כתב סופר אבן העזר פ

צריך רק אמצעי בכלי דאי סי' דרבנן ס"ל אין חוששין לשאלה א"כ יצורפו אמצעי בכלי ושל גוף, וע"כ דמהר"ל ל"ל כמ"ב, ושפיר השיב לו הב"ש לפי שיטתו דגם אי סימנים דרבנן חוששין לשאלה נעשה אמצעי ובהא ס"ל למהר"ל דשני אמצעים אין מצטרפינן, אבל לשי' מ"ב ודעימי' נכונה הורא' מהר"ל ולא מטעמא, ומ"מ איכא ביניהו בין שיטת מהר"ל דאי סי' דרבנן אין חוששין לשאלה וכן שי' הב"ש דחוששין דיש סי' אמכעי בכלי וסי' אמצעי בגוף ומהר"ל ע"פ שיטת מ"ב מותרת ממ"נ דאי סי' דרבנן א"ח לשאלה מצטרפינן שני אמצעי' ולב"ש דחוששין לשאלה א"כ לא נשאר בכלי רק סי' גרוע ולא מצרף עם אמצעי שבגוף עכ"פ אין ראי' מב"ש נגד דברינו

וכן מצאתי בק"א להפלאה סי' י"ז שכ' בפשיטות דלמ"ב יצורף ס"מ בכלי וסי' אמצעי בגוף וכן נ"ל ומכש"כ בט"ע יש לנו עוד צירוף כי אולי בט"ע אין חוששין לשאלה כלל כסברת הגאון מהרמ"פ ז"ל וכפי הנראה משינוי המחבר מסי' קל"ב וסי' י"ז כמו שכתבתי ובארתי לעיל, ומן כל דין יש להתיר עלובתא דא מכבלי עיגון שלה

ואף בכל זאת אחר אריכת דברים אלו לא נחה דעתי ולא שקטה רוחי בקרבי, יען וביען מיראי מורי הוראה אני בפרט מאיסור חמור דא"א לסמוך על סברתי ועל הכרעתי לבד, עד שמצאתי עמוד הברזל לסמוך עליו בנדון דידן והוא בתשו' חכ"צ סי' קל"ד שכ' בד"ה ועוד יש למצוא פתח תקוה דאף הסוברים דחיישינן לשאלה היינו לשאלה דרבים שזה הנעלם השאיל כליו לב"א, אבל לשאלה דיחיד זה שיש לו פצע השאיל כליו לזה שיש לו פצע כמותו ל"ח, וכאותו שאמרו פג"פ דף קע"ב אף אביי דחייש לנפילה דרבים לנפילה דיחיד לא חיישינן הגם דאיסורא מממונא לא ילפי' מ"מ הרי כ' רש"י ותוס' דילפינן איסור דלא הוחזק מממון דהוחזק אלו דבריו ז"ל בקיצור ולמעני שם לברר דבריו עיי' בו, וראיתי לאחרונים הבאים אחריו ירו חוצי השגתם עליו וסתמו פתחו בהיתר עגונא בזה, ונציג השגתם פה אחד לאחד ונאמר מה שאתנו לקיים אתו, דברי הח"צ הנ"ל

הנה הנב"י קמא ס"א מ"ו השיג עליו דמוכח דרבא ל"ל לחלק בין לחד לדרבים דהא מייתי ראי' בג"פ דלא חיישינן לנפילה כלל משני יב"ש הדרי' בע"א ואביי דחה שאני נפילה דיחיד חזי' דרבא לית לי' לחלק, ואי גרסינן רבה מ"מ רבא ג"כ ס"ל דל"ח לנפילה ע"כ מכח ראי' דהביא רבה, וע"כ ל"ל לחלק בין יחיד לרבים וכיון דפסקינן כרבא נפל התירו של הח"צ להלכתא ע"כ, והנה באמת כבר אמורה סברת חכ"צ הנ"ל בתשוב' ב"ח לענין פקדון דל"ח לפקדון דחד ונשמר מהשגת הנב"י וכ' בקיצור דראי' רבא ניחוש שמא מסר דס"ל אין אותיות נקנית במסירה וכנ"ל אמר אביי ביבמות למאי ניחוש למסירה וכו', ורבא הגם דס"ל לנפילה דחד לא חיישינן יותר דכיון דשמי' כשמו דרכו למכור לו יותר מאחר כי לו משפט הבכורה במכירה, וראוי לו יותר משא"כ בפקדון ונפילה דחד, ל"ח וגם רבא מודה וראי' רבא לא מנפילה רק דל"ח למסירה, וע"כ משום שכל מה שבידו שלו ולנפילה ל"ח, וסרה השגת נב"י, עוד הקשה נב"י מקושי' ש"ס ב"מ ממצאו קשור בכיס וארניקי הא הוי שאלה דחד, וכבר נשמר הח"צ בעצמו מזה, אלא שדבריו דחוקים, לומר בגמ' דגט שאני דאפשר באחר, אבל ראיתי בספר בית מאיר שכ' ליישב די"ל דש"ס שם אזיל למ"ד בברייתא דהוחזק שני יב"ש וכ' הרשב"א גיטין כיון דאיכא חד חיישינן ליותר ועכ"פ מוחזק אחד לפנינו, באיסור ובמוחזק חיישינן לדחד ומיושב קושיות הנ"ל, עכ"ד והוא נכון לענ"ד

אלא דהב"ח השיג עליו מטעם אחר דהביא ביבמות, אמר אביי למאי ניחוש לנפילה הוי נפילה דחד ולמאי צריך מזהיר זהיר, וכ' תוס' דאביי חייש לנפילה מ"מ לנפילה דחד לא חייש וקשה א"כ יאמר אביי למא' לנפילה הוי נפילה דחד ולמאי צריך מזהיר זהיר, ועכצ"ל דאם נפילה שכיח היה חייש אביי גם לדחד אלא דבלא"ה ל"ש כ"כ ובצירוף נפילה דחד ל"ח כנ"ל, וא"כ מנ"ל דשאלה ג"כ ל"ש כמו נפילה, ומסיים דבמקום דלא שכיח שאלה יש לסמוך אח"צ הנ"ל

ולפע"ד הוראה זו של הח"צ בקדושה בשנאמר באמת בב"ב פג"פ דחה בפשיטות שאני נפילה דלחד משמע דלחד לעולם ל"ח וביבמות משמע דצריך לזה דווקא דכיון דמזהיר זהיר, וי"ל ביבמות שם קאי על דרבא דמייתי ראי' מנב"ח וחב"נ דשכיחי טובא במחוזי כיון דשכיח טובא כעדו' של רבא לא היה נפילה דחד כ"כ והי' חייש לו דנפילה בעצמותה לא שכיח כ"כ ולכן הוצרך לומר מזהיר זהיר בי' אבל בפרק ג"פ קאי אשני יב"ש הדרים בעיר אחת, דלא הוחזק רק עוד אחד בכל העיר גם אם נפילה היה שכיח מכל מקום שימצא זה יוסף בן שמעון אחד שמוחזק דווקא לא שכיח כלל ולא חיישינן כנ"ל

ולפ"ז בהיתר עגונא דלא אתחזק כלל מי שיש לו סי' כזה גם אם נימא דחשש שאלה שכיח יותר מנפילה מ"מ ל"ח לדחד ואפי' בהוחזק יב"ש לדחד ל"ח בלי טעם דנפילה לא שכיח מכש"כ בלא הוחזק כלל וגם נראה לי דבשאלה לחד החששא רחוק יותר, דמסברא לא משאל אינש כליו אלא למכירו ומיודעו ומכ"ש לבוש שעל גופו, ונאמר שאחד ממכיריו דווקא היה לו מכה כמוהו ולא השאיל רק לזה זה רחוק יותר מנפילה דחד כמובן

ונלע"ד דלא דווקא בסי' אמצעי בגופו מקרי שאלה דחד דגם בסי' גרוע דלא שכיח ביותר הוי שאלה דיחיד וילפינן מממון בהוחזק בנחית דרבא, ולא תקשה עלי מדמשני ש"ס באו"ג וכליו חיישינן לשאלה חזי' דחיישינן לשאלה דחד עכצ"ל משום דסי' גריע הוא ושכיח לא מקרי דחד, דהא ל"ק דארוך וגוץ שכיחי טובא בכל מקום ואתר וכל בני אדם כן הם א' ארוך וא' גוץ אבל בשארי סי' גריעי' דלא שכיחי' תמיד ובכ"מ הנ"ל כמ"ש

אלא דעומד נגדי מ"ש בתה"ד סי' דארוך וגוץ היינו אפי' בהפלגה וכתב בנב"י דכן מוכח דאל"כ לא צריך מתני' לאשמעי' פשיטא שאין זה סימן דשכיח הרבה וע"כ באו"ג בהפלגה דלא שכיח כ"כ, וזה הכרח נכון וברור, וא"כ מוכח דלא כמש"כ דחיישינן לשאלה ולא מיקרי בכהאי גוונא שאלה דחד

שבתי וראיתי דאין ראי' זו מנגדת נהפוך הוא אביא ראי' משם כדברי, הנה כדמשני ש"ס בב"מ, כליו דחיישינן לשאלה פי' רש"י בזה כליו היינו בגדיו וגם כדמייתי מתנית' אעפ"י שיש סימן בכליו לא פירוש כלים מה הן כליו, ולכן נ"ל דהי' קשה לרש"י כדמשני חיישינן לשאלה הא הוי שאלה דחד לכן התחכם לפרש שהי' זה כליו בגדיו ולא הוי שאלה דחד, דזה לא שייך רק בדבר שלא בא במתכווין כנפילה דחד שימצא במקרה זה ששמו כשמו וגם שאלה לאותו שיש לו מכה כמותו הגם דשאלה עצמו במתכווין אבל לא התכווין לאותו שיש לו מכה כמוהו כ"כ הח"צ, אבל שאלה דבגדיו דארוך לארוך וגוץ לגוץ כמותו כדי שיהי' הבגדים במדת ארכו וראוי עליו, א"כ אין זה שאלה דחד לכן פות רש"י כליו בגדיו כנ"ל, והנה באמת רש"י ביבמות כדמתרץ ש"ס כיס וארניקי לא משאלי כ' דנמצא בין כליו דאין דרך להשאיל רק בגדיו ולא כלים שבביתו ומתני' כליו בגדיו עיי"ש ולכאור זה תכריח לרש"י לפרש כליו בגדיי, אלא דכאן בב"מ דכתב רש"י נמצא בין כליו שבביתו לא צריך רש"י לחלק בין כליו לבגדיו כמובן ובאמת רש"י ביבמות קשה להסביר, וגם לפי פירושו ביבמות לא היה צריך לפרש כדמתרץ ש"ס כליו דחיישינן לשאלה כליו בגדיו, רק כדמתרץ כיס וארניקי לא משאלי, ולפי מה שכתבתי אתי שפיר, ועיין ונכון לפע"ד

ונ"ל לפ"ז לישב סגנון הסוג' בב"מ בתר דמשני אב"א כליו בחו' ס מקשה מכיס וארניקי וכבר הקשו בה קמאי מאחר שכבר תי' תי' אחר ול"צ לדחיישינן לשאלה איך הדר הקשו מכיס וארניקי ומזה הוכיח דסברא דחיישינן לשאלה לעולם קיימא, ועיין תשוב' ב"ח, אלא שנדחקו למצוא טעם למה אמר ואב"א, כיון דקיימא בחשש שאלה, ולפמש"כ יש לומר דדחיק הש"ס לפרש כליו דמתני' דיוקא בגדיי ופשטות לשון משנה לא משמע כן, לכן מתרץ ואב"א ומתני' בכלים כפשיטות ולעולם חשש שאלה קיים כן נ"ל

ובלימוד הישיבה אמרתי ע"ד פלפול לישב סוגי' דיבמות דמקשה מיד מכיס וארנוקי ואח"כ אמר ואב"א כליו בחו"ס, ונ"ל ע"פ מש"כ מחשש שאלה לא הדר רק באב"א מישב דל"צ לדחוק מתני כליו בגדיו דווקא, וכ"ז אי לא חיישינן לשאלה דחד ולזה אזיל סוגי' דב"מ, אבל ביבמות דמתרץ לרבא, ולפמש"כ הנב"י דרבא ס"ל דלחד ג"כ חיישינן א"כ ל"צ לאוקמי מתני' בבגדיו דווקא גם לתירוצא כלי דחיי' לשאלה וכיון דלא הדר מחשש שאלה לא מרווח מידי בואב"א כליו בחו"ס ולכן לא מתרץ כן ומקשה מיד מברייתא ומתרץ כיס וארניקי ל"מ אינשי, ומאחר שחידש כליו אלו לא משאלי ובאין דרך לשאול ל"ח לשאלה הדר צריך לאוקמי מתניתן בדוחק דווקא בכלים פרטי' דמשאלי וכן אמר ואב"א כליו חו"ס ומתנית' בכל כלים וא"ש ועיין

וכ"ז אמרתי לתרוצי סוגי' על דעת פלפול אבל האמת כמו שכתבתי לעיל, דגם רבא ס"ל לחלק בין נפילה דחד לדרבים ולא יחלוק על סברא זו, וא"א לומר דמביא ראי' משיב"ש משום דל"ל לחלק בין דחד לרבים ואלא מאי הוכיח דל"ח כלל לנפילה, וביותר י"ל דחיישינן רק כלו האי לא חיישינן ואטו יכחש רבא, דלחד רחוק יותר מרבים, ועכצ"ל כמו שכתבתי לעיל מתשובת הב"ח דראי' רבה ממסירה דל"ח וזה ברור ואמיתי

ומעתה לפמש"כ דגם בסי' גריע שכיח כ"כ ג"כ מקרי דחד ועשיתי סמוכי' מרש"י וסוגי' דבב"מ, לפ"ז בנידן' דידן, גם אי סימנים דאוריית' סי' גריע איכא בגופו שוב סמכינן אסימנים וט"ע דכלים דלשאלה דחד לא חיישינן ואי סימנים דרבנן שומא סי' אמצעי בוודאי הוי שאלה דחד ועוד אני אומר דאף אם נימא דווקא בסי' אמצעי בגוף מקרי שאלה דחד ולא בסי' גרוע, דהוי כהוחזק הנה הא דנחית רבא דאיסורא מממונא לא ילפינן הוא דרבנן דמדאוריי' ילפינן איסורא מממונא כמ"ש תוס' ספ"ק דבבא מציאה, וכיון בממון אפי' הוחזק