כתב סופר אבן העזר פב

תשובה לב

שלום ורב ברכות ושובע שמחות, ישועות ונחמות, לי"נ הרב הגאון המאוה"ג מעוז ומגדול חריף ובקי גן ההדסים וגל אגוזים כש"ת מו"ה ישראל דוד מרגליות ני' אבדק"ק פעזינג יע"א

גי"ה קבלתי תחילת שבוע העבר אשר בו בקשה נפשו היפה מאתי, לשום עין על הקונטרס ששלח לפני ב' תשובות בדבר מאת הרב הגאון דקאמארן ני' ומאת פר"מ ני', בעגונא דאתתא מקהלתו ויצאת בהיתר מאתם, ונפשו איותה לדעת דעתי הענ', ולאשר אין הדבר נחוץ הקדמתי דברים הנחוצות יותר, ולכל זמן ועת לכל חפץ, פניתי סוף שבוע העבר וסוף שבוע זו לעיין בשריותא דדא, ואבוא בתשובה שלימה בעזרת החונן דעת ומאתו אשאל יוריני דרך האמת לאמיתי בל אכשל חלילה וזה החלי בעזרת צורי וגואלי

פתח דברינו יאירו ביאור וגילוי דעת בדין מסל"ת, בת' נשים שפסלו חז"ל להעיד אם נאמנות במל"ת כמו נכרי ופסולי עדות דאוריית', וראש המדברים בזה הוא תשוב' שער אפרים תי' ק"ת ומובא בב"ש סי' י"ז ס"ק י"ג, דמייתי ראי' מתשוב' הריב"ש דהוכיח במסל"ת אפי' בלי קישור דברים נאמן מדלא מקשי ביבמו' קכ"ב דלמא נכרי הוא, ש"מ דנכרי נאמן במסל"ת, והנה מדהקשו דלמא צרה הוא ש"מ דאפי' במל"ת א"נ, ומביא תשוב' מהרלב"ח דדחה ראי' זו דריב"ש דש"ס חדא מנייהו נקט, צרה וה"ה נכרי ובתי' הש"ס ל"ק גם דלמא נכרי הוא, ובתשו' ר"י הלוי ומובא בעזרת נשים כ' דראי' הריב"ש היא עמומה, דמקשה טפי מנכרי דשכיח יותר מחשש צרה שכ' רש"י שמא נשא צרה במק"א, ונ"ל משו"ה לא הקשה הר"ן רק שמא נכרי הוא, ולא משום שמא מומר או פסול לעדות מד"ת, דמזה וודאי לא קשי' דלא שכיחי, ונ"ל צרה שחיכה טפי, אבל מנכרי הקשה לו לו שפיר אלא לפ"ז יפה דחה הב"ח די"ל דכוונת מתניתן שאמר בלה"ק שא"א שנכרי הוא, ושמא מומר או פסול בעבירה ל"ק דל"ש, וגם לחוש למיעוט נכרים דידעו לדבר בלה"ק או כדי לשקר ולקלקל למד עצמו לדבר תרי ותלת מילי לזה וודאי ל"ח כנ"ל בכוונת ב"ח

ובט"ז כתב לאמור לדחות ראי' הריב"ש דל"ח לנכרי שאינו מתכוון לקלקל, וב"ש דחה דמ"מ אי לאו מסל"ת הוא אין סומכין עליו כל שמתכוון להעיד, ובזה מיושב קושי' הב"ח, והגאון מו"ה העשיל זצ"ל שהקשו מגיטין ודברי ב"ש כ' ג"כ בשער אפרים הנ"ל דגם הט"ז לא טעה בדבר פשוט כזה, דנכרי כל שאינו מסל"ת אינו נאמן אלא כוונתו רצוי כיון דאין נכרי חשוד לקלקל אלא כל שמתכוון להעיד פסלו חכמים משום על תשת ואשר פיהם וכו', בוודאי רחוק שיעלה על ההר ויעיד דבר מה שאין לו בו הנאה ותכלית, משא"כ צרה חשודא לקלקל עושין כן, וקרוב יותר לחוש לה מנכרי, ומתרץ גם בצרה לא שכיח שתעשה כ"ז בשביל לקלקל, אבל בנכרי גם למקשן ל"ק ל' כנ"ל בכוונתו ברירה

אלא דמה דפשיטא לט"ז וכן הסכים עמו בזה הב"ש וכן בתשוב' ש"א דנכרי ל"ח לקלקלה, וט"ז מייתי ראי' מדלא חשוד להחלי' באין לו הנאה ראי' זו איני מכיר דשם ל"ח שיכשיל בידי שמים במה שאין לו הנאה, וכן ה' נשים לא חשידי רק לקלקלה בידי אדם שתצא מזה ומזה אבל דלא חשוד נכרי לקלקלה מנ"ל, ובירושלמי יבמות בפ' האשה שהלכה מבואר דלא האמינו לע"א תחלה וגרע מינה שהאמיני משום שחשוד לקלקלה, ואח"כ האמיני' משום דייקא ומדע"ל ועיין רא"ש ר"י גיטין מירושלמי דבעל ל"ח לקלקלה ביד"ש וחשוד לקלקלה ביד"א עיי"ש, ואולי כוונת ט"ז דל"ח להכשילה בינה לשמים ולקלקלה ביד"א ל"ח דלא דינא גיטין יודע שתצא מזה וכ', ול"ש שיודע בדינינו, ומשום מומר ופסולי דאוריי' לא חיישינן דל"ש כמ"ש, ועיין בט"ז יו"ד סי' ס"ט וש"ך שם ובשב שמעתתא ד' פ"י, ויש לנו הרהורי דברים בכ"ז ואכ"מ, והנה הגם שרבו הדחיות שדחו ראי' הריב"ש מ"מ הרי העיד הב"י, והעתיקו ב"ש סי' סקס"ח, ובשם כמה תשובות דהורו להיתר כריב"ש יהי' מאיזה ראי' שיהי', עכ"פ נקטינן להלכה דבלא קישור נקרא מסנ"ת, ומוכח ממילא מדמקשי ש"ס דלמא צרה הוי דצרה אפי' במסג"ת אינה נאמנת, אלא דס"ל דיש לחלק בין מסל"ת דבלא קישור, כבמתניתן הגם דלגבי נכרי גם זה יחשב מסל"ת משום דכל בנכרי ל"ח לקלקל בסתמא, רק דכל שבא להעיד לא מקבלין עדותו, לכן כל שאין אנו שואלים אותו תחלה ומעצמו אמר כן הכניסו בסוג מסל"ת כל שאין הוכחה איפכא דבא להעיד, אבל בה' נשים דחשודות לקלקל, כל שאין מסל"ת גמור כמו קישור דברים חיישינן אבל אף בניכר דמסנ"ת הוא, או באומרת בלא קישור אלא שמיללת ומקוננת כולי האי ל"ח למערמה כ"כ כנ"ל

ויש לצדד אפי' בלא קישור ובלי הוכחה דמקוננת ובוני' ל"ח בה' נשים כל שמסל"ת והא דמקשה מצרה י"ל דווקא בעלה לגג והר אם לא שרוצה להעיד כדי להתיר לטובה או להיפך דאיכפת לי' לקלקל ולנקום נקמתו לא היה עולה במלת' לספר דברים בעלמא, ומ"מ ס"ל לריב"ש מכח הוכחה דבנכרי גם זה מהני דכל שלא ע"פ שאלה תחלה מגיד דבריו, הקילו בעדות אשה אבל בצרה מקשי' שפיר דכיון דאומדנא דלא מסל"ת היא, ויש חשש לקלקלה במסל"ת גרוע כזו בוודאי ל"ס בה"נ, אבל במסל"ת בעלמא גם בלי קישור דברים אולי סמכינן גם בה"כ

ונ"ל עוד אולי לא אחזי בשיטת הריב"ש מכח ראי' שהביא מדמקשה ש"ס מצרה ולא מנכרי דיש לדחות בכמה דחיות המבוארים, אלא דלמעין בריב"ש עיקר ראיתו מהא דשכיב חס"ע, ועוד מעשה דמייתי ש"ס התם דלא היה קישור דברים, וריב"ש כ' שם נגד השואל דרצה לומר דווקא באומר דברי תמהון ומאונן ומקונן כ' ליתר שאת ראי' מדמקשי' ש"ס מצרה ולא מנכרי, וסמכו הגאונים ראשי המורים להלכה כריב"ש מכח אינך ראי' דמביא, ולזה אם נכרי עלה לראש ההר ואומר פלוני מה ל"ס עליו, כי אין זה בסוג מסל"ת דמסל"ת אין עולה להר לספירת דברים בעלמא, ולא הורו כריב"ש רק דבלי קישור דברים מהני, והמחבר ג"כ לא כתב רק בלי קישור דברים, אבל במי שנשמע קולו כבמתני', וידוע שנכרי הוא מזה לא נזכר בש"ע, ודקיי"ל כריב"ש דבלי קישור דברים היא מסל"ת בנכרי, נ"ל גם בה"נ מתני, ודווקא בעלתת להר דגם בנכרי ל"מ וכ"ש דל"מ בה"נ, אבל נ"מ דמהני גבי נכרי גם בה"נ מהני כנ"ל ועיין

אלא דמצאתי, ראיתי אחרי רואי כאשר בינותי בספרים, בתשוב' שבות יעקב ח"ר סי' צ"ט שכ' קצת דמקצת ממ"ש לחלק בין מסל"ת בלי קישור דברים, ומסל"ת גמור דאין ראי' מש"ס יבמות ע"פ דריב"ש דל"מ, אלא נגד זה מייתי ראי' דמסל"ת ל"מ בה"נ מש"ס יבמות קי"ח דמקשי' הא אישתקי תנשא וק' למה לא מתרץ מתני' כגון במסל"ת דמהני לצרה, וע"כ דמל"ת ל"מ ע"כ, וראי' זו ברורה שלא מצאתי עליו תשובה ומענה ומוכח דשום מסל"ת ל"מ אפי' קישור דברים ואפי' מאוננת וביני' וכדומה דברי' המוכיחים, דאל"ה הדר הקושי' לדוכתא כמובן

והנה בהגהות מל"מ פי"ב מגירושן העיר דאפשר לומר דווקא צרה א"נ במסל"ת אבל אינך ד' נשים נאמני' ובס' עזרת נשים ביאר יותר טעם לשבח דצרה כשמת נקראה שהוא צרה לה, ושנאה כבושה בליבה, ויש לחוש הרבה יותר דמכוונת לקלקלה ומערמה כ"כ ומביא לו ראי' מדלא מקשי' ש"ס בסתם דלמא מה"נ שא"כ, ובפרט צרה ש"מ דווקא צרה א"כ במסל"ת, והנה זה קשי' לחולקים על הריב"ש וס"ל דאין מסל"ת רק בקישור דברים קשי' למה לא מקשה מה"ג בכללן, אלא דבאמת לק"מ דנקיט צרה דיש לחוש בה יותר בוודאי שעשתה כ"כ שעלתה להר כדי לקלקלה, כי שנאתה מרובה, אבל באינך נשים אפשר דפשיטא לי' לש"ס דל"ח כ"כ, או דעכ"פ עדיפא מקשה מצרה דבוודאי יש לחוש, וגם יפה כתב בזה הגאון י"נ מהופ"ל אב"ד קאמארן דמשאר ד' נשים לק"מ, דאפשר מתניתן בשידענו שאין לו א' מאלו, אבל בצרה יש לחוש שמא קידש במק"א, ולכן כ' ששי' דחיישינן דקשה צרה במקום אחר, והדברים פשוטים וברורים, ועיין ח"ס א"ע ח"ר סי' מ"ו בד"ה והריב"ש מייתי ראי' וכ' שמפרש כוונת רש"י דקשי' לרש"ל למה לא מקשי' מחמש נשים, אלא דהוי מצו לשנוי' דמיירו דל"ל חמותה, ויבמתה, אבל מצרה הקשה שפיר דלמא אית לי' במדה"י, ונ"ל עוד גם כשאית לי' חמותה מ"מ נ"ל, שידענו שהי' במקומם בביתם בשעה שנשמע הקול מן ההר פלוני מת מה שאין כן לצרה ויש לחוש שיש לו במק"א

והנה בח"ס סי' כ' כתב וצ"ל דשכיח טפי מלעיל ל"ו ע"א ברש"י היא צרתה עיי"ש, אלו דבריו הקדושים זצ"ל והנה לא גילה לנו טעמא למה שכיח יותר כאן מלעיל ל"ו, והיה נ"ל דכאן דיצא למק"א ונתעכב שם עד שלא ידענו ולא שמענו מה היה לו, ושרוי בלא אשה זה כמה שנים יש לחוש שמא נשא אשה במק"א, ואולי לסימן כמו דמצינו מאן הוי ליומא, אבל לעיל ל"ו דאיירי מתניתן דיצא היא וצרתה כאן דיש לו אשה עמו פת בסלו לא שכיח שהוסיף עוד אשה על אשה כנ"ל

אלא מדנקיט מתנית' מי שהלך הוא וצרתו, משמע דאי הלך לבדו בלא צרה, ל"ח שמא נשא אשה במק"א וקשה מ"ש דכאן מקשי' וניחוש לצרה שנשא במק"א ושם ל"ח, ונ"ל דשאני התם דהוא כחזקת היתר ליבם, אלא משום דרוב נשים נתעברות ויולדת, וסמוך מיעוט לחזקה הוי פלגא חיישינן כמבואר בסוגי' קי"ט, ולכן דווקא בהלך עם צרתו חיישינן משום הך, אבל כל שאין צרתו עמו ל"ח שמא נשא אשה במק"א דאיקמי בחזקת היתר ליבם, אבל בדף קכ"ב מקשה שפיר דלמא צרה היא, דיש חזקות א"א יש לחוש לצרה דשכיח עכ"פ ביצא בלא אשה כנ"ל נכון ופשוט

אלא דקשה למה נקיט מתנית' היא צרתה לדיוקא, אבל כשיש עדים דלא נתעברה ל"ח לאחרת, הא מוכח בלא"ה דל"ח לצרה מדנקטה מתני' מי שהלך הוא וצרתו עמו, ובלא"ה ל"ח שנשא אחרת, וכ"ש כשצרתה עמו דל"ח שנשא עוד אחר' כיון שאשתו עמו, כמ"ש, ויש לדחוק לולי דדיוק הוא, דנקיט וצרתה עמו משום סיפא דהיתה לה חמותה והלכה עמו נקיט נמי בריש' כה"ג, אבל גם