כתב סופר אבן העזר עא

אונד שפיטצעל זיכטבאר געוועזען וגם כי הרקבון התחיל למשול בגופו קצת ונתפח ואח"כ באה גם האשה טילא הנ"ל לפנינו ואמרה בכל העדות ככל העדים הנ"ל רק הוא הוספה לאמור כי ראתה בחיי' בעלה על גבו המקום גבוה דכתף אחד מכתפיו גם אמרה כי אשת אחיה ר' דוד ווייס הנ"ל הגיד לה כי בא אל בית אכסניא שלה איין בויער פאן שימאנטארן קודם חג השבועות ועל שאלתה אותה וואס נייעס, הגיד כי מצא במקומו איש יהודי בנחל וכאשר שאלה מה סימנים אמר כי חסר עצם החוטם הי' גם העידה האשה טילא הנ"ל כי גם היא הלכה עם ר' יעקב ור' יאקב הנ"ל לשימאנד טארן שם שמעה הכל כעדות הנ"ל, בבדיקת הקבר לא עמדה שם כי כבר עליה צערה, ולא יכלה שאיתו רק עמדה מנגד ושמעה כי בעל העגלה שלהם והוא ערל מימאשדאש קרא עליה תיכף בפתחם הקבר, כי הוא זה אישה כי מכירו בחוטמו וכן העיד גם ר' יעקב הנ"ל גם אמרה האשה, כי הגיד לה אישה ר' וואלף אשר בנערותו נפלה עליו חביות, ושבר עצם חוטמו וחלה ונפל כלו אחר רקבנו, ואז בנפול החבית עליו כשל הוא ונפל אחור על מפרקתו על אבן קשה ומאז בא לו החסרון, על גבו, כל הנ"ל נעשה לפנינו ב"ד חתימום מטה יום ג' סיון תרי"ד פה"ק גורבא

הק' אברהם הכהן בן הרב מו"ה אליעזר הכהן זצ"ל, הק' אברהם בן כה' יוסף חיים פישער, הק' רפאל בן מו"ה יוסף יינקער

תשובה ל

כהן שדעתו יפה, מאלקנו ישא ברכה הה' מעלתו תלמידי חביבי הרב הוותיק מלא עתיק, חרוץ בעל פיפיות עומד לתלפיות ובקי בהלכה כש"ת מו"ה אברהם אייבענשיטץ כ"ץ נ"י אבדק"ק גורבא

יקרתו קבלתי זה שבועות הרבה, ובפתחי ראיתי, כי שאל ממני ענין חמור בשריותא דהאי אתתא דעגונה, ולהיות כי אין הדבר נחוץ לשעתא, הנחתיו עד סוף הזמן עד שאני פונה קצת מעול התלמידים, ויום אתמול התחלתי לעיין ג"ע ששלח לפנינו, ואשר העלה תלמידי הרב נ"י וראיתי דבר זה אין בו צורך להאריך ולהיות כי הזמן יקר ויש לפני עוד עסק עגונא אשר שלחו אלי רבני' מידייטשלאנד ודא צריכה עיונה רבה וקשה למצוא היתר, ולכן באתי בהרצה בשאלת תלמידי חביבי נ"י ולא טיילתי ולא שעשעתי בדבריו החביבים עלי' ולא אכתוב רק הצריך כל היותר

הנה לפי ג"ע ששלח לנו יש שני סימני בגופו סימן בחוטם וסימן בכתף שצד אחד גבוה משל, חבירו כמבואר שם באר היטב ולכהפ"ח כל סי' בפ"ע הוא סימן אמצעי והנה בהגהת רמ"א סימן י"ז סעיף כ"ד כתוב, אפילו ק' סימני' שאינם מובהקין אינ' מצטרפין ואפילו להצטרף לשאר אומדנא המוכיחות ומקור דין זה מתה"ד סי' רכ"ד ושם הביא דעת השואל דכמה ס' גריעי' מצטרפין וחולק עליו ובתשובת מ"ב כ' ומובא בט"ז ומש"כ דוקא סי' גריעי' ס"ל לתה"ד דאינם מצטרפין, אבל סימנים אמצעים מצטרפין, והמגיה' בט"ז האריך לדחות דברי ח"מ בתשובה שאין מן המזרחי ראיי' נגד זה, והסכים עם המ"ב והגאון מו"ה עוזר בעל א"ע נדפס בשמו בסוף באר היטב על א"ע העלה בפלפולו ע"ד חדוד כמ"ב ובס' בית מאיר דחה פלפולו בשתי ידיו והעלה דזה תלוי בשקול הדעת המורה לצרף שני סימנים אמצעים דלא שכיחי שיהיו יחד באדם וזו עיקר, ובתשובת מהריב"ל ח"א סי' ז' ומובא במל"מ פי"ג מגירושן הלכה כ"א, דאפילו על שני סי' אמצעים בגוף אין להתיר, ועיין במהריב"ל וכ' כי מסברא השוקל ראוי' להתיר ע"פ שני סי' אמצעים אלא לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה יען לא נזכר מזה בשום א' מהמחברים, הנה לגוף הסברא מודה אלא שלא מלאו לבו להתיר מפני שלא מצא לו חבר ובקונטרס עגונות מהרח"ש ג"כ חוכך להחמיר ולא הביא ראי' אלימתא נגד זה אלא שלא מצא כן לא' מהראשונים

ואני בעניי עשיתי סמוכי' למ"ב הנ"ל ומראש צורים אביא ראי' דכוותי' ס"ל, הנה הנמקי' בפ' בתרא דיבמות כ' וז"ל והכי הלכתא שמעידין בסי' מובהק כדאמרינן מצא קשור בכיס וכו' ומתני' איירי בשאינו סי' מובהק כגון ארוך וגוץ ובכלים חיוורי וסומקא וכ"כ במרדכי שלהי יבמות דסימן מובהק דאוריית' ומתני' בחיוורי וסומקי', וצע"ג הא אי סי' דרבנן לא צריך לאוקמי מתניתן בחיוורי וסומקי וארוך וגוץ, והא הנמ"י והמרדכי ס"ל להלכתא סי' דרבנן כל"ב דרבא, ומצאתי שכבר נתקשה בזה בקונטרס עגינו' למהרח"ש והוא לא הביא המרדכי רק הנמ"י אלא הוא הוסיף להקשות על תשובת הרא"ש דמבי' הטור סי' קי"ח, גבב"י סי' י"ז דכתב אין סומכין על סי' שבגוף דתנן אין מעידין על סי' הגוף כגון או"ג וחו"ס, והא הרא"ש פסק בב"מ דסימן דרבנן גם באותה תשובה דוקא חסר א' מאבריו מועיל, דהוא סי' מובהק ביותר א"כ למה מפרש מתנית' בכה"ג והניח בצ"ע ולא מצא מענה, ולפע"ד דס"ל לרא"ש והנמ"י ומרדכי דלשון מתנית' אע"פ שיש סי' בגופו ובכליו היינו אפי' יש סי' טובא בגופו, וכן סימנים הרבה בכליו מ"מ לא מהני, וס"ל מסברא דשני סי' אמצעים מועטים כסי' מובהק ביותר וע"כ לפרש מתניתן בחו"ס ואו"ג וסי' גרועים אפי' טובא לא חזי לאצטרופי וכשיטת מ"ב הנ"ל, וצ"ל הא דמקשי ביבמות להך לישנא דאמר כ"ע סי' דאוריית' ממתניתן דאין מעידין והא גם ללשנא דסי' דרבנן קשה הא צירוף סי' אמצעי הוי כמו סי' מובהק, ומסוף שס' דב"מ דהוכיח תחילה ממתניתן, דיבמות, סימנים לאו דאוריי' ל"ק ולטעמך ג"כ קשה הא הוי סימן מובהק, י"ל לפי הוכחה זו מוכח גם סי' לאו דאוריית', והרי עיקר הוכחת הפוסקים דס"מ מהני מרבא דאמר כ"ע סי' לאו דאורייתא ובשומא סי' מובהק קמיפלגי דנראה ס"מ לכ"ע דאוריית', וכן מר"א בגיטין רקב יש בצד אות פלוני אבל לולא זאת הוי מקום לומר גם ס"מ ל"ד ול"ק מש"ס ב"מ, וכן מה שהקשה ביבמות ריש הסוגי' דמאין מעידין מוכח סי' לאו דאוריית', וי"ל ואפי' סימן מובהק אבל כדמקשה לרבא דאמר ס"מ דכ"ע דאוריית', א"כ גם להך לישנא דסי' דרבנן קשה כהנ"ל וזה קשי' לי גם על המגיה הט"ז שכתב דראי' המזרחי מתירוץ ש"ס באו"ג וחו"ס משמע אפי' טובא לא מצטרפין, ולולי זה ה"א דאפילו גרועו' מצטרפין דכיון דאין ראיה רק דסי' גרוע לא מצטרפין אבל סי' אמצעי הדרא לסברא דמצטרפין, וצ"ע הא מוכח מלישנא דסי' דרבנן הי' ניחא להש"ס שם דאפילו סימנים אמצעים לא נעשו סימן מובהק, וצריך לומר דכיון דאין זה אלא דיוקא מתני' דקתני אפילו יש סימן משמע הרבה, ויש לדחות סימן אחד דוקא וסימנים דקאמר היינו סימנים או בגופו או בכליו ויש שדחו כן, הגם שהוא דוחק מ"מ הקשה טפי בחוזק יותר ללשנא דאמר כ"ע סימן דאורייתא בוודאי קשה כנ"ל ולאמת דמחדש לאוקמי מתניתן באו"ג וחו"ס גם ללשנא סי' דרבנן תתפרש מתנית' בכה"ג ואתי' לשון מתניתן אע"פ שיש סימן על נכון דאפי' איכא סימנים טובא לא מצטרפינן כיון דשכוחי וגרועי טובא וזה רבותא יותר מאם הוי אמצעי ביש סי' אחד ממוצע דלא מועיל דהא יש הוי רוצים לומר שסי' גריעי' מצטרפי' ונעשה סי' מובהק ומועילים גם שסי' אמצעי לא מהני וכן דעת השואל בתה"ד ובמזרחי הוצרך להביא ראי' כנגד זה מלשון מתני', ונ"ל בממון דמחזירי' על סימן אמצעי כ"ש על צירוף סי' גריעים דעדיפנא וטובא אשמעינן רבותא דלעדות אשה אפילו הרבה סי' גרועים לא מצטרפינן כנ"ל ובזה נדחו דברי בעל א"ע שהבאתי לעיל כמובן, להמעיין

ומאחר שהבאתי כי הנמ"י והמרדכי והרא"ש בתשובה הכי ס"ל נ"ל להביא ראי' מהימנא מסוגי' ש"ס דיבמות לדין זה דסוגי' שם קשה להולמה דתחלה מקשה מתני' אבריי' אהדדי וכ' תוס' בתי' ג' דס"ל דקשר הוא הסימן עיין מהרש"א שם דא"ל בט"ע דגם בגט יש ט"ע וע"כ דקשר עצמו הסי' ואח"כ כדאמר רבא כ"ע סי' דרבנן הקשה תוס' מה יענה להא דמצאו קשור ותי' בתי' האחרון דס"ל דקשר הוי סימן מובהק וצ"ל ומה ס"ד דמקשן ומאי פליגו אטו אי קשר הוא סימן או לא ולהנ"ל י"ל תחלה ס"ל להמקשן מכח מתנית' דיבמות דגם ס"מ ל"מ מדיוקא דמתני' אעפ"י שיש סימן משמע אפי' הרבה סי' והם כס"מ ע"י צירופ' ומקשו מברייתא דמצאו קשור מה תאמר קשר ס"מ הוא הא ממתנית' מוכח אפי' ס"מ ל' והנה רבא לא אמר דבריו ולתרוצי קושי' מתנית' ובריי' אלא על פלוגת' דתנאי דמעידין על השומא, ואמר בתי' בתרא כ"ע סימן דרבנן ובשומא ס"מ קמיפלגי הנה לדבריו הא דאין מעידין הגם שמשמע שיש הרבה סי', והוי כס"מ צ"ל מתנית' בחו"ס ואו"ג כמש"כ לעיל ושם מקשה תחלה מדאמר כ"ע סימן דאורייתא דקשה בחוזק ואלומא קושי' משא"כ ללשנא דסי' דרבנן כמ"ש לעיל, ולכן הקשה תחלה מלישנא דסי' דאוריי' ובלא"ה זה ל"ק דרבא וכדמתרוץ בחו"ס וא"ו ממילא א"ש ממתני' ללשנא דסי' דרבנן ולא קשה עליו אי סימן דרבנן ממצאו קשור דהא בס"מ כ"ע מודי וקשר סי' מובהק וא"ל כל הסוגי' על דרך נכון ומרווח בעזהי"ת

והנה כבר הוצענו לעיל החולקי' על המ"ב היא מהריב"ל ומהרח"ש לא מסברא אדרבא מהריב"ל כתב דשיקל הדעת כך הוא אלא שלא מצא לאחד מן המחברים שכתבו כן, וכן מהרח"ש לא כתב ראי' מוכרחת נגדו ואני הבאתי תלתא קדמאי אלולי דס"ל כוונתי איכא תמיהא קיימת עליהם, וגם עשיתי לי סמיכא מסוגי' שס' יבמות א"כ כמדומה לי ראוי' לסמוך על דינו של המ"ב גם בלי שאר אומדנא והנוכחת

ולא אכחד תחת לשוני כי התה"ד סי' רכ"ד הביא ראי' מרמב"ם פ' מגירושן הלכה כ"ז ישראל שאמרו כך צורתו וכך סימנו משמע אפילו אמר הרבה סי' פירוש בצורתו ובגופו מ"מ אין סומכין עליהן מזה הוכיח נגד דעת השואל ולפי ראי' זו נראה כדעת התה"ד אפילו סי' אמצעים אין מצטרפינן דהא הרמב"ם מסתים סתים וכך כך