כתב סופר אבן העזר סז

שהחמירו רבנן מדברי' ג"כ לא סמכינן על סי' (ואפשר דוקא בחומר א"א החמירו כ"כ וגזרו כל כי האי) ומרש"י יבמות כדמייתי הש"ס ממצאו קשור פי' רש"י וחזינן אפי' בדאוריי' סמכי' משם וודאי ליכא ראי' דכוונת רש"י דאפי' בדאורייתא סמכי' מכ"ש בדרבנן ובאמת לפי דברי פ"י גיטין דבאבד גט לעולם ליכא רק חשש דרבנן צ"ע על רש"י דמפר' אפי' בדאורייתא, וכן קשה דלקושי' ש"ס מהך דמצאו קשור דהא שם חששא דרבנן הוא משא"כ במתני' והי' צ"ל דש"ס אזיל להך לישנא בבכורות דגם דאין מעידין דמתני' דרבנן הוא, אבל היותר נראה מכ"ז דפשיטא לש"ס ורש"י דאם סימן דרבנן כיון שאיסור זה דאוריי' גם אי נפקא מחשש דאוריי' מ"מ לא ניקל לסמוך מה שאין סמכי' עליו מדאורייתא, וא"ש קושי' הש"ס ופי' רש"י

אלא דמכל זה ליכא ראי' שלא לסמוך על סי' במשאל"ס כיון דאינו רק לכתחילה ואם נשאת ל"ת ולא החמירו לומר שנתיר ביל"ס או בלא עמד עליו שיעור י"נ וכדומה, כן י"ל סמכי' על סי' במשאל"ס כיון שלא אסרו רק לכתחלה ואין ראי' מגט ופרלף פנים שהחמירו בדיעבד וע"ן

והגאון א"ע כ' משמי' דאחרונים שמביאים ראי' מתוס' יבמות קט"ו ע"ב בעובדא דשני תלמידי חכמים דכ' תוס' אי סי' דרבנן איירי הכי בס"מ או אם ט"ע חזינן דס"ל גם במים שאל"ס ס"ל דלא סמכי', והגאון ז"ל מעיל פילא בקופה דמחטא בכוונת תוס' שם ומה יענה לרא"ש שכ' בפשוטת דכוונת ש"ס טב"ע עם סי' וראיתי בס' בית מאיר שהרבה לתמוה על הנוב"י שנעלם ממנו שיטת תוספו' ורא"ש הנ"ל אבל הרגיש שי"ל ע"פ שיט' הרשב"א במיוחסת דבמשאל"ס צריך ג"כ שיעור י"נ י"ל שם בהך מעשה לא עמדו עד שיעור י"נ, אלא דכ' דמנ"ל לתוס' דבהכי איירי, והניח בצ"ע על הנוב"י והנה מהרא"ש אין ראי' די"ל דהצריך לומר תרתי כיון דש"ס אמר כן וחזנהו לאלתר וקאמרו סי' משמע דתרתי בעי ובדלא שהו עד שת"נ, ובאמת הי' הש"ס יוכל לומר בדשהה ובסי' לחוד, אלא לרא"ש ה"ה שיוכל לומר דלא ראו הטביעה כקושי' הרמב"ן על הרז"ה, גם י"ל דש"ס רצה לחדש לנו דין זה דמצרפות ט"ע וסי' הגם דכל אחד לחוד לא סגי, כי יש סברא להיפך דאומר דע"י סי' שמכיר בטב"ע וטועה יותר וכבר אמורה סברא זו בספרן של צדיקים אלא דלתוס' קשה דבהך תי' שכ' דאמרי בסי' מובהק ע"כ ס"ל דאו או קאמר כמ"ש הב"ש וא"כ הי' יוכל תוס' לומר דאיירי בשהה כדי שתצא נפשו ובסי' אמצעו' ומ"מ גם לתוס' אין ראי' זו מוכרעת כ"כ כמובן

אבל נ"ל ראי' מוכרעת מדכ' הנמו"י לקמן קכ"א במעשה באחד ששלשלוהו ביום דאיירי דמכירו הרגל בסי' מובהק ומפרש שם הרמב"ם כן והא במתני' לא הוזכר משאל"ס רק הך מעשה דאמרו מן הארכובה ולמעלה מותר ולמטה אסורה ופרש"י דמשאל"ס אסורה דהיינו בשהה כדי י"נ וקשה למה סי' מובהק דוקא גם באמצעי סגי וע"כ דס"ל דגם במשאל"ס צריך ס"מ דוקא וכן נראה מהרמב"ם פי"ג מה' גירושין הל' ט"ז, וב"י סי' י"ז כ' דהרמב"ם לא כ' דעל ס"מ סמכי' דסמך עמ"ש פי"ג שם בא' ששלשלוהו עי"ש ואם שם סגי באמצעי איך סמך הרמב"ם על זה וע"כ דאין חילוק בין דאורייתא לדרבנן ועיין וזה נ"ל ראי' מוכרחת

והנה הנוב"י לא הביא שום ראי' רק ממה שמצא בתשוב' הרא"ש כלל ב' שהק' לרמב"ם מש"ס חולין דאיך פשיט דס"ל לר"א סי' דאורי' הא כל האיסור רק מדרבנן ובדרבנן סמכי', וראי' זו דחה בס' בית מאיר בשתי ידים והנכון אתו דמלבד שאין לדמות איסור דרבנן שאסרו מספק וחששו לדאוריי' לאיסר דרבנן שעיקרו דרבנן גם הא בלא"ה הי' יוכל הרא"ש להקשות הא ספק דרבנן להקל בלא אתחזק ולמה לו לבדוק בסי' כלל, אלא דזה לא היה קשה לרא"ש די"ל כל דאיכא לברור' צריך לברר ולבדוק דהוי כמעלי' עין, ולכן הקש' גם אי סי' דרבנן מ"מ שפיר סמך כיון דא"א לו לברר יותר וספיקו להקל ומה לו לעשות עוד, ועוד האריך שם בדברי טעם, ודעתו ליישב קושי' הרא"ש על הרמב"ם יע"ש' ויש לפקפק דאם כך קושי' הרא"ש הי' יוכל להקשות בלא"ה על הרמב"ם דס"ל ספק דאורייתא לקילא בדלא אתחזק, וי"ל שידוע שהי' לו בודאי כלאים זה בזה והוי ליה כאקבע אסורא ויש להאריך

והיותר נכון שמה שמחלק בין דרבנן שאין לו עיקר ליש לו עיקר ומוסבר יותר ע"פ דברי פ"י שכל"ע ובזה סרה ג"כ ראית ע"ע מש"ס ב"מ ובש"ע יו"ד ס' קכ"ב דסמכי' על סי' ברבית, ולהנ"ל ליתא לראי' זו וכ"ש בסתם יינם דהקילו טובא

וראיתי להגאון בעל זכרון יוסף בתשוב' סי' שהביא מבעל פ"מ שכ' בדרבנן סמכי' על סי' וכ' כי הביא כמה ראיות לזה וחלק ג' שהביא אינו בנמצא באמתחת ספרים שלי, ובעל זכרון יוסף כ' שהוא הוסיף ראיות מש"ס חולין צ"ה ע"ב דמתרץ רב אכיל בשרא ע"י סי' דחתך אג' קרנתא וזה בודאי לאו סי' מובהק, ראי' זו אינו מכיר במח"כ דהא ש"ס קאמר עוד בצייר' וחותמ' או בלא העלים עין זו ע"י סי' הנ"ל, וש"ס מספקא איך ס"ל לרב אי סי' דאוריי' או דרבנן, ולהכי קאמר לרב כמה אופנים היכא אכיל בשרא, ויותר הי' לו להביא ראי' מרמב"ם דכ' בהל' מ"א דביש לו ט"ע או סי' מהני חזינן דסמכי' אסי' בדרבנן והא בדרבנן זה יש חשש ועיקר דאורי', אלא דשיטת הרמב"ם איך פסק אי סי' דאוריי או דרבנן אינו מבורר היטיב כאשר האריכו האחרוני' וכבר הארכתי גם אני במק"א ואכ"מ, ובלא"ה אין ללמוד מבשר שנתעלם מן העין למק"א דחשש רחוק הוא ורב בקעה מצא וגדר בה גדר, ועל דבר מיעוט סמכי'

ועיין ב"מ כ"ג ע"ב בתוס' ד"ה ג' קרנתי דנראה מתוס' דר"ה במקום שחוששי' מדאוריית' כגון ברוב טבחי נכרים סמך אסי' זה ועיין ש"ך יו"ד בסי' קמ"ח ולזיופא גם בדאוריי' סגי בח"א כמ"ש ר"ת, אבל קשה דלמא אתרמי שיש לנכרי חתיכ' בשר כזו בג' קרנתא וע"כ דסמכינן על סי' אפי' בחשש דאוריי' ומוכח שם ג"כ דג' קרנת' לא הוי ס"מ מדמייתי שם דר"ה לענין מציאה והא במציא' ל"צ ס"מ ואיך מיית' כדר"ה וע"כ דלאו ס"מ הוא, ונ"ל די"ל דכולי האי ל"ח לאתרמי כסי' זה ג' קרנתא ואתרמי לגוי זה שמשלחו חתיכה כזו וגם החליף משום דשל ישראל משובח כ"ה ל"ח כנ"ל וע"י רש"י ביצה כ"ח ע"א אמנם רש"י בחולין פי' שלא יגנבו ב"ב וצ"ע

עוד הביא ראי' מהנך שמעת' שאלוהו רבנן אית לך סי' אית לך ט"ע וקשה פשיט' דל"ל ס"מ בגווי' מדבעו לשאול דבודאי ידעו דס"מ מהני ואפי' לעדות אשה וכעין שכ' תוס' שם דאלו הי' להם ט"ע גמור לא בעי לשאול, וע"כ דשאלו אית לך סימני' היינו אמצעי נראה דמועל בדרבנן ובשר שנתעלם מן העין רק מדרבנן אלו דבריו ז"ל

הנה כבר כתבתי לעיל דאין ללמוד מבשר שנתעלם מן העין למק"א בפרט לאיסור דא"א דאתחזיק, אבל תמה אני על הגאון הנ"ל מה יענה בהא דשאל שם בקיבורא דתכלתא דאתאבד אית לך סימני' והא תכלת דאוריי' והי' סומך על סימן, ועכצ"ל לדבריו דס"ל סי' דאוריי' ושוב אין מוכח מכל הני שמעת' שם דאולי כרבא ס"ל דס"ל בב"מ סי' דאוריי' ואנו פסקי' כר"א בגיטין דמספקא לי' אלא דבאמת זה דוחק קצת דכל הני אמוראי פשיט' להו דסי' דאוריי' אבל נ"ל ראי' מעיקרא ליתא דתוס' כ' שפיר דרבא הוכיח דלאו ט"ע גמור הוי ולא מספקא להו דסמכינן על ט"ע גמור אפילו בעדות אשה, אבל לסמוך על ס"מ לא נזכר במשנה רק רבא אמר בב"מ וביבמות בפשיטות בשומא סי' מובהק קמפלגו ועי' פ"י שם שהאריך דלסמוך על ס"מ לא ברור כ"כ ועי' ב"י סי' י"ב שהאריך שם במה דנראה משמעות בהע"י ועוד דעומי' דאפי' על ס"מ לא סמכי' עכ"פ אינו ברור כ"כ ואינו מפורש, וי"ל שטעו בהם ולכן הצריכו לשאול אית לך סי' בגווי'

ועוד נ"ל לומר הא דאמר רבא שם תדע האיך סומא מותר באשתו וכו' וצ"ע הלא זה הוכחה בפ"ע הול"ל ועוד האיך סומא מותר באשתו וכו' לכן נ"ל דזה צריך להוכחה הראשונה דהי' מקום לומר ששאלו דלא פשיט' להו דסמכי' על ט"ע אפי' ט"ע גמור ולכן אמר תדע שאיך סומא מותר באשתו וע"כ ע"י ט"ע דקלא וס"ל דט"ע זה שרגיל בה תדיר ט"ע גמור הוא וזה מעשים בכ"י ובודאי לא הוי מסופקים דמועיל וע"כ דלא הי' להם רק ט"ע כ"ד ומ"מ סמכו עליו ש"מ ט"ע עדיף מסי' כנ"ל ולפ"ז י"ל שפיר דשאלו סימנא א"ל היינו סי' מובהק ובהא גופא מספקא לה אי מהני ועיין

ונ"ל קצת ראי' משם דסי' אמצעי לא מועיל אפי' בדרבנן דצ"ל מנ"ל לרבא להוכיח דט"ע עדוף מסי' דלמא הוא כסי' וכבר נתקשה הריטב"א בחולין ונדחק ונ"ל ע"פ מש"כ תוס' דט"ע גמור ידע דמהני אלא דט"ע כ"ד ס"ל סי' עדיף מדמהדרי' אבדת' בסי' והיינו אמצעי' ולא בט"ע כ"ד ועכשיו ששמע כל הנהו שמעת' הוכיח דט"ע עדיף היינו מדסמכי' על ט"ע כ"ד ולא סמכי' על סי' אמצעי' רק על סי' היותר מובהק ועל ט"ע שאינו גמור כ"כ סמכי' ש"מ דט"ע עדיף כנ"ל והשתא אי באמת סמכי' על סי"א הדרא הקושי' וע"כ דסי"א לא מועל באמת, ואין לומר דהוכיח כן מהא דתכלתא דמועל ט"ע כ"ד ולא מהני סי' אמצעי ש"מ דעדיף אבל משאר שמעתת' דבשרא דחשש דרבנן הוא מועיל סימן אמצעי, דאיך אמר השתא דשמעתינהו כל הנהו שמעתת' משמע דמכולן נשמע כן ולא מהני דקיבורא דתכלת לחוד ועיין

וע"ד פלפול יש לדחות ראי' זו די"ל הא דהוכיח רבא ט"ע עדיף, היינו בשנתבונן בשאלו כולם אית לך סי' תחלה והדר שאלו אית לך ט"ע ובודאי אם אחד שאל כן אין לדייק דבמקרה שאל על סי' תחילה והדר על ט"ע אבל כולם שאלו תחילה על סי' והדר על ט"ע והלא דבר הוא מזה הוכיח רבא דט"ע עדיף מסימנ' ולכן כדי להורות לתלמודי' שאלו תחלה על סי' דאלו שאלו על ט"ע, והי' נמצא כן והתרו ע"פ ט"ע עדיין לא ידעו כי יש לסמוך על סי' ג"כ ותינח אם לא יהי' להם ט"ע ויחזרו ויצטרכו לשאול על הסי' ג"כ ידעו תרתי סי' וט"ע אבל כשיהי' להם ט"ע לא ידעו דין סמיכו' על הסי', ולכן שאלו על סי' וגם אם יאמרו שיש להם ויתירו להם ע"פ סימן ידעו מכח כ"ש דט"ע מהני והיינו דאמר רבא השת' דשמעת' לכ"ה שמעתין