כתב סופר אבן העזר פג

בלא"ה חיישינן שמא נשא אשה במק"א, קמ"ל הוא צרתה דווקא ודוחק וצ"ע

נחזור למאי דקמן דראי' העזרת נשים דבה' נשים מהני מסל"ת דחוי, ואני בעניי מצאתי ראי' לחלק בין ה' נשים לצרה דנאמנת במסל"ת, הנה בשאר אפרים בתחלה מביא ראי' דמהני מסל"ת בה' נשים מדמקשה ש"ס שלהי יבמות דר"ע אדר"ע דעשה קו"ח מהני דא"נ בעדות אשה נאמנת להביא גט קו"ח אשה דנאמנת והקשה נימא הכי אמר ר"ע מה ה' נשים אפילו במסל"ת אינם נאמנת ואשה נאמנת במסל"ת דמהני בנכרי מכ"ש שנאמנת בגט, וע"כ דס"ל לש"ס בפשיטות דה' נשים ג"כ דנאמנת במסל"ת והדר דחה ראייתו דלשון נאמנת דאשה משמע בעדו' דבמסל"ת ל"ש נאמנת ודחוי' זו דחוי' בשבות יעקב דמצינו כ' במסל"ת לשון נאמנת, והוא חזר ודחה הראי' דהא בגט נאמנת ממ"ש ולא על מסל"ת קאי, ודחוי' זו איני מכיר ואיני מבין כלל, דלמא הכי קאמר ר"ע מה ה"נ דא"נ אפי' במסל"ת מ"מ נאמנות בגט אפי' עדות גמורה, לומר בפ"נ, כ"ש וקו"ח אשה שנאמנת בעדות אשה במסל"ת כ"ש שנאמנת עדות גמורה בגט, ולפע"ד ראי' זו של השער אפרים אלימא וקמה וגם נצבה, דמה שדחה הוא בעצמו, הנכון כמ"ש בש"ס דמצינו כ' בש"ס נאמנת על מסל"ת, ומה שדחה השב"י אין בו ממש וצ"ע, לפ"ז מש"ס קכ"ב דהוכיחו לדעת הריב"ש ע"כ אין מסל"ת מהני בה"נ, ועכ"פ מוכח דהריב"ש ס"ל כן וקשה מהנ"ל, וגם לפי מ"ש לעיל דיש לחלק בין מסל"ת בלא קישור דברים דל"מ בה"נ, ובקישור מהני, וגם לפי מ"ש דאפשר דוקא עלתה להר ל"מ בה"נ, מה שאין כן שאר מסל"ת מ"מ קשה מש"ס שלהי יבמות, כיון דיש אופן בין מסל"ת דל"מ בה"נ, ובנכרי מהני נ"ל ה"ה באשה בעלמא דס"ל לכ"ע דמהני ולק"מ על קו"ח שעשה ר"ע כמובן ומראי' שהביא השב"י מוכח דאין מסל"ת מהני, אפי' הטוב יותר, אפילו בקישור דברים ומקוננת ובוכי' מק"ש ניקמי מתניתן בהכי וצ"ע

לכן להשוות כ"ז צריכים אנו לכנוס בחילוקים בין צרה לה' נשים ועפ"ז א"ש הנ"ל, דמש"ס קכ"ב לא מוכח אלא בצרה ל"מ עכ"פ כל מסל"ת דמהני בנכרי, ומש"ס קי"ח מוכח דל"מ שום מסל"ת וכ"ז בצרה, אבל באינך ה' נשים לא מוכח דל"מ וא"ש שלהי יבמות דמקשי לר"ע דא"א לומר דעשה קו"ח ממסל"ת דל"מ בה"נ דס"ל לש"ס בפשיטות דבה' נשים מהני מסל"ת ואפי' גרוע שבגרוע כל דמהני גבי נכרי וכיוצא בו, ובצרה ל"מ כלל מסל"ת, וקשה שפיר לר"ע דאי עשה קו"ח מצרה דל"מ גבה מסל"ת הול"ל מה צרה מדאמר ומה ה' נשים דאמרו חכמים וכו' מוכח דעשה קו"ח מכל נשים אפי' אלו שנאמנות במסל"ת ומקשה ש"ס שפיר ומיושב הכל ע"נ לפע"ד

ותבנא לדינא היוצא מדברינו אלו כי בצרה ל"מ מסל"ת אפי' אלימא טובא וזה מוכח מש"ס קי"ח, אבל בה' נשים מהני אפי' מסל"ת גרוע כל דמהני גבי נכרי ומומר וכיוצא בו, ןזה מוכח משלהי יבמות כמ"ש זה הנלפע"ד דבהך דינא דבלא"ה כ' בג"פ שואל להלכה להקל בה"נ בכל מסל"ת רק שלא למעשה שלא מצא שום ראי' שיש בה סמיכה, ואנחנו יגענו ומצאנו ראי' ופשר דבר בין צרה לה' נשים וגם אלו דחששו לה"נ כתבו דאינו רק חשש דרבנן וכ"כ בעזרת נשים, וכן נראה במל"מ פי"ב מגירושין דמצדד אצדודי להקל בדרבנן, ולכן נלפע"ד דיש לסמוך בטח ע"כ מ"ש

ובנידון שלפנינו אם כנים דברינו, סגי לן בעדות אחות בעל העגונא דאיכא תרתי לטבותא לפי שבארנו דבה' נשים מהני כל מסל"ת דמהני בנכרי, ועוד הא איכא כאן מסל"ת היותר טוב ומועיל דעשתה מעשה והתאבלה והלכה ובכה ומסל"ת בדברים הרבה טוב ומועיל כזו, וערב לנו לסמוך עליה לבדה, ויש בה עוד למעליותא דמסהדי אח"כ בתורת עדות, ובעדות מצינו יש מעלה יותר דמדע"ל לא משקר, דיש יותר משום מדע"ל במעיד ומתכוון להעיד מבמסל"ת, רק בה"נ חיישינן דמשקרי ומסהדי להכשיל ולקלקל אפי' בדע"ל וחששו עוד שמקלקלות עצמה ותמות נפש הוכ"א, ובמסל"ת האמינו לנכרי וכדומה לו, הגם דל"ש כ"כ במסל"ת מדע"ל, מ"מ נגד זה עדיפותא דמסל"ת מהני, ובנדון שלפנינו איכא תרתי דתחילתה מסל"ת דמהני גבה כמ"ש, שוב העידה ג"כ בתורת עדות באם לא תגיד דכדאי לסמוך על מסל"ת ועדותה ושנים כאחד טובים כנלפע"ד

בעדות של איש מלחמה שלמה באאר, יש בו עקולי דמה דפשיטא להרבנים כי מוחזקים בע"מ בכשרות, כי אנוסים המה בחילול שבתות ואוכלים דברים אסורים, אמנם במה דלא מוכרחים ול"ש לעבודת המלך, ולכן הרחבתי הדיבור בנאמנות עדות אחות הבעל דקשה עלי לסמוך על עדות בע"מ, ומה שכ' הגאון דקאמארן, דנמצא בכ"ס שסמכי על עדות בע"מ אין משם ראי' בימים ההם אבל לא בזמן הזה

ושמתי אל לבי להכשיר עדותם של אלו להתלמד במק"א דצריכים לעדותו, די"ל האי דמחללים שבתות ואוכלים דברים האסורים שלא בהיכרח ואונס משום דרגילים בהו, וכבר דשו בחילול שבתות ומ"א בע"כ שוב קילא להו, וכיון שעברו עבירה בע"כ נעשה להם כהיתר, הגם בכ"ז וודאי פסולים לעדות ממון, וכ"ד הצריך עדות גמור דבכלל על תשת רשע הוא, מ"מ בעדות עגונא נאמן, והיינו ע"פ שהעלה בט"ז סי' י"ז ס"ק דבעדות אשה לא בעי סופו ותחלתו בכשרות, דהא הכשיר שיר ואפי' עבד ושפחה כוונתו דע"כ לא פסלי לפסולי עדות מה"ת רק משום דחשוד לשקר ולא משום פסול, וכ"כ במהר"י בן לב, וביש"ש שלהי יבמות תמה מאוד על תשובת הרא"ש דס"ל דבעי תחילתו וסופו, בכשרו' מ"ש מעבד ועיין נמק"י שלהי יבמות שעמד בקושי' זו מ"ש מעבד, וכ' כל דנפסל ע"י עבירה שאני, והיינו דפסלי אותו משום דחשוד לשקר, וצ"ל הגם לענין איסור ל"ח מאיסר לאיסר וכ"ש מקל על חמור, מ"מ בעדות אשה דבלא"ה הקילו טובא להאמין לפסול מד"ת להעיד כגון עבד ושפחה, מ"מ פסול לעבירה מדאוריי' הגם שהקילו בפסולים כגן שיש מקום לחשדו ג"כ לכן לא הקילו בו כנ"ל

ובתשובה זו הארכתי בכ"ז דגם הרא"ש בתשובה כן ס"ל והבאתי ראי' מש"ס ומראשונים דעיקר פסול גזלן וכדומה לו, בעדות אשה היא משום חשוד לשקר, ולפ"ז באנשי מלחמה דמשום דרגילים בעבירות אלו משום אונס, גם ברצון עוברים אין לחושדם שיעשו איסור דלא הורגלו בו שיכשלו וישקרו בא"א החמורה ויחטא ולא לו

אלא בתה"ד דמייתי ט"ז לא משמע כן דט"ז לא חידוש רק דמה שראו אז כשלא היו אנוסים ואכלו ד"א מרצונם אחר שעשו תשובה מהני עדותן, דלא בעי סופו ותחילתו בכשרות, אבל אם מעידים קודם שחזרו בתשובה ועושים האיסורים שהורגלו בהם מחמת אונס ל"מ עדותן, נראה דל"ל סברתי דל"ח ממה שכבר הורגלו בו באונס לדבר שלא הורגלו בהם, ויש לחלק דאם כיון שפסקה האונס ויכולין להוציא עצמן מיד"נ, ומכ"ש כשמחזיקים באיסור אח"כ חשודים ג"כ שישקרו בעדות אשה, אבל באנשי מלחמה שהם בעבודה וכ"פ, צריכים לח"ש ולאכול ד"א כיון שעדיין באונס עומדים לימים ושעות לכן קיל להו והורגלו תמיד, וגם מה שאין צריכים בו, והחילוק מובן כנ"ל

ועוד נ"ל הא דחשינו להו למשקרי עיין בית מאיר סי' קי"ז סעיף ג' שהוציא מרש"י ר"ה דכ' גזלן דאוריי' דחציף לעבור בפרהסיא לא הכשירו, ואע"פ שהכשירו עבד ואשה ש שפסולים מד"ת דכל דעובר בפני עצמו ל"ש העזה כשם לעדות אשה, ובזה מיישב קוש' ח"מ וב"ש מעבד עיי"ש, ונ"ל להסביר מ"ש רש"י דוקא מדחציף לפני רואים דטעמא דהאמינו והקילו בעדות אשה בע"א, ואפילו לעבד ואשה משום דמדע"ל ל"מ כמו דל"ח לזיופא, וכ' רש"י ריש גיטין דלא חציף לזיופא ועיין מג"ש שם דמדע"ל הוא, וכן בעדות אשה חצופות היא לשקר במילתא ילתא דעבידי לגלויי, אבל מאן דרציף לעבור עבירות לפני רואין חשיד נמי דישקר במדע"ל כנ"ל, ולזה מוסבר יותר דבכל איסורים לא חיישינן מעבירה לעבירה אפי' להכעיס, והכא חיישינן משום דכל נאמנות משום דלא חציף לשקר והכא הוא חציף לעבור עבירה בפרהסי' כנ"ל ועיין

וי"ל לפי זה באלו אנשי מלחמה, הגם שעוברים איסורים בלא אונס, שותים טאבאק בשבת וכדומה ואוכלים מ"א ל"מ כשאין עושים בפרהסיא, ואפי' בפרהסי' ליכא חוצפא כאחר העובר, כי על הרים אין ניכר מי הוא יהודי, וגם למכירים אותם עכ"ז שהם בעבודת המלך מחזיקי' עצמם לעם בפ"ע ויוצא מדתו לשעה ולזמן, וליכא חוצפא כ"כ גבייהו

ועוד יש לדונם לזכות, שאפשר כשרים לכל עדות ממון וכדומה, דמטעם הם בדעתם שהותרה להם הרצועה באשר שאנוסים הם, כיון שהותרה לקיר"ה היתר לדעתו לעשות כרצונו בכל מה דמוכרח בלא"ה וכה"ג לא מיקרי רשע פסול לעדות עיין ש"ך י' ס' קי"ט ס"ק י"ט וכל הני טעמים חזו לאצטרופי עכ"פ להכשירם בעדות אשה כנלפע"ד

אחר שהעמדנו נאמנות האחות במסל"ת ועדות איש מלחמה בעדות גמורה, נשים פנינו אם מועיל לן במה שהכירוהו בט"ע כיון דיש ספק שמא אחר ג' ימים והנה שיטת רוב ככל ראשונים דחששה זו שמא נשתנה פניו לפניו של זה שחסר לפנינו זה חשש רחוק, ובספק ג' ימים ל"ח כולי האי, אלא רשב"א בחידושיו ליבמות הניח הדבר בצריך תלמוד, ובש"ע מביא כמה דיעות בזה, ובחשש אישתהו שבסעיף כו', כ' רמ"א בפשיטות דאזלינן לחומרא ואפי' נשאת תצא, ועיין ח"ה כיון דאין שיעורו אלא שעה אחת יותר מצוי דשהא יותר משעה אחת, ולפע"ד י"ל עוד טעם הגון דט"ז סי' שט"ו הקש' על הרשב"א נוקמי אחזקת חי, והעלה דבמיתה אזלינן בתר חזקה דהשתא כיון דעומד למות, וי"ל דמ"מ איכא קצת חזקת לכן הביא המחבר ב' דיעות, וגם רמ"א לא הכריע כיון דיש חזקה קצת, משא"כ בספק אישתהו דאין הספק אימת מת, רק אימת יצא מן המים החליט להחמיר ואפי' נשאת כנ"ל: