כתב סופר אבן העזר סט

דלא הוי מובהק שוב איכא כאן סי' אמצעי וט"ע דמהני בראה הטביע', ואני אוסיף עוד דעדיף מדידן שמי שרא' והכיר בט"ע הגוף לא הכיר הבגדים בט"ע עדיף טובא דמחזק מעשה הט"ע של הבגדי' על ט"ע של זה ממי שמכיר בט"ע ויש לו סי' בגוף או ט"ע בבגדי' דס"ל דע"י שהי' ט"ע בבגדי' או סי' לא דייק ויש להאריך, ובצירף עוד מ"ש פר"מ נ"י בסוף דבריו משמי דזכרון יוסף, ואין לי פנאי יותר לחפש אחריו וכבר הארכתי טובא, ועמו הסליחה שלא השבתי על דבריו חידושי תורה כי נחוץ אני לשוב למלאכתי מלאכת שמים דרבים שעלי תמידי' ומ"מ בתוך דברינו ימצא תשובה על קצת דבריו, ועמו הסליחה

ואחר כל דברים הדברי' האלו בצירוף כל הסברו' וצדדי' שכתבנו כשיחוברו יחד עם מה שהבאנו מתשוב' האחרוני' הגם שהשגנו עליהם במח"כ בצירוף הכל יחד נלפענ"ד דאתתא דא רכה ועלובה עזובה מבעלה מ' פיגל' אשת ר' אלי' בת ר' דוד מהענטנויא מותרת לכל גבר דתתצביין, ובתנאי כפול ומכופל שיסכי' עמנו גדול אחד מפורסי' ומובהק בהורא', ואז צרופנא בהדי, וד' יצילנו משגיאות ויראינו מתורתו נפלאות, ויעשה עמנו לטובה אות, הכ"ד ידידו דש"ת חותם בברכה משולשת כאות נפשו, פה פרעשבורג יום ג' פרשת עקב תרי"ג לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: העתק גביית עדות

במותב תלתא כחדא הוינא, בא לפנינו הנעלה כמר ליב בן אהרן להעיד על מיתת כ"ה ליפמאן בן כ"ה משה ליב מקהילתינו שנעלם מן העין זה איזו שבועות והגיד בעונש אם לא יגיד ונשא עונו ובכח החרם שמצא אחד נטבע במים אצל כפר סאלאבע, והעיד על הנודרש שהכיר אותו בבגד עליון בט"ע שהי' לבוש (פעלץ) צבע בלויא עם פיטר מעורות, וגם האזען שלו הכיר בט"ע ע"י הצבע גרוי, וגם הגידה האשה טרם שמצאו אותו שהי' לבוש בבלויען שאאל באונטערצוגהאזען, רעקעל פערנאש, וכן נמצא בנטבע הזה, וגם הכיר העד בטב"ע השטיוועל שלו גם הכובע שלו והשלאפקאפפע הכיר בט"ע, אולם לא היה לבוש בו רק היה מונח מרחוק, וגם נמצא אצלו פאס אשר לקח ממקום המשפט דכאן, וגם העיד שבדק ע"י רופא בהנטבע ומצא שעין אחד שלו סומא העין של שמאל, וכן הי' ר' ליפמאן הנ"ל, וגם הכיס של תפילין אמרה האשה מקודם שהוא קוואדרילירט וכן היה ונמצא אצל הנטבע, ושוב אתא לקדמנא העד יצחק בן כ"מ אברהם הרש והעיד ככל אשר העיד העד הראשון הכל הוגבה כדת וכהלכה ביום אחד עשר להביא תרי"ג לפ"ק, הק' וואלף פוקס אב"ד פה סערעד

תשובה כט

חיים וברכה למשמרת שלום לי"נ הרב המאוה"ג מעוז ומגדול בעל פיפיות חריף ובקי בחדרי תורה צדיק תמים כש"ת מוה' וואלף פוקס אב"ד דק"ק סערעד והגליל יע"א

זה ימים חלפו למו אשר הגיע לידי מכתבו היקר עם הג"ע בעסק עגונא דאתתא, ופר"מ נ"י דחק השעה להשיב חיש מהר מפני מניע' אמירת הקדיש לבנים כמבואר, ושוב שלח אלי העגונא לשאול פי אודות אמיר' הקדיש ועניתי ואמרתי לה לעשות מנין בביתה, ושם יאמרו קדיש, ולא היה באפשר ע"ע להעריך מכתבי מול פר"מ נ"י כדחזו וכבודו מחול והוראה זו הוצאתי מתשוב' כנסת יחזקאל ססי' נ"ד שכ' וזה לשונו, ואני נוהג מאחר שכבר מפורסם ששולחי' תשובה לרבנים אני מתיר לבנים להגיד קדיש בביתם לעשות מנין שבזה איכא פרסומא מילתא, ולא חיישינן שיבא אחד ויאמר מת סתם עכ"ל הצריך לנו, ובאמת בגוף הדין לדמות אמירת קדיש לאבילות ולבושת שחורים כבר כרכרו בו כמה גאונים בתשובה חינך בית יהוד' ובתשו' שבות יעקב ולכן טוב לעשות פשר הדבר כבתשוב' כנסת יחזקאל הנ"ל

והנה לעיין בשריותא דאתתא לא הי' נחוץ כפי הנראה ממכתבו לכן הנחתי הדבר עד אקח מועד, ובשבוע זו אחר התענית בא אלי תשובה בעגונא ממרחקים והענין רחב ועמוק, נתעוררתי להשוב לפר"מ נ"י ונזקקתי תחילה לשום עין עיוני על ג"ע ששלח לפנינו ואשר גזר אומר פר"מ י"נ נ"י ושאלת חכם כמותו חצי תשובה וא"א לנו להרחיב הדבור ומ"מ לפי מסת הפנאי נקיטנא בקצרה כל האפשר, ואומר הנלפע"ד וד' יאיר עינינו

והנה לפי הג"ע ששלח לנו לא נמצא שום סימן בגוף רק שהיה סומא בעין השמאל ונבדק ע"פ רופא שכן הוא בזה הנמצא, והנה מבואר שסומת עין רק סימן אמצעי דבתרה"ד סי' רל"ט בא' שהי' עיור וסתום עין בחד ויצא ממנו צולקת ופצע עד הפה התיר משום פצע וצלקת משמע אבל על סתימ' ועורת לא סמך וכ"כ פר"מ נ"י, ואני אבאר דכולן נראה מתשוב' מ"ב סי' ס"ג שכ' דתהד' לא התיר רק בצירוף סתימ' עין וצלקת ופצע, וכ"א בפ"ע לא, והוא ס"ל שם צלקת ופצע לעצמו לא הוי סימן, נראה דפשיטא ליה דסומא עין לבד אינו סימן לסמוך עליו, והט"ז ס"ק לא' חולק עליו וכ' שא"א לפרש כוונת תה"ד כן אבל מודה לו בזה דעורת ועין סתימה לא הוי ס"מ אבל סי' אמצעי נראה דס"ל לט"ז דהוי לכן כתב דעורת אינו ס"מ, וכן נראה מתשוב' מ"ב דהא כ' הגם דס"ל לתה"ד בכתבים ופסקי' סי' דאפילו כמה סי' אין מצרפי' היינו סימן גריעי' אבל אמצעי מצרפין, לכן צירף התרה"ד עורת וסתימת עין וצלקת בע"כ ס"ל למ"ב דעורת הוי סי' אמצעי, והנה הט"ז ס"ק הנ"ל כתב, דנראה דאינו סימן מובהק דעשוי' להשתנות מחמת מיתה וגם שכיח קצת, הנה לטעם דעשוי' להשתנות לאחר מיתה גם סי' אמצעי אינו דהא רבא מתרץ בחד תירוץ כ"ע סימן דאוריית' ובעשוי' להשתנות קמיפלגו אלמא אי עשויה להשתנות אפי' סימן אמצעי לא הוי וצ"ע לכאורא על הט"ז ואפשר י"ל דס"ל כמ"ש ב"ש לטור ס"ק ע' דלתירוץ בשומא סי' מובהק קמיפלגו היינו לחכמים משום דעשוי להשתנות לא הוי סי' מובהק ביותר אלא אמצעי ע"ש, וכן י"ל דט"ז ס"ל בעורת ועין סתימה דבעצמותי הו' סי' מובהק אלא משום דעשוי להשתנות לא הוי רק סי' אמצעי' ובצירוף טעם שני דשכיח קצת וא"כ ע"י דעשוים להשתנות נעשה סי' גרועה וצ"ע ופשוט דאין לומר כיון דאמר בעין שמאל הוי צימצום מקום ובמעשה דתה"ד לא אמר באיזו יעוין נ"ל כיון דליכא אלא שני מקומות שמאל או ימין כ"ז שכיח קצת ולא דמי לצמצם מקום שומא באותו אבר במקום פלוני שיוכל להיות בכמה מקומות בגוף ובאותו אבר והוי כנקב בצד אות פלוני משא"כ בזה ופשוט

ונ"ל דהטו"ז לא פי' דעשוי להשתנו' מחמת מיתה אלא בעורת, וסתימ' עין, זה אפשר שבא לאחר מיתה ונסתם מחמת מיתה כמו עורת ונסתם עינו ואין להבחין כ"כ בין שנעשה מחיים או לאח"מ, אבל בסומא בא' בעיניו דבר זה בוודאי לא בא לאחר מיתה ולא נשתנה, ובפרט רופא יוכל להבחין היטב הדק, ואין גרעותא רק דשכיח קצת ועכ"פ סי' אמצעי הוי כנ"ל, וטוב לחקור ולדרוש ברופאים דבר זה והשכל נוטה כמו שכתבתי

והנה סי' הכלים רובם אין בהם רק כחיורי וסומקי רק באלו תלתא יש ט"ע גמור היינו שטיוועל, וכובע שלאפקאפפע, וכ' בג"ע אבל לא היה לבוש בו רק נמצא רחוק ממנו, ולא ידעתי אם הך אבל קאי על ג' אלו או רק על הסמוך שלאפקאפפע, ואם על כולם קאי כבר כתב הב"ש בפשיטות והסכים עמו אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בתשוב' סי' תת"ה דאין לסמוך על סי' כלים בכה"ג, דיש לחוש שמא זה שידענו שהיה מלובש באלו הכלים במקום הזה במקום שנמצא מת מוטל, ואם הי' מלובש בשטיוועל וכובע וניכרים בט"ע היטב נפלי' ברברבתא בשיטות מהר"ל מפראג וב"ש ביש סי' בכלים וסי' אמצעי בגוף להתיר מכח ממ"נ, וכבר טיילו אחרונים אריכו' בתשובו' להכריע זה אומר ככה וזה אומר ככה ושערי קושיות ותירוצים לא ננעלו, וגם אני בעני' הכינותי אשתקד תשובה אריכה והרחבתי הדיבור להכריע מגמר' וסברא רשי הב"ש, ויען הג"ע מסתם קסתים לנו אם נמצא מלובש או רחוק ממנו, וגם אין אנו צריכי' לזה בנדון שלנו לכן לא אכפיל הדברים, ולא אטריח עצמי ללא צורך

ועיקר סמיכתיני על כתב הפאס שנמצא אצלו כתוב משופט העיר ומסתמא ניכר לכל כי זה כ"י של השופט ובוודאי היה לזה שנאבד ויבוקש ולא נמצא, ויפה כ' פר"מ נ"י שפאס הוי ככלים דלא ממשלו אינשי וכן נמצא בתשוב' אחרונים וכן מצאתי לאאמו"ר מאוה"ג זצ"ל, ובפרט בעתים הללו דידוע דיש סכנה לשעה כשיבוקש ולא נמצא בידו הפאס כנ"ל

ונ"ל שגם תשוב' ב"י שהחמיר אפי' בכלים דלא מושלי אינשי דאילו סי' דרבנן וצריך סי' מובהק וע"י חשש שאלה הדר הו"ל סי' אמצעי כן הסביר הב"ש וח"מ, נ"ל דווקא בכלים דלא מושלי כדמציני בש"ס בכיס וארניקי וטבעת דיש בו ניחוש או חשש זיופ' כדפי' רש"י בב"מ וזה תלי' בקפידת אדם ויש דלא קפיד הגם שהוא המועט ומש"ה אי סי' דאוריית' לא חיישינן לשאלה אבל אי סי' דרבנן כי היכי דחיישינן לאתרמו סי' כסי' דלא שכיח, אבל בדבר דלא תלי' ברצון אדם, והוא מוכרח שיהי' לו כתב פס ובלעדו אין לו קיום כשהוא על הדרך בוודאי חזקה גדולה ומעוטא דמעוטא שישאל דבר זה לאחר ששניהם בסכנה השואל והמשאיל, כי בהתבונית היטב ימצא שאין צורת פנים שוה כידוע ונ"ל בכה"ג גם הב"י מודה ולבד כל זה הב"ש וב"ח בתשוב' לא הסכימ' עם הב"י

גם י"ל כשיש סי' אמצעי בגוף הדר מצרפינן סי' אמצעי שבכלי וסי' אמצעי שבגוף והוי סימן מובהק, היינו כשיש סימן מובהק בכלי רק על חשש שאלה נעשה סימן אמצעי הדר מצרפין אמצעי זה ואמצעי שבגוף והוה סימן מבהק וקימתי דבר זה מעצמי בתשובה א', שוב מצאתי להגאון קצה"ח כן בתשוב' שבסוף חלק א' באבני