בתוס' סוטה כ"ז ע"א ד"ה דנראה דס"ל דלל"ב דיימ' מיני' היינו קול רינון אלא דתוס' יבמות וראשונים לא כתבו כן מ"מ אמינא דבאיכא רינון אחריו דס"ל לתוס' סוטה וב"ח וב"ש דלל"ב ברינון בעלמא מדידי' תולין בו, ולא חיישינן לעלמא הגם דלא נקטינן הכי לדינא, היינו שא"ס משום ק"ר להחזיקו שבנו הוא, מ"מ כשיש ע"א שבא עלי' באופן שאין חוששים עוד, לאחר שבא עלי' ג"כ הגם דע"א א"נ יש לו בנים במקום חזקת אחים, מ"מ בצירוף רינון בתרי' נ"ל דרינון מועיל לנו כמו דייקא קצת דכ' הה"מ בטעמו של הרמב"ם דנאמן ע"א שיש לו בן, וגם לרמב"ם משום מדע"ל נאמן, ובוודאי מדע"ל גרוע הוא, והרי הראב"ד והה"מ והרשב"א ס"ל דאין בזה מדע"ל, ורמב"ן ס"ל דאיכא קצת מדע"ל, וכן הוכחה דרינון בתרי' ולא מעלמא ישקול כמו מדע"ל כזה, ומחזיק לדברי ע"א, וכ"ע אפי' החולקים על הרמב"ם בעדות ע"א יש לו בנים משום דס"ל דאין בזה מדע"ל איך אפשר לעמוד על בוריו של דבר כ"א על צד רחוק מאוד, וגם על דייקא ס"ל דאין סומכים בלא מדע"ל וגם אפשר דסני' לי', אבל באיכא ע"א, וק"ר דאיכא הוכחה ורגלים לדברי העד אפשר כ"ע מודים, דמהני עדותו של ע"א, וכן כשהוא עצמו מעיד שממנו הרה ויש רינון סמכינן עליו אפי' לדס"ל דאינו נאמן, במקום דמוחזק דאין לו אחים, מ"מ כה"ג דיש רגלים לדבריו אלו מודים, ולכן בנדון שלנו ע"א מפי הבעל ויש רינון גדול אחריו, כ"כ שהיתה שכיח עמו בכל יום ביוחד ובגלוי ובסתר, ואין קול מצפצף ורינון אחרים כמעט ידוע שלא היה לה קרבות עם אחרים נלפע"ד, דיש לסמוך על עדות ע"א ברגלים לדבר אלימא כזו, ונוסף לזה כיון דנראה הוכיח סופו על תחילתו, תשוקתו כי רבה היא ונפשם חשקה זה בזה, דהוכיח סופו על תחלתו כי ממנו הרה לזנונים, וגם חזקה דלא נשאה באיסור, מעוברת חברו משום המתנה כ"ד חדשים, כ"ז רגלים כי צדקו דברי העד, וראוי לסמוך עליו במקום עיגון, כמו בנדון דידן וגם יש חששות דכמה עקולי וקלקולי מן כל דין סמוכי לנו להתיר אותה מחבלי זיקת יבם קטן, ולא תתעגן עד שיגדל

הלפע"ד כתבתי ולא בעינא לסמוך עליו עד שיעיינו המורים כהלכה היטב בדברינו וישקלו במאזני שכלם ויסמכו להיתירא או מטעמא דידי או מטעמא דידהו, בטעם לשבח אשר ישבחוהו רבנים מורים מופלגים מפורסמים, וד' יצילנו משגיאות, ויורינו מתורתו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות, הכ"ד ובעה"ח אוה"נ דש"ת חותם בברכה מרובה

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה לג

שלום וישע רב, יבוא ויקרב, לידידי הרב המופלג המפואר חריף בעל פיפיות, ידיו רב לו בבקיאות, ירא ה' מרבים כש"ת מו"ה אפרים ני' יושב בשבת תחכמוני בק"ק טשאבע יע"א

הגם כי עמוס הטרדות אנכי מוקף מכל צד, מ"מ לכבוד מעלתו ני', פניתי מעט להשיבו מפני הכבוד, מה שתמה על רמב"ן גיטין בפ' האומר דמייתי הר"ן בישוב קושי' תוס' למה לא חיישי' לכ"ע לקדש אשה אולי היא שקידשה שליח, ותי' דאוקמי' בחזקה פנוי' משא"כ למשלח אסור אולי קרובה היא לאשה שנתקדשה לו ויען אין אנו דנים על הקרובים לא מהני חזקתייהו וסותר עצמו ממ"ש במלחמות ה' בפ' האשה שנתארמלה דחולק על הרז"ה דליכא חזקה פנוי' דאטו לעולם לא תנשא עכ"ד, בזכרוני כי זה איזה שנים גם אני בעני' עמדתי על דבר זה, אבל איני זוכר תירוץ, והנה לפום רהיטא הי' מקום לחלק דבכתובות שם איירי דנתקדשה לפנינו ונשאת כבר וטוענים אם נשאת בתולה או אלמנה סובר הרמב"ן כיון דמעותדת לינשא וחזי' שכבר נשאה וכבר הלך לו חזקת פנוי' שלה אמרי' גם קודם שקידשה זה לא היתה פנוי' והריעותא לפנינו משא"כ בגיטין דאנו דנים שעוד עתה פנוי' לפנינו ומעולם לא היתה לאיש ולא חזי' ריעותא ויש לדמות זה למ"ש הט"ז יו"ד סי' שצ"ז, וגבי אדם העלול ועומד למות, דעד שלא ראינו שמת מחזיקי' אותו בחזקת חי אבל כשראינו שמת מחזיקי' אותו למפרע יעיי"ש, אבל דא אינו ואינו מן המדומה, דט"ז כתב שפיר דכיון דאיתרע לפנינו הגם בכ"מ אזלי' בתר חזקת דמעיקרא כמו בגבינה ומקוה וכדומה היינו דחזקת שאינו עשוי' להשתנות ואינו עלול להשתנות