כתב סופר אבן העזר עח

שלה ורגלים לדבר שאמת הוא ט"ע שלה ואין אנו צריכים לסי' הגוף כלל

אלא דמה יועיל לנו כ"ז ומה נעשה לאחותינו כאשר נביא שאר הפוסקים דס"ל למסקנא דחיישינן לשאלה בכלים ובבגדים ולכן חל עלינו חובת עיון ביאור שיטת הפוסקים הללו, ואת אשר נגזר עליהם מפי' סופר' וספרים

הנה הנמקי' יבמות ק"כ כ' בפשיטות דסי' מובהק וט"ע מהני בכלים ולא פי' לנו טעמו דל"ח לשאלה ועיי' ר"ן ב"מ כתב נ"ל כיון דלתי' בתרא כליו בחו"ס ל"צ לומר דחיישינן לשאלה ובין אי סימנים דאוריי' ואפי' אי סימנים דרבנן בסי' מובהק ל"ח לשאלה ומביאו הב"י והב"ש כ' עוד מתוס' יבמות ק"כ שכ' למסקנא א"ש אלמא דס"ל דלתי' כליו חו"ס לא צריך לומר חיישינן לשאלה והדר מחשש שאלה לגמרי, והב"י סי' י"ז כ' עלי' דנמק"י וחידושי ר"ן, ודברים אלו לאו בר סמכא נינהו כיון שרי"ף ורמב"ם ורא"ש וב"י עמודי ההוראה חולקין עליהם וכן קבע בש"ע דחוששין לשאלה, והנה מ"ש רי"ף ורמב"ם דחולקין עליו לא גילה לנו מנין לו דחולקין עליו ובתשובותיו כ' מדלא כ' דבכלים ג"כ סמכינן על סי' מובהק ש"מ ס"ל חוששין לשאלה וכבר חפרו עליו קמאי בתשוב' גאוני בתראי ובתשו' פ"מ דאין ראי' מזה דכיון דלא כ' כלל מחשש שאלה מהיכי סלקא אדעתין לחוש לשאלה ולא צריך להביא דבכלים ג"כ סומכין על סי' מובהק ואנו אין לנו מפורש מי שסובר דחוששין לשאלה רק ברא"ש בתשוב' כלל ונמשך אחריו תלמידיו הריו, ובני הטור סי' קל"ב כ' דצריך שידע שלא השאיל כליו ובסי' י"ז כ' הטור ואפי' יש סימן בגופו ובכליו אין סומכין עליו אם אינם מובהקים משמע במובהקים גם בכליו סמכינן ולא חיישינ' לשאלה, וסתר עצמו מסי' קל"ב ואפשר נ"ל דבגט מחמיר כיון דאפשר באחר וכמש"כ לעיל אלא מכיון שקשה לומר דחולק מעיקר דין על אביו הרא"ש, והוא עצמו מביא תשוב' בסי' קי"ח לכן נדחק הנב"י בסי' ט' דכליו בכדי נקט דבכלים גם סימן מובהק לא מהני וזה דוחק גדול ומוכרחים אנו לסבול דוחק הזה שלא יחלוק על אביו

והנה אין לנו אלא דברי הש"ע דחוששין לשאלה ורמ"א לא הביא עליו כלום ועיי' ש"ך ח"מ סי' ס"ה וכבר העיד הב"ח בתשוב' סי' פ"ח שכבר קבלו עליהם במדינות אלו שלא לסמוך על כלים מחשש שאלה, ומעתה אין לחוש וכן הפ"מ כ' שלא ראו להכריע בחשש שאלה

והנה ב"ש בתר דמביא השיטות בקוצר כ' דלכן מחמירי' וחוששין לשאלה שמא סי' דאוריי' ולל"ק חוששין לשאלה וחידוש לנו מהר"ל מפראג דלפ"ז אם יש סי' אמצעי בגוף מ"מ בכלים ממ"נ יש להתיר אי סימנים דאוריית' וחיישינן לשאלה א"כ סמכינן על סי' הגוף ואי סימנין דרבנן אין חוששין לשאלה ומהני סי' מובהק שבכלים והב"ש כ' שאינו מוכרח גם אם סי' דרבנן ולא צריכי' לחשש שאלה מ"מ מסברא דסי' מובהק לא הוי, כוונתו כמו דחוששין לאתרמי באמצעי כן ג"כ חשש שאלה בכלים אולי אתרמי א"כ שוב אין לסמוך על סימן מובהק שבכל' דע"י חשש שאלה הוי כאמצעי לחוש שמא אתרמי והשאיל וכתב שם דלולי זה למה אין לחוש לשאלה כיון דלל"ב כלים בחו"ס ואין צריכים לחשש שאלה וע"כ כסברת הנ"ל

ואחר שהוצענו בקוצר שיטת הפוסקים אומר מה שהעלתה מצודתי ואשר ישים ד' בפי אותו אשמור לדבר ולברר ולמצוא פתח תקוה

הנה מראש צורים אביא לי ראי' דחיישינן לשאלה מצאתי ראיתי בירושלמי יבמות פי' האשה בתרא דהקש' על מתני' אעפ"י שיש סי' בגופו וכלים ולא כן תני מנין לאחיך שטעה אתה מחזירו בין בגופו בין בכליו שני' הוא דסימנים דרכן להשתנות ע"כ, הנה פשיטא לירושלמי דסי' דאוריי' ומתרץ מתני' משום עשוי להשתנות לאח"מ ולא תירץ כלום על סי' כלים דמתני' דל"ש דמשתנות וע"כ צ"ל דמכלים ל"ק לי' דמעיקרא דפשיטא לירושלמי דחושינן לשאלה, וזו ראי' ברורה לכאור', ומהתימא שלא הביא שום אחד מהראשונים ואחרונים וה' אנה לידי

והנה חי' הר"ן כ' כיון דללישנא בתרא כלים דחו"ס ל"צ לומר חוששין לשאלה לא חיישינן לה וכן תוס' יבמות ק"כ כ' למסקנא א"ש היינו דלא צריכים לומר חיישינן לשאלה וכ"כ ב"ש בכוונתו ומן הירושלמי הנ"ל ראי' דס"ל דחוששין לשאלה הגם דלתיר' בתרא דילן ל"צ לומר חוששין לשאלה מ"מ מנ"ל איפכא דאין חוששין וכיון דירושל' ס"ל לפשיטא דחוששין הכי נקטינן לכאור'

אלא דבאמת נ"ל הא דנקיט חי' הר"ן ונמ"י כ' בפשיטות דאין חיישינן לשאלה וסמכינן על לישנא בתרא ולא חששו בדאוריי' לל"ק, נ"ל דל"ב עיקר דתוקמי מתני' בחד גוונא בסימן גרוע משא"כ ללישנא קמא בגופו סי' גרועים וכליו באמצעי' וזה דוחק לכן נראה להו ל"ב עיקר ונ"ל עוד דמוכח מלישנא בתרא דל"ח לשאלה דאל"כ מאי הרווחנו בל"ב כיון דחוששין לשאלה א"כ סי' כליו היינו בכל סי' משום דחוששין לשאלה והדר מתני' לאו בחד גווני קאי, ועל כרחך ללישנא בתרא הדרינן מחשש שאלה לגמרי ולכן אמר ואב"ע לישב מתני' בלא דוחק כנ"ל

ונלפע"ד להשוות ירושלמי הנ"ל עם ש"ס שלנו דכבר הרגישו קמאי דלרבא דס"ל בב"ב פג"פ קע"ב ע"ב דלנפילה ל"ח קאמר ש"ס ביבמות אליבי' דחיישינן לשאלה צ"ל חשש שאלה עדיף מחשש נפילה ונ"ל דלכן מתרץ ביבמות שינוי' אחרינא בחו"ס והדר מחשש שאלה דלא ברירא לש"ס דחשש שאלה עדיף מחשש נפילה וכן סוגי' בב"מ מתרץ ל"ב ואב"א בחו"ס גם כן להלכתא דפסקינן דל"ח לנפילה וירושלמי דפשיטא לי' דחיישינן לשאלה ס"ל כאביי בב"ב דחיישינן לנפילה וה"ה לשאלה משא"כ להלכתא ל"ב דש"ס דילן עיקר או משום דמתורצי מתני' במרווח או משום כמו דל"ח לנפילה כן לשאלה ל"ח כנ"ל ועיין

והנה הרא"ש ספ"ק דב"מ נראה דס"ל דחיישינן לשאלה וכן כ' ש"ך ח"מ סי"ב ויש לדחות דלא פלפל שם רק לפי דסלקא דעתך דחיישינן לשאלה דעכ"פ סי' מובהק לא הוי, והנה הב"ש כ' דדברי מהר"ל אינם מוכרחים ולפמש"כ דיש לנו לומר לישנא בתרא עיקר, מסתבר לומר כמש"כ דאי סי' דאוריית' ואין אנו מוכרחים לומר חיישינן לשאלה בוודאי יש לתפוס כל"ב דאיקמי מתני' בחד גווני, והרא"ש ז"ל ס"ל חוששין לשאלה כי יש לחוש שמא סימנים דרבנן ומסתברא לי' מסברא דחוששין לשאלה כמו לאתרמי סי' כסימן

ונ"ל דלכן ס"ל לתוס' ג"כ ביבמות ק"כ דכ' ולמסקנא אתי שפיר, ובב"מ ספ"ק כ' הא דלא חוששין לשאלה דתקנתא דרבנן הוא כמו שמחזיקין אבידה גם אי סימנים דרבנן, והנה בב"מ כתו' בפשיטות דחוששין לשאלה רק בממון דרבנן תקנו משמע דסל"ד לאמת חוששין לשאלה, ולא כדס"ל ביבמות דלמסקנא אנו חוששין לשאלה, ולכן נ"ל דביבמות העמיד דבריו על תי' שכ' להך לישנא סימנים דאוריי' וחוששין לשאלה, וכ' דצ"ל דב דבממון ל"ח לשאלה, ובאמת זה דוחק קצת דאי סימנים דאורייתא לא מצינו שתיקנו חכמים דבר באבידה כי מן הדין מחזירים אבידתא בסימן, וצ"ל לענין שאלה לחוד עשו תקנה, וע"ז מסיים תוס' דלמסקנא א"ש היינו דמסיק להך לישנא דסימ' דאוריית' אב"ע כליו דחו"ס ל"צ לדחוקי, דתיקני מודה באבידה דמדינא ל"ח לשאלה, אבל אי סימנים דרבנן ס"ל לתוס' ג"כ דמסברא ניחוש לשאל' בסי' מובהק נעשה ע"י מ"ש באמצעי ובממון דמהדרינן באמצעי מתקנתא ובוודאי יש לחוש לשאלה אם לא דגם זה בכלל תקנתא דרבנן כמו שאין חוששין לאתרמי שהשאיל כליו, והיינו מ"ש תוס' ב"מ ספ"ק הא דל"ח לשאלה מתקנת דרבנן היינו אי סימנים דרבנן דמסברא וודאי חוששין לשאלה ותוס' ורא"ש בחדא שיטתא אזלו כנ"ל ועיין

ונלפע"ד לעשות סמוכים לשיטת הב"ש ודלא כמהר"ל מפראג מסברא ומגמ', הנה מסברא נ"ל כיון דלל"ב ל"ח לשאלה כלל, מנ"ל דללשנא קמא חשש שאלה הוא חשש בפני עצמו שנחוש לו יותר מחשש אתרמי סי' כסי' ונ"ל דש"ס הכי קאמר כליו דחיישינן לשאלה היינו הגם דסי' דאוריי' ולא חיישינן לאתרמי סי' כסי' מ"מ בצירוף בחשש שאלה לא סמכינן על סי' שמא אתרמי סי' כסי' ואת"ל לא אתרמי סימן כסימן שמא מתרמי שהשאיל ומתור' מתני', אבל בסי' מובהק דלא שכיח כלל שיתרמי ומכ"ש בט"ע דהורגין על ט"ע דליכא חשש אתרמי בדומה לו. ולא נשאר רק חשש שאלה להא לחוד ל"ח כמו דל"ח לאתרמי סי' כסי' לחוד אי סימנים דאוריית' ומנ"ל לעשות הרחקה בין ל"ק לל"ב דלל"ק דלשאלה לחוד חיישינן ולל"ב אפי' בצירוף אתרמי ס' כסי' לא נחוש וא"כ הטוש"ע דאיירי ביש סימן מובהק בכלים איך נאמר דחוששין לשאלה שמא סי' דאוריי' לל"ק ג"כ ל"ח בסי' מובהק לשאלה, וע"כ כב"ש דמשום ס"מ דאוריית' לא חששו לשאלה אלא שמא היה דרבנן ואז מסברא אנו נחוש לשאלה דסי' מובהק אינו כלל מסברא

ומגמרא לחזק סברא זו להוכיח אותה מכח קושי' מהר"ל מפראג דאי נימא גם אי סימנים דרבנן חוששין לשאלה למה לא אשמעינן מתני' רבותא יותר בט"ע בכלים לא סמכי' משום חשש שאלה והב"ש השיב לו דמתני' קמ"ל בכלים דלא מושלי אינשי דליכא חשש שאלה, והנה קושי' מהר"ל קשה גם אי סימנים דאוריי' סתם סי' דמתני' לאו מובהקים ננהו אלא אמצעי ומכ"ש ט"ע אין בכלל סימן ולמה לא קתני רבותא רבותא יותר אפי' בסימ' או ט"ע בכלים לא סמכינן דחיישינן לשאלה וצ"ל בכוונת מהר"ל דאי סימני' דאוריי', ונשמע ממתני' דלא סמכינן על סימני כלים מחשש שאלה דבלאו"ה סי' דרבנן כן כוונת מהר"ל אלא באמת הא ליתא דוודאי גם אי סימנים דאוריי' ובכלים חיישינן לשאלה איכא רבותא רבתא בסי' וט"ע דליכא משום אתרמי סי' כלל מ"מ לשאלה לבד חיישינן וקשה כהנ"ל, וע"כ מוכח דאי סימנים דאוריי' גם ללישנא קמא ל"ח לשאלה רק בצירוף אתרמי