כתב סופר אבן העזר ז

בנה ובמתני' לא קאמר רק תאכלה ואין דברים אלו מבוארים במתני' דגם לענין בנה לא חיישינן ומנ"ל הא וצ"ע

ונלפע"ד דברישא דמתני' האונס והמפתה וכו' וקתני אח"כ כהן שבא על בת ישראל וכו' ילדה תאכל משמע לי' לרבא כמו באונס דליכא חשש כלל כשם שזינתה וכו' ואם בנה זכר מקריב ע"ג המזבח ומדנקט אונס ומפתה משמע דשוין בעיקר הדין דכן הוא הדין במפותה ילדה תאכל ובנה מקריב ע"ג המזבח כמו באנוסה והוכיח שפיר דל"ח אפילו לגבי אחרינא כנ"ל, והא"ש מ"ש הרא"ש דאפילו בליכא חזקת כשרות ואפילו לגבי הוולד וכיוצא בו גם איסורא דאחר חוץ ממנה ל"ח כנ"ל נכון, ומוכח דס"ל לרא"ש, וכן מוכח מסוגי' הנ"ל דבאונס פשיטא דל"ח כלל ועיי'

וכד דייקינן ברש"י יבמות נראה בעין כי התכווין לכל מ"ש דכ' שם ד"ה דקתני במתני' ילדה תאכל וכו', אנוסה ומפותה בת ישראל מכהן תאכל וצ"ע מה רצה רש"י שהביא רישא דמתני' ורבא הביא ראיי' מהא דקתני כהן שבא על בת ישראל ילדה תאכל, ונ"ל דהיה קשה לרש"י הלא ממתני' ליכא ראיי' דהא יש לומר לעצמה ל"ח משא"כ לוולד, לכן מביא רש"י רישא דמתני' דקתני אנוסה ומפותה דומיא דאנוסה וכמו דבאנוסה ל"ח ואפילו לגבי הבן כן במפותה וכמ"ש הרא"ש וכדברינו כנ"ל נכון בעזה"י ונתחזק דין דבאנוסה לא חיישינן בראיות חזקות לפע"ד

ב) נסתפק לפר"מ ני' לפי מה דקיי"ל דנאמנת לומר לכשר נבעלתי אפילו ברוב פסולין כמבואר סי' וי"ו, אם היא שותקת אם עד אחד נאמן לומר לכשר נבעלה ברוב פסולין להכשיר הוולד והאריך בפרט זה ענין ספיקתו ובכ"ז לא ביאר כל הצורך ולאשר גם אני בעניי' עמדתי בזה אבאר הדבר ביתר ביאור

הנה כשהיא חרשת או אלמת שכתב הרמב"ם דבכה"ג חיישינן, והטעם אפילו מרמזת שזה הוא שמכירים אותו שכשר הוא, מ"מ לא שייך בודקת באלמת וחרשת וכ"כ הנוב"י קמא, או במי שאומרת שלא בדקה, וליכא רק עד דעלמא דמעיד, נ"ל דאין ע"א נאמן שלכשר נבעלה ברוב פסולין דאין ע"א נאמן נגד הרוב הגם לפמ"ש בקדושין דף ס"ו וכ"כ הראשוני' דעד אחד נאמן להעיד כשיש חתיכות רוב אסורות ומיעוט כשירות להעיד שחתיכה זו כשירה שאני התם דאינו מעיד נגד הרוב רק שהוא מכיר האסורה ומגיד לנו איזה היא הכשירה שנתערבה בתוך האסורות, אבל כשאנו דנים כל דפרוש מרובא פרוש ולולי שנתנה תורה הי' מהשכל לומר כך רק דילפי' דמותר לסמוך באיסורים ע"ז, והעד שאומר שמכיר שזה דפריש מן המיעוט הוא מגיד נגד הרוב שהוא במושכל דביותר הנפרש הוא מן הרוב משיהי' מן המיעוט ורוב עדיף מחזקה וכיון שאינו נאמן נגד החזקה כש"כ נגד הרוב, ולכן בנדון שלנו שהוא אומר שבועל מן המיעוט פריש אינו נאמן כנ"ל

אלא דיש לעיין כיון דחזקת כשרות דאשה מסייע לו הגם דרובא עדיף מחזקה מ"מ אפשר נגד הך עדיפותא שיש לרוב על החזקה לא אלים העדיפות כמו חזקה שלימה ואם במקום חזקה אינו נאמן אבל נגד הך עדיפותא שיש לרוב זה על החזקה נאמן, חוץ לריב"ש דס"ל דרובא הוה כמו ב' חזקות, ולדסוברים דעד אחד נאמן נגד חזקה והוא ממש שיטת רוב ראשונים, אלא דנגד הרוב אין לנו דנאמן, בוודאי נ"ל ברוב נגד החזקה נאמן הע"א לסייע להחזקה גם לריב"ש כמובן, ולפ"ז להעיד על האשה היכא דהיא אינה אומרת כלום כגון בחרשת וכיוצא בה, וליכא חזקה בודקת אם ע"א נאמן תליא במ"ש, אבל להעיד על הוולד באנו ג"כ לשיטות החולקים אם יש לוולד חזקת כשרות דאם או לא, ונמק"י בס"פ אלמנה ס"ל דאיכא ח"כ לוולד וכן נראה מרא"ש כלל פ"ב וכן ס"ל לתוס' קדושין דף ס"ו, אבל תה"ד סי' שנ"ו ור"ן קדושין והה"מ פט"ו מא"ב נראה דס"ל דחזקת אם לא מהני לוולד ולשיטות אלו דס"ל דלא מהני חזקת כשרות דאם לוולד, נ"ל דאין עד אחד נאמן להכשיר הוולד לכהונה ברוב פסולין כיון דמעיד נגד הרוב ואומר דהבעל ממיעוט פריש, חוץ למ"ש ב"ש סי' ד' דרוב פסולין ג"כ רק ספק הוא דלמא אזלא איהי לגבי', אלא דברי ב"ש מוקשי' מהסוגי' וכבר הקשה עליו הבית מאיר שם והעיקר בזה דס"ל להה"מ דלא אזלי' בתר רוב בספק ממזר וא"כ לענין ממזר בוודאי עד אחד נאמן קו"ח מדהיא נאמנ' בספק להר"ן וההמ"מ בלי שום סייע דחזקת כשרות או חזקה דבודקת, אבל להכשיר לכהונה נראה דע"א אינו נאמן על היולד לדס"ל דליכא ח"כ לוולד, ולסוברים דלמאן דמכשיר בבתה היינו משום דאיכא חזקת כשרות דאם, יש לספק אם עד אחד נאמן נגד הרוב היכא דחזק' מסייע לי' כמ"ש לעיל

ונלפע"ד ראי' דנאמן ע"א בכה"ג דהא ר"י השיב לר"ג משבוי', משמע דבלאו"ה ל"ק למה תאומן נגד הרוב משום דע"א נאמן ואפילו אשה וקרוב ובע"ד ולכן הקשה משבוי' דאיכה נאמנת נגד הרוב ובשבוי' אם ע"א מעיד לה נאמן וע"כ משום דחזקת כשרות מסייע רק לדידה לא האמינו הגם בכ"מ אין חילוק באיסורים בין בע"ד לאחר, אבל ביוחסין החמירו וזה ראי' ר"י משבוי' דחזינן דהחמירו ביוחסין, ור"ג מחמיר בספ"ס ביוחסין ור"י אלים לי' ספ"ס, ובאמת מנאמנו' ע"א בשבוי' אין ראיי' דבשבוי' הקילו משום דמנוולת נפשה לגבי שבאי ואפילו שפחה נאמנת מ"מ כיון דלא הקשה ר"י לר"ג רק משבוי' נראה דבלאו"ה לא קשה רק דמדמה לשבוי ומינה מה התם ע"א נאמן כן נאמן בזה לכשר נבעלה ואפילו בר"פ, והטעם משום דח"כ מסייע ונאמן אפילו נגד הרוב כנ"ל

ומתוך דברינו ימצא תשובה למ"ש י"נ ני' דלמה לא תאומן נגד הרוב הא עד אחד נאמן נגד הרוב כמ"ש פנ"י בקדושין דמברר המיעוט מן הרוב, אין זה מן המדומה שם מברר מיעוט שלפנינו מן הרוב והוא מכיר המיעוט מה שאין אנו מכירים, אבל כאן לומר דבועל ממיעוט פרוש לא נאמן וכן בשבוי' ששבאי זה ממעוט דאין פרוצות אינו נאמן, ומ"ש דלכן אין ע"א נאמן משום דהוי דבר שבערוה וכי יאמר ג"כ בשבוי' כן והא ע"א נאמן ועכצ"ל משום מעלת יוחסין החמירו בנאמנות שלה וכן דלכשר נבעלה ע"א נאמן מטעם שכתבתי, ומשום דבר שבערוה ליכא דכל דאיכא חזקה גם בדבר שבערוה מוקמי אחזקה קמייתא אלא דרוב מנגד וע"א בצירוף חזקה מהני כנ"ל ועיין ובלא"ה הא דאיסור לכהונה מקרי דבר שבערוה לא ס"ל לרמב"ם ועיין בש"ש

וכל זה אנו צריכים היכא דליכא חזקה דבודקת כגון שהוא אלמת וחרשת או שאומרת שלא בדקה וע"א אומר שמקרה הי' שהוא מן המיעוט ומכיר בו שכשר הי' אבל כשיש חזקה דבודקת אז בוודאי עד אחד נאמן קו"ח מדהיא נאמנת אלא דפר"מ ני' העיר די"ל דע"א גרע מאם היא אומרת לכשר נבעלה, עפ"י שנראה לו ליישב קושית אחרוני' וראש המדברי' הפנ"י על חזקה דבודקת שמא באונס והא רוב רצון רוב גרוע, ע"ז תי' עפמ"ש פנ"י כתוב' ט' דלהכי הוא רוב גרוע דמנגד לרוב חזקת צדקת, אבל כאן בדנוקמי אותה בחזק' יש לנו להאמינה שכשרה היא ובודקת מהיכי תיתי נחוש לאונס משום חזקת צדקת משום זה עצמו הי' לנו לומר ברצון ובדקה, ואי משום חזקה דמעיקרא הוי תרתי חזקה דהשתא וגם רוב דרצון נגד חזקה דמעיקרא אלו דבריו, וכבר נאמר למע"כ ני' שכן אמרתי גם אני בישוב קושיא זו, אלא מ"ש דאיכא חזקה דהשתא לא ידעתי לפרש, ואני אמרתי כיון שלא משמע לאינשי אסורא דזנות דפנויה כל כך כמו איסור שתעשה עתה שתאכל תרומה ותהי' באיסור כל ימיה עם בעלה כהן בוודאי עדיפא טפי לומר דלא חשודה בכל זה מחזקת צדקת שלא זינתה כנ"ל ועפ"ז נסתפק פר"מ נ' די"ל דאם היא אינה אומרת רק עד אחד מעיד דלא שייך דנוקמי אחזקת צדקת שוב הדרינן לחשש אונס הי', ואני לעצמי אמרתי דהיא בעצמה כשאינה רוצית להנשא לכהן רק מעידם על הוולד אינה נאמנת לפי הנ"ל דנוקמי אחזקה שלא זינתה ברצון ונאנסה עכשיו לא עושית איסור בגופה רק משקרת לוולד ועיין זה בתוס' חגיגה דף י"ד ע"ב

ולפמ"ש לעיל דעד אחד נאמן בלאו"ה נגד הרוב כל דחזקה מסייעו ול"צ כלל לחזקה דבודקת, אין מקום לספק זה בעד אחד רק כשמעידה היא לוולד ואינה רוצית להנשא, ומתוס' חגיגה נראה דנאמנת דהא ס"ל ע"כ דסיפא רק במעיד' על הוולד קאי ומ"מ נאמנת לר"ג ועיי'

אלא דקשה באמת למה תאומן נימא אולי אונס הי, ונ"ל דקושי' פנ"י לק"מ לכאורה דהא ר"י לא הקשה רק משום דנגד הרוב אינה נאמנת כמו בשבו' וכיון דאיכא דחזקה בודקת הגם שי"ל שמא באונס עכ"פ אין רוב מנגדתה דרוב רצון ובודקת וגם אם הי' ספק אונס ספק רצון שקול ראוי' להאמינ' שברצון הי' ובודקת מכ"ש שיש רוב רצון ואם כי גרוע הוא, ונ"ל דקשה מ"מ כיון דאיכא רוב פסולין אלא דחזקת בודקת מנגדת לרוב ואלים חזקה מרובא, וכשאפשר לקיים הרוב הי' לנו לומר באונס ומרוב פסולים הי' ונתקיים הרוב ובודקת אינה מנגדת דלא הי' בידה לבדוק דאנוסה היתה כנ"ל ביאור הקושי', אלא דנ"ל דל"ק כיון שאנו אומרים שבודקת במכווין דמקפדת שיהי' כשר שוב לא מגדת נגד הרוב דאטו מי שרוצה לברר מיעוט מן הרוב ואמר שבדק וחפש ומצא המיעוט הכי נאמר שמעיד נגד הרוב, אלא כשאומר שבמקרה בא לידו המיעוט בזה מעיד נגד הרוב דכל דפרוש מרובא פרוש, ולכן כל שאומרת לכשר ובדקה שוב נסתלק הרוב, ומהיכי תותי לנו להכחישה ולומר שמא באונס כנ"ל פשוט וברור, ויש להאריך עוד והקצרתי

ג') נסתפק פר"מ ני' אם נחוש לדינא למה שחידש בנוב"י תנינא סי' כ"ז בכהן המעיד שבא עלי' ורוצה לישאינה חיישינן שמא ע' נתן בה כמו במעיד על השבוי', והרגיש בעצמו מהא דכתובת דף י"ד חדא דקמודו ול"ח משום שרוצה לישאינה מעיד בה, התם שאני דאם נבעלה תחתיו מאוסה בעיניו, ופר"מ ני' מצא מקום לפקפק ע"ז מדנתקשו ראשונים טובא שם לפרש חדא ועוד, ולא מתרצים ועוד אפילו נימא דאין נאמן משום דחיישינ' שמא עיניו נתן בה וע"כ דל"ח בכה"ג לשמא עיניו נתן בה אלו דבריו