כתב סופר אבן העזר עה

כהכרעת הט"ז, וא"כ מ"מ אי דלא ס"ל להטור סבר' הטו"ז וא"ל אין נפקא מינה כשי' מ"ב או דלית לי' כלל סברת הרד"ך דגם צמצום מקום לא מהני וא"כ לכאורה אזדא לה היתירא הנ"ל אליבא בטור

אלא דלא הרווחני גם בזה עדיין להעלות ארוכה לשיטת הטור דאם גם דלא ס"ל סברת הרד"ק מ"מ קשה למה בחר בהאי טעמא דעשוי להשתנות כיון דאיכא בלא"ה נפקותא בין הני תרי טעמא לחומרא אם הכירו בו בחיו וראיי' שלא נשתנה אח"כ דמשום עשוי להשתנו' ליכא ומשום מצוי בב"ג איכא וקושי' זו מצאתי בק"א להפלאה ז"ל סי' י"ז שזכיתי לקרב באורו והניח בצ"ע, וע"כ צ"ל דס"ל להטור הך לישנא דעשוי להשתנות לעיקר כל"ב הוא ובק"ע להרא"ש כתב דהטור לא גרס ואב"ע כ"ע אין עשוי להשתנות וכן הגירסא ביבמות ק"כ, וע"כ ס"ל להאי א"א כ"ע סי' דרבנן הטעם משום עשוי' להשת' רק דאין עשוי כ"כ שיהא גריע כ"כ שסבר תחי' כמ"ש הב"ש, ונ"ל דהא בגי' הטור א"א כ"ע א"מ בב"ג או דסמך כיון דאמר אב"א בעשוי להשתנות קמיפלגי עכצ"ל דאמר בבג' דאל"כ ל"צ לעשוי להשת' וע"כ דלית לי' וחזר מזה ומהא דעשוי לא חזר רק בהא דסי' דאוריי' קאמר אב"א סי' דרבנן ופלוג' בשומא סי' מובהק וגם כן בהאי טעמא דסליק מיני' משום עשוי' להשתנו' לכן כתב הטור טעם זה לעיקר כצ"ל וכלע"ד נכון

וכיון שכן ליכא ראי' מן הטור דלית לי' סבר' הרד"ק וגם אית ליה כסבר' והכרעת טו"ז רק דס"ל עיקר כהטור בעשוי להשתנות קמיפלגי וא"כ בצמצום מקום בשומא מהני מדין סי' מובהק ונשאר לנו האי היתירא בנידון דידן להתיר העגונא על ידי שומא בצמצום מקום

אמנם לבי נקפי עכ"ז לסמוך על הרד"ק הנ"ל מפני שראיתי חילקי' על דינו של הרד"ק לאו דווקא בשומא אלא בכל סי' אמצעי ס"ל לכמה פוסקים דלא מהני צמצום מקום הגם מטעם לא ברירא ליה, מ"מ לא מלאני לבי להקל ע"פ שיטת הרד"ק וסברתו לחוד ובלי שנמצא עוד צדדים אחרים להקל בלאו הכי ויבואר לפנינו אי"ה

ונלפע"ד אם נמצא עוד סימן בגוף סי' אמצעי אז יצאנו ידי כל הדיעות ממ"נ אי סי' דאורייתא ושומא סי' גריע הרי יש לנו ס' אמצעי בלא"ה ואי סימן דרבנן א"כ שומא סימן אמצעי ומצטרף בהדי סי' אחר אמצעי, ונעשה לכמה פוסקים סימן מובהק ונוסף ע"ז דבצמצום מקום להרד"ק דעמי' נעשה מובהק ואי סימנים דרבנן למשאת בנימין וטורי זהב נעשה מובהק על ידי צמצום מקום ועיין היטב לעיל

אלא דהא דשני סי' מצטרפינן ונעשה מובהק חידוש לן המ"ב והב"ש בח"מ חולק עליו ובהגה ט"ז האריך מאוד, והסכים עם המ"ב ובק"ע להמרח"ש האריך למעניתו וחוכך להחמיר והביא תשובת מחמירי' ובאמת לא נזכר מפורש בשום ראשון לעשות צירוף הנ"ל וקשה לסמוך ע"ז כיון שרבינו חולקים וכן ראיתי אאמו"ר מאוה"ג זצ"ל בתשובה לא רצה לסמוך על הא דמ"ב לחוד והוא לא ראה ק"ע להמרח"ש שלא הביאו, ואנן מה בענה בתריי' ואכחנו לא כדע מה לעשות אם לרחק או לקרב לכן אמרתי להאריך קצת ואעידה לי עדים כאמנים אמכם שאין מפורש בדבריהם ז"ל, דכן סבירא להוא מ"מ מוכרח הוא מתוך דבריהם כאשר אבאר בעזהשי"ת

הנה הנמקי והגה' מרדכי סוף יבמות כ' דסי' מובהק צריך ומועיל מהא דמתני' אעפ"י שיש סי בגופו ובכליו הייני בארוך וגוץ וחי"ס והיינו ס' גריע, לוקי בסי' אמצעי כפשיטא וג"כ לא מהני משום דבעי סי מובהק וראיתי שנתקשה בזה בק"ע להמרח"ש ועוד בגדולי אחרונים קמאי והניחו בתימא רבתי ולא מצאו מענה, ולפע"ד כראה דדייקא מכשון מתני אעפ"י שיש סימן בגופו ובכליו דהיינו בתרתי בחד בגוף יבכליי ורדלא קתני או בכלים, וגם דאי או הגירסא הוי זו ואצ"ל זו, וכ"כ בקל בב"ע וס"ל להכינקי' והגה' מרדכי כמ"ב הנ"ל דשני סי' איוכעים מצטרפיכן ונעשה מובהק ביותר וא"כ גם אי סימנים דרבנין קשי מתני כיון דיש סימן בגוף ובכלים א"כ הוי מובהק ומהני לכ"ע וע"כ צ"ל בחו"ס וגו"צ, והא דכ' גם בזה תרוויי' אריך יגו וחו"ס ולא די באמר או ארוך וגוץ או חו"ס יממילא כא הוי אנא סי אמצעי ח י"ל כדי לפרש מתני בחד גוונא סימנים כולהו סי גריע וכ בתרא והוא היותר נכון דמתפרש מתני' בחד גווכא וע"כ די"ל דכוונת ווהכי' אעפ"י שיש סי היינו בגוף יותר מסי' אחד וכן בכלים מ"מ כא מעידין משו' דאיירי בסי' גרוע או"ג, וחי"ס, ואו"ג היינו שיש אבר אחד ארוך ואחד גוץ וכדומה וכן בכלים חו"ס כנ"ל והרי לכו שני עמידי עולם דס"ל כס מ"ב ודעימי'

אלא דבאמת כל ע מש"ס משום דמקשה לרבא להך לישנא דסימן דאוריי' אמתני' אעפ"י שיש סי' בגופו ובכליו הלא גם ללישנא סי דרבנן קשי' דהא במתני' ע"י צירוף סי' נעשה מובהק דהא רבא היא דאמר באידך לישנא כ"ע סימנים דרבנן ובשומא סימן מיבהק קמיפצגו, וא"כ כיון דבסי' מובהק כ"ע מודי דמהני קשי' מתני', והכה מסוגי' דב"מ דרצה למפשט מהך מתניתן דסי לאו דאורייתא ל"ק ותיסברא הא מתניתן סי' מובהק הוא י"ל דבאמת גם זה בכלל דאפילו סימן מובהק ל"י ולא פשיט כ"כ דסי' מובהק עכ"פ דאורייתא וכ"כ מקצת מחברים ועיי' ב"י סי' י"ז שהאריך להלכתא אי סמכינן אמובהק ועיקר הראי' דסמכינן מרבא דאמר כ"ע סימנים דרבנן, ובשומא סי' מובהק פליגו מכאן חזינן דסימן מובהק דאורייתא לכ"ע וכ"ז לפים קושטא אבל י"ל דהוכיח בהו"א דגם מובהק לאו דאורייתא, והא דרבא הביא בש"ס אחר כ"ז אבל ביבמות דקאי על רבא להך לישנא כ"פ סי' דרבנן ג"כ קשי' מתני' לפמש"כ כהנ"ל וצ"ע לכאורה, וצ"ל ללישנא דסי' דאורייתא הקשה בחוזק דמפורש במתני' ומוכח דסי' אמצעי' דרבנן אבל להך לישנא סי' דרבנן ל"ק רק מכח דיוק לשון מתניתן בגופו ובכליו ויש לדחות ולדחוק או קתני לכן יותר ניחא למקשה להקשו' ע"פ בירור להך לישנא דסי' דאורייתא כן י"ל ובתירוץ לפום קושטא גם להך לישנא לק"מ ודו"ק

ולפי דברינו אלו אביא לי ראי' מהימנא מסוגי' דש"ס יבמות כסברת וכשיטת מ"ב הנ"ל דתוס' הקשה שם איך יתרץ רבא הבריית' דמצאו קשור לל"ב דכ"ע סי' דרבנן וכתבו ז"ל ג' תי' או דאייר' שמצאו בעצמו או עידים מכירים בט"ע, או דקשר סי' מובהק ע"כ ולכולהו תי' צ"ל מאי ס"ד דמקשן שהק' מבריי' דמ"ק וכל תוס' שם תחלה ס"ל דע"כ ברייתא ע"י סימן איירי מדנקיט כוס וארניקי ועיין במהרש"א שם דאל"כ אלא בט"ע איירי הלא גם בגט איכא ט"ע וע"כ ברייתא איירי בסי' הקשור ואשמעינן שזה סימן ע"ש היטב וא"כ קשי' לרבא הך דיוקא, ואיך נאמר דמתרץ הבריית' בט"ע וגם לתירץ זה דס"ל דקשר סי' מובהק קשה ג"כ א"כ מאי ס"ד דמקשן וצ"ל דפליגו בזה גופא אי קשר סי' מובהק או לא והדוחק מבואר, לכן נלע"ד דהמקשה שהקשה מתני' וברייתא אהדדי הוכיח ממתניתן דסי' דרבנן ואפי' ס' מובהק דהא במתני' לפי משמעות לשון המתני' אפי' בצירוף סי' כליו וגופו ל"מ ואף דע"י צירוף נעשה מובהק וע"כ דגם מובהק לא מהני וא"כ אם גם הקשר סי' מובהק מ"מ קשה כהנ"ל וכ"ז בהא דאיירי מתני' בסי' אמצעי משא"כ לפים קישטא דתי' המתרץ דמתני' איירו בחו"ס ואו"ג בסי' גריע שוב לפ' גם ללישנא דסימנים דרבנן די"ל ג"כ הבריית' איירי בסי' מובהק דקשר סי' מובהק הוא ומתני' איירו בגריעי' כמו ללישנא דסי' דאוריית' דאפילו כמה לא מצרפינן וא"ש הסוג' ע"ד מורחב בעזהי"ת

ובהא מיושב נ"כ קושי' תוס' בב"מ דלא הקשת מבריי' ש"מ סי' דאוריי' הכה הא בוודאי ל"ק דהקשה תחלה מברייתא קודם שאמר ש"מ ממתניתן סי' דרבנן דכן ראוי להקדים ולפשוט ממתני' ול"ק רק בתר דמתרץ מתני' הו"ל להקשות שוב מברייתא דמפשיט סי' דאורייתא ולהנ"ל לקמן דהמקשה הביא ממתני' וס"ל ע"כ גם מובהק דרבנן ולבתר דמתרץ מתני' בחי"ס ואו"ג תו לא יוכל להקשות מבריית' די"ל דבבריית איירי בסי' מובהק ולכ"ע דאוריית' ואכתי בסי' אמצעי מנ"ל ודו"ק

ומכל זה ראי' לתשוב' מ"ב הנ"ל דשני' סי' אמצעים מצטרפי' והכמקי' נראה דס"ל כהך תי' בתוס' דקשר סי' מובהק מדכ' סי' מובהק מתני' ואפי' בכלים ומייתי ממצאו קשור בכיס וארניקי והיינו שם סימן מובהק דקשר ס"מ וכן ס"ל הב"י בתשו' סי' ו' בכוונת הנמקי ע"ש וא"כ א"ש בשיטתו כמו שכתבתי והדברים נכונים ויש עוד להאריך

ומאחר שעשינו סמוכים לשי' מ"ב הנ"ל דשני סי' אמצעי' מצטרפי' נבוא מעתה לחפש ולבדוק בנ"ד בסימן שבגוף כדי לצרף יחד

סימן קרחה בראשו מפאת פניו כמבואר בג"ע דפה נלפע"ד קרוב דאפי' סי' אמצעי' לא הוי, והנה בתשו' מזרחי סי' ל"ח במי שהי' לו חסרון שער בראשו כצורת טבעת סביב לראשו ומעלה ומטה שערותיו כמשפט מסופק שם אי הוי סימן מובהק או אמצעי עיי"ש, והנה באופן זה לא שכיח כלל שיהא כצורה זו מ"מ מסתפקא לי' למזרחי אי מובהק הוי קו"ח ב"ב של קו"ח בקרחה פשיט' דשכיח טובא דלא הוי מובהק אמנם בע"ד בכדון דידן, אפי' סי' אמצעי לא הוי דשכיח טובא באינשי וראיתי בנב"י תנינא ס"א בסופו שכ' בפשיטות דקרחה אינו סימן ושכיח טובא ונראה מדבריו שאפי' סי' אמצעי לא הוי, מדכ' בנשחת האצבע מ"מ סי' אמצעי הוי בצירוף הקרחה ושבר במתני' עי"ש דמשמע דקרחה לחוד אפי' אמצעי אינו ומשכ' בקרחה מפאת פניו אנו רואים דשכיח ושכיח הרבה, וגם פה כמה וכמה דיש להן כן, וצמצום מקום לא מקרי דשם מקומו שכיח טובא ומגודל השערות באופן, המבואר בג"ע ג"כ לא נראה לי לעשות אפי' סי' אמצעי ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא לאומדנא דידי כנ"ל נכון ועיין

ושבר בצד שמאל הנה בנב"י קמ"א סי' מ"ז ד"ה והתשיעי כ' דאולי שבר הוי סימן ובד"ה והשירי' וגם הי' לא שבור כל אלו הוי סי' אמצעי, ובתנינא סי' ס"א ד"ה והרושים כ"י כ' בפרט בצירוף שבר שבמתני' הוי אמצעי נראה דס"ל דשבר לחוד גם אמצעי אינו עיי"ש: